ביאור:תוספתא/כתובות/ב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת כתובות פרק שני

קביעת מציאות ועדות על מציאות

(א)

עדים שאמרו מעידין אנחנו בפלוני, שהוא בן גרושה או בן חלוצה, עובד כוכבים, נתין, וממזר

עד שלא נחקרה עדותן בב"ד אמרו בדאין אנו - הרי אלו נאמנין

בן גרושה ובן חלוצה – השוו מכות א, א. לעניין "לרחק ולקרב" השוו עדיות ח, ז. העדים יכולים לחזור בהם עד שנחקרת עדותם - ראו ספרי דברים קצ.

משנחקרה עדותן בב"ד, אמרו בדאין אנו - אין נאמנים
זהו כללו של דבר עדים שהעידו לטמא לטהר לרחק ולקרב לאסור ולהתיר לפטור ולחייב
עד שלא נחקר עדותן בב"ד אמרו בדאין אנו - הרי אלו נאמנין
משנחקרה עדותן בב"ד אמרו בדאין אנו - אין נאמנין.

(ב)
יפה כח שטר מכח עדים, וכח עדים מכח שטר

השטר הוא בעל משמעות טקסית. העדים מבררים את האמת. למעשה גם על השטר חתומים עדים.
יתכן שהשטר פרוע ולכן אין בו הוכחה כשלעצמו.
השטר יכול לבסס ולעזור לעדים לדייק בעדותם, אבל לא להחליף אותם.

יפה כח שטר, שהשטר גט מוציא אשה מבעלה - מה שאין כן בעדים
יפה כח עדים, שהעדים שאמרו מת פלוני - תנשא אשתו
כתוב בשטר מת פלוני - לא תנשא אשתו
אם אמרו מה שכתוב בשטר זה שמענו ושכחנו - תנשא אשתו
כותב אדם עדותו בשטר ומעיד עליה אפילו לאחר מאה שנה.

(ג)
יפה כח שטר מכח כסף, וכח כסף מכח שטר

אם יש שטר (קניין או הלוואה, ראו ב"ב י, ג.) - הוא גובר על כסף, שיכול לקנות מכאן ולהבא,
לעניין כח כסף ראו ספרא בחקותי פרק יב א, שניתן לפדות גם במטלטלין; וכן בכורות ח, ח. מעשר שני - ראו מע"ש א, ב.
עבד עברי אינו נקנה בחזקה (ראו קידושין א, ב.), כיוון שחזקתו בן חורין, ומצב העבדות הוא זמני.
לקניין בחזקה השוו ב"ב ג, ג. החזקה מבוססת על טענת בעלות, שעשויה להסתמך על זכות בעל פה.

שהשטר גובה מנכסים משועבדים, מה שאין כן בכסף
יפה כח הכסף, שהכסף פודה את הערכין ואת החרמין ואת ההקדשות ואת מעשר שני
מה שאין כן בשטר
יפה כח שטר וכסף מכח חזקה, וכח חזקה מכח שטר וכסף
יפה כח שטר וכסף, ששטר וכסף קונים עבד עברי, מה שאין כן בחזקה
יפה כח חזקה, שאם מכר עשר שדות, כיון שהחזיק באחד מהם - קנה את כולם
אבל לא נתן לו אלא דמי אחת מהן, או לא כתב לו אלא על אחת מהן
לא קנה, אלא אותה שדה בלבד.

(ד)
מאתים לבתולה, ומנה לאלמנה, נזק, חצי נזק, תשלומי כפל, תשלומי ארבעה וחמשה

המשך הלכה ג: אמנם נהוג לכתוב כתובה, אבל הזכות של 200 לבתולה בתוקף אפילו אם אין כתובה, ראו משנה ד, ז. תשלומי נזק וכו' אינם בשטר לעולם.

כולן, אע"פ שאין כתובין בשטר - גובים מנכסים משועבדין.

עדות אדם על עצמו ועל חברו

(ה)
האשה שאמרה אשת איש אני, וחזרה ואמרה איני אשת איש - נאמנת

ראו משנה ב, ה. אם אמרה נשביתי וטהורה אני אינה צריכה עדים, ולכן לא ממתינים להם.
אם יש עדויות סותרות - מעדיפים את הסטטוס קוו.

שהפה שאסר הוא הפה שהתיר
אמרה נשבית וטהורה אני, ויש לי עדים שטהורה אני
אין אומרין נמתין עד שיבואו עדים ויתירוה, אלא מתירין אותה מיד
אם משהותרה באו עדים ואמרו נשבית היא - הרי זו לא תנשא
נשבית וטמאה היא - אע"פ שיש לה בנים, תצא
עד אומר נשבית וטמאה היא ועד אומר נשבית וטהורה היא
אשה אומרת נשבית וטמאה היא ואשה אומרת נשבית וטהורה היא
הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא.

(ו)

שתי נשים שנשבו, זאת אומרת אני טמאה וחברתי טהורה - נאמנת

אני טהורה וחברתי טמאה - אינה נאמנת

ראו משנה ב, ו. אשה אינה נאמנה לטמא את חברתה אלא רק לטהר אותה.

אני וחברתי טמאות - נאמנת על עצמה ואינה נאמנת על חברתה
אני וחברתי טהורות - נאמנת על חברתה ואינה נאמנת על עצמה.

(ז)
וכן שני אנשים, זה אומר חברי כהן, וזה אומר חברי כהן – נותנין להן תו"מ

ראו משנה ב, ז.

אבל לחזקה קבלת תו"מ קבועה בלי עדות אין נאמנין, עד שיהו שלשה, כדי שיהיו שנים מעידין על זה ושנים מעידין על זה
ר' יהודה אומר: אף אין נותנין להן עד שיהיו שלשה
כדי שיהיו שנים מעידין לזה ושנים מעידין לזה
מעלין לכהונה לויה וישראלים ע"פ עד אחד, אבל אין מורידין אלא ע"פ שנים
ר' יהודה אומר: כשם שאין מורידין אלא ע"פ שנים - כך אין מעלין אלא ע"פ שנים.

(ח)
אמר רבי אליעזר: אימתי? בזמן שיש עוררין

ר' אליעזר מכריע בין ר' יהודה לת"ק.

אבל בזמן שאין עוררין - מעלין לכהונה ע"פ אחד
איזהו ערער? אמרו האיך קפץ פלוני לכהונה, שלא נשא כפיו מימיו, שלא נטל כפיו מימיו
אין זה ערער
שהוא בן גרושה או בן חלוצה, עובד כוכבים נתין וממזר - ה"ז ערער
רבי העלה לכהונה ע"פ ע"א. ר' יוסי העלה לכהונה ע"פ עד א'.

(ט)
נפלה לעזה בעיר, אמר ר' יוסי: אין לעזה ראיה

שמועה אינה בגדר ערער.
לדברי רשב"ג ראו משנה ב, ח. רשב"ג מיקל יותר מרבי, ומעלה לכהונה על פי עדות אשה מחוץ לבית הדין.

אלא כל שיש לו ערער יבא ויאמר
רשב"ג אמר משם ר' שמעון בן הסגן: מעלין לכהונה ע"פ עד אחד
ולא ע"פ עד אחד, אלא ע"פ אשה
לא כשתבא אשה לבית דין אלא לכשתאמר "יתנו לו".