ביאור:משלי ד יח
משלי ד יח: "וְאֹרַח צַדִּיקִים כְּאוֹר נֹגַהּ, הוֹלֵךְ וָאוֹר עַד נְכוֹן הַיּוֹם."
תרגום מצודות: והאורח שהצדיקים הולכים בו הוא כאור היום, המזהיר והולך ומאיר בכל פעם יותר עד אשר יכון היום בשלימותו, והוא חצות היום; רוצה לומר, בכל עת ישכילו יותר לעמוד על דעת התורה.
תרגום ויקיטקסט: ודרכם של הצדיקים היא כמו האור, אשר בסוף הלילה הוא רק נוגה (השתקפות חלשה מהירח או מהאטמוספירה), אך הוא הולך ומאיר יותר ויותר עד שהוא נכון (יציב) עם זריחת השמש בתחילת היום.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ד יח.
דקויות עריכה
מדוע דרך צדיקים נמשלה לאור? עריכה
1. אור הוא משל להצלחה חומרית, כגון של בעל-עסק הנוהג בצדק. בתחילת הדרך, הוא מרגיש לפעמים שדרכו קשה יותר משל אנשים אחרים הנוהגים במרמה, אך במשך הזמן הוא עולה ומתבסס, צובר מוניטין ולקוחות נאמנים, ובסופו של דבר זוכה לחיים מבוססים ומוצלחים.
2. אור הוא משל גם להצלחה שכלית: "בכל עת ישכילו יותר לעמוד על דעת התורה" (מצודות), "והחכמה היא האור הבהיר והשמש הנהיר... ודרכי חכמיה מאירים, כמו שנאמר ואורח צדיקים כאור נוגה." (ר' אברהם בן הרמב"ם על חכם עדיף מנביא, וראו גם לקוטי מוהר"ן א), או להצלחה נפשית: "אור הנפש, הגם שתחילתו הוא מכוסה בעבים וענני הגוויה, ואור השמש מכוסה ומסתתר, יתפלש מבין ערפילי הגוויה וחשכת החומר, ויהי לאור בהיר בצחצחות הנפש" (מלבי"ם).
ואפשר להסיק מכאן, שגם אנשים שנראים עכשיו טיפשים וחומרניים, עשויים להיות צדיקים נסתרים, שבמשך הזמן יחכימו ויתקדשו: "ואל יפלא אם יש חסרונות במהלך החיים של העוסקים באימוץ הגופני ובכל החיזוקים הארציים שבישראל, כי אפילו הופעת רוח הקודש צריכה בירור מתערובות ציחצוחי טומאה שמתערבים בה, והיא הולכת ומיטהרת, מתקדשת ומתבררת, פודה את עצמה מגלותה, עד שבאה לכלל דרך צדיקים ואור נוגה, הולך ואור עד נכון היום" (אורות התחיה פרק לד); במשך הזמן, האור הגנוז בנשמתם יגדל ויזרח.
3. אור הוא משל גם להצלחה לאומית, כדברי חז"ל: "ר' חייא בר אבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בבקעת ארבל וראו אילת השחר. אמר לו ר' חייא: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת. כמו שכתוב (מיכה ז8): 'כי אשב בחושך ד' אור לי'" (ירושלמי מסכת ברכות).
"המהר"ל בהקדמה לספרו "אור חדש" על מגילת אסתר מבאר, שכיון שהגאולה היא מאת ד' יתברך, אין הגאולה נעשית בפעם אחת אלא בשלבים, לפי שאי-אפשר לעלות למדרגה העליונה של הגאולה בפעם אחת... מחמת שהיא מתחילה ממצב השפלות של ישראל בגלותן ומגמתה לרום המעלה, מוכרחה היא להיות בהדרגה ..." (הרב זלמן ברוך מלמד, דרכה של הגאולה על-פי הגאולה שהיתה בפורים).
מה זה נכון היום? עריכה
נכון מלשון כן - בסיס, משל ליציבות:
1. לפי רוב המפרשים הכוונה לצהריים, שהם שיא היום: "עד חצות היום שהוא בירורו של יום" (רש"י, וכן מצודות ומלבי"ם).
2. וייתכן שהכוונה לזריחת השמש, שהיא תחילת היום. לפני הזריחה, האור אינו יציב כי אינו מגיע ישירות מהשמש, אלא מהשתקפות של קרני השמש באטמוספירה, הנקראת נוגה - אור חוזר (מלבי"ם). אחרי הזריחה האור מגיע ישירות מהשמש ולכן הוא יציב ונכון.
הקבלות עריכה
שני שרים היו בחצר המלך אחשורוש: המן גדל בבת אחת, (אסתר ג א): "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי, וַיְנַשְּׂאֵהוּ, וַיָּשֶׂם אֶת כִּסְאוֹ מֵעַל כָּל הַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ"*; לכן גבה ליבו וסופו שהוצא להורג כמורד במלכות.
במקומו גידל המלך את מרדכי, אבל לא בבת אחת אלא בהדרגה, (אסתר ט ד): "כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת, כִּי הָאִישׁ מָרְדֳּכַי הוֹלֵךְ וְגָדוֹל" - (וראו הרב שלמה אבינר שם).
זו דרכם של הצדיקים - הם לא רוצים לעשות "מכה" ולגדול בבת-אחת כי הם יודעים שזה מסוכן לאישיות שלהם; הם מעדיפים לגדול בתהליך הדרגתי, כמו השמש אשר הולך ואור עד נכון היום.
-
כך גם בחנוכה, לא מדליקים את כל הנרות בהדרגה, אלא מתחילים בנר אחד ו"מוסיפים והולכים" נר בכל יום (כדעת בית הלל) עד שמדליקים את כל שמונת הנרות, הולך ואור עד נכון היום.
-
גם הנביא ישעיהו מתאר את העליה ההדרגתית של אור הצדיקים הנלחמים נגד העבדות והרשע, (ישעיהו נח ח): "אָז יִבָּקַע כַּשַּׁחַר אוֹרֶךָ, וַאֲרֻכָתְךָ מְהֵרָה תִצְמָח; וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ, כְּבוֹד ה' יַאַסְפֶךָ; אָז תִּקְרָא וה' יַעֲנֶה, תְּשַׁוַּע וְיֹאמַר הִנֵּנִי; אִם תָּסִיר מִתּוֹכְךָ מוֹטָה, שְׁלַח אֶצְבַּע וְדַבֶּר אָוֶן".
אולם ישנה דרגה גבוהה יותר - אור הצדיקים המוסרים את נפשם למען הרעבים והעניים, הזורח עולה בבת אחת, (ישעיהו נח י): "וְתָפֵק לָרָעֵב נַפְשֶׁךָ, וְנֶפֶשׁ נַעֲנָה תַּשְׂבִּיעַ - וְזָרַח בַּחֹשֶׁךְ אוֹרֶךָ, וַאֲפֵלָתְךָ - כַּצָּהֳרָיִם; וְנָחֲךָ ה' תָּמִיד, וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ; וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה, וּכְמוֹצָא מַיִם אֲשֶׁר לֹא יְכַזְּבוּ מֵימָיו" (ראו מלבי"ם שם).
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/04-18