שולחן ערוך אבן העזר כא א
שולחן ערוך אבן העזר · כא · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
שולחן ערוך
צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה. ואפילו להריח בבשמים שעליה אסור. ואסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה. ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפילו אינם עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו. ולא יעבור בפתח אשה זונה, אפילו ברחוק ארבע אמות. והמסתכל אפילו באצבע קטנה של אשה ונתכוין ליהנות ממנה, כאלו נסתכל בבית התורף (פי' ערוה) שלה. ואסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה. והמתכוין לאחד מאלו הדברים, מכין אותו מכת מרדות. ואלו הדברים אסורים גם בחייבי לאוין.
מפרשים
חלקת מחוקק
(א) ולא יעבור בפתח אשה זונה: ואם חשוד על אשה פרטית שהי' ערוה לו מתרין בו שלא יעבור על פתח ביתה ואם יעבור ילקו אותו כדאמרינן בגמר' (יבמות דף נ"ב ע"א) בההוא דחליף אפתח' דבי חמו' דמידם הות דיימא חמותיה מיניה וכ"כ ב"י בשם ר' ירוחם סי' זה ס"ק ו':
בית שמואל
(א) מאד מאד: לפי שנפשו של אדם מחמדתן לכן כתב מאוד מאוד וכ"כ ביו"ד גבי ריבית ובחושן המשפט גבי שוחד אף על גב דאמרו חז"ל מיעוט בעריות מ"מ אם רגיל בחטא זה קשה לפרוש יותר משאר עבירות ועיין פרישה סי' כ"ה:
(ב) או להביט ביופיה: הר"י כתב דאסור מדאורייתא שנאמר לא תתורו אחרי עיניכם והרמב"ם ס"ל מדרבנן ובפנויה לכ"ע מדברי קבלה והרהור אפילו בפנויה אסור מדאורייתא:
(ג) ולא יעבור בפתח אשה זונה: ואם הוא חשוד על אשה א' מתרי' בו שאל יעבור פתח ביתה ואם יעבור מלקין אותו ועיין ב"י מ"ש בשם רי"ו:
(ד) קול ערוה: אבל קול פנויה או קול אשתו מותר אלא בעת תפלה אסור כמ"ש באורח חיים ועיין בפרישה מ"ש בשם מהרש"ל ודוק' קול ערוה אסור אבל קול דיבור שלה מותר וא"ל מש"ס קידושין דף ע' דאיתא שם קול ערוה אפילו בשאלת שלומ' אסור תירץ הרשב"א קול דבור מה שהוא משיב על שאלת שלומה גרע טפי ב"ה:
ט"ז - טורי זהב
אורחא דמילתא נקיט, שהוא הדין בלא כינים. ודין זה נלמד ממה דאמרינן בגמרא בבא בתרא פרק חזקת הבתים (נח.) דרבי בנאה לא רצה ליכנס למערה דהיה שם אברהם, דגנאי בכנפיה דשרה ומעיינה ליה ברישיה. ואמר אברהם, ליעול, דמידע ידיע דיצר הרע בהאי עלמא ליכא. ומזה יליף בנימוקי יוסף (לא.) דרך ארץ שאין ראוי להתנהג עם אשתו בכיוצא בזה בדברים אלו לפני אחרים, עכ"ל. וכתב בדרישה (סק"ב) דנראה לו דוקא לשכב בחיקה אסור, אבל לעיין ברישיה כשהוא יושב אפשר דמותר. אבל בתשובת רשב"א (ח"א סי' אלף קפ"ח) משמע דגם עיון ברישיה אין נכון, שמדמין זה ליציקה על הידים. ורשב"ם פי' בגמ', מידע ידיע דיצר הרע כו' דאין כאן חוצפא דאיגניא בכנפיה דשרה, דמידע ידיע דיצה"ר ליכא בהאי עלמא, ולא צריכנא לאצטנועי מיניה, עכ"ל. משמע דהעיקר משום דגני בחיקה הוא. וקשה דא"כ למה הוצרכו להזכיר דמעיינא ברישיה. ונ"ל דתרי טעמים היו שם שלא רצה לכנוס שם: חדא, משום אברהם גופיה, דאין לו לאדם לעשות מילי דחיבה עם אשתו בפני אחרים משום צניעות, כההיא מעשה (סנהדרין מו.) שהטיח אשתו תחת התאנה והלקוהו, וגם כאן הוה מעין תשמיש בזה. שנית, שלא יעורר תאות אחרים ע"י זה, שיבא לידי הרהור שיזכור תשמיש ע"י זה. ע"כ אמר דמצד אברהם עצמו היה שלא כהוגן ח"ו ששכב בחיק אשתו, שנית אפילו עיון ברישיה לחוד אינו נכון, כדי שלא יביא אחרים לידי הרהור. ע"ז השיב אברהם, דאפילו השכיבה בחיקה אין איסור, כי בהאי עלמא א"צ לצניעות דידוע שאין כאן תשמיש, ממילא אין כאן איסור אפילו לדידיה מכ"ש לאחרים. א"כ מוכח מזה דאפילו עיון בראשו לחוד אינו נכון בפני אחרים. ונראה דיש חילוק בזה, דעיון לחוד אינו נכון בפני אחרים דוקא באשתו, דכל הרואה זה נזכר לקירוב שלהם ע"י תשמיש, ויבא לידי הרהור ע"י זה. משא"כ בבתו ואחותו ונכדתו דאין כאן זכרון תשמיש מותר בפני אחרים. אבל שכיבה בחיקה פשיטא דאסור בכולם, אפילו שלא בפני אחרים, דדבר זה הוא קירוב גדול. ובשאר עריות ואפילו בפנויה אסור אפילו עיון בראשו לחוד, כנלע"ד נכון:
באר היטב
(א) ביופיה: הר"י כתב דאסור מדאוריית'. והרמב"ם ס"ל דרבנן. ובפנויה לכ"ע מדברי קבלה. והרהור אפי' בפנויה אסור מדאוריית'.
(ב) אחריה: דהיינו בתוך ד' אמותיה מהרא"י ובה"י. וכנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב כתב דלא סגי כשירחיק ד' אמות אלא כל שאינו מרוחק שאינו מכיר ומבחין בה בהלוכה ובתנועותיה אסור. איסור זה הוא בכל האנשים ובכל המקומות אפי' במקום שהנשים הולכות מכוסות מכף רגל עד ראש. כנה"ג בשם הרדב"ז ח"ב.
(ג) זונה: ואם הוא חשוד על אשה א' מתרין בו שאל יעבור פתח ביתה ואם יעבור מלקין אותו ועיין ב"י מ"ש בשם רי"ו.
(ד) קול ערוה: אבל קול פנויה או קול אשתו מותר אלא בעת תפלה אסור כמ"ש בא"ח. אבל בספר באר שבע דף קי"ט כתב בין בתולה בין אלמנה אסור ולא שרי אלא קול אשתו שלא בשעת תפלה. ודוק' קול ערוה אסור אבל קול דיבור שלה מותר. וא"ל מש"ס קידושין דף ע' ע"א דאי' שם קול ערוה אפי' בשאלת שלומה אסור תירץ הרשב"א קול דיבור זה מה שהיא משיב על שאלת שלמה גרע טפי בה"י ע"ש.