שולחן ערוך חושן משפט שצו ו
<< · שולחן ערוך חושן משפט · שצו · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
מסר השור לחרש שוטה וקטן אע"פ שהיה השור קשור הבעלים חייבין שדרך השור להתיר הקשר ולצאת ולהזיק אפילו שמרוהו שמירה מעולה וחתרה ויצאה והזיקה הבעלים חייבים:
מפרשים
שדרך השור להתיר הקשר: כל' זה כתב ג"כ הרמב"ם ובפרישה כתבתי דאין נראה לפרשו כמשמעו דהשור מתיר הקשר מעצמו וכדפירש"י שם בפ"ק דב"ק דא"כ לא ה"ל לכתבו בפשיעת הבעלים במה שמסרו ליד חש"ו דהא אף בלי חש"ו היה מתיר הקשר ויוצא ועוד דל' להתיר דקאמר לא שייך בבהמה ולכאור' היה נראה לומר דטעות נפלה בדפוס בספרי הרמב"ם וש"ע דמ"ש דדרך השור להתיר צ"ל דררך חש"ו והוא ?ר"ח חרש שוטה וקטן אלא שקשה להגי' הספרים ועוד דא"כ לא ה"ל להרמב"ם לכתוב שדרך השור וכיוצא בו אלא כיוצא בהן לכן היותר נראה דל' הגמ' דפ"ק דב"ק נקט ובגמ' שם אמרינן שור דרכו לנתק ופי' התו' שם דר"ל דרכו ע"י החש"ו וכן משמע מל' המ"מ שכ' אדברי הרמב"ם הנ"ל ז"ל פי' רבי' דהשור קשור כראוי ואפ"ה הוא חייב שדרכן של אלו לשחק בהן ולהתירן וכיון שכן ה"ל תחלתו בפשיעה ואפי' סופו באונס כגון שחתרה חייב עכ"ל:
ומ"ש אפי' שמרוהו שמירה מעולה וחתרה כו': נ"ל דה"פ בשעה שמסר' הבהמ' ליד חש"ו קשרו הבעלים לבהמה בקשר חזק והניחוה בידם בלי סגירת הדלת בפני הבהמ' כי סמכו הבעלים על החש"ו ועל קשירת הבהמ' ולאחר זמן מצאו הבהמ' ניתקה והזיק' וקאמר דחייבי' הבעלי' אפי' עשו החש"ו עוד שמירה מעולה להבהמ' והיינו שנעלו בפניה הדלת שיכול' לעמוד דהוא הנקרא שמיר' מעול' כנ"ל אלא שהבהמ' יצא' בחתירה והזיק' אע"פ שזהו אונס כנ"ל אפ"ה כיון שפשעו הבעלי' מתחל' במה שסמכו על הקשר כיון שדרך החש"ו לנתק הקשר אמרי' דודאי גם קשר זה התירוהו וה"ל כאלו לא עשו להבהמ' שום שמירה ויצא' מתחת ידה והזיק' ואע"ג דבעלמ' בעינן שיבא האונס מחמת הפשיעה וכמ"ש לעיל בסימן רצ"א שאני הכא דאותו הפשיע' הראוי לבא בשעה שמסרו הבהמ' ליד החש"ו דהיינו שתצא ותזיק היא הנעשית לבסוף מ"ה אע"פ שנעשה באונס מחויבים הבעלי' עליה ועמ"ש לקמן בסי' ת"י ס"ט [סכ"ד] במכסה הבור בכיסוי שאינו ראוי לעמוד בפני גמלים כו':
(ז) מעולה: הטעם כיון שפשעו הבעלים מתחלה במה שסמכו על הקשר כיון שדרך השור לנתק הקשר אמרינן דודאי גם קשר זה התירוהו וה"ל כאילו לא עשו להבהמה שום שמירה ויצאה מתחת ידם והזיקה ואע"ג דבעלמא בעינן שיבא האונס מחמת הפשיעה כמ"ש בסי' רצ"א (ע"ש ס"ק י"ד) שאני הכא דאותה פשיעה הראויה לבא בשעה שמסרו הבהמה ליד חש"ו דהיינו שתצא ותזיק היא הנעשית לבסוף מש"ה אף שנעשה באונס חייבים הבעלים עליהם וע"ל סי' ת"י סכ"ג. שם.