ביאור:משלי יב כג

משלי יב כג: "אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת, וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת."

תרגום מצודות: אדם ערום כוסה דעת - אף דברי חכמה לא יגלה כי אם להראוים לה; ומי שלבו לב כסילים - יקרא ויפרסם אף דברי איוולת.

תרגום ויקיטקסט: אדם ערום (פיקח), היודע את מצב השוּק, כוסה (מסתיר) את ידיעותיו כדי שלא יהיו לו מתחרים; אולם ליבם של הכסילים, שאינם יודעים כלום, דוחף אותם לקרוא ולפרסם דברי איוולת שאין להם קשר למציאות. ולכן אין לסמוך על שמוּעות.

/ מחנך ערמומי (פיקח) מכסה (מסתיר) מידע, וכך מעורר סקרנות אצל השומעים, גם אם הם כסילים השונאים ללמוד, והלב שלהם מתעורר וקורא "איוולת! מה אתה מסתיר?! גלה לנו!".

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יב כג.

דקויות

כוסה דעת - טוב או רע?

ערום הוא ערמומי, פיקח, יודע להטעות. בספר משלי, ה"ערום" הוא טיפוס חיובי, ומכאן שהפסוק מתייחס להסתרת מידע כדבר טוב. איך זה מסתדר עם הגישה החינוכית של ספר משלי, המטיף להפצת הדעת? המפרשים פירשו בכמה דרכים:

1. טוב להסתיר מידע כדי שלא יגיע לאנשים שאינם ראויים, כמו מידע בטחוני: "אף דברי חכמה לא יגלה כי אם להראוים לה" (מצודת דוד). בפסוק אחר נאמר, שהחכם מגלה דברים באופן מוצפן, (משלי י יד): "חֲכָמִים - יִצְפְּנוּ דָעַת..."*; אך הערום פחות מוכשר, הוא אינו יודע להצפין, ולכן אינו מגלה כלל: "וזה הבדל בין הערום ובין החכם, שחכמים יצפנו דעת ולא יכסוהו לגמרי, כי הם יודעים הדעת על-פי חוקי החכמה המקובלים וילמדוהו לרבים, אבל הערום יודע מצד חקירתו וישמרהו לעצמו לא לאחרים" (מלבי"ם).

- אולם, לפי זה קשה להבין את החצי השני של פסוקנו, "ולב כסילים יקרא איוולת", שהרי הפצה של דברי איוולת היא תחבולה מקובלת שדווקא אנשים ערמומיים משתמשים בה, כדי 'לבלבל את האויב'. לפי פירוש זה היה ראוי לכתוב "ופי כסילים יקרא דעת".

2. טוב להסתיר דברים שיודעים, כדי שלא לשכוח אותם: "אדם ערום וחכם מסתיר חכמה בליבו, שלא ישכחנה" (אבן עזרא).

- אבל במציאות, עד כמה שידוע לי, דווקא אדם שמגלה ומפרסם את הדברים שהוא יודע זוכר אותם טוב יותר.

3. טוב להסתיר את הדברים שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, כדי שלא נתבייש אם יתברר שטעינו. כדברי הפתגם העממי "חשבת - אל תאמר, אמרת - אל תכתוב, כתבת - אל תחתום, חתמת - אל תתפלא...": "האדם הערום כוסה הדעת שמצא בעיוניות עד שיתברר לו שהוא צודק, כדי שלא ישיגנו מזה בושת. ולב הכסילים הוא בהיפך, כי הוא יכריז תיכף לאנשים עניין איוולתו, ולא ירגיש בבושת שישיגהו מזה" (רלב"ג).

- הרעיון עצמו הוא כמובן נכון, והוא נזכר בפסוק אחר, (משלי יח יג): "מֵשִׁיב דָּבָר בְּטֶרֶם יִשְׁמָע - אִוֶּלֶת הִיא לוֹ וּכְלִמָּה"*. אולם, בפסוק שלנו נזכר המושג דעת, המציין דווקא ידיעה ברורה, ללא ספק (ראו מלבי"ם).

4. טוב להסתיר את העובדה שאנחנו יודעים, כדי שלא להתגאות או לעורר קנאה אצל אחרים: "אדם ערום כוסה דעת - אפילו בחכמתו הוא צנוע" (רש"י), "דיבר במידת העניוות, ואמר, כי החכם, גם צדקותיו ומעשיו הטובים יסתיר, אף על פי שהם תפארת לעושיהם, וכעניין שנאמר (מיכה ו ח): "והצנע לכת עם אלהיך"" (ר' יונה). ואולי גם: "החכם כוסה אפילו מה שיודע, ומסתיר חכמתו ואינו מגלה" (הגאון מווילנה).

5. ייתכן שהפסוק לא בא לשבח את המסתירים, אלא להזהיר אותנו מפני המגלים. יש פתגם עממי הנאמר בהקשר של השקעות בבורסה: "מי שיודע - לא מדבר, מי שמדבר - לא יודע". יש אנשים רבים הלהוטים לחלוק את "ידיעותיהם" והמלצותיהם על השקעות, אבל האנשים האלה, רובם כסילים האומרים דברי איוולת; הערום, שבאמת יודע מה מצב השוק, כוסה את ידיעותיו כדי שלא יהיו לו מתחרים. ולכן אין לסמוך על שמועות.

6. לפני שנציע פירוש חדש, נשאל שאלה על החצי השני של הפסוק, ולב כסילים יקרא איוולת: מדוע נאמר "לב כסילים", והרי הקריאה היא בפה?

כמה מפרשים התייחסו לנקודה זו: "מי שלבו לב כסילים, יקרא ויפרסם אף דברי איוולת" (מצודת דוד); "ואמר "לב כסילים" ולא אמר "ופי כסילים", להגיד, כי מעת שתעלה האיוולת על ליבו, יכריז מייד ויודיענה" (רבי יונה גירונדי, ודומה לזה הגאון מווילנה); ""לב כסילים יקרא איוולת" הוא כמו "ושעיר אל רעהו יקרא", כי.... רוח האיוולת הולכת סביב סביב עד שמוצאת לב הכסיל המפרסם את איוולתו, ושם מתיישבת ומצאה לה מנוח" (רמ"ד ואלי).

לענ"ד, אפשר להציע פירוש חדש, העונה על שתי השאלות יחד.

לפעמים, כדי לעורר באדם את הרצון ללמוד, צריך להסתיר ממנו חלק מהמידע:

אדם ערום כוסה דעת = מורה פיקח מכסה, לפעמים, את הדברים שהוא יודע, ואינו מגלה את הכל, כדי להשיג מטרה חינוכית -

ולב כסילים יקרא 'איוולת' = ליבם של התלמידים הכסילים (= השונאים ללמוד) - יתעורר ויקרא 'איוולת!' (= שטחיות) - 'אתה שטחי, אתה לא מגלה לנו הכל, מה אתה מסתיר?!'.

כך המורה הערמומי מנצל את הסקרנות של הכסילים, כדי ליצור בהם מוטיבציה ללמידה.הסתרה כאמצעי לעורר סקרנות נמצאת בסיפור המסגרת של סיפורי אלף לילה ולילה: מלך הודו-סין נהג לקחת בכל יום אישה חדשה ולהרוג אותה אחרי ליל הכלולות. הכלה האחרונה סיפרה לו סיפור אך הסתירה את סופו, וכך עוררה את סקרנותו וגרמה לו להשאיר אותה בחיים עד למחרת, אז סיימה את הסיפור הקודם והתחילה סיפור חדש, וכן הלאה, במשך אלף לילה ולילה. לאחר 1001 לילות, כשהיא כבר אם לשלושה מילדי המלך, השתכנע המלך לחדול ממנהגו ולהשאיר אותה בחיים.

הקבלות

הפסוק שלנו מדבר על כיסוי של ידיעות חיוביות; כיסוי של דברים שליליים נזכר ב(משלי יב טז): "אֱוִיל - בַּיּוֹם יִוָּדַע כַּעְסוֹ, וְכֹסֶה קָלוֹן - עָרוּם"*.

הפסוק שלנו מדבר על הסתרה לעומת גילוי; פסוק אחר מלמד, שהחכמים, גם כשהם מגלים את דברי חכמתם, עושים זאת בצורה נאה ותמציתית, בניגוד לכסילים, (משלי טו ב): "לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת, וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת"*

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/12-23