תרומת הדשן/א/דיני יו"ט וחול המועד


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה עחעריכה

דורון שהובא לישראל שיש בה חשש מחובר או צידה ביו"ט ראשון שרי לישראל אחר ביו"ט שני או לאו:

תשובה יראה דבסתמא דמלתא אין להתיר דאשירי וסמ"ק פליגי בה והורה אחד מהגדולים כדברי סמ"ק אמנם אם יש בדבר צורך כגון שזימן אורחים נכבדים וקבעיא להו הך דורון נראה דיש לסמוך אדברי האשירי דכתב אפי' לפר"י שרי לישראל אחר משום דליכא למיגזר בכה"ג ולכך נראה להתיר הואיל ולפרש"י שרי אפי' לאותו ישראל שהובא בשבילו וכעין זה שרי בסמ"ק בדבר הבא מחוץ לתחום ביו"ט שני אם הובא בראשון אפי' לפי מה דס"ל כפר"י הואיל ולפרש"י שרי דבר של צידה או מחובר ונראה קצת דהואיל דידן עדיף מההוא הואיל דהתם צ"ל הואיל ורש"י לא גזר אפילו בצידה ומחובר מסתמא ר"י לא מפליג כולי האי דגזרינן אפילו במחוץ לתחום שהוא איסור דרבנן ואהא איכא למימר דלמא ר"י סבר דבדרבנן נמי גזרינן כדאשכחן בכמה דוכתא דלפעמים עבדינן לרבנן חיזוק טפי אבל בהואיל דידן אמרינן שפיר כיון דרש"י לא גזר אפילו לאותו ישראל מסתמא ר"י לא מפליג כ"כ ליגזור לישראל אחר דלא ידע לי' לנכרי דמצי למימר לו שיביא בשבילו ולפי מאי דכתיבנא בסתמא דמלתא דאסרינן אפילו לישראל אחר כדברי סמ"ק א"כ אם הובאו דגים ביו"ט ראשון שחל להיות בה' א"א להנות מהן אפילו בשבת שאחר יו"ט ואע"פ שכתב אשירי שם בשם רבינו יחיאל דאפי' לפר"י שרי בשבת שאחריו אע"ג דלא המתין עדיין בכדי שיעשו בשעת התירה כדבעי לפר"י מ"מ כולי האי לא מחמרינן לאסור מראשון לשני וגם בשבת שאחריה שני דנראה דכל זה בפירות שנלקטו מן המחובר דחזו לשבת למיכלינהו חיין אבל דגים דצריכים בישול ובשבת אסור לבשלו וביו"ט שני נמי א"א לבשלו משום דמוקצים הן ואסורין אפילו לישראל אחר והכי משמע מדברי אשירי דכתב דבר הבא מחוץ לתחום שרי לטלטל משום דשרי לישראל אחר משמע הא לאו הכי אסור. הנראה לעניות דעתי כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה עטעריכה

קנו ביצים מן הנכרי ביו"ט שחל להיות אחר השבת והנכרי היה מסיח לפ"ת שנולדו קודם ב' או ג' ימים יש לסמוך על דבריו ולהתיר הביצים לאוכלן באותו היום או לאו:

תשובה יראה דלא שרינן להו ולא סמכינן אדבריו של נכרי כה"ג אפילו במסיח לפי תומו דחיישינן דלמא נולדו ביו"ט והיי אסורים דאורייתא הואיל ואחר השבת הוא מטעם הכנה והכי פסק רב אלפס בריש ביצה דקי"ל כרבה דסבר ביצה אסורה מדאורייתא ביו"ט אחר השבת משום הכנה ובאיסור דאורייתא לא סמכינן אנכרי מסל"ת כדקאמר רב אשי בהדיא פ' הגוזל דאין מסל"ת כשר אלא בעדות האשה ובשבויה דאקילו בה רבנן ובשאר מילי דרבנן ולא באיסורי דאורייתא. ובסמ"ק בהלכות גירושין אייתי דברי רב אשי לפסק הלכה והא דכתב במרדכי בריש ביצה דנכרי מסל"ת נאמן על הבצים שנולדו קודם יו"ט שהרי אינו משביח מקחו דיותר טובים אותם שנולדו היום משנולדו אמש י"ל דההיא איירי ביו"ט דעלמא שאינו לאחר השבת דבדידיה ביצה שנולדה אינה אסורה אלא גזירה דרבנן כדאיתא בהדיא בגמרא ולכך סומכים אדברי נכרי מסל"ת אבל לעולם ביו"ט שאחר השבת דאיכא חששא דאורייתא לא סמכינן עליה. וא"ת הא דאמרינן פ' גיד הנשה דמין בשאינו מינו אמרו רבנן לטעום קפילא ופרש"י דסמכינן עליה קפילא דנכרי מסל"ת דאין מודיעים לו שצריכים לטעום אותו בשביל איסור והיתר ואי קאמר דאינו טועם בו האיסור שרינן התבשיל וכ"כ א"ז במס' ע"ז בהדיא ואע"ג דלפר"ת טעם כעיקר דאורייתא במין בשאינו מינו י"ל דקפילא שאני דאומנתו בכך ולא מרע חזקתו ולא חיישינן דלמא משקר או לא דייק והכי איתא בהדיא בטור יו"ד דמסקנת הרא"ש דבעינן תרתי קפילא אומן ושהוא מסל"ת ודלא כרשב"א דסבר דכל חד מהני מסל"ת אפי' אינו קפילא וקפילא אפי' מודיעין לו שצריכים לטעימתו בשביל איסור והיתר משום דאומן לא מרע חזקתיה סמכינן עליו וא"ת תקשה לדידי אמאי מהני מסל"ת אפי' אינו אומן י"ל דסבר כרש"י דטעם כעיקר דרבנן ולכך סמכינן עליו מסל"ת אפי' אינו אומן אבל היכא דאיכא ספיקא דאורייתא לא. אמנם נראה דאם חל יו"ט ראשון בשבת וביום א' דהשתא הוי יו"ט שני יו"ט שלאחר השבת אפ"ה סמכינן אנכרי מסל"ת משום דלדידן דבקיאינן בקביעותא דירחא אינו אלא מדרבנן אע"פ שלענין נכרי שהביא דורון לישראל דבר שיש בו חשש צידה או מחובר דאסרי לה עד מוצאי יו"ט בכדי שיעשו הואיל ונעשה בו איסור דאורייתא משא"כ בדבר הבא מחוץ לתחום ולהאי אסור אע"ג דבצד דאורייתא תליא מלתא מ"מ אסרינן לה ביו"ט שני כמו בראשון אפילו לדידן דבקיאין בקביעא דירחא י"ל שאני התם דאותה גזירה לא שייכא אלא לענין איסור יו"ט ומש"ה לא מפלגינן בין ראשון לשני כמו שלא חלקו חכמים בשום איסור אלא אסרו בשני כמו בראשון בר מלגבי מת. אבל איסור דלא נסמך אנכרי מסל"ת לא לגבי יו"ט איתמר אלא כללא הוא בכל התורה היכא דהאיסור מן התורה לא סמכינן עליה ולפיכך בראשון דהוי דאורייתא אסור ובשני דלדידן אינו אלא מדרבנן שרי ונראה נמי דכ"ש ב' ימים דר"ה דקי"ל נמי נולדה בזה אסור בזה אם הנכרי מסל"ת סמכינן עלויה דהכא ליכא הכנה מן התורה כל עיקר:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה פעריכה

בני אדם הקונים בשר ושוחטים מערב יו"ט ואין מולחים אותה אלא ביו"ט שפיר דמי או לא:

תשובה יראה דלכאורה אסור הוא דהכי כתוב בהדיא במרדכי פ"ק דביצה לאסור בשם רבינו אפרים אמנם אחד מהגדולים קבל מרבותיו דלא נהגינן בההיא כמרדכי דהדבר ידוע שהבשר השוהה במלח מפיג טעמו. מיהו נראה שיש להשיב על קבלה זו מהא דאיתא באשירי בהגה"ה פ"ק דביצה מהא דרב אדא מלח גרמא גרמא משום פסידא שלא יסריח הבשר התירו הערמה זו משמע אדרבה כשהבשר שוהה בלא מלח איכא פסידא טפי ויש לתרץ קצת דההיא איירי ביום ראשון או ביום שני והוא ע"ש דאי לא מלח ליה האידנא מסריח עד יום ג' אבל מ"מ מעיו"ט ליו"ט לא מסריח ואדרבא משבח טפי משאם הי' מולחו ושוהה במליחה ובכל דהו מחלקין לענין מליחת בשר ביו"ט משום דאין עבוד באוכלין כדכתב באשירי אהא דמוליח אדם כמה חתיכות אע"פ שא"צ אלא לאחד א"כ יש לסמוך אקבלה דלעיל. אמנם מסתפקינא בדגים שקרעו אותם מעיו"ט אי שרי למולחם ביו"ט דדילמא משום דהמליחה מעלה טפי לדגים מלבשר אסור דאמרינן פ' מפנין בשר תפל מותר לטלטל דחזי למיכל ודג תפל אסור לטלטלו דלא חזי למיכל אבל דג מלוח מותר לטלטלו דחזי נמי למיכל חי וכיון דמועלת בהן המליחה א"כ שייך בהו עיבוד טפי כדאמרינן פ' ח' שרצים אמר רב נחמן מריש הוה מלחנא פוגלא אמינא אפסדה ליה כו' וא"כ יש להחמיר בדגים טפי אך אדרבה נראה לעינים שיש מיני דגים שבשרם רך שמתקלקלים בשהייה מועטת במלח ובודאי מפיגים טעמן טפי מבשר ואינהו ודאי שרי ויש ג"כ מיני דגים שאדרבה אם שוהין במלח משביחים ואינהו ודאי צריך למולחן מעיו"ט:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה פאעריכה

פתילה שלא הודלקה וכבתה קודם שבת ודלקה בשבת וכבתה ועדיין היא ארוכה שאפשר להדליק בצדה השני שרי להדליק ביו"ט שאחר שבת באותו צד השני או לאו:

תשובה יראה דצריך לדקדק יפה בדבר דמרדכי בריש ביצה כתב דפתילה כה"ג אסור להדליק ביו"ט מטעם הכנה שבמקום שכבתה נוחה היא וטוב יותר להדליק משהייתה כבר וא"כ היה שבת מכין ליו"ט וכן כתב שם אשירי מטעם הכנה וכתב עוד במרדכי בשם ראבי"ה דאפי' לטלטל אסור כמו ביצה והשתא משמע בהדיא מן המרדכי דלעיל דדווקא במקום שהודלקה ונכבית שם טובה יותר להדליקה אבל באידך גיסא לא הוכנה. והא דאסר לה ראבי"ה לטלטל אע"ג דחזי להדליק בה באידך גיסא צ"ל דאיירי כגון שהיא קצרה שאינה ראויה להדליק בה באידך גיסא אמנם נראה דאע"ג דלא חשיבי הכנה באידך גיסא מ"מ אסור להדליק בה שם דכיון דהכנה דאורייתא היא כדאיתא להדיא בגמרא א"כ גזרינן דילמא אתי למיעבד באידך גיסא ודמי להא דאמרינן פ"ק דחולין דבמגל יד לא ישחוט לכתחלה משום דילמא אתי למיעבד באידך גיסא כיון דאיסור הכנה דאורייתא היא שייך למיגזר בה כמו בשחיטה אפס לכאורה יש להוכיח דהכנה זו דפתילה לאו דאורייתא היא. והא דמייתי במרדכי מן הירושלמי דחכמי הדור דמוה להכנה צ"ל דלאו לגמרי דתיהוי דאורייתא אלא דמעין הכנה היא ומדרבנן ואין זה דוחק לומר הכי שהרי כתב במרדכי בשם ר"י תלמוד דידן לא חשיב ליה הכנה כל עיקר הואיל וגוף הפתילה איכא בעולם וא"כ סברא לומר דירושלמי נמי לא חשיב הכנה מדאורייתא*). והכי מוכח באשירי שם דמפרש וז"ל הילכך בשבת ויו"ט ובשני י"ט של ר"ה אסור להדליק בליל י"ט שני הפתילות שכבו בראשון אם לא שנדלקו ונכבו בחול דהשתא הוכנו מעיו"ט וכך הלפידים שכבו בראשון אם לא שירבה עליהם עצים אחרים ויבטלם עכ"ל מדכתב דמצו לבטלו בעצים אחרים ע"כ סבר דלא אסירי הלפידים מדאורייתא דאיסור שהוא מן התורה לא שרי לבטל כדאיתא התם בהדיא בגמרא ואשירי נמי מייתי לה ולפידים ופתילה הכל חדא היא. וי"ל דאשירי לא קאי דמאי דכתב שאם לא שירבה אלא אשני י"ט של ר"ה דהתם ודאי לאו דאורייתא היא דמן התורה אין יו"ט אלא יום אחד א"נ קאי איו"ט ושבת ואיירי ביו"ט שני שלאחר השבת והלשון משמע קצת הכי דכתב להדליק בליל יו"ט שני ואילו שבת ויו"ט לא הזכיר התם כי היכי דלא ליהוי עלה שריותא דביטול וצ"ע (בסימן) [בס'] אשירי ולפי מה שבארנו שאסור להדליק באידך גיסא א"כ אסור לטלטל כדכתב ראבי"ה והיה נראה אפי' היא מונחת בפי הנר דצריך הוא למקומה להניח אחרת תחתיה ואע"ג דקי"ל דכל כלי אע"פ שהוא מוקצה לטלטל מ"מ לצורך גופו ומקומו מותר גבי פתילה לא שרי דלאו כלי הוא כדמשמע לשון הספר דפ' במה מדליקין דקאמר רבי עקיבא הקיפול מועיל וכי קמדליק בעץ בעלמא קמדליק אלמא דחשיב כעץ בעלמא ולא בתורת כלי כדמוכח התם אמנם בתוס' פ' כירה דקאמר הנח לנר ופתילה איתא להדיא דפתילה שלימה חשיב כלי ודוקא שברי פתילה מיקרי צרורות ולא כלי וכן משמע בכמה דוכתי בגמרא דיש בפתילות משום תיקון מנא משמע קצת דכלי היא ומ"מ י"ל דהך פתילה חשיב כדחייה בידים מיו"ט שלאחר השבת מטעם הכנה וכיון דלא קי"ל כר' שמעון בדחייה בידים ע"כ אפילו לצורך גופו ומקומו אסור דאי מחמה לצל אפי' ר"ש מודה בכלי שמלאכתו לאיסור דאסור מחמה לצל כדאיתא שילהי פ' במה מדליקין ובהגה"ה באשירי פ' כירה וצ"ע במרדכי פ' כירה דלא כתב כמו התוס' והגה"ה באשירי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה פבעריכה

מת ביו"ט ראשון ואשתהי משבת שלפניו או ע"י אונס ואין רוצים לקברו בו ביום שרי לישראל אחר להוציא חוץ לכרמלית כדי לקוברו למחר או לאו ואם קוברין אותו בו ביום ע"י עממין היאך עושין עם טהרתן:

תשובה יראה דחלוקים דקבורת מת ביו"ט צריכים דקדוק יפה היאך לנהוג בהן כי רבוותא פליגי טובא כמו שאבאר גרסינן פ"ק דביצה אמר רבא מת ביו"ט ראשון יתעסקו בו עממין מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ואפילו ביו"ט שני של ר"ה משא"כ בביצה אמר מר זוטרא לא אמרן אלא דאישתהי אבל לא אישתהי משהינן ליה רב אשי אמר אע"ג דלא אישתהי לא משהינן ליה מת ביו"ט שני כחול שווינהו רבנן אפילו למיגז לי' גלימא אפילו למיגז ליה אסא ע"כ. והנה הרבה גאונים קדמונים שאלתות דרב אחאי ובמרדכי פ' תולין וה"ג ואשירי פ"ק דביצה ויתר גאונים פסקו דלא קברינן ביו"ט ראשון אפי' ע"י עממין אא"כ מישתהי משבת שלפניו או שהיה צריך לשהות בשביל שבת שלאחריו או דאישתהי משום אונס או טורח צבור ואפי' לא אישתהי אלא שרואין בו שלא יוכל לשהות מחמת חום ונפוח כה"ג חשיב כמו אישתהי כך כתב בא"ז והיינו כמר זוטרא דלעיל וס"ל להנהו גאוני דמר זוטרא קאי אכל מילתא דרבא ואיו"ט שני ע"י ישראל ואיו"ט ראשון ע"י עממין רב אשי דפליג לא פליג אלא איו"ט שני דאל"כ הוה הלכה כרב אשי א"נ דסבירא להו כמר זוטרא וכן פסק בא"ז דאפילו ביו"ט שני לא יתעסקו בו ישראל אא"כ אישתהי והיינו דלא כרב אשי וסמ"ג מייתי דברי רב אשי לפסק הלכה בסתם אכל מילתא דרבא וכן כתב הרמב"ם בסתם כדברי רבא ורב אשי ולא חלק מידי בין אישתהי ללא אישתהי ובהגה"ה שם כתב עלה דדעת הרמב"ם כדברי סמ"ג וכן כתב אשירי דקי"ל אפי' לא אשתהי וכ"כ במרדכי פ' תולין דנהגו לקוברו ע"י עממין אפילו מת בו ביום ומטהרין אותו ע"י עממין מפני שצריך סדין משום כבוד ואתי לידי כיבוס בלשון הזה כתב וכתב עוד שם בשם ראב"ן דהיכא דאישתהי ורוצים לקוברו ע"י עממין דאין עממין עושים רק עשיית הארון ותכריכין אבל ישראל ילבישוהו ויוציאוהו וישימוהו בקבר דהנהו שרי אפילו לישראל מכח מתוך שהותרה כו' וכ"כ בהגה"ה במיימוני משום שמחות מהר"ם ומהשתא נבאר שאילתינו ונראה דהיכא דרוצים לקוברו בו ביום קוברו ע"י עממין אפילו לא אישתהי כמו שפסקו הגאונים דבתראי הוו וכדכתב מרדכי דנהגו כן והלבישה וההוצאה שרי אפילו ע"י ישראל ואע"ג דכתב בא"ח והרמב"ם אסר סמכינן אדרבינו יואל ואשירי דמסיק כוותיה ושרי אע"ג דאינהו איירי באישתהי היינו משום דסבירא להו לראב"ן ולרבינו יואל דלא שרי קבור' ביו"ט ראשון כל עיקר אלא באישתהי אבל לעניין לבישה והוצאה אין חילוק דסברא דמתוך שייכא בלא אישתהי כמו באשתהי וא"כ לדידהו דשרינן לקבורה בדלא אישתהי הוצאה ולבישה נמי שרי. אמנם היכא דאין רוצים לקוברו בו ביום אלא שרוצים להוציא מן הבית לבית הקברות כדי לקוברו למחר ומוציאין אותו היום בשביל עגמת נפש או משום כהנים אין נראה דשרי וכן כתב בהדיא באשירי פ"ק דמועד קטן מפרש"י דאפילו ביו"ט שני אם אין רוצים לקוברו בו ביום לא שרי לעשות בו שום איסור מלאכה רק טילטול בעלמא ודבר שאין בו טורח ואפילו ע"י נכרי אסור מדלא מסיק רק טילטול הא הוצאה אסור אפילו לכרמלית נמי מלאכה דרבנן נקראת ואע"ג דמשמע דלכבסו למת וליגזוז שערו נמי שרי מ"מ הוצאה הוא מלאכה טפי דגזיזת שער של מת אינו מלאכה כלל (ובסימן) [ובס'] אשירי כתב בסתמא דכל מלאכה אסור בר מטילטול ע"ש באשירי. וא"ת דשרי הוצאה אפילו כה"ג מכח מתוך י"ל דכיון דאילו מצינו לקוברו ביו"ט לא חשיב אפילו קצת צורך היום. ואנן בעינן צורך היום קצת לטעמא דמתוך ובעניין הטהרה דכתב המרדכי דעושין ע"י עממין מצאתי תשובה נכרית דכתוב בה דישראל מטהרים אותו וכן נמצא כתוב על שם אחד מהגדולים וכן הדעת נוטה דמה שכתב מרדכי דצריך סדין מפני כבוד אדרבא יש לחוש טפי לכבוד זה לטהרו ע"י ישראל בידים או בקש וע"ג עור דליכא למיחש לסחיטה וכיבוס משנעשה ע"י נכרים בסדין דמרדכי גופיה כתב שם בפ' תולין בתשובה ר"ב דאפילו בהוצאה מבית לכרמלית למת ע"י ישראל ולא ע"י נכרים כש"כ לטהרתו אם יגעו בו הנכרים הטמאים כזבים לכל דבריהם. ולענין מת ביו"ט שני בין אישתהי בין לא אישתהי רבינו תם מחמיר לעשות ע"י ישראל משום טעמיה דחברין כדאיתא בגמ' דביצה ומשום דאין אנו בני תורה כדשלח להו לוי לבני בשכר בפ' תולין וכמה גאונים הסכימו לר"ת להחמיר ור"י פסק לקולא וכן הרמב"ם וסמ"ג דלעיל וכן רב אלפס לא הביא רק דברי רבא ומר זוטרא ורב אשי עליהם כהוויתם בלא חלוק וכן מסיק אשירי. ובא"ז כתב דריב"א התחיל בעצמו לחפור בקבר ביו"ט שני וחפרו תלמידיו אחריו וכתב אשירי דנהגו באשכנז ביו"ט שני שעושים ע"י נכרים עשיית הקבר והארון והתכריכים כל מלאכות שהן דאורייתא אבל כל מה שהוא רק איסור דרבנן עושין ע"י ישראל. ונראה היינו בדאיתא נכרים אבל אי לא אפשר ע"י נכרים כגון ביום אידם וכה"ג עושין הכל ע"י ישראל ונראה דאפי' בי"ט של ר"ה יש לעשות כן כדפסק רב אשי בי"ט שני כחול שוויוה רבנן לענין מת וקאי אמילתא דרבא דלעיל דאפי' יו"ט שני של ר"ה שרי גבי מת משא"כ בביצה. ואע"ג דנמצא כתוב על אחד מהגדולים דלא נהגו כן ביו"ט שני של ר"ה אין נראה דכיון דבכמה מילי חלוק יו"ט שני של ר"ה מיו"ט שני דגליות וכן לגבי מת פסק תלמודא להדיא דאין חילוק וכתב על מה שאין כן בביצה ר"ל כל דדמי לביצה ואין לנו לעשות פשרה ומנהג לשבור דברי התלמוד ואי שרינן יו"ט שני של גליות שרינן נמי ביו"ט שני של ר"ה הנראה לע"ד כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה פגעריכה

נכרי שהביא דורון לישראל ביו"ט חוץ לי"ב מיל והוא דבר שאין בו חשש מחובר או צידה אם אעפ"כ יש להחמיר בו כמו במחובר וצידה הואיל וכתבו רוב הגאונים דתחומין די"ב מילין דאורייתא הן:

תשובה יראה דאין להחמיר כמו במחובר וצידה כמו שאבאר וכבר נשאלה שאלה זו מחד מרבוותא והשיב כיון דנהגינן כר"י וה"ג דמפרשים הטעם מאי דאסרו חכמים דורון שהביא נכרי לישראל היינו משום גזירה שמא יאמר לנכרי להביא לו מן המחובר או דבר הנצוד ויעשה איסור דאורייתא בשבילו והאי טעמא לא שייכא כל כך בתחומין די"ב מיל דלא שכיח שיאמר לנכרי להביא לו אוכל או משקה כל כך מרחוק. ונראה להביא קצת ראייה דלא אסרו חכמים כה"ג מהא דאמרינן פ' בכל מערבין ההיא ליפתא דאתו למחוזא כו' עד מאי אמרת מחוץ לתחום אתאי הכא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר כ"ש הכא דאדעתא דנכרי קא אתי והשתא אמאי לא הוה חייש דילמא חוץ לתחום לי"ב מילין קאתי דלשון הגמרא משמע דלא הוה ידע מהיכן קאתי ואי מחוץ לי"ב מילין קאתי דינו כמחובר לאסור מ"מ אפילו לישראל אחר כדאיתא בסמ"ק דכתב דדבר שמינו במחובר שהובא לישראל ביו"ט ראשון אסור אפילו לישראל אחר ביו"ט שני של גליות אע"ג דליכא משום מוקצה דנולדה בזה מותר לזה אע"כ אפילו אתאי מחוץ לי"ב מילין לא מחמרינן ליה והוא כמו במחובר וצידה אע"ג דרמב"ם וסמ"ג וא"ז ומרדכי בשם רבינו יואל פ"ק דעירובין כולהו סברי תחומין י"ב מילין דאורייתא נינהו ויש לדחות ראיה זו דמש"ה לא הוי חייש בההוא ליפתא דעל האמת סמך דבשביל נכרים קאתי והכא בשביל נכרי ודאי שרי אפילו לישראל אפילו במחובר וצידה היכא דליכא מוקצה כמו ביו"ט ראשון ליו"ט שני ובחוץ לתחום אפילו די"ב מילין לא שייך מוקצה כלל וכ"ש הכא דאדעתא דנכרי קאתי דנאמר תלמודא לא קאי אלא אסתם תחומין והלשון משמע דידע ודאי דמחוץ לסתם תחומין אתי מדלא קאמר מאי קאמרת דילמא מחוץ לתחום כו' ותו דבמרדכי פ' אין צדין בראשו כתב בשם ראבי"ה ספק תחומין שרי לגמרי משום דלל"מ בה אוקמינן אחזקתן כמו גבי ספק מוכן. ומההיא סברא היה נראה נמי לדחות ראייה דלעיל דלהכי לא הוה חייש דילמא מחוץ לתחום די"ב מילין אתאי דליכא בה חזקה כמו גבי ספק צידה ומחובר דאיכא לאוקמה בה אחזקתה ולימא דהיום ניצוד והיום נתלש אמנם באשירי פ' אין צדין מוכח היכא דאיכא למיחש לאיסור דאורייתא חיישינן לספק אפילו אי ליכא חזקה דכתב דדרך סרטיא ופלטיא משום דלא שכיחא לא חיישינן להו הא אי הוה שכיחי חיישינן אע"ג דבדידהו נמי ליכא חזקה. אמנם נראה לחלק ולהתיר מטעם אחר דאין להחמיר בבא מחוץ לתחום די"ב מילין אפי' למאן דסבר דאורייתא היא כמו במחובר וצידה כדמסיק במרדכי שילהי פ"ק דעירובין אההיא דבכל מערבין בשמעתא דנתגלגל מחוץ לתחום דמשני התם שאני טומאה הואיל ויש לה עיקר מן התורה אבל תחומין דרבנן ומפרש במרדכי דאע"ג דתחומין נמי יש להן עיקר מן התורה די"ב מילין מ"מ אינה מפורש בתורה ולכך מקילינן בהו טפי מבטומאה אפי' טומאה דרבנן הואיל ועיקר טומאה מפורש בתורה ומהאי טעמא י"ל נמי דדוקא באיסור מחובר וצידה החמירו חכמים לאסור אם עשאו נכרי בשביל ישראל דאיסור מפורש בתורה בכל מלאכה לא יעשה בה אבל באיסור תחומין אפי' די"ב מילין הואיל ואינם מפורשים בתורה לא החמירו ואע"ג דבמרדכי פ' לולב וערבה משמע דאדרבה ערבה הואיל ואינה מפורש בתורה דוחין הקביעות בשבילו כדי לפרסם שהיא מן התורה ומשום לולב ושופר לא דחינן לפי שהן מפורשין בתורה דלגבי מצות עשה הקבוע בכל שנה שאני דהתם שייכי טעמיה דפירסום וק"ל:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה פדעריכה

בשר שנשחט מעיו"ט שרי לנקר אותו ביו"ט או לאו:

תשובה יראה דצריך להתיישב בדבר בהגה"ה במיימון בשם ראבי"ה כתב דמותר לנקר בשר ביו"ט אפי' נשחט מעיו"ט ואין בו משום בורר אוכל מתוך אוכל משום דא"א לאכול בענין אחר ע"כ נראה דר"ל דמשום דא"א לאכול בענין אחר מש"ה לא חשיב ברירה. וכן העתיק אחד מהגדולים בשם מרדכי דבניקור בשר לא שייך ברירה וכמדומה דבמרדכי דבני רינו"ס העתיקו דבמרדכי דבני אושטריי"ך ליתא ויש לתמוה על ההיא סברא דבהגה"ה במיימון כתב משום דא"א לאכול בענין אחר לא חשיב ברירה מההיא דפ' תולין דבין הגיתות מותר לתת יין עכור בשמרים לתוך המשמרת משום דבלא"ה משתתי הכי. וכן דקדק ר"י משום דמותר לסנן משקין של שקדים משום דמשתתי מקודם הכי כדאיתא בסמ"ג במצות שבת אלמא אדרבה משום דאפשר בלא הך ברירה מש"ה ליתביה משום ברירה גם בההיא הגה"ה מסיק דראבי"ה מייתי ראיה דשרי לנקר אע"ג דנשחט מעיו"ט מהא דשרי רב להפריש חלה ביו"ט מעיסה הנילושת מעיו"ט ואנן פסקינן בשם רוב הגאונים דלא ס"ל הכי ובהגה"ה באשירי גבי הא דמלח גרמי מוכח דריב"א סבר דבניקור בשר שייך ברירה מדלא התיר אלא משום פסידא הלא"ה אסור וע"כ מטעם ברירה והא דשרי משום פסידא היינו בשוחט ביו"ט דא"א מקמי הכי. אבל שחט מעיו"ט דאין הניקור מפיג טעמו ואדרבה מסריח טפי כדמוכח מדברי ריב"א לכך נראה דיש לנקר ע"י שינוי כמו בקופיץ או בקורדום דבסמ"ג כתוב אפילו מלאכה גמורה שהיא לצורך אוכל נפש אף אם אפשר לעשות מעיו"ט מותר לעשות" ע"י שינוי כמו דיכת מלח ואע"ג דאשירי ומרדכי פ' אין צדין כתבו דתחלת הרקדה אסורה ביו"ט אפילו ע"י שינוי. וה"נ מוכח בסמ"ג התם גבי דיכת המלח לפי סברת הרמב"ם שכתב הטעם דאסרו חכמים מלאכה שאפשר לעשות מעיו"ט כדי שלא ימתין לעשות כל אלו מלאכות ביו"ט ונמצא בטל משמחת יו"ט וא"כ יש לחלק דהרקדה היא מלאכה שרגילין לעשות הרבה בבת אחת. ושייך למגזר בה דילמא אתי לאימנועי משמחת יו"ט משא"כ בדיכת מלח או בניקור בשר אמנם לפי הר"ר נתנאל דמרדכי ריש ביצה דסבר דמקרא ילפינן לאסור כל אותן מלאכות דקודם לישה צריך להתיישב בדבר מ"מ יש לחלק ולתרץ:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה פהעריכה

צבור המבקשים לשלוח אחר מנהיג או אחר ש"צ לשוכרו על זמן לאחר מועד וצריכין לכתוב בשביל זה בחול המועד שרי למכתב לצורך בלא שינוי או לאו:

תשובה יראה דלא שרי והכי מוכח בהדיא מא"ז דכתב אין מגיהין אפי' אות אחת בספר העזרה פי' כשמוציאין בעזר' לקרות בו ואפילו לצורך רבים ע"כ אלמא דאפילו צורכי רבים אין כותבין במועד. וכן כתב אשירי פ"ק דמו"ק כלל בצורכי רבים דכל דבר שהוא מעשה הדיוט מותר לעשות במועד לצרכי רבים אפילו בלא שינוי אפילו שלא לצורך המועד ואפילו כיוונה מלאכתן במועד מטעם קדרה דבי שותפי כו' ואי לא עבדינא האידנא משתהי ולא מתעבד כלל. אבל דבר שהוא מעשה אומן אם אינו לצורך המועד אסור לצורך הרבים אא"כ יכול לשנות במלאכה ע"כ וסתם כתיבה שאסרו חכמים חשיבה מלאכת אומן כדמוכח מן המיימון שכתב מה שהתירו חכמים לכתוב שאילת שלום וחשבונות משום דאין אדם מקפיד על כתיבתו והרי הן כמעשה הדיוט משמע שאסרו חכמים משום דמעשה אומן הוא והא דשרינן לכתוב גיטי נשים ושיחרורי עבדים ושטרי חליצה ומיאונים אגרת שלום כו' צ"ל דהני בכלל מעשה ב"ד לפי שעה וספר העזרה י"ל דלא היה צריך לקרות בו במועד וכ"כ במיימון בהדיא דכתב תפילין ומזוזות ולהגיה בספר העזרה דאסור משום דלאו לצורך המועד הוא משמע דגיטי נשים ואינך דשרי משום דלצורך המועד הן. ואע"פ שראיתי מן אחד מהגדולים שכתב בעצמו במועד בלא שינוי בענין שאילותינו ממש וכתב הכותב הטעם ממש משום דצרכי רבים נכתבין בלא שינוי ואע"פ שהענין ההוא לא היה אלא לצורך אחר המועד אנא הנראה לע"ד כתבתי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה פועריכה

מי שהמיר דתו ובא ליטהר במועד שרי לגלחו כדי לטובלו ולהכניסו לדת אמת או לאו:

תשובה יראה דשרי דכיון דנהגינן לגלח בעלי תשובה כאלו עפ"י דברי ר' משה הדרשן כדפירש"י בפ' בהעלותך שנתן טעם להתגלח הלוים לפי שהיו כפרה על בכורי ישראל שחטאו בע"ז וע"ז קרוי מת ומת איתקש למצורע והמצורע טעון תגלחת וא"כ דמי להא דתנן פ' אלו מגלחין הנזיר והמצורע והעולה מטומאתו לטהרתו מותרין לגלח במועד ותניא עלה בגמ' דנזיר ומצורע אפי' היה להן פנאי לגלח קודם המועד מותרין לגלח במועד כדי שלא ישהו קרבניהם ובעלי תשובה נמי נראה להתיר כדי שלא ישהו כמה מצות שהרי אין מצרפין אותו לכל דבר שבקדושה עד שיגלח ויטבול ואע"ג דוודאי אינו מעכב מ"מ מנהג אבותינו תורה היא וכדאסמכינן אקרא ודחינן גילוח דרבנן מקמיה. ותו דאשירי פסק כלישנא בתרא דקטן שנולד אפי' קודם המועד דשרי לגלח במועד משום דגזירת חכמים שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול לא שייכי בקטן. ונראה דהבא לטהר כה"ג לא שייכי הגזירה כולי האי:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה פזעריכה

בחול המועד שאסור לתפור כדרכו אם יתפוש המחט בשינוי באצבעותיו שרי לתפור כי האי גוונא או לאו:

תשובה יראה דלא שרי ואע"ג דהעתיק אחד מהגדולים מדרשות הר"ח א"ז שמהר"ר אליעזר כתב לו בחול המועד וכשבא אצלו שאל היאך כתב בחול המועד והשיב לו תפס הקולמוס בין אגודל ואצבע כמו בכל מקום ונראה לומר דמתוך כך כששינה בשעת הכתיבה ואינו חושש בתיקונה שכתיבה מותר אף על פי שלמשתלח נראה שכתב כדין עכ"ל. מכאן היה משמע להתיר ולתפור ג"כ בכה"ג. אמנם י"ל דאין לדמות מלאכת תפירה למלאכת כתיבה דמלאכת חייטין חשיבי טפי מלאכת אומן ממלאכת לבלברין דשכיחי טפי דידעי לה בני אדם כדאמרינן פ"ק דחולין ת"ח צריך שילמוד כתב חשיבה שכיחא ולכך מקילינן בה להתיר בה בשינוי מיעוט אבל מלאכת חייטין דלא שכיחי בבנ"א חשיבי מלאכת אומן ולא שרינן לה ע"י שינוי כזה ואע"ג דמשמע פ"ק דחולין דכתיבה לא שכיחי דקאמר בתר הכי ואידך הני שכיחי כדפרש"י התם לפירוש רבינו תם לא איתפריש הכי ולפירש"י נמי י"ל אינך שכיחי טפי משום דבקי בהו מנעוריו אבל כתב צריך ללמוד לא שכיח היא. ועוד נראה מדנחית לפרושי במתניתין היאך ישנה האומן בתפירתו כדקתני האומן מכליב משמע דווקא בשינוי כה"ג שניכר בתפירה עצמה שרי ולא בענין אחר. ובסברא מועטת מחלקינן בין המלאכות בחול המועד וכדאמרינן פ"ב דמו"ק דהלכות מועד עקרות הן ואין ללמוד זו מזו:


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

שאלה פחעריכה

הסדינים הקטנים שמלפפות בהן התינוקות שרי לכבסן במועד שנים או שלשה יחד או לאו:

תשובה יראה דשרי אע"ג דכתב מהר"ם בהלכות שמחות דאין לכבס בגדי קטנים אלא אחת אחת וכ"כ בהגה"ה במיימון נראה דרוצה לומר דווקא חלוקותיהן ומטפחותיהן אע"ג דאית להו תרי דמטנפי. אבל הני סדינים קטנים דלא סגי לתינוק באחת מהן אלא צריכין בכל פעם שלשה או ארבעה לכרוך בהן התינוק שרי לכבס שלשה או ארבעה בפעם אחת ותו דבהני סדינים איכא רבותא לתינוק מהאי טעמא מתיר במרדכי בשם רבי יודא בפ"ב דביצה לרחוץ את התינוק ביו"ט משום דכל מידי דאית ביה רבותא לתינוק לא גזרו בה רבנן. וכיבוס בחול המועד אינו אלא גזירה אע"ג דכתבו החבורים מן הירושלמי דבגדי קטנים מותר לכבס משום דדמיין למי שאין לו אלא חלוק אחד לפי שהן מטנפין את בגדיהם תמיד ובמי שאין לו אלא חלוק אחד כתב בסמ"ק דבעינן אזורו מוכיח עליו הלא"ה אסור לכבס נראה דבגדי קטנים לא בעי שום מוכיח דניכרים הם וידוע דשל קטנים הם וכ"ש סדינים קטנים: