באר היטב על חושן משפט קעה

סעיף אעריכה

(א) מטבע:    לאפוקי מקצת טבי ומקצת תקולי ופרש"י יש זוזי שמשקלם קל וצורתם יוצא בהוצאה והורגלו בה יותר מצורת זוזי אחר אף שמשקלם יותר ואותן שמשקלם יותר חביבין למי ששוקל מנה או פרס במאזנים. סמ"ע.

(ב) לראיה:    (ק"ל למה צריך ראיה דאי בשביל שאם יהי' הכחשה ביניהם זה אצ"ל ותו דאפי' בעד א' המסייע די לו דהא אף בלא עדים אין עליו רק שבועה וכמ"ש הרמ"א בסי' קפ"א ס"ב לענין לעצמי אני מציל ממילא עד המסייעו פוטרו משבועה כמ"ש בסי' ע"ה וי"ל ע"פ מ"ש הרמ"א בסי' פ"ז ס"ו דבמקום שצריך מגו לא מהני עד המסייע וה"נ כיון דשותפים הם ואין להם חזקה וע"כ באם יש הכחשה ביניהן אינו נאמן אלא מצד מגו דלא היינו שותפים או מגו דהחזרתי להכי לא סגי כאן בעד א' המסייעו. ט"ז).

סעיף בעריכה

(ג) החלוקה:    דאיגלאי מלתא למפרע שחלוקה בטעות היתה כן כת' הסמ"ע וכת' הש"ך דזה אתיא כדעה ראשונה שבסי' קע"ד ס"ה ויש לתמוה למה לא הביא דעת הי"ח וע' בב"י בל' הרא"ש וצ"ע עכ"ל. ונ"ל מאחר שכאן לא הי' האח שם בשעת השומא כ"ע מודים ודו"ק.

סעיף געריכה

(ד) אחים:    עיין בש"ך שהביא מ"ש הג"א ס"פ הכונס עובדא דהירושלמי באריסיה דבר זיזא אפקיד גבי חד בר נש ליטרא דדהבא כו' ע"ש שהאריך בזה ומסיק וכת' ז"ל א"כ כל היכא דאירע עובדא כה"ג שדיין א' פסק כך ונתן החציה ליורשים גדולים ואח"כ פסק דיין אחר להיפך הוי ספיק' דדינא אי הגדולים צריכין ליתן לקטנים ואי תפסי קטנים מן הגדולים לא מפקינן מינייהו וכן בכל דוכתי היכא דאירע כה"ג וע"ל סוף סימן ס"ב עכ"ל.

(ה) לבטל:    ע"ל סי' רפ"ח ס"ב ובהג"ה שם.

סעיף דעריכה


סעיף העריכה

(ז) ללוקח:    כלל טעם דמצרנות שבסי' זה הוא מדכת' רחמנא ועשית הטוב והישר למדנו ממנו שחפץ הש"י שיעשו בני אדם זה עם זה לפנים משוה"ד כגון זה דאף שקדם הלוקח וקנה שדה א' כיון שאפשר לו לקנות במקום אחר ובעלי שדות שסביב שדה זה הנמכר יש טיבותא וניחותא בקנייתם לנפשם כדי שיהיו שדותיהן סמוכים זה לזה מש"ה תקנו חז"ל שיכול א' מבעלי השדות אלו לסלק הלוקח והן נקראים מצרנים מטעם שעומדים בשדותיהם על מצר שדה הנמכר והתחיל הט"ו דינו בא' מן האחים כו' עכ"ל הסמ"ע וע' בתשו' מהר"א ששון סי' פ"ט ועי' מדיני מצרנות בתשו' ן' לב ס"ג סי' מ"א וס"ד דף ס"ג ובתשו' ראנ"ח סי' פ"ב ק"ו קי"ד קי"ט וקכ"ה ובתשו' ר"מ אלשיך סי' קמ"ח.

(ח) מסלקו:    אף אם כבר קנאה המצרן השותף מסלקו ולאפוקי מפרש"י שכת' הרא"ש משמו דדוק' אם באו יחד לקנות אז השותף קודם אבל אח"כ א"י לסלקו והרא"ש לא כ"כ ע"ש ובזה יתיישב תמיהת הסמ"ע על המחבר למה כת' האי דינא בשם י"א דלא מצא מי שחלק על זה ודוק נ"ל ומעשה בא לפנינו בא' שנשבע לחבירו למכור לו קרקעו ובא המצרן לסלקו וטען המוכר מאחר שאתה רוצה בה לא אמכרנה כלל שהרי לא נשבעתי רק לחבירי ופסקנו כיון שעדיין לא הי' קנין בדבר יכול המוכר לחזור בו ויחזיק הקרקע לעצמו ועיין בתשובת מהרשד"ם סי' רצ"ט עכ"ל הש"ך (ואם אחד מבני המשפחה יכול לסלק ללוקח עיין בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' קס"א).

סעיף ועריכה

(ט) כלל:    (ומשמע בתשובת מיי' שם דאם תלה הקנין בכך תחלה ואח"כ בא המצרן לסלק הדרא ארעא למריה אם ירצה. ט"ז).

(י) מוכר:    כ' הסמ"ע והיינו דוק' בדלית ליה פסיד' למוכר במכירתו להמצרן שהוא רוצה לקנות בכל ענין כמו הלוקח דאל"כ אין זה בכלל עשיית הטוב והישר ואפי' בדלית ליה פסיד' לא תקנו דין מצרנות על המוכר רק על הלוקח שימשוך ידו מקנייתו וממיל' יצטרך המוכר למכרו להמצרן וכמ"ש הט"ו מסכ"ג והלאה ע"ש עכ"ל וע' בתשו' מהר"א ששון סי' פ"ט.

(יא) המצרן:    לסלקו ול"ד לפירות שאכל קודם שבא המצרן דא"צ לשלם דהתם לא קלקל השדה שהיא עומדת לאכול פירותיה למי שהשדה בידו משא"כ זה שקלקל משוויה ואין המצרן צריך ליתן לו טפי מדמי שוויה. סמ"ע.

(יב) שיעבוד:    ואפי' אם כבר נתן המצרן מעותיו ללוקח וכ"ש כשעדיין המעות ביד המצרן דאז אין פסיד' לבע"ח דיכול ליקח דמי הלואתו מהדמים שהכין המצרן ליתן להלוקח. שם.

סעיף זעריכה

(יג) ראיה:    דהלוקח הוא מוחזק בה ובזה נרא' דכ"ע מודים אף להחולקים בכיוצא בו כמ"ש הטור שאני הכא דאין דרך העולם למכור בפחות משוויה ובודאי משום חביבותיה דלוקח זה בעיניו מכרה לו בפחות. שם.

סעיף טעריכה

(יד) ונוטל:    והא דכת' בסנ"ד אבל אם אמר על שוה ק' בר' אינו נאמן עיין בב"י שכת' דיש לחלק וסבר' נכונה היא ובא"א דף צ"ב ע"א כת' דכאן איירי דקבל עליו אחריות מפורש בר' והוא טוען שעשו קנוניא. ש"ך.

(טו) בודאי:    לכאורה נרא' דגם ברישא כשאין עדים מיירי שטוען המצרן שיודע בודאי דקנוניא הוא דאל"כ לא היו מתקנים להשביעו מספק והט"ו כתבו כאן ללמדנו דאע"פ שיש עדים שמעידים שנתן לו ר' וה"א דלא מצי להשביעו אפילו אחר הסילוק קמ"ל מיהו אין זה מוכרע די"ל דדוקא בכה"ג דיש עדים ללוקח נוטל כל הדמים תחלה בלא שבועה אלא שאח"ז יכול להשביעו היסת ולא תקנו היסת רק בטענת ברי כמ"ש בסי' ע"ה ושאר דוכתי מש"ה כתבו דמיירי בטענת ודאי אבל בריש' דאין עדים והלוקח בא ליטול כפל והוא נגד הסבר' ודרכי הקנייה י"ל דאפי' אין המצרן טוען ברי אפ"ה תקנו שלא יוצי' מהמצרן כ"כ עד שישבע וכמו שתקנו שבועה בנק"ח בשותפין ואריסין וכיוצא בהן אף שאינן טוענין ודאי דחששו דמורי היתרא לנפשם ה"ה לוקח זה י"ל דג"כ מורי היתר כיון שהוא לקח תחלה וכדי שישאר השדה בידו עכ"ל הסמ"ע (וכ"כ הט"ז וז"ל המ"מ נסתפק כאן אם משביעין אותו אפי' על הספק כיון שיש רגלים לדבר וכן נרא' עיקר דכבר פסק הרמ"א כן בסי' ע"ה ס"ג בכ"מ שיש רגלים לדבר) והש"ך כת' דרב"י והרב המגיד הסכימו דדוק' בטענות ברי משביעו וכן נרא' עכ"ל.

(טז) שומת:    עיין בסמ"ע שהניח דין זה בצ"ע וגם הש"ך האריך להשיג על הרמ"א דהוצי' כן מהריב"ש והא לית' דאין כונת הריב"ש כן כו' ע"ש דמסיק ז"ל א"כ אם בא הבע"ח לטרוף והשט"ח שלו קיים אין המצרן יכול לסלקו עד שיתן לו שיעור כי חובו וכמ"ש הריב"ש וכן עיקר עכ"ל (גם הט"ז כתב דהאי פסקא תמוה מאד וע"ש).

סעיף יעריכה

(יז) שיתקיימו:    משום דיכול המוכר או הלוקח לומר שאין זה המצרן נוח לי לתלות בו בקיום התנאי. סמ"ע.

סעיף יאעריכה

(יח) לכתחלה:    עיין בב"י ובד"מ ותמצא מוכח ומבואר דלדעת תלמידי הרשב"א כל שבאין כאחד אפילו אין המוכר רוצה למכור אלא לא' אין האחר רשאי לקחתו לנפשו עד שיתן חלק גם להאחרים עמו ובע"כ של המוכר ולפ"ז מ"ש הרמ"א מיהו לכתחלה כו' ר"ל לאפוקי אם כבר קדם וקנה מהן. שם.

(יט) חולקין:    פי' הש"ך דאפי' לכתחלה יכול למכור הכל לא' (וז"ל הט"ז וי"ח ס"ל דלאו בביאתם תלי' מילת' ויכול המוכר לברר א' מהן למכור לו אבל כל שאינם באים ביחד כ"ע מודים דיכול למכור לא' מהן ומלשון הרמ"א משמע דאפי' לדעה הראשונה אם עבר המוכר ומכר לא' אין האחרים מסלקין אותו אף שבאו ביחד ואין מחלוקת רק לכתחלה כיצד יעשה עכ"ל).

(כ) גזם:    * צ"ע דבסי' ר"ה ס"ז כתב הרמ"א די"ח וס"ל דאם הפחידו לאו כלום הוא דעביד אינש דגזים ולא עביד וכאן סתם כדעת המחבר שם.

סעיף יבעריכה

(כא) הרבה:    עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קכ"ה וקכ"ו ובס' א"א דף צ"ב ס"א.

סעיף יגעריכה

(כב) שתי:    נ"ל פשוט דתלוי הכל בשתי שדות ואפילו לקחן מאחד יכול לסלקו מא' מהן ומ"ש המחבר א' שלקח משנים לרבותא כ"כ דאפ"ה א"י לסלקו מחציו ומ"ש בסל"ו שהרי היא והאחרת קנה כא' ר"ל כל האחרות והראיה שהרי התחיל מכר כל נכסיו וסיים שהרי היא והאחרת. ש"ך.

(כג) המוכר:    לרבותא כת' המוכר קרקע דל"מ אם שנים מכרו לשנים דיכול לסלק לא' מהן אלא אפילו בא' שמכר קרקע לשנים יכול לסלק לא' מהן. שם.

סעיף ידעריכה

(כד) אשתו:    עיין בתשובות ראנ"ח סי' פ"ב דף קכ"ו ע"ד.

(כה) כלום:    דבעל בנכסי אשתו חשוב כלוקח ונחשב שלו ואין לה כח למחול המצרנות. סמ"ע.

(כו) וסילק:    עיין בתשובת ן' לב ס"ד דף ע"ז.

סעיף טועריכה

(כז) שקנה:    שהרי הלוקח ראשון זכה בהשדה קודם שבא זה לקנות שדה זו הסמוכה לה. סמ"ע.

סעיף טזעריכה

(כח) רשאי:    הטעם משום חשד וע"ל סי' קפ"ה דכת' הטור בשם הרשב"א דאפילו במקום דליכא חשדא נמי אין השליח יכול לקנות לעצמו משום דידו כיד בעה"ב ואין הדבר יוצא לרשות אחר נרא' דהיינו דוקא התם דהמוכר בא לחזור בו משא"כ הכא דלהמוכר אין בזה נ"מ וגם שם מיירי שקצץ המוכר לו בד' דינרין דלא שייך חשדא מש"ה קאמר שם טעם דלא יצא מתחת ידו כן כת' הסמ"ע (ועמ"ש הט"ז בזה).

(כט) לסלק:    הרמב"ם מסיים בזה וז"ל שהרי מכר ואין לך מחילה גדולה מזו ור"ל דהי' לו למנוע מלילך בשליחות זה שלא יאמרו מחלת מצרנותך כיון שבעצמך מכרתיהו לו ואף שהטור כת' בשם גאון דלא כהרמב"ם מ"מ רבוותא הסכימו לדבריו וכמ"ש הב"י לכן סתם ופסק כוותי'. סמ"ע.

(ל) בעד:    ול"ד למ"ש הט"ו בסי' קי"א סי"ז דאם חתם המלוה בשטר מכירה שקנה לוקח מהלוה דיכול אח"כ לטרוף ממנו שאני התם דאין לו אלא שעבוד בעלמא עליו וי"ל שסבור שיפרע לו במעות או בדברים אחרים אבל זה דומה לעורר על השדה והוא חתום עליו בעד שנתבאר דינו בריש סימן קמ"ז דאין שומעין לו ע"ש. שם.

סעיף יזעריכה

(לא) ויש חולקין:    והב"ח פסק דא"י לסלק להיורשים דממילא ע"ש ואין אלו אלא דברי תימא ופשט דברי הטור הן כפי פירוש הרמ"א ודלא כב"ח. ש"ך.

סעיף יחעריכה

(לב) שלא:    דאילו באחריות אמרינן דמכרה לו דאין דרך נותן מתנה לקבל עליו אחריות וכדי שתשאר בידו כתבה לו בלשון מתנה וכמ"ש הט"ו בסנ"ד. סמ"ע.

(לג) וכנ"ל עיקר:    עי' בתשו' מהר"א ששון סי' קצ"ג.

סעיף יטעריכה

(לד) מסלק:    בטור כת' ז"ל ואפילו היכא דקנו מיניה דבר מצרא ללוקח ראשון מסלק ללוקח שני עכ"ל ולא מצי לוקח שני לומר למצרן או שתקת שתוק ואי לאו מהדרנא שטרא ללוקח ראשון דכיון דאין לו ריוח בהחזרה אמרינן לכי תהדר וכמ"ש בסי' קי"ח וקי"ט ע"ש. סמ"ע.

סעיף כעריכה

(לה) תחזור:    אהגבהו הב"ד קאי אבל בהגבהו הלוה מעצמו לבע"ח שזה קי"ל דאין השומא הדרא וכמ"ש הט"ו בסי' ק"ג ס"י אם כן גם זה המצרן שיסלק לבע"ח א"צ להדר שדה להלוה. שם.

סעיף כאעריכה

(לו) נראה:    טעמו כיון דקי"ל דעדים שראו הקנין כותבין השטר להמצרן בשם המוכר אם כן פשיטא דא"י המוכר לומר להמצרן לאו בעל דברים דידי את ואפי' לא כתבו השטר בשם המוכר מ"מ בע"ד דידיה הוא דהא אי בעי הוי כתב בשמו. שם.

סעיף כבעריכה

(לז) בדוכתיה:    ר"ל אפי' לשלחו וליתן לו הרשאה שיעמוד במקומו לסלק הלוקח ויהי' השדה להמצרן א"י להעמידו אם לא שיקנה לו חלק באותה שדה עצמה הסמוכה שבא המצרן מכחה ואע"ג דבסי' קכ"ב וקכ"ג אמרינן דלא בעינן אלא שירשהו אג"ק איזה שיהי' שאני התם דלא עדיף קרקע זו מאחרת ומסיק המחבר וכתב אבל למהוי בדוכתי' כו' פי' אם המצרן הוא טרוד ואינו פנוי להשתדל מעות או לילך מיד לסלק להלוקח וירא לנפשו פן יאבד זכותו בעברו הזמן שנתנו לו חז"ל לסלק בו הלוקח ומעמיד זה במקומו שיניח מעותיו בב"ד ואח"כ יבא בעצמו לסלקו בכה"ג אפי' לא הקנה לו שום קרקע אלא עשאו שליח בעדים סגי ליה בהכי וע"ד שנתבאר ריש סימן קכ"א עכ"ל הסמ"ע וכן הסכים הש"ך לפירושו זה ודלא כהב"ח שפי' דדוקא שיהי' של המורשה הא אם ישאר להמצרן יכול להרשות ולישנא דש"ס לא משמע הכי וע"ש דכתב עוד דל"ק מסי' קכ"ב די"ל דס"ל להרמ"ה כיון דהרשאה היא תקנת חכמים דשליח שוויה כדאיתא בפוסקים ובר מצרן נמי תקנתא היא הוי כתקנתא לתקנתא דלא עבדינן (ועיין בט"ז מה שישב בזה דל"ק מסט"ו ע"ש).

סעיף כגעריכה

(לח) בכעין:    מלשון זה משמע דס"ל אפילו לא יהי' לו הפסד בשינוי מטבע אלא קצת טרחא יותר במעותיו שאינן חריפין כ"כ אפ"ה א"י לסלקו עד שיתן לו כעין מעותיו ממש אבל הטור חולק בזה וכת' שלא נרא' כן מדברי הרמב"ם והרא"ש אך הב"י כת' שאין כונת הרמב"ם כן ועד"ר שם הוכחתי שראיות של הטור הן שרירין וקיימין והדין עמו דדוקא במוכר אמרו כן דתקנת הטוב והישר לא תקנו אהמוכר מצד עצמו דהא י"ל אי בעינא לא אמכרנה כלל עכ"ל הסמ"ע (וכן הוא דעת הט"ז בדברי הטור כן עיקר להלכה ע"ש).

סעיף כדעריכה

(לט) רואין:    דבשלמא גבי קרקע י"ל דזה של המוכר חביב בעיני טפי משא"כ בבהמה ומטלטלין דמצויין לקנות בשוק ואין קפידא בהן דהא יכול לקנות אחרים תחתיהן. סמ"ע.

סעיף כועריכה

(מ) לסלקו:    פי' אפי' אם הלוקח רוצה לבנות עליה בתים וכ"כ הטור ז"ל לפי שחשובה הנטיעה טפי מבתים ע"כ ונרא' דהוא משום דהאילנות מושרשים ועומדים בקרקע טפי מבתים ומינה דאם הלוקח רוצה לנטעה והמצרן בא לבנות עליה בתים דאין בה דינא דב"מ דומיא דזריעה ובתים כ"כ הסמ"ע (והט"ז כת' דדבר תמוה הוא זה דלא מצינו שחשו חכמים אלא דעדיף דבר יישוב משאינו יישוב אבל בשני דברי יישוב רק שא' עדיף מהשני לא בטלו בשביל זה דין מצרנות דאל"כ הל"ל בש"ס רבותא דאפילו ביישוב יש חילוק בין נטיעה לבתים ותו דא"כ בטלת דין מצרנות דכל לוקח יאמר שרוצה לנטען וא"כ בטלת ישר וטוב ומאי דנקט הטור לפי שחשובה הנטיע' כו' היא לראיה בעלמא שאין נטיעות בכלל זרעים דהא מצינו שחשוב אפי' מבתים אבל אם הלוקח רוצה לנטעה והמצרן לבנות אין נראה לבטל משום זה דין מצרנות דהא גם הוא עוסק בישובו של עולם עכ"ל) ועיין בתשובת ראנ"ח סי' פ"ב מדף קכ"ה ואילך וסי' קכ"ה.

סעיף כזעריכה

(מא) רכב:    כשהדקלים תכופים וסמוכים עד שזה כמו שוכב על זה נקרא רכב דקלים. סמ"ע.

(מב) גומא:    נ"ל דגרסי' גמא בלא וי"ו והוא מלשון קנה וסוף קמלו דמתרגמינן גמא דבמקום שגדלים הקנים א"י לזרוע ולצרפו לשדות שבכרם לאפוקי אם הי' ביניהן גומא ושחת דיכול למלאותן עפר ולצרפן יחד. שם.

סעיף כחעריכה

(מג) בסוף:    אבל בהמעט שקנה תחלה המקח קיים ואפי' קנאו ביותר לא אמרינן דנקנס להמוכר שעשו קנוניא יחד ולבטל מקח הראשון או להכריח להמצרן שיקנה אותו המעט ג"כ בדמים שנתן הלוקח אלא הלוקח צריך לעמוד במקחו באותו המעט והטור הוסיף וכת' דאפי' שתק המצרן מתחלה ולא התרה בהלוקח שלא יקנה המעט כדי להיותו מצרן אח"כ כי אסלקך אפ"ה יכול לסלקו עכשיו מהנשאר וגם נרא' דבניכר ערמתו יכולים המצרנים מתחלה לסלקו גם מאותו המעט אע"פ שעדיין אינם מצרנים וכן מדוקדק מל' הטור. שם.

(מד) שהבליע:    פי' דאם לא הבליע אף שהמתנה היא כמו זאת שמכר לו הרי הוא מצרן אבל אם הבליע אז דוקא אם היא שוה יוכל המצרן לסלקו ואם אינה שוה אף שהבליע לא יהא אלא מכר וא"י לסלקו. ש"ך.

סעיף כטעריכה

(מה) זכותו:    דהמצרן י"ל לכך אמרתי לו לקנותו כדי שימכרנו לו בדמים הראוים דאם באתי אני לקנותו מהמוכר יעלנו עלי בדמים כיון שאני מצרן וחביב עלי כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובת ראנ"ח סי' קכ"ה.

(מו) בעל כרחו:    כת' הסמ"ע דצ"ע דהא בסל"א כ' בנמלך המוכר בבן המצר כו' דא"צ קנין משמע דדוקא באימלך ביה המוכר הא אימלך ביה הלוקח אפילו א"ל זיל זבין דלא בעינא ליה לא הוי מחילה בלא קנין ובד"מ משמע דלא קי"ל כהמרדכי בדין זה ע"ש ותימא על הרמ"א שכת' כאן סתם (וכ"כ הש"ך דודאי דברי הרמ"א בזה תמוהין דחש ליחידאה ע"ש) ונראה דכונת הרמ"א הוא בזה דאם א"ל אקנהו ואתן אותו לך והמצרן השיבו לא בעינא ליה קנהו לעצמך אז זכה הלוקח דהרי בזה אין לו להתנצל ולומר לכך אמרתי לך כן כדי שתקנוהו בדמי שווייה דהא הלוקח רוצה לקנותו בשמו וליתנו להמצרן אח"כ ואפשר דגם כונת המרדכי כן ואתי שפיר עכ"ל.

סעיף לעריכה

(מז) כגון:    וכ"ש אם מחל לו בפי'. סמ"ע.

(מח) ומשתמש:    ר"ל או משתמש בו. שם.

סעיף לאעריכה

(מט) באותם:    ר"ל בדמים שקנאו לוקח אבל כשא"ל למכור סתם לא מהני מטעם הנ"ל דירא שיעלה בדמים נגדו. שם.

סעיף לבעריכה

(נ) בדין:    ואם נודע לו בחול המועד והביא מעות מיד אחר המועד אינו מפסיד שאע"פ שדנין בח"ה מ"מ אין ב"ד קבוע בו כשאר הימים כ"כ בתשובת מבי"ט סי' (ס"ו) [פ"ו] ועיין בתשו' ר"מ אלשיך סי' פ"ד ובתשו' ר"מ אלשקר סי' קי"ח ובתשובת ן' לב ח"ג סי' ס"ג ש"ך.

(נא) שנתגלה:    (הב"י הביא תשובת הרשב"א דאפילו לא נעשה כרוז עדיין מ"מ כל שנמכר בקנין ועדים קלא אית ליה אם לא שנתכוונו להעלים הדבר. ט"ז).

סעיף לגעריכה

(נב) איימו:    ע"ל סי"א בהג"ה ועמ"ש שם ס"ק כ'.

סעיף לדעריכה

(נג) אחרת:    עיין בתשובת ר"מ אלשקר סי' קי"ח ובתשו' ר"ל ן' חביב סי' ס' וס"א באריכות ובתשובת מבי"ט סי' כ"ו וח"ב סי' קס"ח ובתשובת מהר"א ששון סי' ר"ה ובתשו' רשד"ם סי' רצ"ז.

(נד) רוצה:    פי' דלמא יודעים הקרובים בודאי שהמצרן רוצה לקנות לכך יודיע להם לשאול את פיהם אם יודעים הם שרוצה המצרן לקנות וע"כ כתב רוצה לשון יחיד וכן כונת הע"ש במ"ש והם יודיעו לו ר"ל דהקרובים יודיעו להמוכר ובסמ"ע לא הבין דברי מהרא"י והע"ש כן ודחק עצמו בפי' רוצה לשון יחיד. ש"ך.

סעיף לועריכה

(נה) והאחרת:    בסי"ג בהג"ה כתבתי דנראה דאם אין לו אלא ב' שדות ומכרן לאחר דיש בהן דין מצרנות דשכיח הוא דהמצרן ג"כ יקנה אותן ולפ"ז מ"ש המחבר כאן היא והאחרת כו' ר"ל כל האחרות (וכ"ד הש"ך כמ"ש בשמו בס"ק כ"ב ע"ש) והל' לא משמע הכי כ"כ הסמ"ע (ודעת הט"ז שאין חילוק בין שנים או יותר דגם בשנים יש לחוש דבתוך כך ימלך הלוקח ויפסיד המוכר ע"ש שכתב ז"ל וכן משמע מסקנת הסמ"ע וא"ל ממ"ש הב"י סוף סימן זה וז"ל הלכך אם כל א' רוצה לעמוד בשלו קונים אותו ביחד ושמין ביניהם כמה דמי הבית כו' ש"מ דאינו מועיל להאח' שקנ' הבית והחנות להחזיק שניהן אע"פ שאין השני מצרן אלא לאחד מהם התם לא קנו עדיין שום אחד מהן ועכשיו רוצים לקנות משא"כ כשכבר קנה האחד שניהם אין המצרן לאחד מהן יכול לסלקו כנלע"ד ברור עכ"ל ואין חילוק בין כשלא היו כלם במקום א' ובסדר אחד להיות כלם במקום אחד ובסדר א' מורי הרב זלה"ה ובס' בני אהרן סי' כ"ז והכריע כן מתשובת מהרש"ך ח"א סי' מ"ג. בני חיי).

סעיף לזעריכה

(נו) לבן:    צ"ע לדינא בא' שמכר קרקע שלו לבנו ובא בעל המצר לסלקו אי יכול לסלקו דהבן יכול לומר דזהו ישר וטוב שאני מחזיק אחוזת אבותי ולזה הדעת נוטה לכאורה וצ"ע עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קכ"ו. ש"ך ותמוה בעיני וכי גרע זה מאם מכרה לבן אותו שקנאה וכ"ש זה וא"ל דהש"ך כ"כ לדעת היש מי שחולק הא אין נפקותא מזה לדינא דהא בלא"ה בכל מקום דאיכא מחלוקת בין הפוסקים קי"ל דהדין עם הלוקח שהוא מוחזק ודו"ק.

(נז) ואם:    נ"ל שהוא כמו ואפילו אם בא אדם אחר כו'. ש"ך.

(נח) יכול:    הטעם דלא מקרי בעלים אלא כשמכרה המוכר לאותה שקנאה ממנו דאל"כ אין לדבר סוף. שם.

סעיף לחעריכה

(נט) מהעובד כוכבים:    אע"ג דחוזר ומשכירה אפי' לאותו עובד כוכבים מ"מ יכול לומר אריה אברחא מהגוף כ"כ הב"י ע"ש המרדכי בשם תשובת מהר"מ ואם קנה מצדוקי שקורין קראים האריך בתשובת מהראנ"ח סי' קכ"ה וצדד ג"כ דאין המצרן יכול לסלקו ע"ש. שם.

סעיף לטעריכה

(ס) בצד:    בת"ה מבואר שראובן קנה בית מלוי ומצר שמעון לאותו בית הוא בדרומו. ובצפונו דאותו בית דר בו עובד כוכבים ונמצא שבית זה שקנה מלוי עומד באמצע בין ביתו של שמעון ובין בית העובד כוכבים ובא שמעון לסלק לראובן וטען ראובן אנכי מגן לך מהעובד כוכבים. סמ"ע.

סעיף מעריכה

(סא) שוכר:    עיין ברא"ש פרק לא יחפור דף כ"א ובמע"מ פרק הגוזל בתרא ובתשובת מהר"מ אלשיך סי' פ"ו ואם קנה מהעובד כוכבים בית שאצל ישראל הי' יכול להשכירו לעובד כוכבים אבל לא למכור מהרש"ל פ"י דב"ק סי' ק"ד וע"ש דאזיל לטעמיה עיין בתשו' ן' לב ס"ג סימן קי"ח ובתשובת רמ"א סי' פ"ו ובתשובת מהרשד"ם סי' רל"ג וסי' רפ"א. ש"ך.

(סב) ישראל:    פירוש אע"פ שבדיני עובדי כוכבים לא הוי שלא כדין. סמ"ע.

סעיף מאעריכה

(סג) בפחות:    (עיין בתשובת מהר"ם בוטון סי' כ"ב ובמהרשד"ם חח"מ סי' רל"ג וסי' רס"א דנרא' משם שאף אם בן המצר הוא שותף בקרקע קצת יכול למכור לעובד כוכבים ע"ש ואל תשיבני מהא דאמרינן דשותף עדיף ממצרן היינו בדליכא פסידא למוכר אבל במקום דאיכא פסידא למוכר אפשר דאין לחלק. בני חיי).

(סד) נחלתו:    פירוש ומתוך כך מעלה שכרה. רבינו ירוחם הביאו הב"י. ש"ך.

סעיף מבעריכה

(סה) יפה:    בב"י הביא בשם בעל העיטור דרע ויפה דקאמר ר"ל דניכר לכל שהוא רע או יפה אבל רע לזה ויפה לזה או איפכ' לא ע"כ ונרא' דליכא מאן דפליג ע"ז כ"כ הסמ"ע וכת' הש"ך מכאן נרא' באחד שעקר דירתו לעיר אחרת ומכר ביתו שהי' לו בעיר שיצא ממנה לאחד מבני אותה העיר דאין בן המצר דאותו בית יכול לסלק ללוקח דהא בסי' ק"צ סי"ב כתב הט"ו דזה מקרי מוכר שדהו מפני רעתה עכ"ל.

סעיף מגעריכה

(סו) עצמו:    פירוש ולא אמרינן דהי' יכול לישאל על הפתחים. סמ"ע.

(סז) אין:    מפני שלכל אלו צריך מעות במהירות ואין שהות להודיע להמצרן ודומה לזה כת' הט"ו בסי' ק"ט לענין נכסי יתומים שמוכרין בלא הכרזה לשלם חובות כאלו. שם.

סעיף מדעריכה

(סח) טען:    עיין בתשובת מהרשד"ם סי' רכ"ח.

סעיף מהעריכה

(סט) גזלן:    פירוש וכגון זה מיקרי ספק שהרי טוען הלוקח שמא גזלן אתה או אריס אתה או ממושכן שדה זו בידך ופשוט הוא רק שבסמ"ע לא הבין כן. ש"ך.

(ע) אריס:    כת' הב"י שנרא' מהעיטור וכ"פ התוספות והנ"י דמי שהוא אריס בשדה וקנה שדה הסמוכה לה אין בעל השדה שהוא אריס בה מסלקו ואע"פ שהגוף שלו ול"ד למ"ש בסנ"ח דלוה מעכב על המלוה כו' דבאריס בתי אבות מיירי דכיון דא"י לסלקו ה"ל כשותף. שם.

(עא) ראיה:    פירוש ואם לא הביא ראיה נשאר הלוקח בהשדה ואפילו שבועת היסת א"צ לישבע שהרי מספק יכול לטעון כן גם בטור לא נזכר בזה שום שבועה עכ"ל הסמ"ע וכת' הש"ך ע"ז וז"ל משמע מדבריו דאף אם טוען ברי א"צ לישבע כיון דהי' יכול לטעון כן מספק וגם מדכת' גם בטור כו' משמע דס"ל דאפילו בברי הדין כן והוא תמוה דמאי איכפת לן במה שהי' יכול לטעון ספק מ"מ עתה שטוען ברי ישבע היסת וזה א"צ לפנים ועוד דהא כי טוען מפני המס מכר לי דהי' יכול לטעון שמא מפני המס כו'. ואפ"ה כשטוען ברי צריך לישבע אבל האמת יורה דרכו דהט"ו סמכו אמ"ש בסמוך דאם לא הביא ראיה ישבע הלוקח דה"נ אם טוען ברי דצריך לישבע ואין חילוק בין דין זה לדין דטוען מפני המס כו' ע"ש באורך.

סעיף מועריכה

(עב) יכול:    היינו שהי' לו לבא לב"ד ולומר להן שדה זו שלי היא אלא שזה גזלה ממני ואני אסלק הלוקח ואתן לו מעותיו מהיום. סמ"ע.

סעיף מזעריכה

(עג) ליתומים:    משום דלא שייך למימר בהו דהן ימצאו לקנות במקום אחר דלאו בר הכי הם כ"כ הסמ"ע וכת' הש"ך דאפילו יש להם אפוטרופוס. ראנ"ח סי' קי"ד ע"ש.

(עד) שאינם:    דיכול אביהן לטרוח עבורם לקנות להן במקום אחר. סמ"ע.

(עה) אין:    אפילו אם המצרן ג"כ אשה או יתום מרדכי בשם מהר"מ עיין בתשובת ר"מ אלשיך סי' פ"ד. ש"ך.

(עו) ידועים:    פירוש שידוע שיש לה ממון שאין לבעלה רשות בו דמצי למימר לנפשי קניתיהו דאל"כ מה שקנתה היא כאילו קנה בעלה. סמ"ע.

(עז) ביחד:    פירוש וידוע שיש לה ממון בפני עצמה שאין יכולין לסלק אותה משום הכי גם לבעלה אין יכולין לסלק כיון שבמקח אחד קנאוהו ביחד עכ"ל הסמ"ע.

(עח) האשה:    והקונה מן היתומים עיין בתשובת ראנ"ח סי' קי"ב שכת' דדינו כקונה מן האשה ודלא כריב"ש ע"ש ובסי' צ"ה וסי' ק"ו קי"ד קי"ט וקכ"ה. ש"ך.

(עט) דלית:    הטעם מפורש שם דלפי שאין לה מי שיפקח בעסקיה רצו חז"ל שיהיו מעשיה קיימין כדי שיקפצו בני אדם לקנות את שלה אבל במהרי"ו סי' צ"ט פסק דיש בזה משום דינא דב"מ ע"ש ובד"מ. סמ"ע.

(פ) שותף:    וה"ה שוכר לדעת הרא"ש ומור"ם שם ועיין בתשו' ראנ"ח סי' י"ט שכת' דאפילו יש למצרן היזק ראיה מבית זה אפ"ה א"י לסלק האשה ע"ש שהאריך וכת' עוד שם שהריב"ש סי' ס"ט חולק על דין זה וסיים כיון דהפוסקים חולקין ע"ז המע"ה והלוקח חשיב מוחזק ועיין בתשובת רש"ך השייכים לספר ב' סי' כ"ז ובתשובת מהר"א ששון סי' קכו. ש"ך.

סעיף מטעריכה

(פא) זכה:    אבל אם קדם המצרן וקנה אין השותף זה יכול לסלקו אא"כ הוא שותפו באותה שדה כמ"ש בס"ה. סמ"ע.

(פב) חולקין:    וכת' מהרא"י וכיון דאיכא בזה פלוגתא דרבוותא הדין עם הלוקח שהוא נקרא מוחזק כיון שקנינו קנין מן התורה וכת' עוד די"ל אפילו לדעת החולקין היינו דוקא כשיש להלוקח בית דירה או שדה ולא בא לקנות אלא מפני דדחיקא ליה שעתא ורוצה להתפרנס ממנו דבזה י"ל דבזה"ז אין אנו בקיאין שפיר באומדן דדחיקא ליה שעתא אבל היכא דלית ליה ללוקח בית כלל י"ל דכ"ע מודים דלית ביה משום דינ' דב"מ ועוד מסיק שם דאם ידוע הוא דהלוקח יכול לקנות בית במקום אחר אף שאותו בית הוא קטן וצר ובא לקנות זה שהוא מרווח כדי צרכו אית ביה משום דדב"מ ע"ש ובד"מ. שם.

סעיף נעריכה

(פג) זכה:    כת' הסמ"ע דהב"י והכ"מ כתבו בשם העיטור דת"ח מסלק להשכן וכ"כ הגהות וצ"ע למה השמיט בעל הש"ע דעתן (ונרא' לי דעכשיו אין לנו דין ת"ח ומ"מ לכתחלה ימכור לת"ח אפילו בזה"ז) (ט"ז).

(פד) שדר:    וכ"כ הרמ"א בסי' רנ"ג סט"ו ע"ש.

(פה) שחולק:    צ"ע דלא ראיתי מי שחולק ומה שנרשם בצדו רש"י פרק המקבל ליתא. ש"ך.

סעיף נאעריכה

(פו) והבנין:    עיין בתשו' מהר"א ששון סי' קכ"ז וקכ"ח ובתשוב' ראנ"ח סי' פ"ז מדף קכ"ה ואילך. שם.

(פז) מצרן:    פירוש הלוקח מפני שאלו נחשבים כשותפים בקרקע זו יחד ושותף באותו קרקע מסלק להמצרן כמ"ש בס"ה. סמ"ע.

(פח) זכות:    עיין בתשובת ר"א ששון סי' קכ"ח בדינים אלו ובישוב דברי הרא"ש בזה והביא שם דברי מהר"י ן' לב מ"ש בזה ועיין בתשובת ן' לב ח"ב סי' י' וסי' י"א האריך מאד בדינים אלו ובישוב דברי הפוסקים. ש"ך.

(פט) הבית:    עיין בסמ"ע שהאריך להשיג על הרמ"א בדין זה במה שכת' שפשיטות בשם הרא"ש דאין בעל העלייה יכול לסלק להמצרן וזהו לא נזכר בתשובת הרא"ש ואדרבא פשט לשונו שם משמע דיכול לסלקו וצ"ע וכן הסכים עמו הש"ך וכת' דגם בתשוב' ר"א ששון סי' קכ"ח הקשה כן ע"ש (גם הט"ז כת' דנ"ל עיקר דבעל העלייה יכול לסלקו דהוי כשותף גמור דהא יש לו שליש בקרקע כמ"ש בסי' קס"ד ס"ה).

סעיף נבעריכה

(צ) שנתבאר:    (עיין בט"ז מה שהקשה בזה ממשכנתא דבסכ"ח והגאון ח"צ ז"ל בהגהותיו שם יישבו וכת' דלק"מ דלא דמי משכנת' להכא כלל ע"ש).

סעיף נגעריכה

(צא) שבעולם:    עיין בתשובת מהרי"ט סי' ט"ו ובתשובת רש"ך השייכים לס"ב סי' כ"ז.

(צב) ועבדים:    פי' אם יש לו מטלטלים או עבד בשותפות עם אחד והשותף רוצה למכור חלקו לאחר אין ביד זה השותף עמו לסלק האחר דדוקא בקרקע שהוא קנין עולם תקנו דין מצרנות משום הטוב והישר ולא בהני אם לא שאין דעת זה נוחה עם הלוקח שקנאן כדמסיק הרמ"א דאם נראה לב"ד כו'. סמ"ע.

(צג) בבתים:    (נ"ל דאם אינם סמוכים ממש אלא יש קצת דרך הילוך בני אדם ביניהם אין כאן דין מצרנות וכן משמע בב"י לפי הטעם שכתב בשם הראב"ד שבבתים יש מצרנות משום שדרכן לחברן בפתחים וזה לא שייך כאן. ט"ז).

(צד) במקומות:    ז"ל הטור ובמקומות שבב"ה כת' הראב"ד מן הדין יש בהן דין מצרנות שהן כקרקע אע"פ שאין מתקבל על הדעת כו' והעתקתי כל זה כדי לצרף סברות אלו כו' עכ"ל הסמ"ע והיינו ע"פ מ"ש הרשב"א שצדד לצרף דעת ר"ת ומביאו ב"י וד"מ אבל אין נ"ל מדברי הרשב"א ראיה דהרי לא כתב שפשט המנהג שלא כר"ת וגם לא הי' בזמנו הרבה החולקים על ר"ת לכך נראה עיקר כמ"ש הת"ה סי' של"ח דהוא בתראה ומביאו ב"י וד"מ שאין לצרף דעת ר"ת כיון דכולהו רבוותא דחו דברי ר"ת לגמרי דלא נהגינין כוותיה וגם שכן מנהג פשוט ע"ש וגם משמע מדברי רשב"א שלא צירף דעת ר"ת אלא לפלפולא בעלמא ולא להלכה למעשה ע"ש. ש"ך.

(צה) הענין:    עוד יש חילוקי דינים דב"מ במקומות שבב"ה כתבם הב"י וד"מ והשמיטן המחבר והרמ"א ז"ל וע"ש. סמ"ע.

(צו) קברו:    דין זה נתבאר ביורה דעה ריש סימן שס"ו ולקמן סוף סימן רי"ז ע"ש.

(צז) נראה:    היינו ע"פ מ"ש בד"מ שאין הכרח בדברי ב"י לדחות דברי מהרי"ק ולפע"ד דברי הב"י נכונים דכיון דמהרי"ק לא כ"כ אלא ממשמעות דברי הרמב"ם ובאמת לא משמע ברמב"ם מידי א"כ נקטינן דאין דינא דב"מ במטלטלי כלל וכת' בתשובת מבי"ט ח"א סי' קמ"ד דמי שרוצה למכור שט"ח שלו לאחר בפחות קודם הזמן יכול הלוה לכופו למוכרו לו בסך זה והביא ראיה מכאן ואינה ראיה כלל עוד הביא שם ראיות אחרות שאינן ראיות כלל ומן הסברא נרא' שא"י לכופו שיוכל המלוה לומר לפלוני אני רוצה להנות ולא לך ועיין בתשו' מהר"א ששון סי' קצ"ג ובתשוב' ן' לב ספר ד' דף ס"ג עכ"ל הש"ך.

סעיף נדעריכה

(צח) מתנה:    הטעם דניחא ליה לנותן להיות להמקבל זכרון במתנתו שנתן לו שעשה עמו טובה וכן ניחא ליה למקבל להיות לו לשם שמפני עבודתו הטובה נתן לו מתנה זו והב"י כתב עוד טעם אחר סמ"ע.

(צט) יש:    דודאי ערמה הוא ביניהן וע"ל סי"ח. שם.

(ק) נותן:    הטעם כת' הב"י דממ"נ אי מתנה היא לית בה דינא דב"מ ואי לקוחה הוא אין דרך המוכרים לקבל עליהן אחריות יותר ממה שקיבלו מהלוקח ואע"פ שאינו שוה כ"כ פעמים שאדם קונה מנה במאתים עכ"ל. שם.

סעיף נועריכה

(קא) הפקר:    כגון שדות של מלך ושרים דניחא להו שיבאו אנשים לחרוש ולזרוע אותן וליתן להם מס בכל שנה כפי מנהגיהן וז"ש אם ימצא כמוהו במקום אחר יכול לסלקו פירוש אפילו בלא דמי שווין אלא המצרן נותן חק המס כמו שקיבל עליו המחזיק ומ"ש וא"נ א"י לסלקו פירוש בלא נתינת דמי שווין אבל בנתינת דמים נראה דיכול לסלקו דלא יהא אלא לוקח ודוקא במתנה אמרינן בסנ"ד דלית בה דינא דב"מ מטעם דנתבאר שם וזה לא שייך הכא מיהו אינו מוכרע די"ל הואיל דמתחלה החזיק בה זה בהיתר כיון דלא נמצא כמוהו תו לא מצי המצרן לסלקו בע"כ אפילו בדמי שוויה. שם.

סעיף נזעריכה

(קב) אין:    דלכך נקרא משכנתא שהוא שוכן בכולה ועדיף ממצרן דאינו שוכן אלא מצד אחד לחוד כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' קכ"ח ובתשובת ן' לב ס"ד דף ס"ג ודף ע"ג.

(קג) המלו':    ע"ל סנ"א בהג"ה וצריך לחלק בין משכנתא לאם הי' שלו לגמרי וצ"ע. ש"ך.

(קד) במרתף:    בנ"י כת' דאפי' למ"ד דהמלוה שממושכן בית בידו מסלק המצרן שקנה קרקע שבצד אותו הבית וכמ"ש הרמ"א בסוף סימן שאח"ז שכן נ"ל עיקר אפ"ה מודה בזה דדוקא התם שהבית הממושכן עומד על הקרקע שבצדה וכאילו הכל אחד הוא משא"כ במרתף שתחת הבית או בית אחר עומד ע"ג קרקע שלא הלוה עליו שאין לזה המלוה שייכות בה כלל ע"ש וגם בד"מ כתוב דין זה דמרתף אחר שפסק תחלה דיש למלוה דין מצרן עכ"ל הסמ"ע (והט"ז כת' דזה תמוה מאד דהיאך יהי' מצרן טפי בקרקע שבצדו מקרקע שתחתיו ממש ותו דהא כ' הב"י בזה וה"ה אם יש בית א' שאינו ממושכן אצל זה הממושכן אין למלוה עליו זכות משום דינא דב"מ ומש"ה פסק גם במרתף שאין למלוה עליו זכות וא"כ כיון דפסק רמ"א בסנ"ח דבצדו יש זכות כ"ש בזה שתחתיו ואין בידי אלא לומר דכת' רמ"א כן למאן דס"ל בשדה סמוכה שאין למלוה דין מצרן אבל למה שפסק דיש לו דין מצרן כ"ש בזה עכ"ל).

סעיף נחעריכה

(קה) המשכונא:    עיין בתשו' ראנ"ח סי' פ"ב מדף קכ"ה ואילך ותמצא נחת וע"ש עוד בסי' ק"ו קי"ד קי"ט קכ"ה ובמהרשד"ם סי' רכ"ח ש"ך.

(קו) להוציאו:    הב"י לטעמיה שכת' דהרמב"ם חולק במ"ש או ממושכן כו' (כמ"ש בסמ"ה) ולית' דאפשר דה"ק שמא ממושכן שדה זו בידך והלוה יחפוץ לקנות השדה שעל מצר שלו וזה דעת הרמ"א שכ' לעיקר דיש למלוה דין מצרן ובסמ"ה הסכים לדברי המחבר עכ"ל הש"ך ודעת הסמ"ע והט"ז דלא הכריע כן הרמ"א אלא לענין שאם קנה המלוה שדה הסמוכה שאין המצרן מסלקו אבל לא לענין שהמלוה יסלק לאחר שקדם וקנאה וע"ש בדבריהם מה שביארו בזה.

סעיף נטעריכה

(קז) לשכרו:    ע"ד שכתבתי דלהרא"ש יש בו דינא דב"מ דשכירות ליומא ממכר הוא. סמ"ע.

(קח) לו:    והעלה בתשובת ן' לב ח"ב סי' מ"א דבחזקת חנות או בתים לכל הדעות אין בו משום דינא דב"מ כשרוצה למכור החזקה לאחר ע"ש באורך וכ"כ בתשו' דברי ריבות סי' נ"ט שפסקו כל גדולי הקדמונים החכמים השלמים קדושים אשר בארץ המה וגם אחרונים כולם הסכימו דבשום חזקה לית בה משום דינא דב"מ וכן הוא בתשובת מהר"א ששון ריש סימן פ"א וסי' קכ"ו וקכ"ז ובתשובת מהרשד"ם סי' רכ"ח וע"ש עוד בסי' רע"ז רצ"ז ורצ"ט ועיין בתשו' מהרש"ל סי' מ"ג ובספרו יש"ש פ' שור שנגח את הפרה סי' ל"ג ופ' הגוזל בתרא סי' כ"ד שפסק ג"כ דאין בשכירות דינא דב"מ דלא אמרי' בכה"ג שכירות ליומא כו' ועיין בב"ח ועמ"ש סי' שי"ג ס"ג וסי' ש"י וסי' של"ד עכ"ל הש"ך.

סעיף סעריכה

(קט) שחולק:    וז"ל הש"ך ומ"ש בסמ"ה או שוכר אתה מיושב במ"ש בסנ"ח (כמ"ש בשמו ס"ק ק"ו ע"ש) ואין אנו צריכין לדוחק של הסמ"ע (והט"ז האריך בדין זה דמצרנות בשכירות עיין שם).

סעיף סאעריכה

(קי) שותף:    להי"א שכת' הרמ"א לפני זה דיש בשכירות דינא דב"מ בלאו ה"ט דשותף הוא קודם לכתחי' כל שלא קדמו האחר והמחבר כ"כ לשטתו עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' קע"ט.

סעיף סבעריכה

(קיא) לשלו:    ואפילו קנה חבירו את חלקו מסלקו אידך מחלקו כ"כ הב"י ולדעת מור"ם אתי שפיר אבל דברי הב"י סתרו אהדדי דהא פסק דאין השוכר מסלק לאחר כמ"ש בסעיף ס"ג ויש ליישב בדוחק. ש"ך.