ביאור:ספרי במדבר/ח

ספרי במדבר לפרשת בהעלותך פרק ח

פיסקה נט

על במדבר ח א-ב

במנורה שהיתה מונחת בדרום ההיכל היו שלושה נרות ממזרח ושלושה ממערב. בנרות המזרחיים היו הפתילות מונחות לכיוון מערב ובמערביים לכיוון מזרח, כך שששת הנרות היו מכוונים לנר האמצעי, שנמצא על גוף ('פני') המנורה.

"וידבר ה' אל משה דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלתך את הנרות" (במדבר ח א-ב), למה נאמרה פרשה זו?
לפי שהוא אומר "והעלה את נרותיה והאיר על עבר פניה" (שמות כה לז), שומע אני יהיו כל הנרות דולקים על פני כל המנורה?
ת"ל: "אל מול פני המנורה יאירו", שיהיו נרות מקבילים את המנורה - ומנורה את הנרות
הא כיצד? שלשה כלפי מזרח ושלשה כלפי מערב ואחד באמצע. נמצאו כולם מקבילים את האמצעי. מיכן היה ר' נתן אומר: האמצעי מכובד!

השוו לעיל פיסקה לט. המצווה היא לאהרון ולכן נאמרה דווקא לו.
על אהרון להכין מדרגות כדי שיגיע לנרות שעל המנורה (ראו תמיד ג ט), ולהכין אותה כך שיהיו בה פנים (מכיוון צפון) ואחור (מכיוון דרום).

"דבר אל אהרן", לפי שכל מעשה הפרשה באהרן - הביא את אהרן לכלל דבור.
"ואמרת אליו" - הרי זו אזהרה לאהרן.
"בהעלתך את הנרות" - עשה לה מעלות. "אל מול פני המנורה" - עשה לה מול עורף ופנים!

הסתירה בין "תמיד" לבין "מערב עד בקר" מלמדת שנר אחד (המערבי) דלק תמיד, ושאר הנרות דלקו לפחות מערב עד בוקר, ואם דלקו יותר - אין לכבותם; וראו תמיד ו א.

"יאירו שבעת הנרות", שומע אני שיהו דולקים לעולם? ת"ל: "מערב עד בוקר" (ויקרא כד ג) אי מערב עד בוקר, יכול יכבם בבקר? ת"ל: "לפני ה' תמיד".
הא כיצד? "יאירו שבעת הנרות" – "מערב עד בוקר". "לפני ה' תמיד" - שיהיה נר מערבי תדיר, שממנו מדליק את המנורה בין הערבים.

פיסקה ס

על במדבר ח ג
"ויעש כן אהרן" (במדבר ח ג) - להודיע שבחו של אהרן, שכשם שאמר לו משה כן עשה:
"אל מול פני המנורה" - עשה לה מול ופנים: "העלה נרותיה" - עשה לה מעלות
מיכן אמרו: אבן היתה לפני המנורה, ובה שלש מעלות, שעליה הכהן עומד ומטיב את הנרות.
הניח את הכוז על מעלה שניה ויצא (תמיד ג ט).

הכמות של חצי לוג נאמרה בתורה שבע"פ למשה. היא מספיקה לנר ללילה עד הבוקר.

"כאשר צוה ה' את משה" - חצי לוג לכל נר ונר.

בעריכת המנורה מפורש "יערוך אותו אהרון ובניו" (שמות כז א). הדרשה מתאמצת להוכיח שגם הקטרת הקטורת – בניגוד לעבודת יום הכיפורים ולפר העלם דבר של הכהן המשיח - היא עבודה היכולה להתבצע ע"י כל כהן מבני אהרון, ולא רק ע"י הכהן הגדול.
הדמיון בין הקטרת הקטורת להטבת הנרות הוא בשלושה הקשרים: שתיהן עבודות "באהל מועד" (במקדש: בהיכל), הן אינן בבגדי לבן, ובשתיהן נאמר "תמיד".
הקשר בין שתי העבודות הללו ניכר גם בתמיד ג ט ושם ו א,, שהיו עושים אותן במקביל בכל בוקר.

אין לי אלא מנורה, שעשה בה את הבנים כאב; הקטורת מנין?
הרי אתה דן: נאמרה עבודה באהל מועד במנורה, ונאמרה עבודה באהל מועד בקטורת
אם למדתי למנורה שעשה בה את הבנים כאב - אף הקטורת נעשה בה את הבנים כאב
הרי עבודת יום הכיפורים תוכיח, שאע"פ שנאמר בה עבודה באהל מועד לא עשה בה את הבנים כאב!
היא תוכיח לקטורת, שאע"פ שנאמר בה עבודה באהל מועד - לא נעשה בה את הבנים כאב!
לא: אם אמרת בעבודת יוהכ"פ, שלא נאמר בה בגדי זהב באהרן?
נילף נלמד דבר שנאמר בו עבודה באהרן ובגדי זהב מדבר שנאמר בו עבודה באהרן ובגדי זהב!
אם למדתי למנורה שעשה בה את הבנים כאב - אף הקטורת נעשה בה את הבנים כאב!
והרי פר העלם דבר של משיח יוכיח, שנאמר בו עבודה באהרן ובבגדי זהב ולא עשה בה את הבנים כאב
היא תוכיח לקטורת, שאף על פי שנאמר בה עבודה באהרן ובבגדי זהב - לא נעשה בה את הבנים כאב
אמרת הפרש: אדון שלשה לשונות כאחת: נאמרה עבודה באהל במנורה ובבגדי זהב, ונאמר בה "תמיד"
ונאמרה עבודה באהל מועד בקטורת ובבגדי זהב ונאמר בה "תמיד",
ואל תבא עבודת יום הכיפורים ותוכיח, שנאמר בה עבודה באהל מועד, אבל אינה בבגדי זהב
ולא עבודת פר העלם דבר של משיח, שאע"פ שנא' בה עבודה באהל מועד ובבגדי זהב, אבל לא נאמר בה "תמיד"!
אלמוד דבר מדבר ואדון דבר מדבר: אלמוד דבר ששוה בשלשה דרכים מדבר ששוה בשלשה דרכים,
ואל אלמוד דבר ששוה בשלשה דרכים מדבר שאינו שוה בשלשה דרכים אלא בדרך אחת או בשנים!
אם למדתי למנורה שעשה בה את הבנים כאב - אף הקטורת נעשה בה את הבנים כאב!

פיסקה סא

על במדבר ח ד

ראו מכילתא פסחא א. דורש בשלושת המקומות "זה" – שהראה לו פיזית, כבהצבעה.

"וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה מקשה היא כמראה..." (במדבר ח ד),
רבי עקיבא אומר: זה אחד משלשה דברים שהקשה בהם משה, והראה לו הקדוש ברוך הוא כאילו באצבע
כיוצא בו אתה אומר: "החודש הזה לכם ראש חדשים" (שמות יב ב) כיוצא בו אתה אומר: "וזה לכם הטמא" (ויקרא יא כט).

דורש "מקשה" שלוש דרשות: חומר קשה ולא רך; מעשה קשה ולא קל, שצריך אומן; מעשה בעבודת הקשה והכאה בקורנס.

"מקשה", אין מקשה אלא מין קשה, מעשה אומן, מעשה קורנס.
"עד ירכה עד פרחה", אין לי אלא ירכה הבסיס התחתון ופרחה, הפרח העליון גביעיה כפתוריה ופרחיה שעל הקנים מנין? ת"ל: "ועשית מנורת זהב טהור מקשה" (שמות כה לא)
או יעשה איברים איברים? ת"ל: "ממנה יהיו" (שמות כה לו)

המנורה עשויה מקשה, והתנאי הזה מעכב; אבל החומר יכול להיות בלית ברירה גם חומר אחר שאינו זהב; לעומתה בחצוצרות מעכב החומר – כסף, והתנאי של מקשה אינו מחייב; ניתן לעשות אותן מגרוטאות – כלי מתכת קיימים.

"מקשה היא" עוד למה נאמר? והלא כבר נאמר "מקשה זהב", ומה ת"ל "מקשה היא"?
לפי שמצינו בכלי בית עולמים, שאם אין להם מין קשה עושים מין גרוטי; שומע אני אף במנורה כן?
ת"ל: "מקשה היא", שנה עליו הכתוב לפסול. מיכן אמרו: אין של זהב - עושים של כסף ושל ברזל ושל נחושת ושל בדיל ושל עופרת, דברי רבי
ר"י בר' יהודה אומר אף של עץ ושל חרס
אבל אין להם מין קשה - אל יעשו מין גרוטי; מה שאין כן בחצוצרות
שבחצוצרות, אין של כסף - לא יעשו של זהב, אבל אין להם מין קשה - עושים מין גרוטי

ראו תוספתא מנחות ט ט, ותוספתא חולין א יט.

