ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת חלה/פרק שני
פרק שני - פירות חוץ לארץ עריכה
-----------------------------------דף י עריכה
ירושלמי חלה, פרק ב, הלכה א עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף י עמוד א]
מתני’: ב_א פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ, חייבין בחלה. יצאו מיכן לשם. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב, ו°רבי עקיבא רבי עקיבא ב_ב פוטר. ב_ג עפר חוץ לארץ שבא בספינה לארץ, חייב במעשרות ובשביעית. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. אימתי? בזמן שהספינה גוששת. ב_ד עיסה שנילושה במי פירות. חייבת בחלה, ונאכלת בידים מסואבות. ב_ה האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה, מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה. אבל לא האיש:
גמ’: תנן, פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ, חייבין בחלה. מאי טעמא? דכתיב (במדבר שלח טו יח) בבאכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. שמה אתם חייבין, ואפילו על פירות שגדלו בחוץ לארץ . ואין אתם חייבין בחוץ לארץ אפילו על פירות הארץ . תני, זו דברי °רבי מאיר רבי מאיר . אבל לדברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס פוטר, ו°רבי עקיבא רבי עקיבא מחייב. מה טעמו ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? דכתיב (במדבר שלח טו יט) באכלכם מלחם הארץ. ולא לחם חוץ לארץ. לכן פירות הארץ בין בארץ בין בחוץ לארץ חייבים. פירות חוץ לארץ בין בחוץ לארץ בין בארץ פטורים . מאי טעמא ד°רבי עקיבא רבי עקיבא ? כתיב, אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. שמה אתם חייביןב_ו בין בפירות הארץ, בין בפירות חוץ לארץ. בחוץ לארץ אתם פטורים בין על פירות חוץ לארץ ובין על פירות הארץ . מה מקיים °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס טעמא ד°רבי עקיבא רבי עקיבא ? אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. שמה בארץ ישראל אתם חייבים בפירות הארץ. ולא חייבים בחוץ לארץ בפרות חוץ לארץ . חברייא ורבי אבא רבי אבא° אמרי בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, ורבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. כך משיב °רבי עקיבא רבי עקיבא את °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. אין את מודי לי שבשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות, שהן חייבין בחלה? ולאו גידולי פטור הן? והוא מקבל מיניה הסכים איתו שזו אכן קושיה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° . תמיהני איך °רבי עקיבא רבי עקיבא מותיב את °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס והוא מקבל מיניה. דתמן, עד שלא נכנסו לה למפריעה ירשו. דאמר רב הונא רב הונא° בשם
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף י עמוד ב]
רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° . לזרעך אתן אין כתיב כאן. אלא (בראשית לך לך טו יח) לזרעך נתתי. שכבר נתתי. שכשבני ישראל כבשו את הארץ, ירשו אותה למפרע מימי אברהם, לכן מה שמצאו שגדל בארץ כנען, כאילו גדל בארץ ישראל. מה מקיים °רבי עקיבא רבי עקיבא טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? שהסביר את הפסוק לחם הארץ, לחם שנעשה בארץ דמשמע מפירות הארץ? °רבי עקיבא רבי עקיבא יעמיד בספינה שנכנסה לארץ. דאף שבדרף כלל גילגול הוא המחייב בחלה, התורה חידש שאף אם נתגלגלה בחוץ לארץ, אם קירמו פניה בתנור כשהספינה בתוך תחום הארץ, שהוא מן החוט ולפנים, חייבת. מן החוט ולחוץ פטורה. על דעתיה ד°רבי עקיבא רבי עקיבא . היא ספינה, היא עיסת הגוי שמכר לישראל , היא פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ, הכל הולך אחר קרימה בתנור. אף על פי שחכמים חולקים על °רבי עקיבא רבי עקיבא בענין ספינה ונכרי , מודין חכמים ל°רבי עקיבא רבי עקיבא בהכנסתן לארץ, שהכל הולך אחר קרימה בתנור. דכתיב, בבואכם, משמע אפילו אם העיסה כבר עשויה. והראיה שגם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מודה בזה , מן מה ד°רבי עקיבא רבי עקיבא מתיב ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס והוא מקבל מיניה שזו אכן קושיה. רבי יונה רבי יונה° בעא קומי רבי ירמיה רבי ירמיה°. בשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמה לחה. מהו שתהא אסורה משום חדש עד שיביאו את העומר? אמר לו למה לא. עד כדון לחה. אפילו יבישה? אמר לו אפילו יבישה אפי' קצורה. מעתה אפילו חיטין בעלייה משנה שעברה שהרי לא הביאו עומר במדבר ולא היה מי שיתיר. אם כך אני אומר, לא יאכלו ישראל מצה בלילי הפסח? שהרי בעשרה בניסן נכנסו לארץ, נמצא שכל החיטים אסורים באיסור חדש . אמר רבי יונה רבי יונה°. מן דנפקות כשיצאנו, תהיתי הצטערתי דלא אמרתי ליה, שנייא היא שמצות עשה של אכילת מצה דוחה למצות לא תעשה של איסור חדש . על דעתיה דרבי יונה רבי יונה°. דהוא אמר, מצות עשה דוחה לא תעשה, אף על פי שאינה כתובה בצידה, ניחא. על דעתיה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° דהוא אמר, אין מצות עשה דוחה למצות לא תעשה, אלא אם כן היתה כתובה בצידה, כמו לא תעשה של כלאים שמצוות עשה של ציצית דוחה אותה, והיא סמוכה לה. קשה, איך אכלו מצות בשנה הראשונה? לעולם היו אוכלים מחיטים של אשתקד ממה שהיו תגרי גוים מוכרין להם מחוץ לארץ, או כ°רבי ישמעאל רבי ישמעאל. ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה, לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו. שבע שכיבשו ושבע
[ע"א]
1 ב_א מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה כ"ב , מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ו':
2 ב_ב מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה כ"ב , מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ו':
3 ב_ג מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה כ"ג:
4 ב_ד מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה י"ב , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ט סעיף ט':
5 ב_ה מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה י"א , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ח סעיף א' , סמ"ג עשין קמא:
6 ב_ו מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה כ"ב:
[ע"ב]
-----------------------------------דף יא עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יא עמוד א]
שחילקו. וגם בחדש נאמר כי תבוא ולכן באיסור חדש לא התחייבו אלא לאחר י"ד שנה, התיב רבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא° והכתיב (יהושע ה', י"א) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח. לא בששה עשר? והרי נכנסו בעשירי ולמה חיכו עד אז, האם לא כדי שיתיר העומר? וחוזרת הקושיא לשיטת רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שאין מצה דוחה איסור חדש כי אינם סמוכים איך קיימו מצות אכילת מצה בלילה הראשון? התיב רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° קומי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מנין לך שמחרת הפסח זה ששה עשר? והכתיב (במדבר מסעי לג ג) ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה לעיני כל מצרים. לא בחמשה עשר יצאו? מיכן שמחרת הפסח פירושו ממחרת שחיטת הפסח, ואם כן התחילו לאכול מעבור הארץ בט"ו, קדם הבאת העומר. תנן, פירות חוצה לארץ שנכנסו לארץ, חייבין בחלה. יצאו מיכן לשם . °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מחייב ו°רבי עקיבה רבי עקיבא פוטר. אמרי, מאתרי מאותו מקום ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס פוטר פירות חוץ לארץ בארץ ישראל, הוא מחייב פירות ארץ ישראל בחוץ לארץ . ומאתרי ומאותו מקום ד°רבי עקיבה רבי עקיבא. פוטר פירות חוץ לארץ בארץ ישראל, הוא מחייב פירות ארץ ישראל בחוץ לארץ. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מן אתריה ממקומו מאי טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? דכתיב (במדבר שלח טו יט) לחם הארץ בכל מקום שהוא. °רבי עקיבה רבי עקיבא מן אתריה ממקומו מאי טעמא ד°רבי עקיבה רבי עקיבא? דכתיב (במדבר שלח טו יח) אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה. שמה אתם חייבין בין בפירות הארץ בין בפירות חוץ לארץ ואין אתם חייבין בחוץ לארץ בין בפירות ארץ ישראל בין בפירות חוץ לארץ. איתמר, כך משיב °רבי עקיבא רבי עקיבא את °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. אין את מודי לי שבשעה שנכנסו ישראל לארץ ומצאו קמחין וסלתות, שהן חייבין בחלה? ולאו גידולי פטור הן? והוא מקבל מיניה הסכים איתו שזו אכן קושיה. רבנין דקיסרין אמרי בשם רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יא עמוד ב]
לא כולם מסכימים שמיד כשניכנסו לארץ התחיבו בחלה אלא במחלוקת הדבר שנוי דכתיב (דברים עקב יא כד) כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה. כלל, ואפילו חוץ לארץ במשמע. מהמדבר הגדול והלבנון וכו' יהיה גבולכם, פרט . אין בכלל אלא מה שבפרט דברי °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. מתיבין ל°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. אם בספרי גבולות ארץ ישראל הכתוב מדבר, הרי כבר נאמר (יהושע א', ד') מהמדבר והלבנון הזה, ועד הנהר הגדול נהר פרת, כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם. אלא אם אינו ענין לספרי גבולות ארץ ישראל, תניהו ענין לספרי גבולות חוץ לארץ. שגם מה שתיכבשו מחוץ לארץ יהיה קדוש בקדושת הארץ . מעתה, מה שהיה דוד הולך ומכבש בארם נהרים ובארם צובה יהו חייבין בחלה. והא קימא לן שחיוב תרומות ומעשרות בסוריא מדרבנן? שנייא היא, שהיה ב_ז דוד מניח ספרי ארץ ישראל ומכבש ספרי חוץ לארץ. חבריא הוו בעו מימר. מאן דאמר תמן שחייב בחוץ לארץ משום שדורש את הפסוק כל מקום אשר תדרוך כף רגליכם כפשוטו, אוף הכא חייבים מיד עם כניסתם לארץ. דכשדרכה כף רגלם בארץ מיד התקדשה, אף שעדיין לא כבשו את כל הארץ. מאן דאמר תמן פטור, אוף הכא פטור עד אחרי ארבע עשרה שכבשו ושחילקו. אין הכרח לומר כך , דאפשר שאפילו °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דאמר תמן פטור בחוץ לארץ, הכא יכול לסבור שכיון שנכנסו ישראל נתחייבו. משום דכתיב, בבואכם. ללמדך שמיד עם כניסתם התחייבו בחלה . על ירבעם בן יואש מלך ישראל כתיב (מלכים ב י"ד, כ"ה) הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה, כדבר ה' אלהי ישראל, אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° ורבי מנא רבי מנא°. חד אמר. כל מה שכיבש יהושע ונלקח מהם על ידי ארם, חזר וכיבש זה. וחרנה אמר, יותר ממה שכיבש יהושע, כיבש זה. שיהושע לא הספיק לכבוש את כל מה שהקדוש ברוך הוא הבטיח לישראל, והוא השלים את הכיבוש. לכן נאמר, והוא השיב להם לישראל כל גבולם.
-----------------------------------דף יב עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יב עמוד א]
תנא דרבי סידור רבי סידור°, מסייע לרבי מנא רבי מנא° שאמר שירבעם הוסיף וכיבש יותר ממה שכבש יהושוע. דתנא רבי סידור רבי סידור° , ימים קלים מועטים עשו ישראל באותה הארץ. עד שמלך אשור הגלה את ישראל. ואם ירבעם רק החזיר מה שיהושע כבש, מדוע אומר שישבו שם ימים מועטים, הרי ישבו שם מזמן כיבוש יהושע? נשאר בשאלה תנן, עפר חוץ לארץ שבא בספינה לארץ, חייב במעשרות ובשביעית. עפר חוץ לארץ שבא בספינה לסוריא, נעשה כסוריא ונתחייב במעשרות ושביעית מדבריהם . יצא משם לכאן נתחייב במעשרות ושביעית דבר תורה. תנן , אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי . אימתי? בזמן שהספינה גוששת. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)°. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי שאמר שאם הספינה גוששת, אף על פי שהמים מפסיקים בין הספינה לאדמה נחשב כאילו הספינה מחוברת לאדמה כיוון שאין במים ממש. כדעתיה . ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר במים לפי שאין בהן ממש. דתנן (משנה ביצה ה ד) האישה ששאלה מחברתה תבלין ומים ומלח לעיסתה, הרי אלו כרגלי שתיהן. ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר במים לפי שאין במים ממש . אמר רבי אבין רבי אבין° לא מסתברא ש°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי סובר שאין במים ממש ולכן המים בטלים בעיסה, שאם כן , מחלפא שיטתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. שכן אם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי סובר שמים אין בהם ממש, מדוע אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אימתי? בזמן שהספינה גוששת. הרי אפילו אם לא היתה הספינה גוששת, כיון שאין במים ממש אין המים נחשבים הפסק, והרי זה כמו שהספינה גוששת. אלא באמת המים חשובים הפסק. ולכן כדי לחייב צריך שתהיה הספינה גוששת. ומה ש°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר במים לפי שאין במים ממש, זה כיון שהמים נבלעים בעיסה ואינם ניכרים לעצמם, לכן אינם חשובים לאסור בעיסה. ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אם לא היתה ספינה גוששת , מעשרותיה מהלכה מדרבנן. תורמין ממנה על עציץ שאינו נקוב, ומעציץ שאינו נקוב עליה. כהדא דתני. ב_ח עציץ שאינו נקוב, מעשרותיו מהלכה מדרבנן, ותרומתו אינה מדמעת, ואין חייבין עליו חומש. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° הדין בסוריה ששדות ישראל חייבים במעשר ושדות עובד כוכבים ומזלות פטורים. הקונה עציץ נקוב בסוריא. אף על פי שלא קנה עפר שתחתיו, וקרקע שעל גביו אם היה במערה. קנה לחייבו למעשרות ולשביעית ואפילו נתון על גבי שתי יתידות. ואף °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי מודי בה. מה בינו לבין הספינה? ספינה עולה ויורדת, ולכן אם לא הייתה גוששת, פטור, וזה במקומו הוא: תנן, עיסה שנילושה במי פירות. חייבת בחלה, שמי פירות חיבור הוא לחלה, ונאכלת בידים מסואבות אם לא הוכשרו החיטים קדם לכן . רבי יוסי ברבי חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר, ד°רבי אלעזר בן יהודה איש בירתותא רבי אלעזר איש ברתותא היא. דתנינן תמן. °רבי אלעזר בן יהודה איש בירתותא רבי אלעזר איש ברתותא אומר משם °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה , טבול יום שנגע בעיסה שנילושה במי פירות והוכשרה לפני כן במים פסל את כולה אף שנגע רק במקצתה, כיון שמי פירות מחברים את כל חלקי העיסה להיות אחת . ו°רבי עקיבה רבי עקיבא אומר משמו, ב_ט לא פסל אלא מקום מגעו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר מה פליגין? כשהוכשרה במים או באחד מז' משקים ואחר כך נילושה במי פירות. שבזה °רבי אלעזר בן יהודה איש ברתותא רבי אלעזר איש ברתותא סובר שמי פירות מחברים לטמאה . אבל אם נילושה ואחר כך הוכשרה על ידי אחד מז' משקים, כולם מודים שאין מי פירות מחברין לטמאה. אמר רבי חייה רבי חייא רבה° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° דברי הכל היא. אף על גב ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אמר תמן שאין מי פירות מחברין לטומאה, מודי הוא הכא שמי פירות מחברין לחלה. רבי אבא רבי אבא°
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יב עמוד ב]
ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° . ב_י אין לך מחבר אלא שבעת המשקין בלבד. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. על מה איתאמרת שאין מחבר אלא שבעה משקים , לחלה או לטומאה? אין תימר לחלה, כל שכן לטומאה. אין תימר לטומאה, הא לחלה לא. רבי יונה רבי יונה° פשיטא ליה דלחלה איתמר וכל שכן לטומאה. רבי יונה רבי יונה° כדעתיה שאין מי פירות חיבור לחלה, אלא רק שבעה משקין. דרבי יונה רבי יונה° ורבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° תנו ד°רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי. דתני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי. °רבי טרפון רבי טרפון אומר, נאמר כאן לגבי חיוב חלה, חלה. ונאמר להלן בלחמי תודה (ויקרא צו ח כו) חלת לחם שמן. מה חלה שנאמר להלן עשויה בשמן. אף חלה שנאמר כאן עשויה בשמן. או אחד מהקבוצה ששמן שיך אליה. ושמן אחד משבעת המשקין הוא. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי שבתי רבי שבתי° ורבי חייא רבי חייא רבה° אמר בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. ב_יא לחלה אחר מי שיגבל לו חלתו בטהרה, ב_יב ולנטילת ידים מהלך ארבעת מילין. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. הדא דתימר, לפניו. אבל לאחריו, אין מטריחין עליו. שומרי גנות ופרדיסין שהם קבועים במקומם . מה את עבד לון, כלפניהן כלאחריהן? נישמעינה מן הדא דתנן, האשה שהיא טבולת יום לשה את העיסה וקוצה חלתה ואחר כך קורה לה שם . והדא אשה, לא בתוך ביתה יושבת? ואת אמר אין מטריחין עליה לחפש אשה טהורה שתקוץ לה חלתה. אף הכא שומר אין מטריחין עליו. תני, המים שלפני המזון רשות, ב_יג ושל אחר המזון חובה, אלא שבראשונים נוטל ומפסיק. ובשניים, נוטל ואינו מפסיק. מהו מפסיק? רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר, נוטל ושונה. שבנטילה הראשונה טיהר את הידים אבל המים טמאים. לכן יטול פעם נוספת לטהר את המים. רבי יעקב בר רב יצחק רבי יעקב בר רב יצחק° בעי. נוטל ושונה, ואת אמרת רשות? אית דבעי מימר. הטריחו אותו ללכת ארבעת מילין, ואת אמרת רשות. אמר רבי יעקב בר אידי רבי יעקב בר אידי° על הראשונים נאכל בשר חזיר. שהיה חנווני ישראל מוכר בשר כשר ליהודי ובשר נבילה לנכרי. כשראה שנכנס אדם ונטל ידיו, נתן לו בשר כשר, וכשראה שאינו נוטל ידיו נתן לו נבילה. ופעם אחת נכנס יהודי ולא נטל ידיו, ונתן לו בשר נבילה . ועל השניים יצאת אשה מביתה. (יומא דף פג:) °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא הוו קא אזלי באורחא. °רבי מאיר רבי מאיר הוה דייק בשמא. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא לא הוו דייקו בשמא. כי מטו לההוא דוכתא כשבאו למקום אחד, בעו אושפיזא, חיפשו אכסניה, יהבו להו. אמרו לו לבעל הבית: מה שמך? - אמר להו: כידור. אמר °רבי מאיר רבי מאיר: שמע מינה רשע הוא. לפי שנאמר (דברים האזינו לב כ) כי דור תהפכת המה. ואותו יום ערב שבת היה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אשלימו ליה כיסייהו הפקידו אצלו את כיסי המעות שלהם. ואילו °רבי מאיר רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה. אזל, הלך °רבי מאיר רבי מאיר,אותביה בי קיבריה דאבוה והניח את כיס מעותיו בקבר של אביו של בעל הבית. אתחזי ליה לבנו בחלמיה ואמר לו: תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא בא וקח כיס של מעות שמונח ליד הראש של אותו אדם. למחר אמר להו בעל הבית: הכי כך אתחזי לי בחלמאי. אמר ליה °רבי מאיר רבי מאיר: חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא החלומות שחולם אדם בליל שבת מתוך מנוחתו אין בהם ממש אזל °רבי מאיר רבי מאיר, ונטריה ושמר את כיסו כולי יומא ובמוצאי שבת אייתיה עמו. למחר אמרו לו לבעל הבית הב לן כיסן שהפקדנו אצלך. אמר להו: לא היו דברים מעולם. אמר להו °רבי מאיר רבי מאיר: אמאי לא דייקיתו כמוני בשמא? אמרו ליה: אמאי לא אמרת לן מר שיש לנו לדייק בשמו ולחשוש ממנו? אמר להו: אימר דאמרי אנא חששא, אבל אחזוקי כרשע ולהזהירכם אודותיו מי אמרי? משכוהו לבעל הבית בדבריהם, ועיילוהו והביאוהו לחנותא בית מרזח כדי לשכרו ולהוציא ממנו איה כספם. חזו טלפחי אשפמיה ראו עדשים על שפמו. הלכו אל ביתו ובקשו מאשתו את כיסיהם בשמו, ונתנו לה סימנא לדביתהו לאשתו שהוא אכן שלחם לבקש את הכיסים, שסיפר להם שהיא בישלה לו עדשים. ושקלוהו ונטלו לכיסייהו והלכו להם. כשבא לביתו ושחה לו המעשה, הוציאה מביתו. ואם היה נוטל מים אחרונים היה רוחץ בהם את שפמו ולא היה מגרש את אשתו. ויש אומרים שנהרגו עליה שלש נפשות. שכידור הרג את אשתו ואת בנו והתאבד. תנן, האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה, מפני שהיא יכולה לכסות את עצמה, אבל לא האיש . הדא אמרה, עגבות אין בהן משום ערוה. הדא דאת אמר, לברכה. אבל להביט, אפילו כל שהוא אסור. כהדא דתני ב_יד המסתכל בעקיבה של אשה כמסתכל בבית הרחם. והמסתכל בבית הרחם כאילו בא עליה. שמואל שמואל (אמורא)° אמר, ב_טו קול באשה ערוה. מה טעם? שנאמר (ירמיהו ג', ט') והיה מקול זנותה, ותחנף הארץ וגומר. רב הונא רב הונא° אמר. עומד הוא אדם על הצואה ומתפלל, ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בצואה. ישב ועשה צרכיו ולא קינח, אסור. אמר רבי מנא רבי מנא° . אף על גב דלא אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° הדא מילתא דבר זה, אמר דכוותה דבר דומה לזה. דרב הונא רב הונא° אמר. עומד הוא אדם על גבי צואה ומתפלל, ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בצואה. ישב ולא קינח, הרי בשרו נוגע בצואה:
[ע"א]
8 ב_ח מיי' פ"ה מהל' תרומות הלכה ט"ז:
9 ב_ט מיי' פ"ח מהל' טומאת אוכלין הלכה ט"ז:
[ע"ב]
10 ב_י מיי' פ"ו מהל' טומאת אוכלין הלכה י"ג:
11 ב_יא מיי' פ"ח מהל' ביכורים הלכה י"א:
12 ב_יב טור ושו"ע או"ח סי' קס"ג סעיף א':
13 ב_יג מיי' פ"ו מהל' ברכות הלכה ב' , מיי' פ"ו מהל' ברכות הלכה ג' , טור ושו"ע או"ח סי' קפ"א סעיף א' , סמ"ג עשין כז:
14 ב_יד מיי' פכ"א מהל' איסורי ביאה הלכה ב' , טור ושו"ע אה"ע סי' כ"א סעיף א' , סמ"ג לאוין קכו:
15 ב_טו טור ושו"ע או"ח סי' ע"ה סעיף ג' , טור ושו"ע אה"ע סי' כ"א סעיף א':
-----------------------------------דף יג עריכה
ירושלמי חלה, פרק ב, הלכה ב עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יג עמוד א]
מתני’: ב_טז מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה. יעשנה קבין שפטור מחלה, ואל יעשנה בטומאה. ו°רבי עקיבה רבי עקיבא אומר. יעשנה בטומאה, ואל יעשנה קבין. שכשם שהוא קורא לטהורה, כך הוא קורא לטמאה. לזו קורא חלה בשם, ולזו קורא חלה בשם. אבל קביים, אין להן חלה בשם. ב_יז העושה עיסתו קבין ונגעו זה בזה. פטורין מן החלה עד שישוכו. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. ב_יח אף הרודה ונותן לסל, הסל מצרפן לחלה:
גמ’: תנן, מי שאינו יכול לעשות עיסתו בטהרה.יעשנה קבין, ואל יעשנה בטומאה. ו°רבי עקיבה רבי עקיבא אומר. יעשנה בטומאה, ואל יעשנה קבין. איתמר לחלה ולנטילת ידים ארבעת מיל. מה הכוונה? האם הכוונה שאם יש אדם שיכול לגבל לו בטהרה במרחק פחות מארבעת מיל, יעשנה בטהרה. אבל אם אותו אדם במרחק מדויק של ארבעת מיל, יעשנה קבין. או גם במרחק מכוון של ארבעת מיל, יעשנה בטהרה. ורק יותר מארבעת מיל יעשנה קבין? נשמעינה מן הדא. דאמר רבי חייא בר ווא רבי חייא בר ווא° , כגון קיסרין. וקסרין לאו ארבעת מילין היא ממקום שהיה בו רבי חיא רבי חיא°? הדא אמרה, ארבעת מיל יעשנה בטהרה. יותר מארבעת מיל, יעשנה קבין. רבי אמי רבי אמי° הורי בכפר שמי, לעשות עיסה גדולה בטומאה כ°רבי עקיבא רבי עקיבא . והלא אין שם ארבעת מילין ולמה לא חייב אותם שילכו לאדם שיגבל להם בטהרה? מכיון דנהרא מפסיק, כמי שיש שם ארבעת מיל. משמע שפסק כ°רבי עקיבא רבי עקיבא . וקשה, איך רב אמי רבי אמי° פסק במתניתין כ°רבי עקיבא רבי עקיבא ולא כרבנן , ד°רבי עקיבא רבי עקיבא אמר, יעשנה בטומאה ואל יעשנה קבין וחכמים אמרו יעשנה קבין שפטור מחלה, ואל יעשנה בטומאה.? מה שפסק רב אמי רבי אמי° מסתדר אפילו כחכמים. שעיסה גדולה היתה. וטירחה גדולה לעשותה קבין. ונוח היה לו להלך כמה, ואפילו יותר מארבע מיל ולא לעשותה קבין. שזה טירחה גדולה לחלק העיסה לקבין. וכמו שלא הטריחו אותו ללכת יותר מארבע מיל, כך לא הטריחו לעשות עיסה גדולה כזו קבין שהיא טרחה גדולה יותר . מחלפה שיטתיה ד°רבי עקיבא רבי עקיבא ? תמן הוא אמר, הנוטל חלה מקב, °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר הרי זו חלה משמע שקב חייב בחלה. והכא הוא אמר אבל קבים, אין להן חלה בשם? תמן לשעבר בדיעבד שאם הפריש חלה מקב אף שמפטור, חלתו חלה . ברם הכא לכתחילה שמעיקר הדין פחות חמש רבעים פטור מחלה. תנן, העושה עיסתו קבין ונגעו זה בזה. פטורין מן החלה עד שישוכו. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. אף הרודה ונותן לסל, הסל מצרפן לחלה. רבי יונה רבי יונה° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ורבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ורבי אימי רבי אמי° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, לדעת °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס , והן שנשכו. אית תניי תני. הסל מצרף, ואין התנור מצרף. ואית תניי תני. התנור מצרף, ואין הסל מצרף. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. אייתיתיה הבאתי מדחילפיי דחילפיי°. נשכו כאן וכאן מצרף. לא נשכו, כאן וכאן אינו מצרף. שלפי שני הבריתות צריך גם נושכות וגם סל או תנור. מתניתא פליגי בכגון אילין ריפתה דבבל: שהצורה שלהם כזו שכאשר מקרבים אותם אחת עולה על השניה. ברייתא אחת אומרת שהתנור מצרפן ולא הסל, ואחת אומרת שהסל מצרפן ולא התנור.
ירושלמי חלה, פרק ב, הלכה ג עריכה
מתני’: ב_יט המפריש חלתו קמח. אינה חלה, וגזל ביד כהן. העיסה עצמה שיעשה הישראל מהקמח שנשאר חייבת בחלה. והקמח שהפריש אם יש בו כשיעור, חייבת בחלה ואסורה לזרים, דברי °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה שכיוון שבאה לכהן בתורת חלה,גזרו חכמים כדי שלא יאמרו ראינו תרומה נאכלת לזרים. אמרו לו מעשה וקפשה אכלה זקן זר. אמר להן. אף הוא קילקל לעצמו שיענש משמים ותיקן לאחרים שאחרים שיאכלו יתלו בו. ב_כ חמשת רבעים קמח חייבין בחלה. כעיסת מדבר שהייתה עשירית האיפה שזה ארבעים ושלוש בצים וחומש. שזה שבע לוגין וביצה וחומש ביצה. בירושלים הגדלו המידות בשישית ונמצא עשרית האיפה שווה שש לוג ירושלמיות. בציפורי הוסיפו עוד שתות ונמצא עשירית האיפה שווה חמש רבעים. ב_כא הן ושאורן וסובן ומורסנן חמשת רבעים חייבין. ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן, הרי אילו פטורין. ב_כב שיעור החלה, אחד מעשרים וארבעה. ב_כג העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו, אחד מעשרים וארבעה. נחתום שהוא עושה למכור לשוק. וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק, אחד מארבעים ושמונה. ב_כד ניטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה, אחד מארבעים ושמונה. ניטמאת מזידה. אחד מעשרים וארבעה, כדי שלא יהא חוטא נשכר. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר ניטלית מן הטהור על הטמא. ב_כה כיצד? עיסה טהורה ועיסה טמאה. נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה. ונותן פחות מכביצה באמצע, כדי שיטול מן המוקף. וחכמים ב_כו אוסרין:
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יג עמוד ב]
גמ’: תנן, המפריש חלתו קמח. אינה חלה, וגזל ביד כהן. העיסה עצמה חייבת בחלה. והקמח שניתן לכהן אם יש בו כשיעור, חייבת בחלה, ואסורה לזרים, דברי °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה . אמרו לו מעשה וקפשה אכלה זקן זר. אמר להן . אף הוא קילקל לעצמו ותיקן לאחרים. קילקל לעצמו דאכלה ואיתענש. ותיקן לאחרים, דאינון אכלין ותליי ביה שהם יאכלו ויתלו בו ולא יענשו שאומרים ראינו זקן שאכל. וכיוון שתולים באחר עונשם קל יותר . אית תניי תני, תיקן לעצמו וקילקל לאחרים. תיקן לעצמו שמכל מקום אכלה ונהנה. וקילקל לאחרים. דאינון סברין מימר הם חושבים שהוא פטור אבל הם טועים , שמה שהוא אכל היה במקרה שלא היה במה שהפריש שיעור חלה. והם אכלו גם כשהיה שיעור חלה תנן, חמשת רבעים קמח חייבין בחלה. אמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. קב טיברני חייב בחלה שבטבריה הגדילו את המידות עוד פעם . חד חליטר שאל לרבי יוחנן רבי יוחנן° כמה אעשה ואפטר מחלה? אמר איזיל עביד ארבע רבעים ופלגה לך ועשה קב ושמינית. ויאמר ליה תלתא ופלגה שלושה רבעים ושמינית שהרי בטבריה ארבע רבעים קב חייב בחלה? אמר רבי זעירא רבי זעירא°. אומנם קבייא באתריהון הקבים נשארו גדולים וקב חייב בחלה כמו שאמר רב אמי רבי אמי°. אבל הרבעים אזדרעון קטנו וכיוון שהרבעים קטנו נמצא שאף בקב של טבריה יש חמישה רבעים. ויאמר ליה חמשה פרא ציבחר פחות מעט? שלא יבוא לידי ספק חיוב חלה. תנן, הן ושאורן וסובן ומורסנן חמשת רבעים חייבין . אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, כדרך שרגילים לעשות עיסה שנו ופעמים שעושים עיסה עם קמח שאינו מנופה מסובין ומורסן. תנן, ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן, הרי אילו פטורין. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° . ד°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל היא. דתנן, העושה עיסה מן החיטים ומהאורז, אם יש בה טעם דגן חייבת, שהאורז נגרר אחר החיטים להתחייב בחלה . °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור. משמע שלחכמים האורז מצטרף לשיעור חמישה רבעים, ולפי חכמים אם אפשר לצרף אורז כל שכן שאפשר לצרף את המורסן. וכיוון שהמשנה אמרה שאין מצרפים. חייבים לומר שהמשנה כדעת °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל . תלמידוי דרבי חייה רובא בר לוליתא רבי חייה רובא בר לוליתא° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° , דברי הכל היא. דאף שלחכמים אורז מצטרף לפי שהוא אוכל. ודרך להכין לחם כך, אבל מורסן שאינו אוכל לא מצטרף . אמר רבי מנא רבי מנא° , אף על גב דלא
[ע"א]
16 ב_טז מיי' פ"ח מהל' ביכורים הלכה י"א:
17 ב_יז מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה י"ז , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ה סעיף א':
18 ב_יח מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה ט"ז , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ה סעיף א' , טור ושו"ע או"ח סי' תנ"ז סעיף א' , סמ"ג עשין קמא:
19 ב_יט מיי' פ"ח מהל' ביכורים הלכה א' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ז סעיף א' , סמ"ג עשין קמא:
20 ב_כ מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה ט"ו , מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה י"ח , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף א' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ג' , סמ"ג עשין קמא:
21 ב_כא מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה ט"ו , מיי' פ"ו מהל' ביכורים הלכה י"ח , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף א' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ד סעיף ג' , סמ"ג עשין קמא:
22 ב_כב מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ב' , מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ג' , מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ד' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ב סעיף א':
23 ב_כג מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ב' , מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ג' , מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ד' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ב סעיף א':
24 ב_כד מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ב' , מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ג' , מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ד' , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ב סעיף א':
25 ב_כה מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה י"ב:
26 ב_כו מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה י"ד , טור ושו"ע יו"ד סי' שכ"ג:
[ע"ב]
-----------------------------------דף יד עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יד עמוד א]
אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שהמשנה כדברי הכל , אמר דכוותה אמר דבר דומה. דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, דרך עיסה שנו. וכאן. מכיון שניטל מורסנן וחזר לתוכן, אין זה דרך להחזיר מורסן לעיסה, אבל אורז מקובל להוסיף לעיסה: תני אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מפני מה אמרו בעל הבית אחד מעשרים וארבעה, ונחתום אחד מארבעים ושמונה. אלא שהנחתום רוצה להרויח, ולכן חס הוא על עיסתו ועינו רעה. ובעל הבית עינו יפה בעיסתו. וחכמים אומרים, לא משם זה ולא מטעם זה. אלא מדכתיב (במדבר קרח יח כח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן. עשה שיתנו לכהן בכהונתו. ויהיה בהם כדי נתינתה . ב_כז אלא שהנחתום עיסתו מרובה, ואף אם יתן אחד מארבעים ושמונה יש בה כדי מתנה לכהן. ובעל הבית עיסתו מעוטה, ואם יתן אחד מארבעים ושמונה , אין בה כדי מתנה לכהן. והתנינן העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו אחד מעשרים וארבעה. והרי כשעושה למשתה בנו ודאי עושה הרבה, ולמה לא נותן אחד מארבעים ושמונה? ב_כח שלא תחלוק בעיסת בעל הבית. והתנינן וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעים ושמונה. והרי אמרנו שעינה יפה? בשעה שהיא עושה לביתה עינה יפה בעיסתה. בשעה שהיא עושה למכור בשוק עינה רעה בעיסתה, שהרי כוונתה להרויח. תנן, ניטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה, אחד מארבעים ושמונה. ניטמאת מזידה, אחד מעשרים וארבעה, כדי שלא יהא חוטא נשכר . אמר °רבי רבי יהודה הנשיא מתניתא בלימודת רגילה להיות מפרשת אחד מעשרים וארבע אז אם נטמא בשוגג הקלו שתפריש אחד מארבעים ושמונה, ובמזיד אחד מעשרים וארבעה. אבל בלימודת רגילה להיות מפרשת אחד מארבעים ושמונה, לא שיך לאמר שאם טמאה במזיד מפרישה אחד מעשרים וארבעה, כדי שלא יהא החוטא נשכר שהרי לא התכוונה להרויח כלום בטומאה זן שהרי ממילא היתה מפרישה אחד מארבעים ושמונה: תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. ניטלית מן הטהור על הטמא. כיצד? עיסה טהורה ועיסה טמאה. נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ומקרב אותה לעיסה הטמאה ונותן פחות מכביצה באמצע, כדי שיטול מן המוקף. וחכמים אוסרין. ואין הבית מצרף? דבר שהוא מקפיד על תערובתו, אין הבית מצרף. ושאין מקפיד על תערובתו, הבית מצרף.
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות •
^[דף יד עמוד ב]
והכא עיסה טמאה ועיסה טהורה, כדבר שהוא מקפיד על תערובתו. כל זה ב_כט בעיסה שהיא תחלה לטומאה. שאם תיגע בעיסת הטבל, תטמא אותה . אבל בעיסה שהיא שניה, ב_ל אין לשני מגע אצל הטבל, לכן אינו מקפיד והבית מצרף. תני, אמר °רבי אילעאי רבי אלעאי משום °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . תורמין מן הטהור על הטמא בלח. כיצד? כבש זיתים בטומאה, והוא מבקש לתורמן בטהרה. מביא משפך שאין בפיו כביצה. וממלא אותו זתים ונותנו על פי חבית. ונמצא תורם מן המוקף. למה לי פחות מכביצה? אפילו כביצה. לא פירורין אינון שהרי כל זית לעצמו ואין בכל אחד מהם כזית. ואם כך רק הזתים הנוגעים יטמאו? אין הכי נמי באמת כך הדין, אלא כדי למעט בטומאה, שלא יגעו ויטמאו זיתים הרבה. אמרו לו, אף אנו מסכימים שבלח תורם, אבל אין זתים נחשבים ללח. שאין לך קרוי לח, אלא יין ושמן בלבד. היאך יתורם מן המוקף ביין ושמן ולא יטמא את הטהור? אם סחט את הענבים בקורה אחת והכניסם לשני בורות, או סחט בשני קורות והכניסם לבור אחד. ניחא קורה אחת לשני בורות. אלא שני קורות לבור אחד, לא כשנותנן בבור אחד מתוך שנטמאו מקצתן, נטמאו כולן? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. תיפתר שהיה בלבו לעשותו תפושה אחת להכניסו לבור אחד, שאף שסחט בשני קורות כיוון שהתכוון להכניסן לבור אחד, אפילו שלבסוף נמלך לעשותו שתי תפוסות והכניסם לשני בורות, יכול להפריש מזה על זה. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. מה שהקלו לתרום מהטהור על הטמא בלח? הדא דתימר, כשנטמא משישלה ומשיקפה . שכבר נראו לתורמן מזה על זה כשהיו בטהרה. אבל אם נטמא עד שלא שילה ועד שלא קיפה, לא בדא. רבי טבי רבי טבי° בשם רבי יאשיה ברבי ינאי רבי יאשיה ברבי ינאי°. הלכה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס במשנה שבין בלח בין ביבש תורמים מן הטהור על הטמא. וכן אמר רבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמני° בשם רבי הושעיא רבי אושעיא רבה°, הלכה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. רב הונא רב הונא° אמר בשם רבי חנניא רבי חנניא°, אין הלכה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° ורב יהודה רב יהודה° אמרו בשם שמואל שמואל (אמורא)°. אין הלכה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . אתא עובדא קומיה בא מקרה לפני רבי אימי רבי אמי°, ולא הורי לא רצה לפסוק. אמר, תרין כל קבל תרין אינון שנים כנגד שנים הם. אמרין ליה. והא רבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמני° דהוא גברא רבא שהוא אדם גדול הורי, אפילו כן לא הורי.
[ע"א]
27 ב_כז מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ב' , מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ג':
28 ב_כח מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ב' , מיי' פ"ה מהל' ביכורים הלכה ג':
[ע"ב]
29 ב_כט מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה י"ב , מיי' פי"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב':
30 ב_ל מיי' פ"ז מהל' ביכורים הלכה י"ב , מיי' פי"א מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ב':
הדרן עלך פרק פירות חוצה לארץ