הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

רחמים = רגש של הזדהות עם הזולת והשתתפות בצערם

זהו מאמר הגדרה, מאמר שמטרתו להגדיר במדוייק שורש, מילה או ביטוי בלשון המקרא. חלק ממיזם המילון המקראי החופשי.

ערך מילוני בוויקימילון: רחמים

רחמים הם רגש אינסטינקטיבי של השתתפות בצערו ובצרתו של הזולת:

(בראשית מג ל): "וַיְמַהֵר יוֹסֵף, כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת; וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה"- יוסף לא יכל להתאפק כשראה את אחיו הקטן נמצא במצב של השפלה, נתון לחסדו של שליט זָר.
(מלכים א ג כו): "וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֲשֶׁר בְּנָהּ הַחַי אֶל הַמֶּלֶךְ כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ עַל בְּנָהּ וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי תְּנוּ לָהּ אֶת הַיָּלוּד הַחַי וְהָמֵת אַל תְּמִיתֻהוּ וְזֹאֶת אֹמֶרֶת גַּם לִי גַם לָךְ לֹא יִהְיֶה גְּזֹרוּ"- אמו של הילד לא יכלה להתאפק, היא לא יכלה לראות בצערו של בנה שעומדים לחתוך אותו בסכין, ולכן פעלה באופן רגשי, בניגוד לטענה השכלית שטענה עד עכשיו שהיא רוצה את הילד לעצמה (וכך הוכיחה שהיא האם האמיתית).
(ישעיהו יג יח): "וּקְשָׁתוֹת נְעָרִים תְּרַטַּשְׁנָה' וּפְרִי בֶטֶן לֹא יְרַחֵמוּ, עַל בָּנִים לֹא תָחוּס עֵינָם": הרחמים מתייחסים בעיקר ל"פרי הבטן", הילדים הקטנים יותר: " "הרחמים לא יהיה [אלא] רק מאדם לאדם, במה שיתפעל מצרת חברו... רחמים לא יצדק [אלא] רק על בעלי חיים שקצרה נפשו מראות בצרתם... וידוע שמטבע אנשי הצבא להתמלא רחמים על הילדים הרכים יותר מעל הבחירים..." " (מלבי"ם) .
ישעיהו כז יא: "... "כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עשהו, ויצרו לא יחננו" ": " "המרחם - נכמרו רחמיו ותציקהו נפשו מראות באבדן הדבר... עושה הוא הפועל בחומר לבד... לכן אמר שלא ירחמהו מצד חומרו, שבו תלוי הרחמים על מכאוביו וצרותיו..." " (מלבי"ם)
(ישעיהו ל יח): "וְלָכֵן יְחַכֶּה ה' לַחֲנַנְכֶם, וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם; כִּי אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט ה', אַשְׁרֵי כָּל חוֹכֵי לוֹֹ": " "...גם אחר שתמצאנה אתכם רעות רבות וצרות, שאז דרכו לרחם, ואינו יכול לראות בצרת עמו, ובצרתם לו צר, מכל מקום ירום לגבהי שמים ויעלים עיניו מכם לבל יצטרך לרחם עליכם, כמי שאינו יכול לראות צרת אוהבו ובכל זאת אינו רוצה להושיעו, ומסתיר פניו בל יראהו" " (מלבי"ם על ישעיהו ל יח)

המילה רחמים מזכירה את האיבר רֶחֶם - אולי משום שרגש ההשתתפות בצער מורגש בעיקר באיזור הבטן; בדומה למעיים:

(ירמיהו לא יט): "הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם, אִם יֶלֶד שַׁעֲשֻׁעִים? כִּי מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ זָכֹר אֶזְכְּרֶנּוּ עוֹד, עַל כֵּן הָמוּ מֵעַי לוֹֹ רַחֵם ארחמנו, נְאֻם ה'"- ה' כביכול משתתף בצערם של בני אפרים הגולים והמיוסרים.

סיבה נוספת היא, שהרחם הוא האיבר שדרכו נוצרים הקשרים החזקים ביותר - בין איש לאישה ובין אם לילדיה; רגש הרחמים, ההזדהות וההשתתפות בצער הזולת, הוא הרגש החזק ביותר שמקשר בין אנשים ומאפשר לאדם אחד להזדהות עם אדם אחר; ולכן קוראים לו על-שם הרֶחֶם.

רחמי ה'

לה' כמובן אין רֶחֶם, אבל בלשון המקרא אומרים שה' "מרחם" כאשר הוא מתייחס לצערם ולכאבם של בני האדם ומושיע אותם גם כאשר אינם צדיקים גמורים, למשל:

(דברים ל ג): "וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ, וְרִחֲמֶךָ, וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה"- ה' ירחם על בני ישראל הנמצאים בגלות, ויקבל את תשובתם גם אם לא תהיה מלאה ומושלמת;
שמואל ב כד יד: " "וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד: צַר לִי מְאֹד, נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רחמו , וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה" " - עדיף לסבול צרות מיד ה', כי ה' רואה בצרת הזולת ומקל בעונשם.
(ישעיהו יד א): "כִּי יְרַחֵם ה' אֶת יַעֲקֹב, וּבָחַר עוֹד בְּיִשְׂרָאֵל..."- הרחמים מתייחסים לאנשים הפשוטים המכונים בשם "יעקב", והבחירה מתייחסת לאנשים הצדיקים המכונים בשם "ישראל" (מלבי"ם)
ישעיהו מט יג: " "רָנּוּ שָׁמַיִם וְגִילִי אָרֶץ יפצחו הָרִים רִנָּה, כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ וַעֲנִיָּו יְרַחֵם" " - הרחמים מתייחסים במיוחד לעניים המסכנים.

אחד מדרכי ה' הוא רחום (שמות לד; ראו דרכי ה' שהתגלו למשה ). כיוון שגם אנחנו צריכים ללכת בדרכי ה', חשוב להגדיר את המשמעות המדוייקת של הרחמים.

פירושים נוספים

1. בלשון חז"ל, למילה רחמים ישנה, כנראה, משמעות שונה (ראו לשון תורה לעצמה ולשון חכמים לעצמם ) - היא מציינת לא את הרגש הטבעי אלא את השיקול השכלי של ויתור:

רחמים בין אדם לאדם, בלשון חז"ל, משמעם הימנעות מהענשת המחוייב בעונש - ולכן המרחם על אכזרים סופו שהוא מתאכזר על רחמנים (בלשון המקרא, החלטה כזאת נקראת "חמלה").
מידת הרחמים של ה', בלשון חז"ל, היא מידה המאזנת את מידת הדין - בדחיית העונש כדי לתת לחוטא הזדמנות נוספת, בהקלת חומרת העונש כדי לאפשר לחוטא להישאר בחיים, ובקבלת התשובה והתיקון של מעשים שנעשו בעבר.

ליתר פירוט: ה' מנהיג את העולם בשלוש מידות: מידת הדין מתייחסת לאדם כפי שהוא עכשיו, וקובעת שהוא ראוי לקבל שכר ועונש לפי מעשיו הנוכחיים; מידת הרחמים מתייחסת לאדם כפי שהוא יכול להיות בעתיד, לפי הפוטנציאל שלו להשתפר ולעשות תשובה; ו מידת החסד מתייחסת לאדם כאל יציר כפיו של ה', הראוי לנתינה ולשפע בלי גבול ובלי תנאי (ע"פ הרב קוק, עולת ראי"ה על פרשת עקדת יצחק) .

2. יש מפרשים, שהרחמים הם החלטה שכלית להתייחס באופן חיובי אל הזולת, מתוך הכרה בקשר שיש בינינו (ראו רש"ר הירש על בראשית מג יד, מג30, שמות לג יט, שמות לד ו) :

רחמים בין אדם לאדם נובעים מההכרה בכך שכולנו נולדנו מאותו רֶחֶם, כולנו יצירי כפיו של ה', ולכן טובתו של הזולת היא גם טובתי;
מידת הרחמים של ה' נובעת מכך שה' יצר אותנו, כביכול "הוליד" אותנו מתוך רחמו, ולכן הוא רואה בכל הבריות חלק ממנו.

גם המעיים, כמו הרחם, מציינים את ההולדה (בראשית טו ד): "...אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשְׁךָ"; ולכן הפירוש מתאים גם לביטוי המקביל "המו מעיי"

אך לענ"ד, פשט הפסוקים במקרא מתאים יותר לפירוש מלבי"ם, כפי שפירטתי למעלה.

נספח - פסוקים נוספים

(בראשית מג יד): "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ, וְשִׁלַּח לָכֶם אֶת אֲחִיכֶם אַחֵר וְאֶת בִּנְיָמִין; וַאֲנִי כַּאֲשֶׁר שָׁכֹלְתִּי שָׁכָלְתִּי"
(שמות לג יט): "וַיֹּאמֶר: אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ וְקָרָאֶתִי בְשֵׁם ידוד לְפָנֶיךָ וְחַנֹּתִי אֶת אֲשֶׁר אָחֹן וְרִחַמְתִּי את אֲשֶׁר אֲרַחֵם"
(דברים יג יח): "וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם לְמַעַן יָשׁוּב ה' מֵחֲרוֹן אַפּוֹ וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ"- ה' ייתן לך רגש של רחמים, במקום הרגש שהתקלקל כאשר עסקת בהריגה ואכזריות; וה' גם ירחם עליך בעצמו, יראה בצרתך (שנאלצת להשמיד עיר שלמה מישראל), וירבה אותך מחדש.
(מלכים א ח נ): "וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם"
(מלכים ב יג כג): "וַיָּחָן ה' אֹתָם וַיְרַחֲמֵם, וַיִּפֶן אֲלֵיהֶם לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְלֹא אָבָה הַשְׁחִיתָם וְלֹא הִשְׁלִיכָם מֵעַל פָּנָיו עַד עָתָּה"
(ישעיהו ט טז): "עַל כֵּן עַל בַּחוּרָיו לֹא יִשְׂמַח אֲדֹנָי וְאֶת יְתֹמָיו וְאֶת אַלְמְנֹתָיו לֹא יְרַחֵם כִּי כֻלּוֹ חָנֵף וּמֵרַע וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה בְּכָל זֹאת לֹא שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה"
(ישעיהו מז ו): "קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וָאֶתְּנֵם בְּיָדֵךְ לֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים עַל זָקֵן הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד"
(ישעיהו מט י): "לֹא יִרְעָבוּ וְלֹא יִצְמָאוּ וְלֹא יַכֵּם שָׁרָב וָשָׁמֶשׁ כִּי מְרַחֲמָם יְנַהֲגֵם וְעַל מַבּוּעֵי מַיִם יְנַהֲלֵם"
(ישעיהו מט טו): "הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ"
(ישעיהו נד ז): "בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ"
(ישעיהו נד ח): "בְּשֶׁצֶף קֶצֶף הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ וּבְחֶסֶד עוֹלָם רִחַמְתִּיךְ אָמַר גֹּאֲלֵךְ ידוד"
(ישעיהו נד י): "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ידוד"
(ישעיהו נה ז): "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב אֶל ידוד וִירַחֲמֵהוּ וְאֶל אֱלֹהֵינוּ כִּי יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ"
(ישעיהו ס י): "וּבָנוּ בְנֵי נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ כִּי בְקִצְפִּי הִכִּיתִיךְ וּבִרְצוֹנִי רִחַמְתִּיךְ"
(ישעיהו סג ז): "חַסְדֵי ידוד אַזְכִּיר תְּהִלֹּת ידוד כְּעַל כֹּל אֲשֶׁר גְּמָלָנוּ ידוד וְרַב טוּב לְבֵית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר גְּמָלָם כְּרַחֲמָיו וּכְרֹב חֲסָדָיו"
