בבא מציעא קג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
בזמורות ובקנים ושניהם מספקין את הקנים:
גמ' תנא מקום שנהגו לקצור אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור אושניהם מעכבין זה על זה לקצור אינו רשאי לעקור האי אמר בעינא דתתבן לי ארעאי והאי אמר לא מצינא לעקור אינו רשאי לקצור האי אמר בעינא דתינקר ארעאי והאי אמר בעינא תיבנא ושניהם מעכבין זה על זה למה לי מה טעם קאמר מה טעם לקצור אינו רשאי לעקור לעקור אינו רשאי לקצור משום דשניהם מעכבין זה על זה:
לחרוש אחריו יחרוש:
פשיטא בלא צריכא באתרא דלא מנכשי ואזל איהו ונכיש מהו דתימא אמר ליה האי דנכישנא אדעתא דלא כריבנא לה קמ"ל גדאיבעי ליה לפרושי ליה:
הכל כמנהג המדינה:
הכל לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר דמקום שנהגו להשכיר אילנות על גבי קרקע משכירין מקום שאין נהגו להשכיר אין משכירין מקום שנהגו להשכיר משכירין פשיטא הלא צריכא דכ"ע יהבי בתילתא ואזל איהו ויהביה בריבעא מהו דתימא דאמר ליה האי דבצרי לך אדעתא דלא יהיבנא לך באילנות קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה:
מקום שנהגו שלא להשכיר אין משכירין:
פשיטא ולא צריכא דכ"ע מקבלי בריבעא ואזל איהו וקיבלה בתילתא מהו דתימא א"ל האי דטפאי לך אדעתא דיהבת לי באילנות קמ"ל דאיבעי ליה לפרושי ליה:
כשם שחולקין בתבואה כך חולקין בתבן ובקש:
אמר רב יוסף בבבל נהיגו דלא יהיבי תיבנא לאריסא למאי נפקא מינה דאי איכא איניש דיהיב עין יפה הוא ולא גמרינן מיניה אמר רב יוסף זבוכרא וטפתא וארכבתא וקני דחיזרא דבעל הבית וחיזרא גופיה דאריסא חכללא דמילתא כל עיקר בלמא דבעל הבית נטירותא יתירתא דאריסא ואמר רב יוסף טמרא וזבילא ודוולא וזרנוקא דבעל הבית אריסא עביד בי יאורי:
כשם שחולקין ביין כך חולקין בזמורות ובקנים:
קנים מאי עבידתייהו אמרי דבי רבי ינאי קנים המוחלקין שבהן מעמידין את הגפנים:
ושניהם מספקין את הקנים:
למה לי מה טעם קאמר מה טעם שניהם חולקין בקנים משום דשניהם מספקין את הקנים:
מתני' יהמקבל שדה מחבירו והיא בית השלחין או בית האילן יבש המעין ונקצץ האילן אינו מנכה לו מן חכורו כאם אמר לו חכור לי שדה בית השלחין זו או שדה בית האילן זה יבש המעין ונקצץ האילן מנכה לו מן חכורו:
גמ' היכי דמי אילימא דיבש נהרא רבה אמאי אינו מנכה לו מן חכורו לנימא ליה מכת מדינה היא אמר רב פפא מדיבש נהרא זוטא דאמר ליה
רש"י
עריכהבזמורות - הקצוצין מן הגפנים:
בקנים - מפרש בגמ' קנים המעמידים את הגפנים שקורין פושי"ל:
ושניהם מספקין את הקנים - החדשים בכל שנה שאין על האריס אלא לעבוד ולשמור אבל שאר דברים על שניהן וסיפא דמתניתין ליתא אלא בקבלנות דאי בחכרנות לא שייכא חלוקה:
גמ' ושניהן מעכבין - לשנות מן המנהג:
האי אמר - בעל הקרקע אי אפשי שתעקור דבעינא דתיתבן ארעאי שישארו בה מן הקשין ויהא לה לזבל לזריעתה לשנה הבאה:
והאי אמר - אם בעל הבית אמר עקור מצי האי למימר ליה לא מצינא מיטרח שהקצירה נוחה מן העקירה:
