ביאור:ספרי דברים/ראה/יא

ספרי דברים לפרשת ראה פרק יא

פיסקה נג

על דברים יא כו

(דברים יא כו) "ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה", למה נאמר?

לכאורה חופש הבחירה מוביל למסקנה ששתי הדרכים אינן נבדלות ביניהן, ושאין משמעות לבחירה. המשל בהמשך מראה שלמרות שהאדם חופשי לבחור את דרכו – יש לו אחריות על הבחירה ועליו לשאת בתוצאותיה.
בימי חז"ל מצטרפת לדילמה המקראית גם ההכרה בכך שבדרך כלל נראה שדרך הרשעים נוחה יותר, ומדובר לא רק בחופש בחירה המתפרש כסימטריה בין הדרכים, אלא בבחירה בדרך שנראית קשה יותר. לכן עומד משה וממליץ לישראל לבחור דווקא בה.

לפי שנאמר (דברים ל יט) "החיים והמות נתתי לפניך... הברכה והקללה",
שמא יאמרו ישראל: הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים, דרך חיים ודרך מות, נלך באיזו מהם שנרצה
תלמוד לומר "ובחרת בחיים"!
משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים
אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים, ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור
והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם:
אתם רואים את שביל זה שתחילתו מישור? כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים במישור וסופו לצאת לקוצים!
ואתם רואים את שביל זה שתחילתו קוצים? כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים בקוצים וסופו לצאת למישור
כך אמר להם משה לישראל: אתם רואים את הרשעים שמצליחים בעולם הזה?
כשנים ושלשה ימים הם מצליחים, וסופם לתהות להתחרט באחרונה

שנאמר (משלי כד כ) "כי לא תהיה אחרית לרע" וגו'

הפסוק ממשלי כד מתפרש לאור המשל, כטענה שדרך הרשעים אינה מובילה לאחרית; הפסוקים מקהלת מתארים, לפי הדרשה, את החרטה של הרשעים על דרכם שהביאה אותם לאפילה.

ואומר (קהלת ד א) "והנה דמעת העשוקים הרשעים המתחרטים" וגו'
ואומר (קהלת ד ה) "הכסיל חובק את ידיו" מתחרט וגו' ואומר (משלי ד יט) "דרך רשעים כאפילה"
אתם רואים צדיקים שמצטערים בעולם הזה? כשנים ושלשה ימים הם מצטערים וסופם לשמח באחרונה
וכן הוא אומר (דברים ח טז) "להטיבך באחריתך" ואומר (קהלת ז ח) "טוב אחרית דבר מראשיתו"

ואומר (ירמיהו כט יא) "כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב לתת לכם אחרית ותקוה"

הפסוקים לצדיקים מציגים אופטימיות באשר להמשך דרכם בעתיד.

ואומר (משלי ד יח) "ואורח צדיקים כאור נוגה".

רבי יהושע בן קרחה אומר: משל למלך שעשה סעודה והזמין את האורחים

והיה אוהבו מיסב ביניהם, והיה רומזו ליטול מנה יפה, ולא היה בו דעה

משל נוסף על הדילמה של הבחירה: אוהב המלך אינו יודע מהי המנה היפה, ולכן בוחר אותה עבורו המלך בעצמו. במשל זה חופש הבחירה אינו קיים, אלא ישראל מקבלים את בחירתו של מלכם. כאן מודגש הגורל היהודי המאלץ את ישראל לבחור בתורה, אבל בסיום מדגיש ר' יהושע שישראל שמחים בחלקם ומודים לקב"ה על עצתו הטובה.

וכן הוא אומר (תהלים לב ח) "אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני"
כיון שראה שלא היה בו דעה, אחז את ידו והניחה על מנה יפה
וכן הוא אומר (תהלים טז ה) "ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"
יש לך אדם שניתן לו חלקו ואינו שמח בחלקו
אבל ישראל מודים מפויסים שאין חלק יפה כחלקם ולא נחלה כנחלתם ולא גורל כגורלם
והם מודים ומשבחים על כך
וכן הוא אומר (תהלים טז ו-ז) "חבלים נפלו לי בנעימים וגו' אברך את ה' אשר יעצני".

פיסקה נד

על דברים יא כו-כח
(דברים יא כו-כח) "...ברכה וקללה, הברכה אם תשמעו... והקללה אם לא תשמעו".
כיוצא בו אתה אומר (בראשית ד ז) "הלא אם תיטיב שאת"

אם תיטיב - שאת ברכה, "ואם לא תיטיב" - שאת קללה,

למרות שהאימרה לקין סתומה, ואינה מבארת מהי דרך הברכה – היא מתפרשת לאור הפסוק שכאן.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מי לחשך?
אמרה תורה הברכה והקללה: "הברכה אם תשמעו... והקללה אם לא תשמעו",

כיוצא בו אתה אומר (משלי יח כא) "מות וחיים ביד לשון ואהביה יאכל פריה"

גם כאן לא ברור ממשלי מהי הדרך הטובה ללשון, והפירוש הוא מהפסוק בתהלים.

האוהב את הטובה אוכל פירותיה והאוהב את הרעה אוכל פירותיה
רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: אומר מי לחשך?
אמרה תורה (תהלים לד יד) "נצור לשונך מרע".

כיוצא בו אתה אומר (משלי יא לא) "הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא"

איזה תשלום מקבל החוטא על מעשיו? התשובה בפסוק מפרק טז.

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: מי לחשך?
אמרה תורה (משלי טז ד) "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה".

(דברים יא כח) "והקללה אם לא תשמעו",

ראו לעיל פיסקה ב, שם נוספו גם התוכחות של אברהם, יצחק, יהושע, שמואל ודוד.

נמצינו למדים שלא צוה יעקב אבינו את בניו אלא משכלו ימיו, משנטה למות, משראה כל הנסים שנעשו לו
אף משה רבינו לא הוכיח את ישראל אלא משכלו ימיו, משנטה למות, משראה כל הנסים שנעשו לו
לכך נאמר (דברים א ד) "אחרי הכותו את סיחון".

"וסרתם מן הדרך", מדרך חיים לדרך מות,

ראו לעיל פיסקה מג, דרשה זהה לפסוק דומה.

"מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים",

מיכן אמרו: כל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה

ראו שם, שעזיבת הקב"ה מובילה לעבודת אלילים. דורש "מן הדרך" - אפילו מקצתה.
בימינו הציבור כולו כופר בע"ז, ולפי המדרש יש לדון את כולו כמודה בכל התורה כולה. וראו גם מגילה יג א: 'שכל הכופר בע"ז נקרא יהודי'.

וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה.

פיסקה נה

על דברים יא כט

(דברים יא כט) "והיה כי יביאך", אין והיה אלא מיד,

מעמד הברכות והקללות הוא טקס חד פעמי שיש לקיימו מיד כשנכנסים לארץ.

"כי יביאך", קבל עליך מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ.
"אשר אתה בא שמה לרשתה", בשכר שתבא תירש.

"ונתת את הברכה על הר גריזים" וגו', וכי מה בא הכתוב ללמדנו

לאחר כל ברכה יש לעסוק בקללה המקבילה, ואין להשלים את כל הברכות ולעבור לרצף הקללות.

שהברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל?
והלא כבר נאמר (דברים כז יב) "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים
ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל"! מה ת"ל "ונתת את הברכה על הר גריזים"?
שיכול שיהו כל הברכות קודמות לקללות?
תלמוד לומר "ונתת את הברכה על הר גריזים", ברכה קודמת לקללה ואין הברכות קודמות לקללות.

ולהקיש קללות לברכות: מה קללות בלוים אף ברכות בלוים, מה קללות בקול רם אף ברכות בקול רם,

ראו סוטה ז ה. המברכים והמקללים היו הלוויים, שעמדו בעיר שכם – בעמק בין הר גריזים להר עיבל, וקולם נשמע עד לראשי ההרים.

מה קללות בלשון הקודש אף ברכות בלשון הקודש, מה קללות בכלל ופרט אף ברכות בכלל ופרט,
מה קללות אלו ואלו עונים ואומרים אמן אף ברכות אלו ואלו עונים ואומרים אמן,
כשהפכו פניהם בשעת ברכה אל הר גריזים ובשעת קללה אל הר עיבל.

פיסקה נו

על דברים יא ל

(דברים יא ל) "הלא המה בעבר הירדן" - מעבר הירדן ואילך, דברי רבי יהודה.

לגישת ר' יהודה ראו סוטה ז ה. באותו היום שחצו את הירדן הגיעו עד שכם וקיימו שם את הטקס, וראו גם תוספתא סוטה ח, ו-ז.

"אחרי דרך מבוא השמש" - מקום שחמה זורחת משכם רואים את הירדן במזרח.
"אצל אלוני מורה", ולהלן הוא אומר (בראשית יב ו) "ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה",
מה אלון מורה האמור להלן – שכם, אף אלון מורה האמור כאן - שכם,

אמר רבי אלעזר ברבי יוסי: אמרתי להם לסופרי כותיים: זייפתם את התורה ולא ההניתם בה כלום

ר' אלעזר מסכים עם ר' יהודה, וקושר את הטענה לויכוח עם השומרונים, שגרסתם בפסוק היתה 'אצל אלוני מורה שכם'. הוא מתלונן על כך שהשומרונים שינו את נוסח התורה שלא לצורך, שהרי גם היהודים למדו, על סמך הפסוק מבראשית, שמדובר בשכם.

שכתבתם "אצל אלוני מורה שכם"; אף אנו למדים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים
שנאמר "הלא המה בעבר הירדן... אצל אלוני מורה", ולהלן הוא אומר "ויעבר אברהם בארץ"
מה אלון מורה האמור להלן – שכם, אף אלון מורה האמור כאן - שכם

רבי אליעזר אומר: לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים

ר' אליעזר ור' אליעזר בן יעקב חולקים על ר' יהודה ור' אלעזר, וכן על הטענה השומרונית, וטוענים שהר גריזים והר עיבל שבהם מדובר כאן לא היו הרי שכם אלא גבעות סמוכות לירדן, ממערב לו; שהרי שכם היא בנחלת החיוים (ראו בראשית לג ב) ולא בארץ הכנעני, והיא בהרים ולא בערבה, ולא רואים ממנה את הגלגל.
דרשותיהם מכוונות נגד השומרונים ומרוקנות את הקדושה שאלו ייחסו לאיזור שכם.

שנאמר "הלא המה בעבר הירדן" - הסמוכים לעבר הירדן, "אחרי דרך מבוא השמש" - מקום שחמה שוקעת,
"בארץ הכנעני" - לא היה אלא מן החוים, "היושב בערבה" - לא היה אלא בין ההרים,
"מול הגלגל" - אין אלו רואים את הגלגל.

רבי אליעזר בן יעקב אומר: לא בא הכתוב אלא להראותם דרך בשניה כדרך שהראם בראשונה,

במדבר הראה עמוד הענן את הדרך; ולאחר שנכנסו לארץ ועמוד הענן פסק – למדו את דרכם מהכתוב בתורה; לכן הפסוק מפרט את הדברים.
למעשה אנו רואים שהפירוט לא הועיל ולא מנע את המחלוקת בין חז"ל.

בדרך לכו, אל תלכו בשדות! "היושב" - בישוב ולא במדבר! "בערבה" - במישור ולא בהרים!

פיסקה נז

על דברים יא לא

(דברים יא לא) "כי אתם עוברים את הירדן", מעבירתכם את הירדן אתם יודעים שאתם יורשים את הארץ.

הנס שיתרחש כשתעברו את הירדן יבשר את הנצחונות בכיבוש הארץ.

"אשר ה' אלהיכם נותן לכם" - בזכותכם. "וירשתם אותה וישבתם בה" - בשכר שתירש תישב!

הישיבה בא"י אינה רק בזכות אבות אלא היא שכר על המלחמות להוריש את יושבי הארץ ובעיקר על קיום המצווה של השמדת האלילים ממנה.
והשוו לעיל פסקה נה: 'בשכר שתבוא - תירש', וכאן השלמת הדרשה: 'בשכר שתירש - תשב'!
וראו גם לקמן פיסקה פ דרשות המסיקות מן הפסוק כי 'ישיבת א"י שקולה כנגד כל המצוות שבתורה'!

פיסקה נח

על דברים יא לב

(דברים יא לב) "ושמרתם" - זו משנה, "ועשיתם" - זו מעשה,

שני זוגות ניגודים: ההבחנה הראשונה היא בין לימוד ובין המעשה בפועל, וההבחנה השניה היא בז'אנר, בין דרשות לבין דינים, המכונים בפינו 'משנה' או 'הלכה'; וראו גם מכילתא עמלק ב ב, על פס' כ.

"את כל החוקים" - אלו המדרשות, "ואת המשפטים" - אלו הדינים,

"אשר אנכי נותן לפניכם היום" - יהיו חביבים עליך היום כאילו היום קבלתם אותם מהר סיני,

הדרשה הראשונה עוסקת בחיבה לדברי התורה, שתמיד הם כחדשים, וראו גם לעיל פיסקה לג; השניה עוסקת בשימורם ובמסירת הנוסח המדויק שלהם.

יהו רגילים בפיכם כאילו היום שמעתם אותם.