שולחן ערוך יורה דעה שכה א

שתי עיסות שאין בשום אחת כשיעור אם נוגעות זו בזו עד שנדבקים מעט מזו בזו מצטרפין אם הם ממין הראוי להצטרף כפי מה שנתבאר בסימן שכ"ד ואם אינם נדבקים והם בסל אחד הסל מצרפן ואפילו אחר שנאפה ונעשה פת ואם נתנם על טבלא שאין לה לבזבז אינם מצטרפים.

הגה: ולכן כשמצרפם בכלי יזהר שלא יצא שום דבר למעלה מדופני הכלי דהיינו שיהא כל ככר א' או עיסה למעלה מדופני הכלי (טור).

ויש מי שאומר שאם מכסה הפת במפה חשוב כמו כלי לצרפן.

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(א) מצטרפים כו'. ודוקא שהם של אדם אחד אבל לא של שתי נשים כדבסימן שאח"ז:

(ב) על טבלא כו'. זהו בעיא דלא איפשטא וכתב המחבר בסתם שאין מצטרפין כיון דבזמן הזה כל חלה דרבנן וכדלעיל סימן שכ"ג אזלינן לקולא:

(ג) ולכן כשמצרפם כו'. אטבלא קאי דכשכל הככר או העיסה למעלה מדופני הכלי הוי דומיא דטבלא דאין מצטרף:

(ד) שיהא כל ככר כו'. למעלה מדופני הכלי הא מקצתה בפנים מצטרף דלא הוי דומיא דטבלא וכמ"ש ב"י והב"ח חולק בדבר ע"ש:

(ה) ויש מי שאומר כו'. לא ידעתי למה כתבו בשם יש מי שאומר שהרי אין חולק בדבר וגם הטור נקט סתמא האי דינא ומהרי"ל בהלכות פסח כתב דאם אין לו הכלי שמחזיק את כולה יניחנה במפה ויכסה המפה גם כן עליהם ונקרא צירוף הגון:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

עד שנדבקים. בת"ה סימן קפ"ט כתב בשם פי' המשניות דנשיכה היינו שמדבק כל כך שכשיפרדו יתלשו אחת מחברתה מעט:

דהיינו שיהא כל ככר אחד כו'. בטור לא כתוב רק שלא יצא שום דבר למעלה מדופני הכלי ובית יוסף ורמ"א פירשו הך דהיינו כו' ולכאורה משמע לשון הטור דקפיד אפילו על מקצת מן הככר שלא יצא אבל מכל מקום האמת כדבריהם דאי על מקצת קאמר קשה למה לא יועיל כשהככר למטה תוך אויר הכלי ונצטרף שם מידי דהוה אעיסות שנוגעים על ידי נשיכה והרי אינם מחוברים רק במקצת ואפי' הכי הוה מחובר כו':

באר היטב

עריכה

(א) שנדבקים: בת"ה כ' דנשיכה היינו שמודבק כ"כ שכשיפרדו יתלשו אחת מחברתה מעט מצטרפים ודוקא אם הם של אדם אחד אבל לא של ב' נשים כדבסימן שאחר זה.

(ב) טבלא: זהו בעיא בש"ס ולא איפשטא וכיון דבזה"ז כל חלה דרבנן אזלינן לקולא. ש"ך.

(ג) למעלה: הא אם מקצתו בפנים מצטרף דלא הוי דומיא דטבלא והב"ח חולק בדבר עכ"ל הש"ך.

(ד) שאומר: כ' הש"ך לא ידעתי למה כתבו בשם יש מי שאומר שהרי אין חולק בדבר.

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}