נמצא כשר במנורה - פסול בחצוצרות, כשר בחצוצרות - פסול במנורה.

דרשה שונה מקודמתה וסותרת אותה, על שמות כה לו.

אין במנורה נרות גביעים כפתורים ופרחים, אלא בזמן שהיא מן הככר מין זהב, מין קשה.

ת"ק משבח את משה כשם ששיבח את אהרון לעיל בפיסקה ס. ר' נתן מפרש את הפסוק, שמשה לא הצליח לעשות את המנורה ולכן עושה המנורה היה הקב"ה בעצמו, שהרי אחרת הפסוק מיותר.

"כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה", להודיע שבחו של משה, שכשם שאמר לו המקום – "כן עשה".
ר' נתן אומר: אין צריך, שהרי כבר נאמר "וראה ועשה" (שמות כה מ)
מגיד הכתוב שהראהו הקדוש ברוך הוא למשה כלים עשוים ומנורה עשויה
ונעשית כמה שנאמר, "כמראה אשר הראה ה' את משה כן עשה את המנורה"

פיסקה סב

על במדבר ח כד

ראו חולין א ו, ותוספתא חולין א טז.

"זאת אשר ללוים מבן חמש ועשרים שנה ומעלה" (במדבר ח כד), שנים פוסלים בלוים ואין המום פוסל בלוים
שהיה בדין: מה אם במקום שלא פסלו שנים פסלו מומין, כאן, שפסלו שנים, אינו דין שיפסלו מומים?
ת"ל: "זאת אשר ללוים" שנים פוסלים בלוים, ואין מומים פוסלים בהם!

ראו תוספתא שקלים ג טז.

"ומבן חמש ועשרים שנה", ר' נתן אומר: כתוב אחד אומר "מבן חמש ועשרים שנה ומעלה" וכתוב אחד אומר "מבן שלשים שנה" (במדבר ד ג)
כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? מבן חמש ועשרים שנה – לתלמוד, ומבן שלשים לעבודה!

פיסקה סג

על במדבר ח כה-כו

הלוי מעל גיל 50 אינו דומה ללוי מתחת לגיל 30: לצעירים אסור לעבוד, ואילו למבוגרים מותר, למרות שאינם חייבים לעבוד.
מגבלת השנים חלה רק על הלויים ולא על הכוהנים.

"ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה" (במדבר ח כה), שומע אני מכל עבודה במשמע?
ת"ל: "ולא יעבוד עוד ושרת את אחיו באהל מועד"; מלמד שחוזר לנעילת שערים ולעבודת בני גרשום.
ר' יהודה אומר: הואיל ואמרה תורה "יעבוד" ואמרה "לא יעבוד עוד"
אני למדתי שהעובד בשלשים אינו עובד בעשרים וחמשה, כך הכהן לא יעבוד בעשרים וחמשה? ת"ל: "ולא יעבוד עוד".

הקל וחומר שנדחה הפוך מזה שבפיסקה סב. וראו תוספתא חולין א טז, שבבית עולמים (כאן נאמר 'משנכנסו לארץ') נפסלים הלויים רק בקול, שהרי לא היו צריכים לטלטל עוד את המשכן, ונשארו רק השירה והשמירה, המתאימות גם למבוגרים, אלא אם ניזק קולם.

"ושרת את אחיו באהל מועד ועבודה לא יעבוד ככה תעשה ללוים" (במדבר ח כו), שנים פוסלים בלוים, ואין פוסלים בכהנים
שהיה בדין: ומה אם במקום שלא פסל מומים - פסל שנים; כאן, שפסל מומים, אינו דין שיפסול שנים?
ת"ל: "ושרת את אחיו", שנים פוסלים בלוים ואין פוסלים בכהונה!
שעד שלא נכנסו לארץ היו הלוים כשרים "מבן שלשים שנה... ועד בן חמשים שנה" (במדבר ד ג), והכהנים - משיביאו שתי שערות עד עולם
אבל משנכנסו לארץ - אין הלוים נפסלים אלא בקול.