ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת בבא קמא/פרק שישי
פרק שישי – הכונס צאן עריכה
ירושלמי בבא קמא, פרק ו, הלכה א עריכה
מתני’: ו_אהכונס צאן לדיר ונעל בפניה כראוי שמירה פחותה ויצתה והזיקה, פטור. לא נעל בפניה כראוי ויצאה והזיקה, חייב. נפרצה בלילה או שפרצוה ליסטים ויצתה והזיקה, פטור. ו_בהוציאוה ליסטים, הליסטין חייבין:
גמ’: אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. משנתנו במחלוקת שנויה. והיא דעת °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שסובר שמועד די לו בשמירה פחותה. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר, דברי הכל הוא שאף °רבי מאיר רבי מאיר שבקרן מחייב שמירה מעולה, מודה שבשן ורגל די בשמירה פחותה. אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° , מסתברא הדא דרבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. שהרי אין כתיב שמירה אלא בקרן. דכתיב ולא ישמרנו בעליו, לכן בשן ורגל שלא כתוב בהם שמירה די בשמירה פחותה מאי כדון? ריש לקיש ריש לקיש° אמר, במחלוקת. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר, דברי הכל היא. ואית דאמרין, ד°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב היא דאמר, בין כך ובין כך פטור. דבין בתם בין במועד די בשמירה פחותה. תנן, נפרצה בלילה ויצתה והזיקה, פטור. עד כדון בשהיתה גדורה מד' רוחות בגדר העומדת ברוח מצויה. היתה גדורה משלש רוחותיו בגדר העומדת ברוח מצויה, ופרוצה מרוח אחת מגודרת בגדר שאינה עומדת ברוח מצויה. ופרצה את אחד הצדדים המגודרים ויצאת ממקום הפרצה והזיקה. נמצא שתחילתו בפשיעה וסופו באונס מהו? נישמעינה מן הדא דתנן, נפל כותלו מקול הזועות רעידת אדמה, מקול הרעמים. אם מתחילה עמד ובנאו כצורכו, פטור. ואם לאו חייב. אם בנה כל הארבע קירות בריאים, כלום צריכה? הרי פשוט שפטור. אלא שבנה שלושה קירות בריאים ואחד שאינו עומד ברוח מצויה
[ע"א]
[ע"ב]
1 ו_א מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ו סעיף א',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ו סעיף ב':
2 ו_ב מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה א',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ו סעיף ג':
-----------------------------------דף כז עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כז עמוד א] ונפלה היא ונפלו אף השלשה כתלים הבריאים ממנה. רואים שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב. תני °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר. ו_גארבעה אין חייבין לשלם מן הדין, ואין השמים מוחלין להן עד שישלמו. עד יחיד היודע עדות לחבירו ואינו מעידו. דאף שאין ממון יוצא בעד אחד, אלא מחייב את הנתבע שבוע. אין חייב לשלם מן הדין, ואין השמים מוחלין לו עד שישלם. ו_דהשוכר עידי שקר בשביל חבירו וגבה חברו. אין חייב לשלם מן הדין, ואין השמים מוחלין לו עד שישלם. ו_ההכובש קמה כיסה והפך אותה לטמון לפני האור, ו_ווהפורץ גדר לפני בהמה. אין חייב לשלם מן הדין, ואין השמים מוחלין לו עד שישלם: תנן, הוציאוה ליסטין, הליסטין חייבין. אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, כשהוציאוה לגוזלה. שנקנת להם לנזיקין. ו_זאבל אם הוציאוה לאבדה, הליסטין פטורין שזה רק גרמא:
ירושלמי בבא קמא, פרק ו, הלכה ב עריכה
מתני’: ו_חהניחה בחמה. ו_טאו שמסרה ביד חרש שוטה וקטן ויצאתה והזיקה, חייב. ו_ימסרה לרועה, נכנס הרועה תחתיו. ו_יאנפלה לגינה והזיקה, משלמת מה שנהנית. ירדה כדרכה והזיקה, משלמת מה שהזיקה. ו_יבכיצד משלם מה שהזיקה? שמין בית סאה באותה שדה, כמה היתה יפה וכמה היא יפה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. ו_יגאכלה פירות גמורין, משלם פירות גמורין. אם סאה, סאה. ואם סאתים, סאתים:
גמ’: ו_ידתני, רועה שמסר צאנו לרועה. הראשון חייב אפילו באונס שעצם המסירה לאחר נחשבת פשיעה והשני פטור. דיכול לאמר לו, לך אני מאמין ולשני איני מאמין. רב רב (אמורא)° וריש לקיש ריש לקיש° תריהון אמרין. מכיון שמסרה לבן דעת, פטור. מסרה לרועה, נכנס רועה תחתיו. נפלה לגינה והזיקה, משלם מה שנהנית. רב הונא רב הונא° אמר, ו_טובשנחבטה על גבי עשבים. אבל עמדה ורעת, משלם מה שהזיקה. ירדה כדרכה והזיקה משלם מה שהזיקה. רבי יוסי בי רבי חנינה רבי יוסי בר חנינא° אמר. אותה השדה שנפלה לתוכה פטורה, ושדה אחרת חייבת. רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש° תריהון אמרין
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כז עמוד ב] אפילו רעת כל השדה פטורה. לעולם אינה חייבת אם נפלה לשדה, עד שתצא מתוכה לרשות הרבים, ותיכנס מרשות הרבים לשדה אחרת. אלא נפלה לגינה וירדה לתוך גינה אחרת מהו? על דעתיה דרבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° דאמר רק אותה השדה פטורה, הכא חייבת. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש° דאינון אמרין, אפילו רעת כל השדה פטור. לעולם אינה חייבת עד שתצא מתוכה לרשות הרבים, ומרשות הרבים לשדה אחרת, אף כאן פטורה. אלא ו_טזנפלה למקום שראויה לירד שלא היה כל מכשול בדרך ויכלה לירד כדרכה, אלא שהיא החליקה מעצמה. או ירדה למקום שראויה ליפול, כגון שהיה מדרון חלק ויכלה להחליק אבל היא ירדה כדרכה. אמר רבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא° דא היא מתניתא דתני, נפלה למקום שראויה ליפול משלם מה שנהנת, ירדה למקום שראויה לירד משלם מה שהזיקה. משני חלקי הבריתא נוכל לפשוט את שתי שאלות. דא צריכה לדא, ודא צריכה לדא. דא צריכה לדא, ירדה למקום שראויה לירד משלם מה שהזיקה. מכאן שאם ירדה במקום שראויה ליפול משלם מה שנהנית, אף שירדה כדרכה. ודא צריכה לדא, נפלה למקום שראויה ליפול משלם מה שנהנת מכאן שאם נפלה במקום שראוי לירד משלם מה שהזיקה, אף שנפלה. תני, כיצד משלם מה שהזיקה? שמין בית סאה באותה שדה כמה היתה יפה וכמה היא יפה. תני, אם אכלה ערוגה, אין שמין אותה בבית כור, כמה שווה בית כור עם הערוגה וכמה שווה בלי הערוגה, מפני שהוא פוגם את הניזק. ולא בבית קב, מפני שמשביח את הניזק. אלא שמין בית סאה באותה שדה, כמה היתה יפה וכמה היא יפה. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי
[ע"א]
3 ו_ג מיי' פי"ז מהל' עדות הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' כ"ח סעיף א':
4 ו_ד מיי' פ י"ז מהל' עדות הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' ל"ב סעיף ב':
5 ו_ה מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה י"ד,טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף י"א:
6 ו_ו מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה ב',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ו סעיף ד':
7 ו_ז מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה ג':
8 ו_ח מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה ה',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ו סעיף ה':
9 ו_ט מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה ו',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ו סעיף ו':
10 ו_י מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה ד',טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ו סעיף ח':
11 ו_יא מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה י"א,טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ד סעיף א':
12 ו_יב מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה י"ג,טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ד סעיף ד':
13 ו_יג מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה י"ד,טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ד סעיף ה':
14 ו_יד מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה י"א,טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ו סעיף ט':
15 ו_טו מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה י"א,טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ד סעיף א':
[ע"ב]
16 ו_טז | טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ד סעיף א':
-----------------------------------דף כח עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כח עמוד א] אימתי ? בזמן שאכלה ייחורי תאנים, וקירטמה לולבי גפנים. אבל אם אכלה בוסר או פגין, שמין לו פירות גמורין. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי משום °רבי עקיבא רבי עקיבא. אכלה פירות גמורין, משלם פירות גמורין. פירות נטיעות בוסר משלם פירות נטיעות. אכלה את הנטיעות עצמן, שמין לו בית סאה. °רבי שמעון בן יהודה רבי שמעון בן יהודה אומר משום °רבי עקיבה רבי עקיבא. תבואה שלא הביאה שליש, נידונת כנטיעות ושמין בבית סאה. דבי רבי ינאי רבי ינאי° אמרין, ו_יזשמין תרקב בששים תרקבים. רבי יוסי בי רבי חנינה רבי יוסי בר חנינא° אומר, שמין קלח בששים קלחיים. חד בר נש ו_יחגנב חדא כפוני תמרים. אתא עובדא קמי שמואל שמואל (אמורא)° אמר ליה, זיל שיימה ליה אגב דיקלא. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. כבשה דאהיני תמרים שלא התבשלו הוה ולכן שם אגב הדקל
ירושלמי בבא קמא, פרק ו, הלכה ג עריכה
מתני’: ו_יטהמגדיש לתוך שדה חבירו שלא ברשות. אכלתן בהמתו של בעל השדה, פטור. ואם הוזק בהן, בעל הגדיש חייב. ואם הגדיש ברשות, בעל השדה חייב:
גמ’: תנן, ואם הגדיש ברשות, בעל השדה חייב. תנן, הכניס שורו לחצר בעל הבית וכ”ו, ואם הכניס ברשות, בעל החצר חייב. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. בכולן, עד שיקבל בעל הבית לשמור. אמר רבי ירמיה רבי ירמיה°. הכל מודין בבית, דכשהוא אומר לו הכניסהו. כוונתו לאמר, הכניסהו ואני משמרו. והכל מודין בשדה, שכשאומר לו הכניסהו. כוונתו הכניסהו ותשמור עליו. שהרי אין דרך בעל הבית להיות בשדה. מה פליגין? בחצר. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, חצר כשדה. וחכמים אומרים, חצר כבית. תנן, המגדיש את שלו בתוך שדה חבירו שלא ברשות, ואכלתו בהמתו של בעל השדה פטור. ואם ברשות, חייב. ואמאי לא פליג °רבי רבי יהודה הנשיא? אמר רבי יצחק רבי יצחק°. גדישים בשדה ככלים בבית. שבעל הבית מצוי לשמור על הגדיש שלו. ולכן אם נתן רשות כאילו אמר ואני אשמור. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר. תיפתר בהיא דאית לה מסגר
ירושלמי בבא קמא, פרק ו, הלכה ד עריכה
מתני’: ו_כהשולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן. פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים. ו_כאשילחה ביד פיקח, הפיקח חייב. ו_כבאחד הביא את האש ואחד הביא את העצים. המביא את העצים חייב. אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור. המביא את האור חייב. בא אחר וליבה, המלבה חייב. ליבתו הרוח, הרי כולן פטורין:
גמ’: תנן, השולח את הבעירה ביד חרש שוטה וקטן, פטור. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר. בשמסר לו גחלת. ו_כגאבל מסר לו שלהבת חייב, דאישו משום ממונו, וחייב משום ממונו שהזיק אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, היא גחלת היא שלהבת פטור דאישו משום חיציו, וחיציו דשוטה הם. וקשיה על דעתיה דחזקיה חזקיה בן רבי חייא°. אם אישו משום ממונו, למה אם מסר גחלת לשוטה פטור? אילו מי שראה גחלתו של חבירו מגלגלת והולכת ואין כולה מכבה אותה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כח עמוד ב] שמא אינו פטור? שאינה ממונו, וחבירו חייב שהיא ממונו. וכיוון שאין אחר מחוייב לכבות את הגחלת שביד השוטה, למה לא התחייב המשלח? אמרי, תיפתר בשמסר לו גחלת הפקר שאינה ממונו ואינו אלא גרמא ופטור. ושלהבת שהיא שלו ולכן חייב. אי נמי אפילו בשמסר לו שלהבת הפקר, כיוון דברי הזיקה, כמזיק בידים וחייב. ולית שמע מינה כלום. אית תניי תני, ליבה. אית תניי תני, וניבה. מאן דאמר וליבה, דכתיב (שמות שמות ג ב) בלבת אש. מאן דאמר וניבה דכתיב (ירמיהו כ', ט') והיה בליבי כאש בוערת. דמשמע שכשאדם רוצה לדבר ואינו מדבר, לבו בוער בו, והדיבור מוציא את האש הפנימית נמצא שהאש הוא לשון ניב שפתיים. תנן, ליבתו הרוח, הרי כולן פטורין. תמן אמרין, ו_כדברוח של אונסין היא מתניתא. אבל ברוח שהעולם מתנהג בו, חייב. רבי יוחנן רבי יוחנן° וריש לקיש ריש לקיש° תריהון אמרין אפילו רוח שהעולם מתנהג בו אלא שפעמים בא פעמים לא בא פטור. אבל רוח מצויה שהיא תדירה חייב
ירושלמי בבא קמא, פרק ו, הלכה ה עריכה
מתני’: ו_כההשולח את הבעירה ואכלה עצים או אבנים או עפר, חייב. שנאמר (שמות משפטים כב ה) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה וגו'. ו_כועברה גדר שהוא גבוה ארבע אמות, או דרך הרבים, או נהר, פטור:
גמ’: כתיב (שמות משפטים כב ה) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה. מה קוצים, מיוחדין שדרכן לידלק. אף אין לי אלא דברים שדרכן לידלק, תלמוד לומר גדיש. אי מה גדיש מיוחד שתלוש מן הקרקע, אף אין לי אלא דבר שתלוש מן הקרקע, תלמוד לומר קמה. או מה אילו ואילו מיוחדין שדרכן לידלק. אף אין לי אלא דבר שדרכו לידלק. ליחכה נירו סיפספה אבניו
[ע"א]
17 ו_יז מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה י"ג,טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ד סעיף ד':
18 ו_יח מיי' פ ד' מהל' נזקי ממון הלכה י"ד,טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ד סעיף ו':
19 ו_יט מיי' פ ג' מהל' נזקי ממון הלכה ט"ו,טור ושו"ע חו"מ סי' שצ"ג סעיף ד':
20 ו_כ מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה ה',טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף ז':
21 ו_כא מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה ו',טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף ח':
23 ו_כב מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף ט':
24 ו_כג מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה ה',טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף ז':
[ע"ב]
25 ו_כד מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה ז',טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף ט':
26 ו_כה מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה ח',טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף ב':
27 ו_כו מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף ד':
-----------------------------------דף כט עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כט עמוד א] מניין? תלמוד לומר או השדה. ויאמר קוצים קמה ושדה, ואל יאמר גדיש? על דעתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ניחא דאמר משלם כל מה שבתוכו. לפיכך נכתב גדיש, לחייב על הטמון בו. ועל דעתיה דרבנין דאמרי אינו משלם אלא גדיש של חטים או גדיש של שעורים, ופטור על הטמון באש, לאי זה דבר נאמר גדיש ולאי זה דבר נאמר שדה ? נשאר בשאלה תנן, עברה גדר שגבוהה ארבע אמות, או דרך הרבים, או נהר, פטור. אמר רבה רבה בר נחמני°, בקודחת היא מתניתא שהאש נמוכה ומהלכת על הארץ ואין דרכה לעבור לכן פטור. אבל במקטפת שהיא גבוה, דברי הכל חייב. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, במקטפת היא מתניתא. אבל בקודחת פטור
ירושלמי בבא קמא, פרק ו, הלכה ו עריכה
מתני’: המדליק בתוך שלו. עד כמה תעבור הדליקה? °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אומר, רואין אותם כאילו היא באמצע בית כור. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, שש עשרה אמה כדרך הרבים. ו°רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, חמשים אמה. ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר (שמות משפטים כב ה) שלם ישלם המבעיר את הבעירה. ו_כזהכל לפי המדליק:
גמ’: תני, מעשה שעברה דליקה את הירדן, שהיתה הדלקה קשה. עד כמה תעבר הדליקה? °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר שש עשרה אמה כדרך הרבים ובשעת הרוח שלשים אמה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, שלשים אמה ובשעת הרוח חמשים אמה. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר, חמשים אמה ובשעת הרוח מאה אמה. מעשה בערב, שקפץ האור יותר משלשה מאות אמה. אימתי כל השיעורים הללו? בזמן שקפץ. ו_כחאבל אם היו עצים מצויין לפניו, או שהיה מספסף והולך, אפילו עד מיל חייב. ו_כטעברה נהר או שלולית רחבין שמונה אמות, פטור
ירושלמי בבא קמא, פרק ו, הלכה ז עריכה
מתני’: ו_להמדליק את הגדיש והיו בו כלים. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ישלם כל מה שבתוכו חייב על הטמון. וחכמים אומרים, אינו משלם אלא גדיש של חיטין, או גדיש של שעורין. ו_לאהיה גדי כפות לו ועבד סמוך לו ונשרף עמו, חייב. עבד כפות לו וגדי סמוך לו ונשרף עמו, פטור. ו_לבומודין חכמים ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי במדליק את הבירה, שהוא משלם כל מה שהיה בתוכה. שדרך בני אדם להניח בבתים:
גמ’: אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מודין חכמים ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בכלי גורן, שדרכן להטמין בגדיש. תנן התם כל הטמונים בארץ כגון הלוף והשום והבצלים °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אין להם שכחה דאין שכחה לטמון וחכמים אומרים יש להן שכחה. מחלפה שיטת °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי האם רבי יהודה חזר בו? תמן הוא אומר, פרט לטמון. והכא הוא אמר לרבות הטמון? ולית אמרינן דטעמי ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי דדריש הכא לחייב טמון מגזרת הכתוב דכתיב (שמות משפטים כב ה) כי תצא אש ומצאה קוצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה. ויאמר קוצים קמה ושדה, ואל יאמר גדיש. לאי זה דבר נאמר גדיש? לחייב על הטמון. אבל התם שדך כתיב דמשמע בגלוי פרט לטמון
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף כט עמוד ב] מחלפה שיטת רבנין האם חכמים חזרו בהם? תמן אמרין לרבות טמון לשכחה וחייב בלוף שום ובצלים, והכא אמרין פרט לטמון? ולא כן אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° ו_לגדמודין חכמים ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בכלי גורן שדרכו להטמין? אף אלו כדרכו להטמין. אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, מה שפטרו חכמים טמון זה בשאין עדים שהטמין. אבל אם יש עדים שהטמין, כל עמא מודו על הדא ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שחיב בטמון. דתני כן. ו_לדהיה גדיש חטים מחופה שעורין, או גדיש שעורין מחופה בחיטין, נותן לו גדיש שעורים. כהדא, חד בר נש אפקד גבי חבריה ו_להחד שק צרור, ואירעו אונס. אהן אמר סיגין הוה מלא, שאינם שוים כלום. ואהן הוה אמר מטקסין בגדי משי הוה מלא. הרי זה נשבע ונוטל. דהמפקיד טוען טענת ברי והשומר טענת שמא. וברי ושמא ברי עדיף. רבי יוחנן רבי יוחנן° בעא מהו שיטענו לו דבר שאין ראויין לו? נישמעינה מן הדא. דאריסיה דבר זיזא, אפקד גבי חד בר נש ליטרא דהב. מית בר זיזא ומית אריסיה דבר זיזא. בני בר זיזא טענו שהזהב היה של אביהם, ובני האריס טענו שהזהב היה שייך לאביהם. אתא עובדא קומי °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי אמר. מאן הוא דלא ידע, דכל מאי דאית לאריסיה דבר זיזא, לבר זיזא אינון? שהרי הכל יודעים שהאריס היה אדם עני. יתייהבון לבנוי דבר זיזא. הוון לבר זיזא בנין רברבין ובנין דקיקין. אמר, יסבון רברביא פלגא. וכד רבו דקוקיא, יסבון פלגא יטלו הגדולים חצי וכשיגדלו הקטנים יטלו חצי. דמך מת °רבי ישמעאל בי רבי יוסי רבי ישמעאל ברבי יוסי. אתא עובדא קומי רבי חייה רבי חייא רבה° אמר. אין מן הדא, לית שמע מינא כלום. כי אדם עשוי שלא לפרסם עצמו שיש לו כסף, ולכן ו_לויתייהבון לבנוי דאריסא. אמר לו מריה דפיקדונא, כבר יהבית פלגא. אמר לו, מה שנתתה על פי בית דין נתתה ומה שאי אתה נותן, על פי בית דין אי אתה נותן.
[ע"א]
28 ו_כז מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה ב',טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף ג':
29 ו_כח מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה ג',טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף ה':
30 ו_כט מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה ב',טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף ד':
31 ו_ל מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה ט',טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף י"ג:
32 ו_לא מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה י':
33 ו_לב מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה י"ב,טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף י"ג:
[ע"ב]
34 ו_לג מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה ח':
35 ו_לד מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה י"א,טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף ט"ו:
36 ו_לה מיי' פ ה' מהל' שאלה ופקדון הלכה ז':
37 ו_לו | טור ושו"ע חו"מ סי' ס"ב:
-----------------------------------דף ל עריכה
קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון
- מפרשים:
^[דף ל עמוד א] מהו דיימרון בנוי דאריסיה דבר זיזא, לבנוי דבר זיזא, יהבין לן מה דנסתון תחזירו מה שנטלתם? יכלין מימר לון, מה שנעשית, על פי בית דין נעשה. מהו דיימרון דקיקייא לרברבייא, ניפלוג עימכון? יכלין מימר לון מציאה מצאנו. אמר רבי יצחק רבי יצחק°. לית בין רברביא לדקיקייא כלום. ואינם יכולים לתבוע מהם. שאינם אלא כמי שניתן להן מתנה
ירושלמי בבא קמא, פרק ו, הלכה ח עריכה
מתני’: ו_לזגץ שיצא מתחת הפטיש ויצא והזיק, חייב. ו_לחגמל שהוא טעון פשתן ועובר ברשות הרבים. נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקה בנרו של חנוני והדליק את הבירה, בעל הגמל חייב. הניח החנווני את נרו מבחוץ, החנווני חייב. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, בנר חנוכה פטור:
גמ’: תני רבי יהודה רבי יהודה°. בנר חנוכה פטור, מפני שהוא ברשות. וחכמים אומרין, בין כך ובין כך חייב. כגון אילו שהן עושין סוכות בפיתחי חניותיהם בחג. אף שהוא ברשות אם בא אחר והוזק בהן, חייב
[ע"א]
38 ו_לז מיי' פ ו' מהל' חובל ומזיק הלכה י"א,טור ושו"ע חו"מ סי' שפ"ד סעיף ב':
39 ו_לח מיי' פ י"ד מהל' נזקי ממון הלכה י"ג,טור ושו"ע חו"מ סי' תי"ח סעיף י"ב:
[ע"ב]
הדרן עלך פרק הכונס צאן לדיר