ביאור:משלי י כד

משלי י כד: "מְגוֹרַת רָשָׁע הִיא תְבוֹאֶנּוּ, וְתַאֲוַת צַדִּיקִים יִתֵּן."

תרגום מצודות: מגורת הרשע (הדבר אשר ממנו יפחד הרשע) - היא תבוא עליו; ודבר הטובה אשר יתאוה לו הצדיק - יתן לו מי שבידו ליתן, והוא הקב"ה.

תרגום ויקיטקסט: ראוי להביא על הרשע את המגורה שלו - העונש שהוא הכי פוחד ממנו; וכן ראוי לתת לצדיקים את הדבר שהם הכי מתאווים (רוצים) לקבל.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי י כד.

דקויות

מהי מגורת רשע ומהי תאוות צדיקים?

מגור הוא פחד, כמו ב(במדבר כב ג): "וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא" (מצודת ציון) ו(ירמיהו ו כה): "כִּי חֶרֶב לְאֹיֵב מָגוֹר מִסָּבִיב". מגורת רשע היא תבואנו = עונשו של העבריין הוא, שיקרה לו הדבר שהכי פחד שיקרה.

ולפי זה, ותאוות צדיקים יתן = ה' ייתן לצדיקים את הדבר שהם הכי רוצים ומתאווים לקבל.

כמו בפסוקים נוספים בספר משלי, גם כאן ראוי לפרש שהפסוק הוא עצה מעשית לשלטון: להעניש את הרשעים בעונש שהם הכי פוחדים מפניו, ולתת לצדיקים את הדבר שהם הכי מתאווים לו. ואיך אפשר לברר, מה הכי מפחיד את הפושע? והרי הפושע יכול לשקר ולהגיד "אני הכי פוחד לקבל מיליון דולר"?! כאשר ה' מעניש, הוא כמובן רואה ללבב ויכול לדעת מה האמת, אבל גם אנחנו יכולים לפעמים לדעת - לדוגמה, כשאנחנו תופסים פושעים ששייכים לארגון פשע או ארגון טרור מוכר ופועלים במסגרתו, אנחנו יכולים לדעת מה מטרת הארגון ולפגוע במטרה זו; אפקט ההרתעה של עונש זה יהיה הרבה יותר גדול מפגיעה בפושע עצמו.

2. ופרופ' שלום רוזנברג פירש: ה' ייתן לצדיקים תאוה, התאוה שלהם תישאר בריאה ורעננה לאורך זמן. ראו במאמרו "בין שתי תרבויות".

הקבלות

ישנן כמה פרשיות שבהן ה' נהג לפי גישת "ענישה מותאמת אישית":

1. פרשת דור הפלגה: הם אמרו, (בראשית יא ד): "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ", וה' הביא עליהם בדיוק את העונש שחששו ממנו, (בראשית יא ט): "וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ה' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ" (רש"י על הפסוק).

2. בפרשת הקללות בספר דברים נאמר בפירוש, (דברים כח ס): "וְהֵשִׁיב בְּךָ אֵת כָּל מַדְוֵה מִצְרַיִם אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם, וְדָבְקוּ בָּךְ".

3. אבימלך מלך שכם: לאחר שאישה זרקה עליו אבן, (שופטים ט נד): "וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ 'שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי, פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ'; וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת". אולם כמה דורות מאוחר יותר, נראה שכולם ידעו שאישה הרגה אותו, (שמואל ב יא כא): "מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת? הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ...". מכאן, שהכלל "מגורת רשע היא תבואנו" מתקיים גם לאחר המוות.

גם את הפסוק הקודם אפשר לקשר לאבימלך - ראו שם "הקבלות".

4. זה היה גם אחד מנושאי הויכוח בין איוב לבין רעיו: איוב מתלונן, (איוב ג כה): "כִּי פַחַד פָּחַדְתִּי וַיֶּאֱתָיֵנִי, וַאֲשֶׁר יָגֹרְתִּי יָבֹא לִי"; למרות שאני צדיק, אני נענש בדבר שהכי חששתי מפניו, כמו הרשעים הגרועים ביותר. ורעיו רואים בכך הוכחה שהוא אכן רשע.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/10-24