ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יבמות/פרק ארבע עשר
פרק ארבע עשר – חרש שנשא עריכה
ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה א עריכה
מתני’: יד_אחרש שנשא פיקחת, פיקח שנשא חרשת. אם רצה להוציא יוציא. אם רצה לקיים יקיים. כשם שהוא כונס ברמיזה, כך הוא מוציא ברמיזה. יד_בפיקח שנשא פיקחת ונתחרשה. אם רצה יוציא, ואם רצה יקיים. נשטתתה. לא יוציא. יד_גנתחרש או נשתטה, לא יוציא עולמית:
גמ’: כיצד הוא עושה? רומז לאחר , והוא נותן לה גיטה. יד_דכשם שהוא רומז, כך הוא נרמז. מתניתא בשקידשה בכסף. אבל אם קידשה בבעילה, אינו יכול לגרש שקידושיו מעשה, וגירושיו אינו מעשה וחרש יש לו מעשה ואין לו מחשבה. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן°, אשתו של חרש ושל שוטה מהו? אמר ליה יד_האפילו אשם תלוי אין בה. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, אפילו אשם תלוי אין בה. מכיון דאת אמר אפילו אשם תלוי אין בה, יד_ואם בא אחר וקידשה נתפשו בה קידושין. ואם גירשה הפיקח, מותרת להינשא לחזור לראשון החרש ואין זה מחזיר גרושתו שהרי לא גרש אותה ואינה נאסרת משום אשת איש שזינתה, שאין לו קידושין מהתורה. אבל אם גרשה החרש ונשאה לאחר וגרשה, אסורה לחזור לו כיוון שמדרבנן היא אשתו. הדא היא דתני רבי חייה רבי חייא רבה°, יד_זאשתו של חרש שגירשה חרש, והלכה ונישאת לחרש או לפיקח. קורא אני עליה (דברים כי תצא כד ד) לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה כיוון שמדרבנן היא היתה אשתו. אשתו של פיקח, שגירשה והלכה ונישאת לחרש, כיוון שמדרבנן היא אשתו קורא אני עליה, לא יוכל בעלה הראשון אשר שלחה.
[ע"א]
[ע"ב]
1 יד_א מיי' פ ד' מהל' אישות הלכה ט', מיי' פ"ב מהל' גירושין הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"א סעיף ו', סמ"ג עשין מח:
2 יד_ב מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ט סעיף ו':
3 יד_ג מיי' פ"ב מהל' גירושין הלכה י"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קכ"א סעיף ו', סמ"ג עשין נ:
4 יד_ד מיי' פכ"ט מהל' מכירה הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' רל"ה סעיף י"ז, סמ"ג עשין פב:
5 יד_ה מיי' פ"ח מהל' שגגות הלכה ב', מיי' פ"ח מהל' שגגות הלכה ג':
6 יד_ו מיי' פ ד' מהל' אישות הלכה ט', טור ושו"ע אה"ע סי' מ"ד סעיף א':
7 יד_ז מיי' פ י"א מהל' גירושין הלכה ט"ו, טור ושו"ע אה"ע סי' י' סעיף ב':
-----------------------------------דף עו עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף עו עמוד א]
יד_חאשתו של חרש, שהלך לו בעלה למדינת הים, ובאו ואמרה לה מת בעליך, והלכה ונישאת לחרש או לפיקח. ואחר כך בא בעלה, תצא מזה ומזה. אשתו של פיקח, שהלך בעלה למדינת הים. באו ואמרו לה, מת בעליך. והלכה ונישאת לחרש. ואחר כך בא הפיקח. הוינן סברין מימר, יוציא החרש, ויקיים הפיקח. ולא היא, עוד היא באילין קנסייא ותצא מזה ומזה. תנן, נשתטתה לא יוציא. מאי טעמא? דבית רבי ינאי רבי ינאי° אמרי, חכמים תקנו שלא יגרש יד_טמפני גרירה שלא ינהגו בה מנהג הפקר. רבי זעירא רבי זעירא° ורבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° תריהון אמרין, אפילו מדאוריתא אינה מגורשת מפני שאינה יכולה לשמור את גיטה. רבי נחמיה בר מר עוקבן בריה דרבי יוסי רבי נחמיה בר מר עוקבן בריה דרבי יוסי° אמר, תלתא נפקא מינא איכא. עבר וגירש. מאן דאמר מפני גרירה, גירש. מאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גיטה, אסור. יש לה בן ואב ואח. מאן דאמר מפני גרירה, אסור לגרש. מאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גיטה, יש לה אב, כיכולה היא לשמור את גיטה ומותר לגרש. פעמים שוטה פעמים חלומה, מאן דאמר מפני גרירה, אסור. מאן דאמר שאינה יכולה לשמור את גיטה, יש לה עיתים ויכולה היא לשמור את גיטה.
ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה ב עריכה
מתני’: אמר °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי, וכי מפני מה האשה שנתחרשה יוצאת, והאיש המתחרש אינו מוציא? אמרו לו, לא דומה האיש המגרש, לאשה המתגרשת. יד_ישהאשה יוצאת לרצונה ושלא לרצונה. והאיש אינו מוציא אלא לרצונו.:
גמ’: תנן, העיד רבי יוחנן בן גודגדא רבי יוחנן בן גודגדא° יד_יאעל החרשת שהשיאה אביה. שהיא יוצאה בגט. אמרו לו. אף זו כיוצא בה. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° בעא קומי רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, נראין הדברים שהשיאה אביה כשהיתה פיקחת שיש בה דעת, ובזמן הקידושין היתה ראויה לצאת בין לדעת בין שלא לדעת. אבל אם היתה חרשת שאין בה דעת לצאת לא תצא אלא לדעת, וכיוון שאין לה דעת לא תצא עולמית. ולא עידות היא? אז איך חכמים אומרים אף זו כיוצא בה. ומוסיפין על העדות אז איך אפשר ללמוד על אחת שהיתה חרשת מתחילה? בעיקר העדות פליגי, רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° סבר מימר, שהעדות הייתה בפיקחת שהשיאה אביה ונתחרשה. ורבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° סבר מימר שהעדות היתה בקטנה חרשת שהשיאה אביה ונתגרשה. תנן במשניות הבאות, שני אחים חרשים הנשואים לשתי אחיות חרשות וכ”ו, אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, לית כן על ראשה. אית כן על סופה שבראשה מדובר על שישה מצבים ובסיפה כשמפרטים אותם מוזכרים רק ארבעה מצבים.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף עו עמוד ב]
מה אית כן על ראשה מה מופיע גם בראשה וגם בסיפא? כשהיה חרש בעל החרשת, או פיקח בעל הפיקחת. אבל אם היה חרש בעל הפיקחת, או פיקח בעל חרשת. הדא היא דתנינן, דבתר דבתרה בסיפא של הסיפא
ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה ג עריכה
מתני’: יד_יבשני אחים חרשים, נשואים לשתי אחיות פקחות. או לשתי אחיות, אחת חרשת ואחת פיקחת. או שתי אחיות חרשות, נשואות לשני אחין פקחין. לשני אחין חרשין. לשני אחין אחד חרש ואחד פיקח. הרי אילו פטורין מן החליצה ומן הייבום. אם היו נכריות, יכנוסו. אם רצו להוציא, יוציאו. יד_יגשני אחין, אחד חרש ואחד פיקח, נשואין לשתי אחיות פיקחות. מת חרש בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. מת פיקח בעל פיקחת. מה יעשה חרש בעל פיקחת? מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם:
גמ’: תנן, שני אחין, אחד חרש ואחד פיקח, נשואין לשתי אחיות פיקחות. מת חרש בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. צרתה מהו? האם היא כצרת ערוה ופטורה, או שכיוון שאינה ערוה מהתורה שהרי אין נשואים לחרש תהיה מותרת לו? נישמעינה מן הדא דתנן, בתו פיקחת נשואה לאחיו חרש. צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום. מכאן שאף צרת ערווה מדרבנן אסורה ליבם
ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה ד עריכה
מתני’: יד_יגשני אחים פקחין, נשואין לשתי אחיות. אחת חרשת ואחת פיקחת. מת פיקח בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. מת פיקח בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט, ואת אשת אחיו בחליצה:
גמ’: תנן, מת פיקח בעל חרשת, מה יעשה פקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. צרתה מהו האם היא כצרת ערוה ופטורה, או שכיוון שאינה ערוה מהתורה שהרי אין נשואים לחרשת תהיה מותרת לו? נישמעינה מן הדא דתנן, יד_טובתו חרשת נשואה לאחיו פיקח צרתה חולצת ולא מתייבמת. מכאן שאף צרת ערווה מדרבנן אסורה ליבם אבל צריכה חליצה אם היא פיקחת שהיא דאוריתא
ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה ה עריכה
מתני’: יד_טזשני אחים., אחד חרש ואחד פיקח. נשואין לשתי אחיות, אחת חרשת ואחת פיקחת. מת חרש בעל חרשת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. מת פיקח בעל פיקחת, מה יעשה חרש בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם:
גמ’: תנן, מת חרש בעל חרשת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? תצא משום אחות אשה. צרתה מהו האם היא כצרת ערוה ופטורה, או שכיוון שאינה ערוה מהתורה שהרי אין נשואים לחרשת תהיה מותרת לו? נישמעינה מן הדא דתנן, בתו חרשת נשואה לאחיו חרש. צרתה פטורה מן החליצה ומן הייבום
ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה ו עריכה
מתני’: יד_יזשני אחין, אחד חרש ואחד פיקח. נשואין לשתי נכריות פקחות. מת חרש בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? או חולץ או מייבם. מת פיקח בעל פיקחת, מה יעשה חרש בעל פיקחת? כונס ואינו מוציא לעולם:
גמ’: פיקחת שנשואה לחרש מהו שתאכל בתרומה? נישמעינה מן הדא דתנן, יד_יחבת ישראל פיקחת שנישאת לכהן חרש, אינה אוכלת בתרומה. מת ונפלה לפני היבם. אם היה פיקח, אוכלת. חרש, אינה אוכלת
ירושלמי יבמות, פרק יד, הלכה ז עריכה
מתני’: יד_יטשני אחין פקחין נשואין לשתי נכריות, אחת חרשת ואחת פיקחת. מת פיקח בעל חרשת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? כונס. אם רצה להוציא יוציא. מת פיקח בעל פיקחת. מה יעשה פיקח בעל חרשת? או חולץ או מייבם.
[ע"א]
8 יד_ח מיי' פ"י מהל' גירושין הלכה ה':
9 יד_ט מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ט סעיף ו':
10 יד_י מיי' פ"א מהל' גירושין הלכה ב', טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ט סעיף ו', סמ"ג עשין נ:
11 יד_יא מיי' פ י' מהל' גירושין הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קי"ט סעיף ו', סמ"ג עשין נ:
[ע"ב]
12 יד_יב מיי' פ ז' מהל' יבום וחליצה הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ה סעיף י"ג, סמ"ג עשין נא:
13 יד_יג טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ה סעיף י"ב:
14 יד_יד טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ה סעיף י', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ה סעיף י"ד:
15 יד_טו טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ה סעיף י', טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ה סעיף י"ד:
16 יד_טז טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ה סעיף י"ב:
17 יד_יז טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ב סעיף י"ג:
18 יד_יח מיי' פ"ח מהל' תרומות הלכה ט', מיי' פ"ח מהל' תרומות הלכה י':
19 יד_יט טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ב סעיף י"ד:
-----------------------------------דף עז עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף עז עמוד א]
יד_כשני אחין, אחד חרש ואחד פיקח, נשואין לשתי נכריות, אחת חרשת ואחת פיקחת. מת חרש בעל חרשת. מה יעשה פיקח בעל פיקחת? כונס, אם רצה להוציא יוציא. מת פיקח בעל פיקחת. מה יעשה חרש בעל חרשת? כונס ואינו מוציא לעולם:
גמ’: פיקחת הנשואה לכהן פיקח, ומת ונפלה לפני אחיו חרש, מהו שתאכל בתרומה? האם כיון שאכלה לפני כן תאכל גם עכשיו, כי אוכלת מחמת הכהן הפיקח. או כיון שעכשיו היא אשת חרש, לא תאכל ? נישמעינה מן הדא דתנן, יד_כאבת ישראל פיקחת שנתארסה לכהן פיקח, ולא הספיק לכונסה לחופה של נישואין, עד שנתחרש הוא או עד שנתחרשה היא. אינה אוכלת בתרומה. מת ונפלה לפני היבם, ואפילו חרש אוכלת. בזה ייפה כח היבם, מכח הבעל. שהיבם חרש מאכיל. והבעל חרש ואינו מאכיל
[ע"א]
20 יד_כ טור ושו"ע אה"ע סי' קע"ב סעיף ט"ו:
21 יד_כא מיי' פ"ח מהל' תרומות הלכה י':
[ע"ב]
הדרן עלך פרק חרש שנשא פיקחת