ביאור:מלכים א ג כז




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:מלכים א ג כז.

וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ הִיא אִמּוֹ.

-- מלכים א ג, כז

משפט שלמה עריכה

וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר עריכה

מה היה למלך לענות? מה היתה השאלה? מה היתה הבקשה, החסרה בכתוב?

  • האם השאלה היתה מי היא האם האמיתית - על זה המלך לא יכול לענות כי הוא לא יכול לדעת.
  • האם הבקשה היתה של האישה הראשונה, לתת לה את הילד, לאחר תגובת השניה? - במידה והאישה הראשונה לא בקשה את התינוק, לדחוף לה את התינוק רק בגלל שהיא ריחמה אבל לא ביקשה בפרוש כי היא יודעת שהיא גנבה ראשונה, יהיה מעשה לא כל כך חכם.
  • האם עבדי המלך שאלו אותו מה לעשות, לחתוך או לא? - אפשר להבין שבלי תשובתו, האנשים עדיין לא ידעו מי תקבל את הילד או האם המלך יהרוג את הילד.

וַיֹּאמֶר עריכה

זאת פקודת המלך והחלטתו הסופית.

וְהָמֵת לֹא תְמִיתֻהוּ עריכה

המלך קיבל את בקשתה של הראשונה לא להמית את הילד, וביטל את פקודתו. דבר זה מראה על מוח פתוח ויכולת לשנות דעה כאשר העובדות מצדיקות, בנוסף לטריק שהמלך הפעיל על הנשים לגלות את מחשבתם.

תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי, ... הִיא אִמּוֹ עריכה

במידה והמלך היה הורג את האישה השניה, הינו ידעים שבעיניו היא השקרנית, הגנבת וחסרת הלב, אולם הוא לא הרג אותה. מכאן שהוא לא ידע מי היא האם האמיתית ומי היא השקרנית. המלך פשוט הכריז שהאישה הזו היא אימו והעניק לה את התינוק במחשבה שהיא תהיה האם הטובה יותר, המוכנה להקריב את נפשה לתינוק שנותן לה.

"הִיא אִמּוֹ" - עם כל הזכויות והחובות. אם רע יקרה לתינוק, אימו תהיה אחראית לזה.

סוף דבר עריכה

המספר לא מספר. אולם אפשרי ששתי הנשים חזרו הביתה עם התינוק, והמשיכו לגור יחד בחברות וגידלו את הילד באהבה. ברירה הגיונית אחרת לא היתה להן.