(ישעיהו סג טו): "הַבֵּט מִשָּׁמַיִם וּרְאֵה מִזְּבֻל קָדְשְׁךָ וְתִפְאַרְתֶּךָ אַיֵּה קִנְאָתְךָ וּגְבוּרֹתֶךָ הֲמוֹן מֵעֶיךָ וְרַחֲמֶיךָ אֵלַי הִתְאַפָּקוּ"
(ירמיהו ו כג): "קֶשֶׁת וְכִידוֹן יַחֲזִיקוּ אַכְזָרִי הוּא וְלֹא יְרַחֵמוּ קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת צִיּוֹן"
(ירמיהו יב טו): "וְהָיָה אַחֲרֵי נָתְשִׁי אוֹתָם אָשׁוּב וְרִחַמְתִּים וַהֲשִׁבֹתִים אִישׁ לְנַחֲלָתוֹ וְאִישׁ לְאַרְצוֹ"
(ירמיהו יג יד): "וְנִפַּצְתִּים אִישׁ אֶל אָחִיו וְהָאָבוֹת וְהַבָּנִים יַחְדָּו נְאֻם ה', לֹא אֶחְמוֹל וְלֹא אָחוּס וְלֹא אֲרַחֵם מֵהַשְׁחִיתָם"(ראו מלבי"ם) .
(ירמיהו טז ה): "כִּי כֹה אָמַר ה': אַל תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ וְאַל תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד וְאַל תָּנֹד לָהֶם כִּי אָסַפְתִּי אֶת שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה נְאֻם ה', אֶת הַחֶסֶד וְאֶת הָרַחֲמִים"
(ירמיהו כא ז): "וְאַחֲרֵי כֵן נְאֻם ידוד אֶתֵּן אֶת צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶת עֲבָדָיו וְאֶת הָעָם וְאֶת הַנִּשְׁאָרִים בָּעִיר הַזֹּאת מִן הַדֶּבֶר מִן הַחֶרֶב וּמִן הָרָעָב בְּיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּבְיַד אֹיְבֵיהֶם וּבְיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם וְהִכָּם לְפִי חֶרֶב לֹא יָחוּס עֲלֵיהֶם וְלֹא יַחְמֹל וְלֹא יְרַחֵם"
(ירמיהו ל יח): "כֹּה אָמַר ידוד הִנְנִי שָׁב שְׁבוּת אָהֳלֵי יַעֲקוֹב וּמִשְׁכְּנֹתָיו אֲרַחֵם וְנִבְנְתָה עִיר עַל תִּלָּהּ וְאַרְמוֹן עַל מִשְׁפָּטוֹ יֵשֵׁב"
ירמיהו לג כו: " "גַּם זֶרַע יַעֲקוֹב וְדָוִד עַבְדִּי אֶמְאַס מִקַּחַת מִזַּרְעוֹ מֹשְׁלִים אֶל זֶרַע אַבְרָהָם יִשְׂחָק וְיַעֲקֹב כִּי אשוב אֶת שְׁבוּתָם וְרִחַמְתִּים" "
(ירמיהו מב יב): "וְאֶתֵּן לָכֶם רַחֲמִים וְרִחַם אֶתְכֶם וְהֵשִׁיב אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם"
(ירמיהו נ מב): "קֶשֶׁת וְכִידֹן יַחֲזִיקוּ אַכְזָרִי הֵמָּה וְלֹא יְרַחֵמוּ קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה עָלַיִךְ בַּת בָּבֶל"
יחזקאל לט כה: " "לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ידוד עַתָּה אָשִׁיב אֶת שבֵּית יַעֲקֹב וְרִחַמְתִּי כָּל בית יִשְׂרָאֵל וְקִנֵּאתִי לְשֵׁם קָדְשִׁי" "
(הושע א ו): "וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם"
(הושע א ז): "וְאֶת בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְהוֹשַׁעְתִּים בידוד אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים"
(הושע ב ג): "אִמְרוּ לַאֲחֵיכֶם עַמִּי וְלַאֲחוֹתֵיכֶם רֻחָמָה"
(הושע ב ו): "וְאֶת בָּנֶיהָ לֹא אֲרַחֵם כִּי בְנֵי זְנוּנִים הֵמָּה"
(הושע ב כא): "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים"
(הושע ב כה): "וּזְרַעְתִּיהָ לִּי בָּאָרֶץ וְרִחַמְתִּי אֶת לֹא רֻחָמָה וְאָמַרְתִּי לְלֹא עַמִּי עַמִּי אַתָּה וְהוּא יֹאמַר אֱלֹהָי"
(הושע יד ד): "אַשּׁוּר לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ עַל סוּס לֹא נִרְכָּב וְלֹא נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם"
(עמוס א יא): "כֹּה אָמַר ידוד עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח"
(מיכה ז יט): "יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עונתינו וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם"
(חבקוק ג ב): "ידוד שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ידוד פָּעָלְךָ בְּקֶרֶב שָׁנִים חַיֵּיהוּ בְּקֶרֶב שָׁנִים תּוֹדִיעַ בְּרֹגֶז רַחֵם תִּזְכּוֹר"
(זכריה א יב): "וַיַּעַן מַלְאַךְ ידוד וַיֹּאמַר ידוד צְבָאוֹת עַד מָתַי אַתָּה לֹא תְרַחֵם אֶת יְרוּשָׁלִַם וְאֵת עָרֵי יְהוּדָה אֲשֶׁר זָעַמְתָּה זֶה שִׁבְעִים שָׁנָה"
זכריה א טז: " "לָכֵן כֹּה אָמַר ידוד שַׁבְתִּי לִירוּשָׁלִַם בְּרַחֲמִים בֵּיתִי יִבָּנֶה בָּהּ נְאֻם ידוד צְבָאוֹת [וְקָו]ה יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלִָם" "
(זכריה ז ט): "כֹּה אָמַר ידוד צְבָאוֹת לֵאמֹר מִשְׁפַּט אֱמֶת שְׁפֹטוּ וְחֶסֶד וְרַחֲמִים עֲשׂוּ אִישׁ אֶת אָחִיו"
(זכריה י ו): "וְגִבַּרְתִּי אֶת בֵּית יְהוּדָה וְאֶת בֵּית יוֹסֵף אוֹשִׁיעַ וְהוֹשְׁבוֹתִים כִּי רִחַמְתִּים וְהָיוּ כַּאֲשֶׁר לֹא זְנַחְתִּים כִּי אֲנִי ידוד אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱנֵם"
(דברי הימים ב ל ט): "כִּי בְשׁוּבְכֶם עַל ידוד אֲחֵיכֶם וּבְנֵיכֶם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שׁוֹבֵיהֶם וְלָשׁוּב לָאָרֶץ הַזֹּאת כִּי חַנּוּן וְרַחוּם ידוד אֱלֹהֵיכֶם וְלֹא יָסִיר פָּנִים מִכֶּם אִם תָּשׁוּבוּ אֵלָיו"
(תהלים יח ב): "וַיֹּאמַר אֶרְחָמְךָ ידוד חִזְקִי"
(תהלים כה ו): "זְכֹר רַחֲמֶיךָ ידוד וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה"
(תהלים מ יב): "אַתָּה ידוד לֹא תִכְלָא רַחֲמֶיךָ מִמֶּנִּי חַסְדְּךָ וַאֲמִתְּךָ תָּמִיד יִצְּרוּנִי"
(תהלים נא ג): "חָנֵּנִי אֱלֹהִים כְּחַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי"
(תהלים סט יז): "עֲנֵנִי ידוד כִּי טוֹב חַסְדֶּךָ כְּרֹב רַחֲמֶיךָ פְּנֵה אֵלָי"
(תהלים עז י): "הֲשָׁכַח חַנּוֹת אֵל אִם קָפַץ בְּאַף רַחֲמָיו סֶלָה"
(תהלים עט ח): "אַל תִּזְכָּר לָנוּ עונת רִאשֹׁנִים מַהֵר יְקַדְּמוּנוּ רַחֲמֶיךָ כִּי דַלּוֹנוּ מְאֹד"
(תהלים קב יד): "אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד"
(תהלים קג ד): "הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי חֶסֶד וְרַחֲמִים"
(תהלים קג יג): "כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים רִחַם ידוד עַל יְרֵאָיו"
(תהלים קו מו): "וַיִּתֵּן אוֹתָם לְרַחֲמִים לִפְנֵי כָּל שׁוֹבֵיהֶם"
(תהלים קטז ה): "חַנּוּן ידוד וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם"
(תהלים קיט עז): "יְבֹאוּנִי רַחֲמֶיךָ וְאֶחְיֶה כִּי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי"
(תהלים קיט קנו): "רַחֲמֶיךָ רַבִּים ידוד כְּמִשְׁפָּטֶיךָ חַיֵּנִי"
(תהלים קמה ט): "טוֹב ידוד לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו"
(משלי יב י): "יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ וְרַחֲמֵי רְשָׁעִים אַכְזָרִי"
(משלי כח יג): "מְכַסֶּה פְשָׁעָיו לֹא יַצְלִיחַ וּמוֹדֶה וְעֹזֵב יְרֻחָם"
(איכה ג כב): "חַסְדֵי ידוד כִּי לֹא תָמְנוּ כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו"
איכה ג לב: " "כִּי אִם הוֹגָה וְרִחַם כְּרֹב חסדו " "
(איכה ד י): "יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ בְּשֶׁבֶר בַּת עַמִּי"
(דניאל א ט): "וַיִּתֵּן הָאֱלֹהִים אֶת דָּנִיֵּאל לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לִפְנֵי שַׂר הַסָּרִיסִים"
(דניאל ב יח): "וְרַחֲמִין לְמִבְעֵא מִן קֳדָם אֱלָהּ שְׁמַיָּא עַל רָזָה דְּנָה דִּי לָא יְהֹבְדוּן דָּנִיֵּאל וְחַבְרוֹהִי עִם שְׁאָר חַכִּימֵי בָבֶל"
(דניאל ט ט): "לַאדֹנָי אֱלֹהֵינוּ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִחוֹת כִּי מָרַדְנוּ בּוֹ"
דניאל ט יח: " "הַטֵּה אֱלֹהַי אָזְנְךָ וּשֲׁמָע [פְּקַח]ה עֵינֶיךָ וּרְאֵה שֹׁמְמֹתֵינוּ וְהָעִיר אֲשֶׁר נִקְרָא שִׁמְךָ עָלֶיהָ כִּי לֹא עַל צִדְקֹתֵינוּ אֲנַחְנוּ מַפִּילִים תַּחֲנוּנֵינוּ לְפָנֶיךָ כִּי עַל רַחֲמֶיךָ הָרַבִּים" "
(נחמיה א יא): "אָנָּא אֲדֹנָי תְּהִי נָּא אָזְנְךָ קַשֶּׁבֶת אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּפִלַּת עֲבָדֶיךָ הַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ וְהַצְלִיחָה נָא לְעַבְדְּךָ הַיּוֹם וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ הַזֶּה וַאֲנִי הָיִיתִי מַשְׁקֶה לַמֶּלֶךְ"
(נחמיה ט יט): "וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲזַבְתָּם בַּמִּדְבָּר אֶת עַמּוּד הֶעָנָן לֹא סָר מֵעֲלֵיהֶם בְּיוֹמָם לְהַנְחֹתָם בְּהַדֶּרֶךְ וְאֶת עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם וְאֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ"
(נחמיה ט כז): "וַתִּתְּנֵם בְּיַד צָרֵיהֶם וַיָּצֵרוּ לָהֶם וּבְעֵת צָרָתָם יִצְעֲקוּ אֵלֶיךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמָע וּכְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים תִּתֵּן לָהֶם מוֹשִׁיעִים וְיוֹשִׁיעוּם מִיַּד צָרֵיהֶם"
(נחמיה ט כח): "וּכְנוֹחַ לָהֶם יָשׁוּבוּ לַעֲשׂוֹת רַע לְפָנֶיךָ וַתַּעַזְבֵם בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וַיִּרְדּוּ בָהֶם וַיָּשׁוּבוּ וַיִּזְעָקוּךָ וְאַתָּה מִשָּׁמַיִם תִּשְׁמַע וְתַצִּילֵם כְּרַחֲמֶיךָ רַבּוֹת עִתִּים"
(נחמיה ט לא): "וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לֹא עֲשִׂיתָם כָּלָה וְלֹא עֲזַבְתָּם כִּי אֵל חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה"

הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:רחמים - רגש של הזדהות עם הזולת והשתתפות בצערם

מידת הרחמים

מקורות

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-03.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/kma/qjrim1/rxm