תרומת הדשן/א/דיני יין נסך
מתוך: תרומת הדשן/א/רא (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רא עריכה
חבית שהיה בו יין נסך כמה ימים והורק ממנה ועמדה בכך ריקם יותר מתקופה ושכחו ונתן לתוכו יין קודם שהכשירוה ושהה היין בתוכה יותר ממעת לעת יש לאסור אותו יין או לאו:
תשובה יראה דיין זה אסור הואיל ושהה בחבית מעת לעת וכש"כ יותר ואפי' אם לא שהה רק לפי שעה יש לנטות לאיסור כמו שאבאר. באשירי פ' אין מעמידין כתב שאלוהו כמה ישהה היין בנוד של נכרים ותאסור והשיב דדקדק מפרש"י דצריך שיעמוד בתוכה מעל"ע דאין דבר הנבלע בדופני הכלי נפלט בצונן בלי רתיחה אלא מעל"ע ואפי' את"ל דאסור אפי' לפי שעה משום גזירה היכא דמכניסו לקיום כי היכא דגזור רבנן בכלי של ישראל שמכניסין בו יין לקיום אם נתן בו נכרי יין נסך אפילו לפי שעה אסרוהו רבנן לכלי משום גזירה היכא דמשהה בתוכו טובא פרש"י לא משמע הכי ואפי' נאמר כך מ"מ נוד לא מכניס לקיום הוא וליכא למיגזר ע"כ. ובטור יורה דיעה כתב בשם אביו הרא"ש דאדרבה הבין לשון פרש"י דאסור אפילו לפי שעה אם הוא כלי שמכניסין בו יין לקיום משום גזירה דלעיל והשתא לפי זה היה אסור בנ"ד אפילו לפי שעה דחבית ודאי מכניסו בו לקיום ודוחק קצת לחלק בין כלי נכרים ובין כלי ישראל שבלע יין נסך אמנם אם שהה בחבית מעל"ע בהא לית דין להתיר ואם נפשך לומר דכיון דעמדה החבית ריקם מעל"ע ויותר הרבה חשוב מה שבדפניו פגום והוה נט"ל כבר מצאתי בתשובת הרא"ש דלגבי כלי יין נסך לא מהני שריותא דאינו בני יומא והטעם דאנו מכירים ומרגישים שהחבית שהיה בו יין משובח לפני כמה ימים כשנותנין לתוכו יין אחר משביח הוא מחמת טעם הראשון ואע"ג דכתב א"ז פרק אין מעמידין דחבית שהיה בו שכר ונתנו בו יין לצורך הפסח אם אינו בת יומא שרי משום דנט"ל וכ"כ אח"כ דמשקין הנבלע בכלי ולן בו לילה שלם ונפלט פגום הוא ע"כ צריכין אנו לחלק בין יין לשאר משקין שהרי האמת הוא כמו שכתב הרא"ש בתשובתו שהיין משביח כשהוא מונח בחבית שהיה בו יין טוב אפילו עמד החבית כבר ריקם ימים רבים ותו דסתמא קתני נודות של נכרים וקנקניהם ויין של ישראל כנוס בתוכם אסורה בהנאה כו' ולא מחלק מידי דאיירי דווקא בבני יומן ואע"ג דקי"ל בעלמא דסתם כלי נכרים אינו בני יומן ונהי דהכא גבי כלי משקה אפשר דלא שייך ההוא טעמא דמפרש באשירי פ' אין מעמידין ובהגה"ה במיימון מ"מ הוה ליה לפרושי דהכא איירי בבני יומא וכן צ"ע פ' בתרא דע"ז גבי הכשר הגת וכליה דמשמע התם דלא בעי בני יומא למכשר. הנראה לעניות דעתי כתבתי:
מתוך: תרומת הדשן/א/רב (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רב עריכה
ישראל אחד הניח חבית יין ברשות הנכרי חתום כהלכתו ולאחר שנים או ג' ימים בא הנכרי אל הישראל ואמר לו היין שלך מטפטף הוא מאד מן החבית שלח יהודי שם לתקן הדבר והישראל נתעצל קצת ושלח לשם לאחר יום או יומים וכשבא היהודי לשם ומצא עריבה גדולה מליאה יין תחת החבית אבל היין היה נעצר בחבית מלטפטף ואמר לו הנכרי היין היה מטפטף מאד ולא יכולתי להמתין עד ביאתך ותיקנתי הדבר ע"י הדוק המגרופים עד שנסתם ונעצר יש לחוש כה"ג לניסוך או לאו:
תשובה יראה דאין כאן להחמיר ואע"ג דמוכח באשירי פ' רבי ישמעאל ובהגה"ה לשם בענין הנכרי המהדק הנעורות בסדקים בחבית המטפטף שאם כיון הנכרי ליגע ביין דרך הסדקים המטפטפים דיש בו משום יין נסך דכל מאי דשרי התם היינו משום דחשיבה מעשה לבינתה ואין דרך נסך בכך ואפילו לדברי ראבי"ה דכתב שם בהגה"ה משמו דיש מתירים בדיעבד אם נגע הנכרי ביין היוצא מן הסדק ומפרש במרדכי הטעם משום דנצוק ההולך לאבוד הוא משמע שאם היה מוצץ בפיו מן הסדק הוא אסור משום יין נסך וא"כ בנ"ד נמי אם היה אמת בדברי הנכרי שטיפטף היין מאד איכא למיגזר שמא מצץ בפיו מן הסדק מ"מ נראה דאין סומכין על דבריו של נכרי לאסור ואיכא למימר שמא לא היה מטפטף כל עיקר ועושה לו סיבה כדי להאהיב את עצמו אל הישראל כדי לקבל שכר תיקונו וידע שלא ישלח הישראל לשם בנחיצה ויאמר אז שהוא תיקן והכי פסק בשערי דורא דאין סומכין על דבריו של נכרי לאסור ולא להיתר ומייתי ראייה מנכרי שהביא פירות לשוק בפ' בתרא דיבמות ואע"ג דאשירי כתב בפ' אלו מגלחין בשם ראבי"ה דלא קי"ל כרשב"ג אלא כרבי דפליג עליה וסבר דסומכים על דבריו של נכרי להחמיר הא איכא מהר"ח דפליג עליה ומחלק דרבי לא סבר דסומכים על דבריו של נכרי אלא משום דהפירות שלו הן ולכך סומכין עליו כדאיתא התם באשירי. ורבינו שמשון כתב בתוס' וכן במרדכי פ' רבי ישמעאל דאפי' ישראל בכה"ג שאין היין בידו לא מהימן לאסור וכ"ש נכרי והתם נמי שהנכרי הסביר דבריו והיו ניכרים דברי אמת ואפ"ה לא סמכינן עליה ובנ"ד נמי אע"פ שהיין היה מונח ברשות הנכרי לא חשיב כלל בידו הואיל והיה חתום לדעת הישראל ואי משום דאשכח הישראל עריבה מלא יין תחת החבית נימא דהא מוכח מלתא דאמת בדברי הנכרי הא נמי מוכח באותה תשובת רשב"א דלעיל דלא חיישינן לה דהתם נמי הוי אומדנות והוכחות שהשפחה משכה היין מן החבית ואפ"ה התיר ומייתי ראייה מההיא דתינוק שנמצא בצד בית הקברות ושושנים בידו כו' ובנ"ד נראה דדמי טפי לההיא דתינוק מעובדא דהתם ע"ש. הנראה לע"ד כתבתי:
מתוך: תרומת הדשן/א/רג (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רג עריכה
נכרים הלכו לפני גיגית של ישראל מלאה תירוש ולחשו זה עם זה ואח"כ טבל אחד מהן את אצבעו בתוך התירוש ומץ ממנו בפיו והלכו להם והיו פיהם מלא שחוק ביחד והיהודים רצו אחריהם ואמרו להם מדוע קלקלתם לנו היין השיבו לא ידענא שיתקלקל היין לכם ולטעום היין היתה כוונת הנוגע והרגישו היהודים באומדנא דדעתייהו מתוך הלחישה והשחוק שעשו כבר שכוונתם היה לנסך לקלקל לישראל היין חמרא שרי כה"ג או לאו:
תשובה יראה דחמרא שרי וראייה מהא דכתב בהגה"ה באשירי ובשם תשובה מא"ז וז"ל ודווקא כשלא נתכוון ליגע הנכרי ביין להכעיס לישראל אבל אי חזינן לדעתיה שכיון להכעיס ולהפסידו בכה"ג לא גזור רבנן ושרי אפי' בשתייה וכבר היה מעשה כה"ג והיה שם זקן אחד שנהרג לסוף על קדוש השם ולקח מן היין ושתה בפני הנכרי כדי להודיעו שאין ממש במעשיו ולא יעשה כן עוד ע"כ. ופסק זה איתא נמי בס' א"ז במס' ע"ז אלא שקצר קצת ונראה לדקדק מדכתיב אבל אי חזינא לדעתיה שכיון להכעיס משמע בפשיטות דלא בעי שיאמר להדיא שכיון להכעיס ולקלקל אלא אפילו אי ליכא רק אומדנא והדברים נראים מורגשים כמו עובדא דידן שרי. וגם מהא דמסיק בתשובה דלעיל ששתה הזקן מן היין בפני הנכרי כדי שלא יעשה עוד נראה דבנ"ד יש להתיר טפי מאותו טעם שהרי הנכרי בדרך ערמה קעביד ולא להדיא במזיד ואיכא למיחש טפי שיעשה כן עוד מפני שאם יתבעהו לדין יתרץ לומר בלא כוונה עשיתי מה שלא יוכל לתרץ כשעשה במזיד ובכוונה לקלקל ובכה"ג אשכחן דאחמור רבנן במערים טפי מבמזיד מהאי טעמא דמערים שכיחא טפי. הנראה לע"ד כתבתי:
מתוך: תרומת הדשן/א/רד (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רד עריכה
נכרי נגע ביין שבחבית ע"י נצוק ובאותו העיר רגילים למכור היינות לנכרים. מעט בזול משאם היו מוכרים לישראל אבל באותו שנה היין יוקר ואין להם יין כשר ברווחא ובדוחק יש לאותו צבור יין לשתות כל אותה השנה יש להתיר נצוק כה"ג או לאו:
תשובה יראה דלכאורה היה נראה להביא ראייה דלא שרינן כה"ג ואע"ג דכתב אשירי בשם מהר"ם וכן כתב במרדכי דנהגינן בהפסד מרובה כר"ת דכתב נצוק אינו חיבור ובהפסד מועט כרש"י דפסק דנצוק חבור וראיתי בתשובת אחד מן הגדולים שכתב בשם רבו אחד מן הגדולים דכל מה שהוא בחבית הן גדולה הן קטנה חשיב הפסד מרובה לאפוקי מה שהוא בכד או בקנקן מ"מ נראה להוכיח דבנ"ד אפילו חבית גדולה חשיב הפסד מועט הואיל ואפשר למכור לנכרים כמו שהוא רגילות ואע"פ שצריך לזלזל קנת במכירה וראייה מהא דאמר בפ' הניזקין ובפ' הגוזל בתרא דמדמע חולין בתרומה חשיב הפסד מועט משום דעדיין ראוי למכור לכהנים אעפ"י שצריך לזלזל במכירתו ולא מפליג בין רב למעט. וא"ת בנ"ד הואיל ואיכא דוחקא דצבורא לשתות יש להתיר כמו בהפסד מרובה נראה להביא ראייה דלא אמרינן הכי דבפ"ק דנידה איתא דר' אליעזר השיב לחכמים מריבה אחת בהיתל"ו שעברו עליה ג' עונות ואמרו דיין שעתה ואמרו לו חכמים אין שעת הדחק ראייה מאי שעת הדחק איכא דאמרי שני בצורת הוה איכא דאמרי אפיש טהורות הוו ופרש"י שני בצורת והוה הפסד מרובה כלומר ולכך אפי' מעט טהורות הוא הפסד מרובה אבל לא רצה רש"י לפרש שני בצורת הוו והוי דוחקא לאוכלי טהורות אע"כ לא שרינן משום הכי אלא משום הפסד הקילו דהתורה חסה על ממונם של ישראל. אמנם אפשר דביין נסך דאקילו ביה רבוותאה בזמן הזה בכמה דוכתי לא דייקינן כולי האי להחמיר ותו דלא שייך הכא כ"כ למחשבי' הפסד מועט משום דאפשר למכור לנכרים ומש"ה נחמיר לשויה יין נסך חומרא דאתי לידי קולא היא דכמה רברבתא אסרו למכור יין הנאסר במגע נכרי לנכרים. הנראה לע"ד כתבתי:
מתוך: תרומת הדשן/א/רה (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רה עריכה
ישראל היה מטהר יינו של נכרי בעל חובו והניח ברשותו חתום בטיט במגופה ובברזא ואח"כ לאחר השבוע בא הישראל עם עגלה להוליך היין לביתו ומצא החותמות רובן מקולקלים יש לחוש כה"ג לניסוך או לאו:
תשובה יראה דיש לחלק בדבר כמו שאבאר בס' התרומה כתב דאפילו לרבי אליעזר דשרי במפתח או חותם ולא חייש לזיופא מודה הוא דאם מצא אח"כ המפתח נסתר או החותם מקולקל הכל אסור ובמס' טהרות פ"ח תנן המניח את הבית פתוח ומצאו נעול טהור נעול ומצאו פתוח רבי מטמא וחכמים מטהרין שהיו גנבים שפתחו ונמלכו והלכו להם וכיון שחכמים מטהרים גבי טהרות שלא נכנסו הגנבים וטמאוהו אע"פ שסתרו המפתח וכ"ש ביין נסך דטהרות חמירי מיניה כדאיתא פ"ב דע"ז השתא טהרותיו טהורות יין נסך מבעיא וי"ל דהתם איירי בחבר יוצא ונכנס וקמ"ל דאע"פ ששברו המפתח מרתתי ליכנס וכן משמע לישנא דנמלכו והלכו להם ע"כ. ובדרך זה כתב בסמ"ג אלא שלא האריך כ"כ אך מייתי עוד משנה אחרת ומתרץ עלה נמי דאיירי ביוצא ונכנס ובסמ"ק כתב וז"ל והיכא כשנתקלקל החותם יש מדמין אותו לטהרות דאמרינן המניח כלי בחלון האוליירין ונעל וחתם אע"פ שפתח פתוח והחותם מקולקל הכלים טהורות והחותמות שאמרו אפי' בטיט אפי' קסם וכן י"ל כ"ש ביין נסך עכ"ל. ובזה הלשון איתא נמי במרדכי פ' אין מעמידין ובמרדכי פ' רבי ישמעאל מתשובה רבינו שמשון כתב להתיר בנתקלקל החותם והביא ראייה מההיא דכלים בחלון האוליירין וכתב דתוספתא היא במס' טהרות ומסיים בההיא תוספתא דה"ה ביין נסך והשתא לכאורה משמע דההיא דספר התרומה והמצות פליגי אהא דמרדכי וסמ"ק אבל כי דייקינן ודאי איכא למימר דלא פליגי ונראה דהא אדרבה דחוק אי פליגי והנהו מייתי ממתני' ממס' טהרות והנהו מייתי מתוס' ולא מדברים מידי ממתניתין אלא ודאי איירי בתרי גווני ולא פליגי דהספר התרומה והמרדכי אינם איירי בנתקלקל בענין זה דמוכח וניכר דע"י אדם בכוונה נעשה בכה"ג לא שרינן אלא ביוצא ונכנס דכיון דשלחו הגנבים ידם לקלקל ולשבר חיישינן ודאי דנגעו אא"כ יוצא ונכנס דמרתתי מקמיה ולהכי נקטה מתניתין בלשון זה שהיו גנבים ונמלכו והלכו להם משום דאיירי בכה"ג דמוכח מילתא דע"י גנבים בכוונה נעשה אבל היכא דלא מוכח מילתא דע"י אדם בכוונה נעשה אלא י"ל דע"י הריסה או ע"י טילטול או ע"י בהמות או תינוקות שלא בכוונה נתקלקל נוכל לומר דלא בעינן כה"ג יוצא ונכנס ואמרינן שלא בא לשם אדם מעולם ליגע ולנסך ובהכי איירי בתוספתא בחלון האוליירין וכן במרדכי וסמ"ק ולא פליגי אהדדי במידי דכ"ע מודו דהיכא דנוכל לתלות הקלקול בשאר בריות או שלא בכוונה תלינן. ואע"ג דלכאורה משמע דפליגי נראה עיקר כמו שחלקתי. הנראה לע"ד כתבתי:
מתוך: תרומת הדשן/א/רו (עריכה)
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
שאלה רו עריכה
אחד שולח גבינות חתומים בשק ממקום למקום ע"י נכרי והלך גם הוא למקום ההוא וכשהביא הנכרי השק עם הגבינות ראה היהודי שהיה החותם נשבר ומקולקל לגמרי והיה ניכר בוודאי שהיה נפתח השק ושאלו לנכרי מדוע עשה ככה והשיב שעבדיו שהוליכו העגלה עשו כך אבל לא לקחו כלום ואומר שימנו אותם וימצאו מספרם שלם וכן עשו ומצאו מספרם וגם היהודי הכיר מקצתם הטובים והשמנין שבהן בטביעת עין שהן שלו אבל מקצתם לא יוכל להכיר כי לא נתן בהם בתחילה טביעת העין כ"כ. יש לחוש באותם שלא הכיר שמא החליף בגבינות של נכרים או לאו:
תשובה יראה דאי לאו דהוי מכיר מקצתם שהן היו הטובים והשמנים בהן פשיטא דהיינו חוששין באותם שאינו מכיר שהרי כתבו המחברים בשם ר"י שהתיר גבינות שהיו חתומים בדפוס של עץ והניחום ביד נכרי ושכחו הדפוס ביד נכרי שהיה לחוש פן עשה הנכרי ג"כ גבינות אחרות וחתם אותם עם הדפוס והחליפם בשל ישראל והתירם ר"י משום דנכרי ירא להחליף ולזייף עם הדפוס פן לא יכוין ממש בחותמו כמו שרגיל הישראל לחתום ובסמ"ג כתב טעם אחר משום דהגבינות שנעשו מקרוב היו לחין יותר משמע דווקא מהני טעמי שרי הא לאו הכי ודאי חיישינן לאחלופי אפי' בדיעבד וכ"ש בנ"ד דאיכא שור שחוט לפנינו שהרי הנכרים שלחו יד בהן ששברו החותם ופתחו השק אבל כיון דניכרין יפה בטביעת עין שהשמנים והטובים שבהן לא החליפו יש להתיר כולן דסברא פשוטה היא לומר אם היו מחליפים הטובים והמשובחים היו מחליפים ואין לחוש שמא לא נמצא להן גבינות אחרות כדוגמות המשובחות והיה ירא פן יכיר הישראל בחילוף אבל דוגמת הגרועות נמצא להן מגבינות אחרות דכולי האי לא דייקינן ולא חיישינן בכה"ג וראיה מהא דאיתא במרדכי פ' ר"י דנכנסו גנבים במרתף של ישראל של יין והיו חביות וגם כוכים פתוחים מליאות יין והתיר היין שבחבית משום דלא חיישינן שמא משכו מהן לפי שהכוכיות היו מזומנים לפניהם והשתא אמאי לא חיישינן דילמא משכו מן החביות לפי שרצו לטעום אם ימצא טוב יותר מן היין שבכוכיות אלא ודאי לא תלינן אלא בדבר הפשוט וההווה וכי היכי דהתם המזומן לפניהם הוא ההווה ה"נ בנדון דידן המובחר ההווה להחליף ואע"ג דכתב אשירי פ' גיד הנשה וז"ל וכן ראיתי רבותי שהיו מתירים בשר יבש שנשתלח מעיר לעיר ונתקלקל החותם וכל חתיכות שהיה ניכר בהן חתיכת יד ישראל כגון נטילת חוט דיד ונטילת חוט דחזה התירם ע"כ משמע דווקא אותם חתיכות ולא אחרות התירם ואע"ג דהחזה הוא החתיכה המובחרת לא אמרינן אם איתא דאחליפי המובחרת היו מחליפים דשתי תשובות בדבר חדא דהתם איסור נבילה דאורייתא והכא איסור גבינה אינה אלא מדרבנן וקיל לפי אפי' יותר מסתם יינם דבעי חותם בתוך חותם וגבינה שרי בחותם אחד ועוד דשאני התם דחזה ניכרת בנטילת החוט והיה ירא להחליף פן יכיר הישראל ולכך החליף האחרות אע"ג דהוו גריעי אבל בנ"ד דלא הוי שום היכר בהמשובחות טפי מבאחריני לעולם אמרינן מדלא הוחלפו אינהו לא הוחלפו נמי אחריני: