ביאור:משלי יב כא
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יב כא.
שכר מצוה - הצלה מעבירה
עריכה(משלי יב כא): "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן, וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע."
דקויות
עריכהמה זה מלאו רע?
עריכה1. המשל הוא סְאָה - כלי-מדידה. אדם נכנס לחנות של תבואה ובידו סאה. הוא שם בכלי עוד ועוד חיטה עד שהכלי מתמלא - ואז הוא צריך לשלם על הכל.
כך גם הרשעים: ה' הוא ארך אפיים, ואינו מעניש אותם מייד על כל חטא קטן, אבל כשהם ממשיכים לחטוא עד שהם עוברים את הגבול, הוא מעניש אותם על הכל: "הרשעים דבוקים אל הרע, לפיכך יזדמן להם כל דבר רע וכל מעשה רע, עד שתתמלא סאתם, ויגיע הזמן לקבל את עונשם" (רמ"ד ואלי) .
2. המשל הוא ספל שמוזגים לתוכו נוזל. כל עוד הספל אינו מלא, הרואים אינו יודעים מה הנוזל שבתוכו (בזמנם הספלים היו עשויים חרס אטום, ולא זכוכית שקופה שהיתה יקרה מאד) . אולם כשמוזגים עוד ועוד נוזל, בסופו של דבר הספל מלא והנוזל גולש ממנו וכולם מבינים מה יש בתוכו.
כך גם הרשעים: כל עוד הם עושים מעט רע, הם יכולים להסתיר את הרע שבקרבם. אולם הרשעה שלהם גורמת להם לעשות עוד ועוד רע עד שהרע "גולש" מתוכם - הם עושים מעשה רע אחד לא זהיר, יש להם "תאונת עבודה", והם נתפסים.
3. המשל הוא פח-אשפה או מזבלה. כיוון שהמקום כבר מטונף, אנשים ממלאים אותו בטינופת נוספת.
כך גם הרשעים: כיוון שהם כבר עושים רע, ה' ממלא אותם ברע נוסף ו"מגלגל חובה על-ידי חייב" (ראו "הקבלות").
הקבלות
עריכהדוד - שלמה - בן-עזאי
עריכה1. זמן רב ניסה שאול המלך להרוג את דוד, ודוד נאלץ לברוח ממנו ולהתחבא. יום אחד נקרתה לדוד הזדמנות להרוג את שאול. אולם הוא לא הרג אותו, ונימק את דבריו במשל, (שמואל א כד יג): "כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי: מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע, וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ"( פירוט ). כלומר "אתה חייב מיתה על כך שאתה רודף אותי לחינם, אבל אני לא אלכלך את ידיי בהריגתך; ה' יגלגל את העניינים כך שמישהו רשע יהרוג אותך" (ואכן כך קרה לבסוף - פלשתי פגע בשאול ועמלקי מותת אותו).
2. שלמה למד את העקרון הזה מדוד אביו, וניסח אותו במילים: "לֹא יְאֻנֶּה לַצַּדִּיק כָּל אָוֶן, וּרְשָׁעִים מָלְאוּ רָע".
השורש אנה נזכר ב (שמות כא יג): "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה, וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ - וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה"; מדובר על אדם שקרתה לו תאונה - ה' אינה לידו מצב שבו הוא הרג אדם אחר בטעות.
בפסוק שלנו נאמר שלצדיק לא יאונה כל אוון, כלומר, לא תקרה לו כל תאונה שבה הוא יצטרך לעשות אוון ( = מעשה רע ). "לא תזדמן לו עבירה בלי דעת" (רש"י) . ה' ישמור עליו נקי וטהור ממעשים רעים. "אדם שומר את עצמו מן העברה פעם ראשונה ושניה - מכאן ואילך הקב"ה שומרו" (תלמוד בבלי יומא לח:) , "השם יתברך שומר את הצדיק מן השגיאות, גם יעזרהו להתגבר על יצרו" (ר' יונה) .
מצד שני, הרשעים מלאו רע: בנוסף למעשים הרעים שהם עושים מיוזמתם, ה' ממלא את הרשעים בעוד מעשים רעים; ה' משתמש ברשעים כדי להעניש את הראויים לכך, כדברי חז"ל "מגלגלים חובה על ידי חייב" (שמחות פרק ח) .
3. הצדיק ניצל מעבירה והרשע נכשל בעבירה, ולכן: "הוי רץ למצוה קלה כלחמורה ובורח מן העבירה, שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה" (שמעון בן עזאי, משנה אבות ד ב).
הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:שכר מצוה - הצלה מעבירה
מקורות
עריכהעל-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-05.
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/12-21