שולחן ערוך חושן משפט שכא א
שולחן ערוך חושן משפט · שכא · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
החוכר או המקבל שדה מחבירו והוא בית השלחין או בית האילן ויבש מעין בית השלחין ולא פסק הנהר הגדול אלא אפשר להביא ממנו בדלי או שנקצץ האילן של בית האילנות אינו מנכה לו מחכירו ואם מכת מדינה היא כגון שיבש הנהר מנכה לו מחכירו:
- הגה: אבל בקבלנות אינו מנכה לו כלום אלא חולקין במה שנמצא כפי תנאם (המגיד פ"ח דשכירות נ"י ר"פ המקבל) והא דאמרינן אם מכת מדינה היא מנכה לו מן חכירו הוא הדין בכל כיוצא בזה דכל מקום שנפסד הענין לגמרי והוי מכת מדינה מנכה לו משכירותו ואם אפשר לתקנו על ידי טורח ותחבולות אינו מנכה לו (מהר"ם פאדוואה סי' ל"ט) וכל מקום שמנכה לו אין חילוק במה שעבר או להבא וכן פסק מהר"ם על מלמד שגזר המושל שלא ילמוד דהוי מכת מדינה וכל ההפסד על בעל הבית (מרדכי פ' האומנין) ויש חולקין וסבירא להו דמכאן ולהבא בדין חזרה קאי כמו שאמרינן לעיל סי' ש"י לענין השוכר חמור ומת ואם לא חזר איהו דאפסיד אנפשיה ומחל (מוהר"ם פאדוואה הנ"ל) והסברא הראשונה נ"ל עיקר:
מפרשים
והוא בית השלחין: פי' שדה יבישה שאין די לה במי גשמים וצריכים להשקותה נקראת בית השלחין על שם מה שנא' השולח מים ע"פ חוצות וכדי שלא יגדל הטירחא להביא מים מן הנהר להשקות' רגילין לחפור בה מעין שנוטלין ממנו מים להשקות' ומה שכ' והוא בית השלחין ל' המחב' והטו' הוא כלו' אותה שדה שחוכ' הי' באותו עת בית השלחין ולא שחוכר אומר למחכי' חכור לי בית השלחין זה כמ"ש בסעיף שאחר זה:
או בית האילן: פי' שהוא שדה של תבואה שגדלים בה ג"כ אילנות ופירות האילנות יבואו לידו דהמקבל בלי טירחא וכנ"ל בס"ס ש"ך:
ולא פסק הנהר הגדול: דאלו פסק הוה מכת מדינה והי' מנכה מן השכירות כמו שמסיק אחר זה בסי' שכ"ב:
אלא אפשר להביא בדלי: דאל"כ גם אחרים מסתמא אין יכולין להביא שיבש ג"כ נהר קטן שלהן כמו של זה וה"ל מכת מדינ' דמנכין לו לחוכ' כדמסיק התוס' כ"כ לחד שינוי ועוד כתבו שם שינויים אחרים דיש בו נ"מ לדינא לענין מקבל ועד"ר שם כתבתי לשונם ולא כתבתי כאן משום דמסיק מור"ם ז"ל וכ' דבקבלנות אינו מנכה לו אפי' במכת מדינה דלפי' זה אין שייך אותם שינויים אחרים דתוס' ע"ש ודו"ק:
אבל בקבלנו' כו': וסתם מור"ם ז"ל כדעת נ"י אף דלדעת התוס' והרא"ש והטו' וסייעתו משמע ומוכח דס"ל דאפי' בקבלנות מנכה לו וצ"ל לטו' אף דבאכל' חגב או נשדפ' דג"כ מכת מדינה הוא יתבא' בסי' שכ"ב דאינו מנכה בקבלנות אלא מה שבשד' הן רב הן מעט נוטל כל אחד ע"פ תנאם שאני הכא ביבש הנהר הגדול דהמקבל יכול למנוע עצמו קודם שיגדלו התבוא' והפירות יאמר לא אדלה מים מנהרות הרחוקים כי אדעתא דהכי לא קבלתי מתחל' וכל' התוס' שכתבתי בדריש' בר"ס זה משא"כ באכל' חגב או נשדפ' דשם מאי דהוה הוה ואין המקבל מנעתו בשביל זה משום מלאכ' ועד"ר:
וכ"מ שמנכ' לו אין חילוק במה שעבר או להבא: וכן פסק מהר"ם כו' עד ויש חולקין וס"ל דמכאן ולהבא בדין חזרה קאי כו' עד והסברא הראשונ' נ"ל עיקר דברים הללו שכתבם מור"ם כאן כתבו ג"כ בד"מ בסי' זה שם הביא דברי מוהר"ם פדוואה ז"ל שהיא הדעה החולקת שכ' כאן והשיג עליו ודבריו שם ג"כ המה בקיצו' אבל מבוארים יותר מבכאן ע"ש ובעיני נפלאו דברי מור"ם והשגתו על דברי מהר"ם פד"ו בזה כי המעיין בגוף הדברים שכ' בשם מהר"ם פד"ו בתשובתו סי' ל"ט יראה עין בעין שהמה ברורים כשמש והנני אעתיק מקור תשובת מהר"ם פד"ו לפנינו ששם סי' ל"ט כ' שנשאל על ראובן שהשכי' חזקת חנותו לשמעון על ו' שנים ובעד שכר קצוב לשנה ואח"כ אדון העיר צוה לדיין שלו שלא יעשה שום משפט לנגוש העכו"ם אשר יקבלו בהלוא' בריבית באמנ' מהיהודים כ"א אשר המה מלוים על משכנות ואחר שעמד' הגזיר' הזאת כמו ט' חדשים וראה שמעון שלא וכלו לבטל הגזיר' רצה שמעון שראובן ינכה לו משכירתו למפרע במשך הט' חדשים אשר לא הי' יכול להשתמש בהלוא' באמנ' רק על משכנות וראובן לא רצה כו' והשיב ז"ל (ע"ש בדף פ"ז סוף ע"א ותמצאנו) היכא דהקלקול הוא בנדון להבא כנדון דידן אשר כל שאלתם הוא על להבא בדין חזרה קאי (ולא בדין ניכוי) כמו ששכר בהמה או בית ונפל בו מום או קלקול מה ואין מחלקין בין מכת מדינ' או מכה פרטית רק מאחר דנשתנ' ונפל בו מום יכול לחזו' ואם אינו חוזר הוא חפץ בשכירתו אף שבא לחזו' אחר זמן אינו יכול לנכות למפרע אלא אמרינן מדלא חזר מתחל' מחל ליה על הקלקול ומקור דינים אלו הם בהאומנים בהשוכ' חמור זה והבריק' או נשתט' כו' ושכר' לרכיב' או להוליך עליו כלי זכוכית ואין בחמו' כדי למכור ולא כדי לשכו' דחוז' בו ומשלם לו כפי מה שהלך עד עת שהבריק' ואע"ג דבהבריק' דהתם אם שכר למשוי אומר לו הרי שלך לפניך (וכמ"ש לעיל בסי' ש"י) שאני התם שראוי עוד לכל המלאכ' ההיא אשר נשכר לה רק שצריך טורח וזמן יותר אבל בנדון דידן שמפסיד הריוח דהלואת אמנה הו"ל כאלו נשבר' או מתה מה לי קטלה כולה מה לי קטלה פלגא מאחר שא"א להעבי' המום ומילתא דמסתב' הוא דלא מצינו ניכוי כ"א בהכרח כו' (ר"ל דוקא היכא דמתה או הבריק' בשכרו לרכיב' והוא באמצע הדרך דמוכרו וקונ' או שוכר בדמיו חמור אחר כמ"ש בר"ס ש"י דשם אין שייך חזרה כיון שהוא באמצע) אבל היכא דאינו הכרח למה נבא לידי ניכוי ולברר שמאם אשר ישומו אולי א' מהם לא ניחא ליה בשומא ולא היה משכירו או שכרו בשומא זו. ואף שהוא סברא אביא עוד ראיה ממ"ש בח"מ בסי' רל"ב מכר חפץ לחבירו ונמצא בו מום שלא ידע הלוקח מחזירן אפי' אחר כמה ימים שזהו מקח טעות. ואם נשתמש הלוקח בחפץ אחר שידע בו המום הרי זה מחלו וא"י לחזו' בו כו' עד וה"ה בנדון דידן דנפל מום וקילקול בהשכירות דה"ל להשוכ' לחזו' מיד בתחלת הגזיר' ומדלא חזר אמרי' דמחל ואף שבמקח דוקא כי היה בו מום קודם המקח הוא דיכול לחזו' בו משום מקח טעות אבל אם נולד אח"כ מפסיד הלוקח שם הדין כן כיון דברשות הלוקח הוא לגמרי אבל בשכירות אף כי הוא ממכר ליומא מ"מ גם למשכי' שייכא כי שלו הוא כאשר ביאר הר"ן כו' ור"ל דוקא במכר אם היה נעשה בו המום אח"כ הוא דאמרי' דבמזלו דהלוקח נעשה בו המום משא"כ בשכירות דשייך בו גם המשכי' אין שייך לו' דהמום והקלקול שנעשה אח"כ בהשכירות דנעשה ע"י מזל רע דהשוכ' דילמא במזל רע דהמשכי' נעשה מ"ה שניהן יכולין לחזו' בו דהיינו השוכ' מליתן השכירות בשלימות והמשכי' יכול לחזור בו מליתן לו בפחות מהסך ששכרוהו. עיין שם שזהו תמצית דברי תשובתו וקצרתיו בשינוי ל' קצת לתוספת ביאו' ואחר שהאריך שם להשיב למהרר"ק ולמהרר"ז שהשיגו על תשובתו חזר שנית וכ' שם (דף צ' ע"א) בקיצור כדברים הנ"ל והמעיין שם יראה דאף שמהרר"ק ומהרר"ז השיגו עליו לא השיגו עליו בסברתו וראייתו הנ"ל אלא השגתם היתה מענינים אחרים ע"ש. ומעתה אעתיק לפנינו בקיצו' השגת מור"ם שהשיג על תשובת מוהר"ם פדו' הנ"ל בד"מ שלו אחר שהביא דבריו וראייתו מההיא דשוכ' את החמו' כו' וכ' עליו ז"ל ותמהני עליו מאי מייתי ראיה מדין שכירות חמור ומת דאינו מכת מדינה לדבר שהוא מכת מדינה דאפש' דלעולם בדין ניכוי קאי ולא בדין חזרה וכן משמע בתשובת מהר"ם והביאו המרדכי פ' האומנין בדין מלמד שא"א לו ללמוד מפני גזירת המושל ופסק שם דהוה מכת מדינה וכל ההפסד על הבע"ה דמשמע שם דאף על מה שלהבא שייך מכת מדינה ולא יכול בע"ה לחזור בו וע"ש ול"ד לקרקע דאכלה חגב דמנכה לו מן חכירו במכת מדינה ולא אמרי' דכל ההפסד הוא על השוכ' (ר"ל ולמה כתב המרדכי דהוה הפסד על הבע"ה שהוא השוכר להמלמד) די"ל דדוקא בקרקע שעדיין עומדת בחזקת המשכיר בזה אמרי' דגם הוא יפסיד משא"כ בשאר משכיר ולכך הוה כל ההפסד של השוכר וכן נראה בתשובת מיימוני סי' כ"ז בדין בית שנשרף עכ"ל ד"מ. ולא עמדתי על סוף דעתו דמור"ם בהשגתו הנ"ל מראש' ועד סופ' דמ"ש ותמהני מה מביא ראיה מחמור דאינו מכת מדינ' כו' הלא מהר"ם פד"ו הקדים בריש דבריו דבקלקול ומום הנעשה בדבר להבא אין לחלק בין מכת מדינ' או לא ולסברת מור"ם קשה מה ראה לומר דבחמור כיון דאינו מכת מדינ' ואינה בדין ניכוי דמ"ה הוא בדין חזרה ולא נאמר אדרב' כיון דבחכירו' שאינה מכת מדינה אין מנכין לו כלל רק צריך לשלם להמשכי' הכל משום דאמרי' דריע מזלו הוא דגרם כן נאמר נמי השוכר חמור דלא יהיה בשוכר בדין חזרה רק צריך לשלם למשכיר כל שכירתו דבמזלו הרע מת החמור ולא היה יכול להוליכו למקום ששכרו וכעין מה שכתוב בתשובת מיימוני סי' כ"ז באחד ששכר בית ונשרף דמסתבר לומר דצריך השוכר לשלם כל שכירתו בלא ניכוי כיון דברשותו נשרף אמרי' מזלו גרם דומיא דשוכר בית ונפל דאמרי' אי א"ל בית זה אזדא ליה ומשמע שם אפי' דעדיין לא נתן השכירות שצריך לשלם לו כו' אבל היכא דנשרף ג"כ בתי שאר העיר מכת מדינה הוא ואז דינו כשוכר חמור והוליכו ומת בחצי הדרך דמשלם לו לפי ערך ה"נ משלם לו כפי ערך שדר בו עד שנשרף עכ"ל (והיא התשוב' שהביא מור"ם בד"מ הנ"ל בסוף דבריו לראיה) אלמ' דבאינו מכת מדינה כ' דמסתבר לומר דצריך לשלם כל מה שקצב עמו בשכירתו וכאלו לא נשרף או נפל והוא ודאי מטעם דכיון דהבע"ה נתן לו ביתו לידו אדעתא שיתן לו ממנו שכירות כך וכך והשוכר קיבלו עליו צריך לקיים תנאו ואין שייך לומר שיחזור בו השוכר מאחר שכבר נפל הבית או נשרף ואינו מחזיר להב"ה את שלו כמו שמסרו לידו וא"כ מן הסברא הי' לנו לומ' כן ג"כ בהשוכר את החמור ומת בחצי דרך אם אינה מכת מדינה ונתלה אותו במזל רע דהשוכ' דמת כשהי' תחת ידו וישלם לו כל שכירתו אלא ששם בתשו' מיימוני הנ"ל כ' דיש סברות לחלק בין בית וחמור לספינה ע"ש שסתם דבריו (וגם במ"ש דבאינו מכת מדינה מסתבר לומר שישלם השוכר כל שכירתו חולק עליו מהר"ם כמ"ש בתשובת מיימוני בשמו בסי' מ"ז והוא פלוגתא שכתבתי שנ"ל בסי' שי"ב ☜ בהג"ה סי"ז ע"ש) מ"מ הבאתי ראי' מדבריו דאין סברא לומ' דבההיא דחמור שמת מ"ה אינו משלם לו השוכר אלא חוזר בו משום דאינה מכת מדינ' דהא בכה"ג בשכר בית ונפל או נשרף יש דעות דאינו יכול לחזור בו. ומה שהביא מור"ם ראייה מתשוב' מהר"מ והמרדכי דפ' האומני' דכתבו היכא דגזר המושל שלא ללמוד דהוה מכת מדינה וכל ההפסד על הבע"ה שלא יוכל הבע"ה לחזור בו אפי' להבא עכ"ל לע"ד נראה דאין דעת המרדכי בשם מוהר"ם דצריך הבע"ה לשלם להמלמד כל ההפסד דאין טעם להדבר כי מאחר שגזר המושל שלא ללמוד הוא דבר שאינו שכיח ולא ה"ל למידע לא להבע"ה ולא להמלמד ובכה"ג קי"ל דהוה פסידא דמלמד ודפועל דהן באים להוציא כמבוא' בגמ' ובפוסקי' וכמ"ש בטור ובדברי המחב' בסי' של"ג ושל"ד ולא חלקו שם בין מכת מדינה לאין מכת מדינה ואף שמור"ם כ' בסי' של"ד ס"א בהג"ה ז"ל ואם הוה מכת מדינה ע"ל סי' שכ"א ורימז לדברי' שכ' כאן מור"ם לשטתו שכ' כאן אזל. וסבר' זו לא מצינו בשום מקום ואדרב' מסתבר' לומר כיון דמכת מדינה הוא המשכיר והשוכר שווין בהדבר ואין לומר דמזלו דשום אחד גרם ולחזו' לכללינו המע"ה או לפחות יהי' ההפסד על שניהן כמו דאמרי' בגמ' וכתבו הטור והמחבר לעיל סי' שי"א בשכר ספינ' סתם ליין סתם ונטבעה שחולקין אם לא שאחד מהן רוצה לקיים התנאי כו' ע"ש ס"ה. גם במלמד זה שגזר המושל שלא ללמוד יחלוקו שהרי אם זה יאמר שרוצ' לקיים התנאי גם השני מוכן לקיים התנאי אלא שא"א מצד המושל או ה"ל לדמות זה ליין זה וספינ' זו דאמרי' דיד המוחזק הוא על העליונ' ולמה פסק במרדכי בשם מוהר"ם סתם דכל הפסידא על הבע"ה דמשמע אפי' אם עדיין השכירו' בידו צריך לשלם להמלמד וכן הוא דעת מור"ם דבא להשיב על מוהר"ם מפד"ו דשם המעשה הי' דהי' השוכר מוחזק וס"ל למור"ם דאינו יכול לחזור השוכ' משכירתו אפי' להבא אלא צריך לשלם לו בנכוי ולכן נראה שגם דעת המרדכי בשם מהר"ם הוא כן כי המעיין שם במרדכי יראה דלא כתב שם דכל ההפסד הוא על הבית אלא זה לשונו שם בפ' האומני' בדפוס גדול סי' שמ"ז אם הביטול של המלמד מחמת גזירת המושל שבעיר ואי אפשר ללמד הוי מכת מדינה ויהא הפסד של בעל הבית עכ"ל הרי דלא כ' כל ההפסד על הב"ה כמו שהביא מור"ם לשונו בד"מ וגם כ' כן כאן בש"ע גם לא כ' ויהא ההפסד על הב"ה בה"א הידיע' דהוי משמע הפסד הידוע דהיינו כל ההפסד אלא כתב ויהא הפסד על הבע"ה ונלע"ד פשוט דכוונ' המרדכי בשם מהר"ם הוא דגם לב"ה יה' הפסד דהיינו יחלוקו כמו שאמרו בספינה הנ"ל והשתא א"ש הנתינת טעם שכתב המרדכי שיהא הפסד לבע"ה כיון דהוא מכת מדינה דר"ל כמ"ש לעיל דבמכת מדינה שניהם שווין ואין לתלות במזלי של זה יותר מבשל זה מ"ה מצינו בו דמנכין בהשכירות או יחלקו באופן שיהיו שווין בהפסד ואף שסתם המרדכי דבריו ולא כ' שיהי' גם ההפסד על הב"ה והיינו שיהיו שווי' בהפסד ולשונו אפשר לפרש דר"ל כל ההפסד על הב"ה מ"מ כיון דלא פי' ג"כ דבריו לכתוב ל' דיהא משמע שיהא כל ההפסד ניחא לן לפרש דבריו שכוונתו שיהיו שוים כדי לישב כל התמיהות הנ"ל וממ"ש נתבאר לך ג"כ וגם הראייה שהבי' מור"ם בסוף דבריו מתשוב' המיימוני סי' כ"ז בההוא דבית שנשרף כו' אין לו מזה ראיה ואררבה סייעת' דירי הוא משם כנ"ל ולפי סברת מור"ם צ"ל דכלל דבריו הוא דס"ל דלהבא מנכין ולא אמרי' דה"ל לחזור ומדלא חזר מחיל (וכדעת י"א שהביא מור"ם אח"כ) דמ"ד זה ס"ל דלא אמרי' כן אלא בדבר שאין מכת מדינה דהוא פסידא דפועל מ"ה אמרי' דה"ל לחזור כיון שההפסד שלו משא"כ בדבר שהוא מכת מדינ' דאין ההפסד לפועל ומ"ה לא אמרי' דמחיל כיון שאינו חוזר ומ"ה מלמד שהוא כפועל במכת מדינ' ההפסד הוי של בע"ה וגבי הבע"ה אין שייך לומר דה"ל לחזור וגם אינו יכול לחזור כמ"ש לקמן בסי' של"ג ס"ד וגם צ"ל לסברתו דבכוון השמיט מור"ם הפלוגת' בסי' שי"ב סי"ז בהג"ה דפסק כמאן דאמר זה ודייק כן מל' המרדכי דסתם כנ"ל ומתשו' מיימוני סי' כ"ז שהשווה מכת מדינה לשריפת בתים לחמור) ודוק.
וכל ההפסד כו': עמ"ש ל' בו תמצא דברי מור"ם שכ' טעם למה אמרי' במלמד שכל ההפסד על הבע"ה (שהוא השוכ' להמלמד) מ"ש מהשוכר או חוכר שדה ונלקה במכת מדינ' דאין כל ההפסד על השוכ' אלא מנכה למשכיר וגם בכלל הדברי' הנ"ל כתבתי שנראה שאין דעת המרדכי כן ע"ש ודו"ק.
(א) וכ"מ שמנכה לו כו'. בסמ"ע האריך בכאן לסתו' דברי הר"ב וכל דבריו שם אינם מוכרחים ובפרט מ"ש דהר"מ במלמד ר"ל שההפסד על שניהם ובז' יישב דברי מהר"מ פדווא' וז"א כנרא' לכל מעיין גם אישתמיטתי' דברי הגה' אשרי פ' האומנים מא"ז ודברי מהר"מ פדו' גופא בתשו' סי' פ"ו שכתבו להדיא שהבעל הבית נותן לו כל שכרו והבאתיו דבריו לקמן סי' של"ד סעיף א' מיהו מטעם אחר נ"ל דאין דברי מהר"מ במלמד סתירה לדברי מהר"מ פדאוו' דהתם לא למד מכאן ואילך ולא היה אפש' לו ללמוד עוד א"כ כשהגיע סוף הזמן הוי כמו לעבר משא"כ בחנות וכה"ג דהחזיק החנות עדיין תחת ידו י"ל דה"ל לחזו' ולא חזר מחל וזה לא שייך במלמד ולא בבית שנשרף והשתא א"ש דהלא מהר"מ פ' גופה בתשו' ספ"ו כתב במלמד כמהר"מ ודוק עיין בתשו' ר"א ן' חיים סי' ל"ח ובתשובת ר"ש כהן ס"ב סי' צ"ח:
(א) מלמד: הסמ"ע האריך הרבה לסתור דברי הרמ"א בזה והש"ך דחה דבריו ע"ש ובתשובת ראנ"ח סי' ל"ח ובתשו' רש"ך ס"ב סי' צ"ח.