פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


(א) וַיֹּאמֶר יְהוָה לְנֹחַ בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה.

כי אותך ראיתי צדיק - ולא נאמר צדיק תמים כפי שנאמר על נח בתחילת הפרשה. מכאן שאומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו:


(ב) מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.

הטהורה - העתידה להיות טהורה לישראל, למדנו שלמד נח תורה:

שבעה שבעה - כדי שיקריב מהם קרבן בצאתו:


(ג) גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.

גם מעוף השמים וגו' - בטהורים הכתוב מדבר. וילמד סתום העופות, שלא נכתב לגביהן במפורש שרק מהטהורות לקח 7 מן המפורש מהבהמות שם נכתב הדבר בפירוש:


(ד) כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

כי לימים עוד שבעה - אלו שבעת ימי אבלו האבל על מותו של מתושלח הצדיק, שחס הקב"ה על כבודו ועכב את הפורענות. צא וחשוב כשנח היה בן 600 (ראה פסוק ז) התחיל המבול, למך היה אז בין 782 (שהרי ילד את נח בגיל 182 - ראה ה, כח) ומתושלח בן 969 (שהרי ילד את למך בגיל 187 - ראה ה, כה) והרי בן 969 הוא מת (ראה ה, כז) שנותיו של מתושלח ותמצא שהם כלים מסתיימים בשנת שש מאות שנה לחיי נח:

כי לימים עוד - מהו "עוד"? זמן אחר זמן, זה נוסף על מאה ועשרים שנה:

ארבעים יום - כנגד יצירת הולד ארבעים יום מתחילת ההריון העובד מקבל את צורתו ונחשב לאדם??, שקלקלו להטריח ליוצרם ?? לצור צורת ממזרים:


(ה) וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ יְהוָה.

ויעש נח - זה ביאתו כאן מדובר על כניסתו לתיבה:


(ז) וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל.

נח ובניו - האנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו בתשמיש המטה, מפני שהעולם היה שרוי בצער:

מפני מי המבול - אף נח מקטני אמנה מאמין לדברי ה' אך לא בביטחון מוחלט היה, מאמין ואינו מאמין מאמין באופן חלקי שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים:


(ט) שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה זָכָר וּנְקֵבָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ.

באו אל נח - מאליהן:

שנים שנים - כולם הושוו במניין זה, מן הפחות היו שנים:


(יא) בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.

בחדש השני -

רבי אליעזר אומר: זה מרחשון.
רבי יהושע אומר: זה אייר:

נבקעו - להוציא מימיהן:

תהום רבה - מידה כנגד מידה, הם חטאו ב"רַבָּה רָעַת הָאָדָם" (בראשית ו ה) ולקו ב"תהום רבה":


(יב) וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.

ויהי הגשם על הארץ - ולהלן הוא אומר (פסוק יז) "וַיְהִי הַמַּבּוּל"? אלא כשהורידן, הורידן ברחמים שאם יחזרו יחזרו בתשובה יהיו גשמי ברכה, וכשלא חזרו היו למבול:

ארבעים יום וגו' - אין יום ראשון מן המניין לפי שאין לילו עמו, שהרי כתיב "בַּיּוֹם ביום נבקעו, לאחר שהלילה כבר עבר הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם" (פסוק יא), נמצאו ארבעים יום כלים בכ"ח בכסליו, לרבי אליעזר שמתחיל את מנין החודשים בתשרי, וכפי שרש"י כתב בפסוק הקודם, לשיטתו המבול התחיל בחשון, שהחדשים נמנין כסדרן אחד מלא ואחד חסר, הרי שנים עשר ממרחשון המבול התחיל ב-17 בחשון אך 'אין לילו עימו' אז מתחילים לספור מה-18 עד ה-29: 12 יום ועשרים ושמונה מכסליו:


(יג) בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה.

בעצם היום הזה - למדך הכתוב שהיו בני דורו אומרים אילו אנו רואים אותו נכנס לתיבה אנו שוברין אותה והורגין אותו, אמר הקב"ה אני מכניסו לעיני כולם ונראה דבר מי יקום יוכח לעיני כל שהבטחת ה' תתקיים. כפי שרש"י בפסוק טז מפרט שדובים ואריות שמרו על התיבה:


(יד) הֵמָּה וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף.

צפור כל כנף - דבוק הוא, צפור של כל מין כנף, לרבות חגבים (כנף לשון נוצה כמו (ויקרא א יז) "וְשִׁסַּע אֹתוֹ בִכְנָפָיו" שאפילו נוצתה עולה, אף כאן צפור כל מין מראית נוצה):


(טז) וְהַבָּאִים זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים וַיִּסְגֹּר יְהוָה בַּעֲדוֹ.

ויסגור ה' בעדו - הגין עליו שלא ישברוה, הקיף התיבה דובים ואריות והיו הורגים בהם.

ופשוטו של מקרא: סגר כנגדו מן המים. וכן כל 'בעד' שבמקרא לשון 'כנגד' הוא:

(בראשית כ יח) בְּעַד כָּל רֶחֶם,
(מלכים ב ד ד) בַּעֲדֵךְ וּבְעַד בָּנַיִךְ,
(איוב ב ד) עוֹר בְּעַד עוֹר,
(תהלים ג ד) מָגֵן בַּעֲדִי,
(שמואל א יב יט) הִתְפַּלֵּל בְּעַד עֲבָדֶיךָ, כנגד עבדיך:


(יז) וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ.

ותרם מעל הארץ - משוקעת הייתה במים אחת עשרה אמה כספינה טעונה המשוקעת מקצתה במים, ומקראות שלפנינו הפסוקים שבהמשך יוכיחו:


(יח) וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

ויגברו - מאליהן ??:


(כ) חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים.

חמש עשרה אמה מלמעלה - למעלה של כל גובה כל ההרים, לאחר שהושוו המים לראשי ההרים:


(כב) כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ.

נשמת רוח חיים - נשימה של רוח חיים:

אשר בחרבה - ולא דגים שבים:


(כג) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.

וימח - לשון ויפעל ?? הוא ואינו לשון ויפעל ?? והוא מגזרת ויפן ויבן. כל תיבה שסופה ה"א מילה שמסתיימת באות ה כגון בנה, מחה, קנה, כשהוא נותן וי"ו יו"ד בראשה, נקוד בחירק תחת היו"ד:

אך נח - לבד נח, זהו פשוטו.

ומדרש אגדה: היה גונח "אך" הוא קולו של אדם נאנח מכאב וכוהה יורק דם מטורח הבהמות והחיות.

ויש אומרים: שאיחר מזונות לארי והכישו והאריה נשך אותו, והמילה "אך" משמעותה שנחסר ממנו חלק, החלק שהאריה נשך ממנו, ועליו נאמר (משלי יא לא) "הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם ??".

הערות שולייםעריכה