תפארת ישראל על כתובות ג

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכיןעריכה

משנה אעריכה

אלו נערות:    אף שהן פסולות:

שיש להן קנס:    דבאנס נערה בתולה נותן לאביה נ' כסף:

ועל הנתינה:    עי' יבמות [פ"ח מ"ג סי' ט"ו]:

ועל הכותית:    כשהחריב סנחריב שומרון הביא עכו"ם מעיר כותה ומספרוים ומבבל וכדומה והושיבם שם [כמלכים ב' י"ז פכ"ד]. וכשטרפום אריות היער, נתגיירו מיראה [ומפני שהרוב היו מכותה, נקראו כולם כותיים]. וקמ"ל דאפ"ה גרי אמת הן:

ושנשתחררו:    עפ"ק מ"ב:

פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד:    דאפילו נבעלו אז בתוליהן חוזרים:

ועל אשת אחיו:    מאמו, שנתקדשה ונתגרשה או נתאלמנה, או באשת אחיו מאביו שנתקדשה ונתגרשה, או בנתאלמנה והניח בנים מאחרת, דאילו עדיין אשתו הרי הוא בחנק וקלב"ם:

ועל אשת אחי אביו:    שנתקדשה לו ונתגרשה או נתאלמנה:

אין בהן מיתת בית דין:    דחיוב כרת אינו פוטר מתשלומין. מיהו בהתרו בו, דאז חייב מלקות, אז פוטר מתשלומין:

משנה בעריכה

יתירות על בנות שלש שנים ויום אחד:    דודאי נבעלה. ואף דשבוייה רק מדרבנן בחזקת בעולה, אפ"ה מדרבנן אין לה קנס, גזירה שמא תנשא שבוייה לכהן:

אף על פי שגדולה:    אע"ג דאסורה לכהן, אפ"ה לענין ממונא לא מצי בועל פטר נפשיה ולא קיי"ל כן:

הבא על בתו:    מיירי בנתארסה ונתגרשה דאז קנסה לעצמה [כר"ע במ"ג]. או מיירי בבא עליה ואח"כ בגרה [כרפ"ד] דג"כ קנסה לעצמה ולא לאביה:

וכל המתחייב בנפשו אין משלם ממון:    אפילו בשוגג, אבל בכרת ומלקות, רק במזיד והתראה פטור מתשלומין, ומה"ט צריך לכולה מתניתין, אע"ג דכולה כבר מדיוקא דרישא שמעינן לה, אלא משום דמשנה א' רק בלא התרו בו, והכא בין בהתרו או לא התרו בו, וגיורת דנקט היינו לאשמועינן דיוקא דסתמא דכל שמסופק אם היא בת ג' הוה כוודאי אינה בת ג' ופטור:

ולא יהיה אסון ענוש יענש:    לשלם דמי וולדות לבעל, הא אם יש אסון באשה, שהרגה, פטור ממון. ותנא ושייר ברישא בחייבי לאוין אלמנה לכה"ג, ותנא ושייר דסיפא בחויבי מיתות אשת אביו וכלתו, ואע"ג דהיכא דתנא "אלו" לא תנא ושייר. הכא דתני נמי בסיפא ואלו, גם בכה"ג תני ושייר [עי' פ"ק דקידושין]:

משנה געריכה

נערה שנתארסה ונתגרשה:    דבלא נתגרשה חייב מיתה ואין לה קנס:

וקנסה לעצמה:    אבל צער ובושת ופגם משלם לאביה:

משנה דעריכה

שנותן את הצער:    מה שאין כן מפותה אין לה צער:

והמפתה אינו נותן את הצער:    קמ"ל אפילו היה לה צער:

האונס נותן מיד:    [אע"פ שכונסה]:

והמפתה לכשיוציא:    ר"ל כשלא יכנס:

האונס שותה בעציצו:    בכלי מאוס שבחר בו, דאף שמאוסה מוכרח לנשאה:

[ר"ל שלא ישאנה: ]

משנה העריכה

נמצא בה דבר ערוה:    שזנתה אחר שכנסה:

ולו תהיה לאשה אשה הראויה לו:    ולא דחי העשה להלא תעשה. דכיון דתליא ברצונה מלמדין אותה שתאמר מחלתי לו, או דעשה כי הך דתליא ברצונה, אפילו מחילה א"צ:

משנה ועריכה

יתומה שנתארסה ונתגרשה:    הכי קאמר היתומה או הנתארסת ונתגרשה, דאלו קנסן לעצמן [כמ"ג]:

המפתה פטור:    דמחלה:

משנה זעריכה

הכל לפי המבייש:    לפי קלות המבייש, בשתו מרובה [(שו"ע חו"מ, תכ)]:

והמתבייש:    דלפי חשיבותו בשתו מרובה:

וכמה היא יפה:    כמה יתן אדם בעד שפחה בתולה לעבדו שאוהבו וכמה יתן לו בעד בעולה:

קנס שוה בכל אדם:    נ' כסף:

משנה חעריכה

כל מקום שיש מכר:    לאב בבתו, דהיינו בקטנותה:

אין קנס:    הבועלה אין צריך לשלם קנס:

וכל מקום שיש קנס:    דהיינו בנערותה:

ואין לה קנס:    וקיימא לן כחכמים דיש קנס לקטנה כל שהיא למעלה מג' שנים ויום א':

נערה:    בת י"ב שנים ויום א' שהביאה ב' שערות, היא נערה ו' חדשים, ואח"כ היא בוגרת [פירוש המלה בל"א [האאריגע]. דתרגום איש שעיר גבר בגר (כ(שו"ע יו"ד רלד, א)) ע"ש הכ' שדיך נכונו ושערך צמח יחזקאל ט"ז ז']:

משנה טעריכה

משלם בושת ופגם על פי עצמו:    קא משמע לן דבשתקה לא חיישינן לכבוד משפחתה כשנחזיק הלעז עליה שנתפתית, וכ"ש באומר אנסתי דמהמנין ליה, דלא פגם לה כל כך כמו בפתיתי:

ואינו משלם קנס:    דמודה בקנס פטור:

ותשלומי ארבעה וחמשה:    קמ"ל אף דגם הקרן כלול בד' וה', אפ"ה פטור מהקנס:

המית שורי את פלוני:    ואני חייב כופר, וקמ"ל כופרא ממונא:

או שורו של פלוני:    ושורי היה מועד:

המית שורי עבדו של פלוני:    ואני חייב ל' סלע, וקמ"ל דג"כ קנס הוה:

אינו משלם על פי עצמו:    וה"ה במשלם פחות ממה שהזיק, כתם שנגח, דמשלם חצי נזק קנס. ולא תני כל המשלם כמה שהזיק. דאתי למעוטי חצי נזק צרורות דהו"ל ממון. וזה הכלל, לאתויי מוציא ש"ר, והיוצא בשן ועין:

בועזעריכה

הלכתא גבירתאעריכה