ירושלמי חלה ב ג
<< | ירושלמי · מסכת חלה · פרק ב · הלכה ג | >>
הקטע המקביל ב:
משנה · ירושלמי · בבלי
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה
הלכה ג משנה
עריכההמפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן העיסה עצמה חייבת בחלה והקמח אם יש בו כשיעור חייבת בחלה ואסורה לזרים דברי רבי יהושע אמרו לו מעשה וקפשה זקן זר אמר להן אף הוא קילקל לעצמו ותיקן לאחר חמשת רבעים קמח חייבין בחלה הן [ושאורן] וסובן ומורסנן חמשת רבעים חייבין ניטל מורסנן מתוכן וחזר לתוכן הרי אילו פטורין שיער החלה אחד מעשרים וארבעה העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו אחד מעשרים וארבע' נחתום שהוא עושה למכור לשוק וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעי' ושמונה ניטמאת עיסתה שוגגת או אנוסה אחד מארבעים ושמונה ניטמאת מזידה אחד מעשרים וארבעה כדי שלא יהא חוטא נשכר רבי ליעזר אומר מטלית [ניטלית] מן הטהור על הטמא כיצד עיסה טהורה ועיסה טמאה נוטל כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה ונותן פחות מכביצה באמצע כדי שיטול מן המוקף וחכמים אוסרין
הלכה ג גמרא
עריכהאמר להן אף הוא קילקל לעצמו ותיקן לאחרים קילקל לעצמו ואכלה [דאכלה] ואיתענש ותיקן לאחרים דאינון אכלין ותליי ביה אית תניי תני תיקן לעצמו וקילקל לאחרים תיקן לעצמו מ"מ אכלה וקילקל לאחרים דאינון סברין מימר הוא פטור והיא חייבת רבי אימי בשם רבי ינאי קב טיברני חייב בחלה חד חליטר שאל לרבי יוחנן אמר איזיל עביד ארבע ופליג ויאמר ליה תלתא ופליג א"ר זעירא קבייא באתריהון רובעיא אזדרעון ויאמר ליה חמשה פרא ציבחר שלא יבוא לידי ספק חיוב חלה א"ר יוחנן דרך עיסה שנו אמר ר"ש בן לקיש דרבן שמעון בן גמליאל היא דרשב"ג אומר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה דגן כשיעור תלמידוי דר' חייה רובא בר לוליתא בשם ר' יהושע בן לוי דברי הכל היא א"ר מנא אע"ג דלא אמר רבי יוסי רבי הדא מילתא אמר דכוותה דאמר רבי יוחנן דרך עיסה שנו וכאן מכיון שניטל מורסנן וחזר לתוכן אין זה דרך עיסה תני א"ר יודה מפני מה אמרו בעל הבית אחד מעשרים וארבעה ונחתום אחד מארבעים ושמונה אלא שהנחתום עינו יפה בעיסתו ובעל הבית רעה בעיסתו וחכמים אומרים לא משם הוא זה ולא מטעם זה אלא (במדבר יח) ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן עשה שיתנו לכהן בכהונתו אלא שהנחתום עיסתו מרובה ויש בה כדי מתנה לכהן ובעל הבית עיסתו מעוטה ואין בה כדי מתנה לכהן והתנינן העושה עיסה לעצמו והעושה למשתה בנו אחד מעשרים וארבעה שלא תחלוק לעיסת בעל הבית והתנינן וכן האשה שהיא עושה למכור בשוק אחד מארבעי' ושמונה בשעה שהיא עושה לביתה עינה רעה בעיסתה בשעה שהיא עושה למכור בשוק עינה יפה בעיסתה אמר רבי מתניתא בלימודת להיות מפרשת אחד מארבעים ושמונה אבל בלימודת להיות מפרשת אחד מעשרים וארבעה ניתני כדיש לא יהא החוטא נשכר ואין הבית מצטרף דבר שהוא מקפיד על תערובתו אין הבית מצטרף ושאין מקפיד על תערובתו הבית מצטרף עיסה טמאה עיסה טהורה עשו כדבר שהוא מקפיד על תערובתו ועיסתה חלה [ועיסה תחלה] אבל בעיסה שניה אין לשני מגע אצל הטבל תני רבי לעאיי אמ' משום ר' ליעזר תורמין מן הטהור על הטמא בלח כיצד כבש זיתין בטומאה והוא מבקש לתורמן בטהרה מביא משפך שאין בפיו כביצה וממלא אותו זתים ונותנו על פי חבית ונמצא תורם מן המוקף למה לי פחות מכביצה אפילו כביצה ולא פירורין אינון שלא לטמאות זיתים הרבה אמרו לו אין לך קרוי לח אלא יין ושמן בלבד היך עבידא קורה אחת לשתי בורות שתי קורות לבור אחד מכיון שנטמא מקצתו אין כולו טמא רבי הילא בשם רבי יסא תיפתר שהיה בדעתו לעשותו תפיסה אחת ונמלך ועשאן שתי תפיסות א"ר יוסי בי ר' בון הדא דתימר כשניטמא בששילה [מששילה] ומשקיפה שכבר נראה לתורמן בטהרה אבל אם ניטמא עד שלא שילה ועד שלא קיפה לא בדא רבי טבי רבי יאשיה בשם רבי ינאי הלכה כר' לעזר [ליעזר] רבי יצחק בר נחמן בשם רבי הושעיה [הלכה] כר' ליעזר רבי הונא בשם רבי חנינא אין הלכה כר' ליעזר רבי יוסי בי ר' בון רב יהודה בשם שמואל אין הלכה כר' ליעזר אתא עובדא קומיה ולא הורי אמר תרתיי כל קבל תרי אינון אמר ליה והא רבי יצחק בר נחמן מודי [מורי] אפילו כן לא הורי