דתינקר - שתהא נקיה שאינה צריכה לזבל:
בעינא תיבנא - אני צריך תבן לבהמותי ואי אפשי שתשאר בקרקע:
שניהן מעכבין זה - על זה למה לי. כיון דתנן בתרוייהו אינו רשאי מכלל דזימנין דניחא ליה למר בהכי ולמר בהכי וזימנין איפכא:
משום דשניהם מעכבין - כלומר מפני ששניהן יש להם טענה לכאן ולכאן:
ואזיל איהו ונכיש - בעוד שהתבואה מחוברת ותלש ממנה עשבים רעים אלא שלאחר מכאן חזרו וגדלו בהן קצת מהן:
דלא כריבנא ליה - שלא אחרוש עוד אחריה שהניכוש במקום חרישה שלאחר הקצירה היא למנוע עשבים הרעים:
שנהגו להשכיר אילנות - עם שדה לבן שיטול האריס חלקו בפירות האילן אע"פ שאינו טורח בהן שאינן צריכין לעבודה:
משכירין - כלומר מסתמא הן מושכרין:
יהבי בתילתא - נותנין קרקעות לאריסין ע"מ שיטלו הן חלק שלישי ואריס שני חלקים:
ואזל איהו ויהיב בריבעא - שלא יטול הוא אלא רביע והאריס שלשה חלקים:
דבצרי לך - שאני נוטל פחות משאר בעלי בתים:
מקבלי בריבעתא - ע"מ ליתן לבעל הקרקע רביע בתבואה:
בוכרא וטפתא וארכבתא וקני דחיזרא - דבעל הבית. סביבות השדה עושין חריץ ונותנין העפר על המיצר להגביה סביבותיו ולאחר זמן כשנידש חוזר הוא ומוסיף עליו עפר שנית וכן שלישית ראשון קרי בוכרא והשני טפתא לשון ריבוי דמטפי לה והשלישי קרי ארכבתא:
קני דחיזרא - קנים שנועצים בארץ לארוג בו קוצים או נסרים סביבות השדה:
דבעל הבית - עליו יציאה זאת לעשות:
חיזרא גופיה - הקוצים שאורגין בו סביב הקנים דאריסא:
עיקר בלמא - עיקר שמירה שאי אפשר בלא היא:
נטירותא יתירתא דאריסא - עליו להוציא שאינו עושה אלא להקל מעליו שלא יצטרך לטרוח כלל בשמירתה:
מרא - פושיי"ר בלע"ז:
וזבילא - פאל"א:
ודוולא - דלי להשקות שדה:
וזרנוקא - נוד למלאות במקום שנוהגין לדלות בנודות: אריסא עביד בי יאורי: עליו לעשות חריצין משפת הנהר עד סוף השדה חריצין הרבה שכשדולין המים מן הנהר שופכין בחריצין והחריצין מוליכין עד סוף השדה והיא שותה מאיליה:
מוחלקין - שניטלה קליפתן מחשוף הלבן שעליהן:
שניהם מספקין למה לי - פשיטא כיון דתנא דלשניהן הן וחולקין בהן ממילא שמעינן דשניהן מספקין את החדשים דאי לא יהיב מעיקרא אמאי פליג בישנים:
מתני' בית השלחין - קרקע יבישה דלא דייה במי הגשמים וממעיין שבה משקה אותה:
או בית האילן - ובשביל האילן ההוא חביבה על האריס שנוטל . חלק בפירות בלא טורח:
מן חכורו - אם קיבלה ממנו בחכירות בכך וכך כורין לשנה דמעיקרא לא גלי דעתיה דמשום מעיין או אילן טפי לה בחכירותה:
חכור לי בית השלחין זו - גלי דעתיה דבשביל שהוא בית השלחין טפי לה וחכרה ממנו:
גמ' נהרא רבה - שהכל משקין ממנו:
נימא ליה מכת מדינה היא - ותנן לקמן בפירקין (דף קה:) המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב או שנשדפה אם מכת מדינה היא מנכה מן החכירות:
נהרא זוטא - אמת המים שהמשיכו מן הנהר הגדול אצל הבקעה להשקות ממנה:
תוספות
עריכהואזל הוא ויהיב בריבעא. תימה דהכא משמע דבעל הבית שקיל פחות מן האריס ובכל דוכתי משמע שהאריס נוטל פחות כדאמרינן במי שאחזו (גיטין דף עד:) כ"ע דלו תלת ושקלי ריבעא ואת דלי ארבעה ושקיל תילתא ולקמן בפירקין (דף קי.) נמי אמרינן אריס אומר למחצה ירדתי ובעל הבית אומר לשליש הורדתיו משמע שאריס רגיל ליטול פחות ולא יותר וי"ל דהכא איירי שהאריס נותן זרע אבל בכל דוכתי איירי שבעל הבית נותן זרע או בכרמים ופרדסים שאין צריך זרע דאיכא אתרא דעבדי הכי דאריסא יהיב ביזרא ואיכא אתרא דעבדי הכי דמרי ארעא יהיב ביזרא כדאמר לעיל בסוף איזהו נשך (דף עד:):
בוכרא וטפתא. פר"ח חריץ ובן חריץ שכך רגילים לעשות סביבות השדה מחוץ לגדר כדאמרינן בסוף פרק בית כור (ב"ב דף קח.) ובערוך [ערך ארכבתא] פי' כפירוש הקונטרס:
בלמא. פירוש שמירה כמו פיו בלום (בכורות דף מ:) פירוש סגור וכן בולם עצמו בשעת מריבה שילהי כסוי הדם (חולין דף . פט.) אבל אוצר בלוס דסוף פרק התקבל (גיטין דף סז. ושם ד"ה בלום) הוא בסמ"ך כמו עיסה בלוסה מעורב בפרק כלל גדול (שבת דף עו:) ואוצרות בלוסין בב"ר (פרשה ט):
מנכה לו מחכורו. בין בחכירות . בין בקבלנות איירי כדאמר בגמרא ואע"ג דתנן לקמן (דף קה:) המקבל שדה מחבירו ואכלה חגב אם מכת מדינה היא מנכה לו מחכירותו ולא איירי אלא בחכירות דבקבלנות אינו מנכה לו אלא נוטל שליש או רביע כמו שהתנה כדפירש לקמן בקונטרס מ"מ הכא בסיפא מנכין לו כיון דא"ל בית השלחין דלא איבעי ליה למימר כיון דקאי בגווה מדאמר זו כדאמר בגמרא ש"מ שרוצה לומר כל זמן שתהא בית השלחין כמו שהיא עכשיו שיש בה מעין.
עין משפט ונר מצוה
עריכהג א ב ג מיי' פ"ח מהל' שכירות הלכה ו', סמ"ג עשין פט, טור ושו"ע חו"מ סי' ש"כ סעיף ד':
ד ד ה ו מיי' פ"ח מהל' שכירות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"כ סעיף ה':
ה ז ח ט מיי' פ"ח מהל' שכירות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' ש"כ סעיף ג':
ו י מיי' פ"ח מהל' שכירות הלכה ד', סמ"ג עשין פט, טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"א סעיף א':
ז כ מיי' פ"ח מהל' שכירות הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"א סעיף ב':
ח ל מ מיי' פ"ח מהל' שכירות הלכה ד' ועיין במגיד משנה, טור ושו"ע חו"מ סי' שכ"א סעיף א':
ראשונים נוספים
פרק ט'
הא דאקשי' היכי דמי אילימא דיבש נהרא רבה אמאי אינו מנכה לו. אחכירות אקשי' דמתני' אף בחכירות הוא אבל בקבלנות ואע"ג דמכת מדינה היא לא מנכי ליה ומה שימצאו יחלוקו לפי מה שהתנו אם מחצה אם שליש דאמר רב פפא מכאן ואילך דאיתא בחכרנותא ליתא בקבלנותא ותנן אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכירו ובחכרנות היא אלמא בקבלנות אינו מנכה לו. הילכך הא דאקשי' הכא אמאי אינו מנכה אחכירות אקשי' ולא אקבלנות.
ואוקי' כגון דיבש נהרא זוטא ואע"ג דמשקו מיניה אחריני לא הוי כרובא דבאגא (או שדות) [אישתדוף] משום דאפשר לאיתויי בדוולא וטרחא עליה דאריס רמיא ומזליה גרס ליה, והא דאמר רב פפא דאית' בחכרנותא לית' בקבלנותא כולה מתני' פשיטא הוא.
והא דתנן לשנים מועטות לא יזרענה פשתן, פרש"י ז"ל בחכירות הוא דאי בקבלנות מאי דבעי ליזרע שהרי הבעלים חולקים בו, ולא מחוור אטו מפני שהבעלים חולקים בו בעי דתתבייר ארעיה ותכחוש אלא משום סיפא דקתני וקבלה ממני לשבע שנים יזרענה שנה ראשונה פשתן, ואי בקבלנות אמאי יזרענה פשתן כיון שקבלה לתבואה הרי זה אומר לו לתבואה אני צריך ובקב תבואה אני רוצה (ובין) [וכן] ברישא חטים לא יזרענה שעורים וכ"ש דגבי פשתן שהקרקע מכחשת ולשנה הבאה אינה עושה פירות ואני מפסיד מחלקי ובודאי אינו רשאי לשנותה לדבר אחר לפיכך אוקמה רב פפא בחכירות:
ואם אמר חכור לי בית השלחין זו וכו': מדאוקימנא רישא דקתני אינו מנכה לו מן חכורו כגון דיבש נהרא זוטא, אלמא סיפא אפילו יבש נהרא זוטא מנכה לו, דזה כזה אמר לו, או בדאמר לו חוכר למחכיר בקפידא קאמר ליה כל שלא יבש אפילו נהרא זוטא, ומיהו משמע דדוקא כשיבש לגמרי וצריך להביא ממרחק מן הנהר הגדול וטרחו מרובה ביותר, אבל אם יבש קצת עד שיהו אגפי השדה גבוהין על המים וצריך לדלות, אינו אלא טורח מועט ולא על כך היתה הקפדה (אלא) [על] יבשותו שעדיין בית השלחין היא, והכי איתא בירושלמי (פירקין ה"ב) וכו'. (שיטמ"ק).
מהדורא תליתאה:
מתוך: תוספות רי"ד/בבא מציעא (עריכה)
לחרוש אחריו יחרוש פשיטא. פי' בודאי לקצו' ולעקו' איצטריך לאשמעי' דלא ישנה המנהג. משום דמצי אמר לי' כיון שאזמין לך תבואתך מה איכפת לך בין קציר לעקירה והכי איצטריך למתני דלא ישנה המנהג אבל לחרוש אחרי' מה טענה יכול לומר לו. שלא יחרוש. וכן במקום שנהגו להשכיר אילנות ע"ג קרקע מש"ה אמר בהו פשיטא:
גמרא. אדעתא דלא כריבנא לה. פירוש לאו אדעתא דלא כריב כלל דהא היכי אפשר שיניח החרישה מפני הניכוש. אלא הכי פירושו אדעתא דלא כריבנא לה אנא לחודאי אלא דתיתי ותסייע בהדאי קמשמע לן כיון שהמלאכה מוטלת על האריס לעשות איבעי ליה לפרושי דעליה ודאי רמיא מילתא לפרושי ולא על בעל הקרקע. הריטב"א.
אי הכי איבעי לך לפרושי. כלומר היה לך לפרש לי ואז הייתי מתרצה היה מועיל אבל כל זמן שלא פירשת לי ולא נתרצה לי בפירוש אין לומר דממילא אני מתרצה וזו אחר שהיה לי להודיעך שאיני מתרצה בכך כי למה היה לי להודיעך מסתמא יש לדעת שאין אני מתרצה כיון שלא אמרתי לך. אי נמי מיירי הכא כגון שאמר לו תרצה שאנכש ואמר לו הן מהו דלהכי קאמר הן שמתרצה בניכוש לבדה בלא חרישה קא משמע לן דאמר לו אי הני שבאת לפטור עצמך מן החרישה על ידי ניכוש שהיית אומר לי אם כן היה לך לפרש בהדיא. מפי רבי. תוספות שאנץ.
דכולי עלמא מוגרי בתלתא וכו'. והא דנקטיה בכולה סוגיין דבעל הבית לא מקבל אלא תילתא או ריבעא ובכל דוכתא אמרינן איפכא שהאריך נוטל רביע ושליש. הכא לא דק שאין כל המקומות והכרמים והשדות שוין והכל לפי מה שהוא. הריטב"א ז"ל.
בוכרא וטפתא וארכבתא וקני דחיזרא וכו'. פירש רבינו חננאל הכל בטיט הגדר והטור התחתון שהוא נתון תחלה נקרא בוכרא והשני שעליו טפתא והשלישי ארכבתא ועל כל זה נועצין קנים ואורגים בהם מיני עצים אחרים כמו ענפי אילן רבים כדי לסגור בפני השדה יפה. ואין לשון בוכרא נופל על הטור התחתון ולא לחלק שמות לטורים כי הכל גדר אחד אבל נראה לי כי בוכרא כמו בי כריא והוא מעט חריץ שעושין סביב לשדה וטפתא הוא מעט גדר שעושין לפנים מן החריץ ועל אותו גדר מרכיבין מיני קוצים כמו היזמי והיגי ולפנים מכל זה נועצין קנים ואורגין בהם ענפי אילן רבים. וחרזא מלשון מחרוזות של דגים בחרוזין הרי זה סימן. וחרזא גופא דאריסא. כלומר כל הענינים האחרים מוטלין על בעל השדה אבל זאת האריגה מוטלת על האריס לעשותה מפני שהיא תוספת שמירה. בלומי כמו אוצר בלום לשון סגירה מגזרת עדיו לבלום. מרא וזיבולא וכו' הן בענין גנות כעידור וזיבול והשקאה. ואריסה עביד בי יאורי כמו נברכת לקבץ בו המים ומשם יספקו לערוגות. הראב"ד.
קנים המוחלקים וכו'. ולאו למימר דבקנים בעלמא לא שקיל דהא ודאי הנהו פירי נינהו כזמורות אלא משום דסיפא דקתני ליה בהדי זמורות הוא דאקשינן מעיקרא קניא מאי עבידתייהו גבי הזמורות ואצטריך לאוקמה בקנים המוחלקים ולאשמעינן דשניהם מספקי אותן דלא שייך בקנים דעלמא. הריטב"א.
מאי שניהם מספקים את הקנים. כלומר מה צורך עוד לומר זה פשיטא שאלמלא כן מה טעם חולקין בהן. מה טעם קאמר וכו'. כלומר והיא גופא אשמועינן דעל שניהם לספק אותן ומכריחין זה את זה. הראב"ד.
מתניתין: נקצץ האילן וכו'. מסתברא דנקצץ לאו דוקא אלא הוא הדין דקש בגו זימניה ולרבותא נקט דאפילו בהא שנקצץ כל שלא היה מכת מדינה מנכה לו מחכורו. הריטב"א.
ואם אמר חכור לי בית השלחין זו וכו'. מדאוקומנא רישא דקתני אינו מנכה לו מן חכורו כגון דיבש נהרא זוטא אלמא סיפא אפילו יבש נהרא זוטא מנכה לו דזה כזה אמר ליה או בדאמר ליה חוכר למחכיר בקפידא קאמר ליה כל שלא יבש אפילו נהרא זוטא. ומיהו משמע דדוקא כשיבש לגמרי וצריך להביא ממרחק מן הנהר הגדול וטרחו מרובה ביותר אבל אם יבש קצת על שיהו אגפי השדה גבוהין על המים וצריך לדלות אינו אלא טורח מועט ולא על כך היתה הקפדה אלא יבשותו שעדיין בית השלחין היא והכי איתא בירושלמי וכו' ככתוב בנמוקי יוסף. הרשב"א ז"ל.
גמרא: היכי דמי אי דיבש מעיינא רבא אמאי אינו מנכה וכו'. כתב הרמב"ן דאחכירות בלחוד מקשה דמתניתין בין בחכרנותא בין בקבלנותא וכדאמר רב פפא בסמוך דאלו בקבלנות אינו מנכה לו מן חכורו דהא מתניתין דמכת מדינה דמקשינן מינה בחכרנותא היא וכדקתני בהדיא מנכה לו מן חכורו הילכך ליתא בקבלנותא דהא אמר רב פפא מכאן ואילך דאיתא בחכרנותא ליתא בקבלנותא וכן כתב שם רש"י. וכן בדין דבחכירות שהוא נותן לו דבר ידוע אינו בדין שיפסיד חוכר לגמרי ובעל קרקע לא יפסיד כלום כיון דמכת מדינה היא אבל בקבלנות שניהם מפסידים ומה שימצאו יחלוקו ואין כן דעת הרמב"ם שכתב בפרק ח' מהלכות שכירות השוכר או המקבל שדה מחברו ואכלה חגב או נשדפה מנכה לו מן חכורו ולא נתחוורו דבריו. הר"ן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה