אלשיך על איכה ד יב

<< | אלשיך על איכה • פרק ד' • פסוק י"ב | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כא • 

על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות

איכה ד', י"ב:

לֹ֤א הֶאֱמִ֙ינוּ֙ מַלְכֵי־אֶ֔רֶץ וכל כֹּ֖ל יֹשְׁבֵ֣י תֵבֵ֑ל כִּ֤י יָבֹא֙ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב בְּשַׁעֲרֵ֖י יְרוּשָׁלָֽ͏ִם׃

וסמך ואמר "לא" כו', לומר והראיה כי ה' הוא שהצית אש בציון, שאם לא כן מי הגוי אשר יערב אל לבו לבא בשערי ירושלם, אך עתה בראות כי ממרום שלח אש ה' ערבו אל לבם. ומה גם לרבותינו ז"ל בפסיקתא (כז ו), כי בא מלאך וישם רגל אחת על צד אחד מהחומה, ורגל אחת על צדה השני ויהרוס בה, והרים קולו ואמר בואו על הכרם אשר בעלה איננו וכו'. ומיד ירדו לעיניהם ארבעה מלאכים בארבעה לפידי אש, והציתו בארבע פנות ההיכל:

"לא האמינו" וכו'. הנה אמרו רבותינו ז"ל (איכה רבה ד טו) שאחר שעשה נבוזראדן שלש שנים ומחצה ולא יכול ליכנס רצה לחזור לארצו. ויתן ה' בלבו למדוד החומה, וחזר ומדד ביום השני ומצא פחות טפחיים ומחצה, וכן בכל יום ויום עד שנבלעה כלה, הדא הוא דכתיב לא האמינו כו'. ויהיה דעת בעל המאמר, כדעת המתרגם (כאן) כי צר ואויב הם נבוכדנצר ונבוזראדן. והנה ראוי לשים לב אל דקדוק השיעור ההוא טפחיים ומחצה בכל יום. ואפשר, יהיה על כי עברו על עשרת הדברות כנודע מדברי רבותינו ז"ל (איכה רבה א א), ועל כן אפשר שהיה השיעור ההוא שהם עשר אצבעות, שעשרת הדברים הם כנגד עשרה מאמרות הנקראים אצבעות בדברי רבותינו ז"ל. וכמאמר רבי מאיר (בראשית רבה ד ד) לההוא כותי על המים העליונים התלוים במאמר, ומה אם אצבעך מעמיד המים, אצבעו של הקב"ה על אחת כמה וכמה, הרי קרא למאמר אצבע:

ועל דרך הפשט, יאמר בשום לב אל אומרו "בשערי ירושלם" כי הצר או אויב באחד השערים נכנס, והראוי יאמר בשער ירושלים או בירושלים. אמנם הנה כתוב אצלנו על פסוק עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלם (תהלים קכב ב), כי ירושלם של מטה מכוונת כנגד ירושלם של מעלה (תנחומא פקודי א) ובכן הנכנס בשער ירושלם של מטה, בשני שערים הוא נכנס, באחד בשל מעלה ובשל מטה כמפורש אצלינו במקומו. כי כל כך שפע של מעלה בשל מטה שהוא כאילו של מעלה הוא למטה. כי על כן היו בעזרה עומדים צפופים ומשתחוים רוחים (אבות ה ה), כי איזה הדרך מקום שיעור שתי כפות רגליו, יחזיק אדם שטוח כל גופו בו בפשיטות ידים ורגלים. אם לא שמקום הרוחני של מעלה, אשר הוא כנגד המקום שהם בו למטה, הוא כאילו הוא למעלה, ועל כן אינו מן התימה יחזיק אפילו יותר מזה, הרוחניות משולל מקום וגבול כנודע:

כלל הדברים, כי קדושת שער ירושלים התחתונה גדולה, עד שחשב העומד בשער ירושלם למטה כעומד בשער ירושלם של מעלה, כנכנס ועומד בשני שערים כאחת. ועל כן לא יעלה על לב, בלתי מסכלי האמת, כי לא יעצר כח צר ואויב לבא אל מקום קדוש כזה, על כן "לא האמינו מלכי ארץ וכל יושבי תבל כי יבא צר ואויב" במקום שהוא שני שערים כאחד לרוב קדושתו, ששער של מעלה הוא כנמצא בו, באופן שבבואו לא יבצר מבא בשני שערים כאחד, גם כי אחד הוא השער אשר בא בו: