הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תוספתא מסכת סוטה פרק שמיני

עריכה

ניסי מעבר הירדן

עריכה
(א)
ברכות וקללות - אלו שאמרו ישראל בשעה שעברו את הירדן


ראו משנה ז, ה.
לסגנון "בכל יום... והיום..." השוו יומא ד, ד-ו.



שנאמר (דברים כז ב) 'והיה ביום אשר תעברו את הירדן'
כיצד עברו ישראל את הירדן? - בכל יום היה ארון נוסע אחר שני דגלים, והיום נוסע תחלה
שנאמר (יהושע ג יא) 'הנה ארון הברית אדון' וגו'
בכל יום היו לוים נושאין את הארון, והיום נשאוהו כהנים
שנאמר (יהושע ג יג) 'והיה כנוח כפות רגלי הכהנים' וגו'
ר' יוסי אומר: בשלשה מקומות נשאו כהנים את הארון
אחת כשעברו ישראל את הירדן, ואחת כשסבבו את יריחו, ואחת כשהחזירוהו למקומו.

(ב)

וכיון שהוטבלו מקצת רגלי הכהנים בירדן - עמדו מי הירדן

שנאמר (יהושע ג טז) 'ויעמדו המים... צרתן'


ראבר"ש מחשב את כמות המים שנעצרו, וטוען שבינתים הם זרמו כלפי מעלה.



שנים עשר מיל על שנים עשר מיל היה גובהן של מים, דברי רבי יהודה
אמר ר' אלעזר בר"ש: וכי איזה קל, מהיר אדם או מים?
הוי אומר מים קלין יותר מבני אדם
מלמד שהיו מגדשין ועולין למעלה כיפין על גבי כיפין כשלש מאות מיל
עד שראו אותם כל מלכי האומות
שנאמר (יהושע ה א) 'ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה' וגו'
וכן רחב אומרת לשלוחי יהושע
(יהושע ב י-יא) 'כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם' וגו' 'ונשמע וימס לבבנו' וגו'.

(ג)
עודם בעברם הירדן, אמר להם יהושע


זמן מעבר הירדן הוא זמן הכניסה לארץ, ויהושע מנצל את הנס כדי לאיים על ישראל בסגנון "הר כגיגית".
ראו בבלי ברכות נד ע"א, שהיו מזהים את מעברות הירדן.
אחרי שעברו את הירדן העביר הארון את נושאיו בקפיצה מעל הירדן הזורם.



על מנת כן אתם נכנסין לארץ, שתורישו את יושביה
שנאמר (במדבר לג נב) 'והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם, ואבדתם' וגו'
(במדבר לג נה-נו) 'ואם לא תורישו... והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם'
ואם אין אתם מקבלין - באין מים ושוטפין אתכם.
עודם בירדן אמר להם יהושע (יהושע ד ה) 'הרימו לכם איש אבן אחת על שכמו,
למספר שבטי בני ישראל' וגו' (יהושע ד ט) 'תחת מצב רגלי הכהנים'
סימן לבנים שעברו אבותם בירדן
עודם בירדן אמר להם יהושע (יהושע ד ג) 'שאו לכם מזה מתוך הירדן ממצב רגלי הכהנים' וגו'
ר' יהודה אומר: ר' חלפתא ואלעזר בן מתיא וחנניא בן חכינאי עמדו על אותן אבנים
ושיערו כל אחת ואחת משאו ארבעים סאה
מכאן אתה מחשב כמה היה באשכול שהמרגלים נשאו בשנים: לפחות שמונים סאה
וכיון שעלה האחרון שבישראל מן הירדן - חזרו מי הירדן למקומן
שנאמר (יהושע ד יח) וישובו מי הירדן למקומם וילכו כתמול שלשום על כל גדותיו
נמצא ישראל לצד אחד, וארון ונושאיו לצד אחר
נשא ארון את נושאיו והעבירן בירדן.

אבני הזכרון

עריכה
(ד)
נמצאת אומר שלשה מיני אבנים הן


בירושלמי ז, ה, מונה ר' יוחנן ארבעה מיני אבנים, ומוסיף על האמור כאן גם את אבני הזכרון שהקימו על שפת הירדן.



אחד שהעמיד משה על שפת הירדן בערבות מואב, ואחד שנתן תחת מצב רגלי הכהנים
ואחד שהעבירו עמהן.

(ה)
ר' יהודה אומר: על אבני המזבח כתבום


המחלוקת דומה למחלוקת שבבבלי לה ב: האם כתבו את התורה על האבנים ואז סדו אותן בסיד, כדי להגן על הכתב, ושליחי הגויים תרגמו את הכתב למלכיהם לפני שסדו אותו בסיד – או שסדו את אבני המזבח בסיד ואז כתבו את התורה כדי שהאותיות יבלטו יותר. בכל מקרה הכתב מיועד להתרות בגויים ולאפשר להם להתגייר.
וראו ספרי דברים רב.



אמרו לו האיך למדו אותם עובדי כוכבים את התורה?
אמר להם: מלמד שנתן המקום בלב כל אומה ומלכות
ושלחו נטורין שלהן, והשיאו את הכתב מגבי האבנים בשבעים לשון
באותה שעה נתחתם גזר דינן של עובדי כוכבים לבאר שחת
ר"ש אומר: על הסיד כתבו. כיצד? כירוהו וסידוהו בסיד
וכתבו עליו את כל דברי התורה בע' לשון
וכתבו מלמטה (דברים כ יח) 'למען אשר לא ילמדו אתכם' וגו'
אם אתם חוזרין בכם - אנו מקבלין אתכם.

(ו)
בא וראה כמה נסים נעשו לישראל באותו היום


ראו משנה ז, ה. בניגוד לדעת ר' אליעזר בספרי דברים נו, שהשבועה היתה בגלגל (כנראה כדי לעקוץ את הכותים), הברייתא וגם המשנה טוענות שהגיעו באותו היום לשכם.
ביאה שניה בימי עזרא היתה אמורה להיות כבימי יהושע, אלא שחטאו.



עברו מי הירדן, ובאו אל הר גריזים ואל הר עיבל שבשומרון, שבצד שכם, שאצל אלוני מורה
שנאמר (דברים יא ל) 'הלא המה בעבר הירדן אחרי דרך מבוא השמש'
יותר מששים מיל, ולא עמד איש בפניהם
וכל שעמד בפניהם - מיד נתרז, שנא' (שמות כג כז) 'את אימתי אשלח לפניך' וגו'
ואומר (שמות טו טז) 'תפול עליהם אימתה ופחד' וגו'
"עד יעבור עמך ה'" - זו ביאה ראשונה, 'עד יעבור עם זו קנית' - זו ביאה שניה
אמור מעתה: ראוין היו ישראל ליעשות להם נסים כדרך שנעשה על הים, אלא שחטאו
ואח"כ הביאו את האבנים ובנו את המזבח, והעלו עליו עולות ושלמים
וישבו ואכלו ושתו, ונטלו אבנים ובאו ולנו במקומן
שנאמר (יהושע ד ג) 'והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון'
יכול בכל מלון? ת"ל (שם) 'במלון אשר תלינו בו הלילה'
ונאמר (יהושע ד כ) 'ואת שתים עשרה האבנים האלה' וגו', הא למדת שבגלגל העמידום.

ברית הר גריזים

עריכה
(ז)

כיצד אמרו ישראל ברכות וקללות?
ששה שבטים עלו לראש הר גריזים, וששה שבטים עלו לראש הר עיבל

כהנים ולוים וארון עומדים למטה באמצע


ראו משנה ז, ה.
הדרשה בעניין שבט לוי היא על המלה "והחציו". כלומר חצי גדול יותר, וכן על הסתירה בין דברים כז יב לדברים כז יד. הספירה היא של השבטים ולא של מספר האנשים; אבל שבט לוי התחלק ולא כולו היה בהר גריזים.
בעניין שלוש הבריתות: לפי מכילתא משפטים כ מדובר על ברית חורב, ברית ערבות מואב וברית הר גריזים. לדעת ר' שמעון הברית השלישית היא באוהל מועד.
לפי מכילתא בחדש ג, ברית חורב היא בשמות כד ז עד ויקרא כו מו. לפי מדרש תנאים לדברים ברית ערבות מואב היא בדברים כט. ברית הר גריזים והר עיבל היא בדברים יא. ברית המשכן, לדעת ר' שמעון ור' עקיבא, היא בספר ויקרא.



הכהנים מקיפין את הארון, והלוים את הכהנים, וישראל מכן וכן
שנאמר (יהושע ח לג) 'וכל ישראל וזקניו'
מה ת"ל 'חציו אל מול הר גריזים והחציו אל מול הר עיבל'?
מעוטין בהר גריזים, מרובין בהר עיבל, מפני שמקצת שבטו של לוי למטה
ר"א בן יעקב אומר: אי אתה יכול לומר לוי למטה, שכבר נאמר לוי למעלה
ואי אתה יכול לומר לוי למעלה, שכבר נאמר לוי למטה
אמור מעתה: זקני כהונה ולויה למטה, ושאר למעלה
רבי אומר: הראוין לשרת עומדין למטה, ושאין ראוין לשרת עומדין למעלה
הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה
'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה תועבת ה' מעשה ידי חרש'
והיו אלו ואלו עונין ואומרין 'אמן'
הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה
(דברים כז טו) 'ארור האיש אשר יעשה' וגו', והיו אלו ואלו עונין 'אמן'
הפכו פניהם כלפי הר גריזים פתחו בברכות
'ברוך אשר יקים את דברי התורה'
כלפי הר עיבל פתחו בקללות (דברים כז כו) 'ארור האיש אשר לא יקים' וגו'
ארור בכלל, 'אשר לא יקים את דברי התורה' ארור בפרט; בכל אחת מהקללות המפורטות ללמוד וללמד, לשמור ולעשות
ארבע ללמוד וללמד לשמור ולעשות על ארבע ועוד ארבע לקללה - הרי ח'. ח' על ח' לפרט ולכלל - הרי שש עשרה
ושלש בריתות עם כל אחת ואחת - הרי ארבעים ושמונה בריתות, וכן בערבות מואב
ר' שמעון מוציא של הר גריזים ושל הר עיבל, ומביא של אהל מועד
ואין לך כל דבר ודבר שלא נכרתו עליו בארבעים ושמונה בריתות
ר"ש בן יהודה איש כפר עכו אמר משם ר"ש: אין לך כל דבר ודבר בתורה
שלא נכרתו עליו שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים בריתות, כיוצאי מצרים
א"ר: אם לדברי ר"ש בן יהודה איש כפר עכו, שאמר משם ר"ש
אין כל דבר ודבר בתורה שלא נכרתו עליו שש עשרה בריתות
ויש עם כל אחת ואחת מהן שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים.