תפארת ישראל על יבמות ג

משנה יבמות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על יבמות · ג · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

ארבעה אחין שנים מהן נשואים שתי אחיות:    ה"ה אשה ובתה וכדומה רק נקט הנך, משוסם דמואשה אל אחותה ילפינן צרות וג' אחין מפורש במ"ד:

ומתו הנשואים את האחיות:    ודוקא שמתו ברגע א' אבל בזא"ז דוקא בשניהן חיין אסור בשניהן, וה"ה במתה או חלצה [או נתייבמה] הראשונה מאח האחר אסור זה אעפ"כ בהשנייה הואיל שהשנייה תיכף כשנפלה נאסרה, אבל במתה או נחלצה שנייה מאח האחר, מותר זה ליבם הראשונה, שהרי בשעת נפילתה מותרת היתה, ורק כשנתאלמנה אחותה נאסרה להכי כשפקע זה האיסור, חזרה להיתירה תחלה [(שו"ע אה"ע, קעה)]:

הרי אלו חולצות ולא מתייבמות:    דא"א ליבם אחר שחלץ אחיו לאחותה, מדעכ"פ נאסרה עליו שעה א', פגע באחות זקוקתו:

ואם קדמו וכנסו יוציאו:    דזיקה אוסרת מדרבנן ומשום דשתיהן יבמות להכי לא דמי להך דפ"ב מ"ז:

רבי אליעזר אומר בית שמאי אומרים יקיימו ובית הלל אומרים יוציאו:    ולרבנן ב"ה לקולא, והכי קיי"ל:

משנה ב

היתה אחת מהן אסורה על האחד איסור ערוה:    כגון חמותו וכדומה:

והשני אסור בשתיהן:    דמדשתיהן מותרות לו, הו"ל כל אחת אחות זקוקתו. מיהו בנפלה חמות תחלה ואח"כ נפלה אחותה, כשייבם החתן את אחותה, הו"ל חמות לגבי אידך כיבמה שהותרה ונאסרה והותרה, דתחזר להיתירה הראשון:

איסור מצוה:    שניות מד"ס:

ואיסור קדושה:    ר"ל ערוה שאסורה מצד יחוס כפ"ב מ"ד:

חולצת:    שתיהן:

ולא מתיבמת:    דמדאורייתא רמיא קמי:

משנה ג

וזו היא שאמרו:    לעיל פ"ב מ"ג:

אחותה:    של ערוה:

או חולצת או מתיבמת:    דלאו אחות זקוקתו קנסיב:

משנה ד

או אשה ובת בנה:    הכא נקט לכולהו דקמ"ל דאפילו הנך דלא מפרשין בתורה פטיר ר"ש בנפלו לפני יבם א':

ולא מתיבמות:    אע"ג דכ"ש הוא ממשנה א' בד' אחין. וכן שאלני תלמידי הבח' כ' ברוך יצחק וואריש, נ"ל דנקט ד' אחין לרבותא דאינה מתיבמת, ונקט ג' אחין לרבותא דאפ"ה חולצת ודלא כר"ש דפטר לתרוויי' גם מחליצה, ודו"ק:

משנה ה

ואחד מופנה:    בלא אשה, וה"ה בנשוי נכרית:

ועשה בה מופנה מאמר:    מפורש רפ"ב:

בית שמאי אומרים אשתו עמו:    מדעשה בה כבר מאמר:

והלה תצא משום אחות אשה:    דס"ל ע"י מאמר הוה ככנוסה דאורייתא, שאחותה פטורה מחליצה:

ובית הלל אומרים מוציא את אשתו בגט:    משום מאמר דס"ל דאין כח במאמר לשוויי ככנוסה גמורה:

זו היא שאמרו:    זוהי למעוטי הך דפי"ג מ"ז:

אוי לו על אשתו:    שהפסידה בלא פשיעתו:

משנה ו

ואחד נשוי נכרית:    שאינה קרובה להאחים ולהאחיות:

נכרית חולצת ולא מתיבמת:    ובלא עשה בה מאמר אף ב"ש מודו דחולצת ולא מתיבמת:

הראשונה:    לנשואין, ולתוס' גרסינן השנייה:

משנה ז

הרי זו:    כל אחת:

הואיל ונאסרה עליו שעה אחת:    ושתיהן פטורות מחליצה:

גירש אחד מבעלי אחיות את אשתו:    ה"ה במתה א' מהאחיות וכלעיל ברישא רק רבותא קמ"ל אע"ג שהיא עדיין בעולם, וכ"כ נקט רישא רבותא:

צרותיהן מותרות:    אבל מת נשוי נכרית ואח"כ גירש זה, וייבם הנכרית ומת, לא הותרה לשני, מדקודם גירושין היתה צרת אחות אשה בזיקה, ובשעת נפילה ראשונ' של נכרית באיסור זיקה נפלה קמיה. מיהו בלא כנסה, ונפלו שתיהו לפניו מותרת הנכרית מחמת זיקת אחיו הראשון:

משנה ח

וכולן:    כל ט"ו העריות:

שהיו בהן:    מאח שמת:

הרי אלו:    צרותיהן *):

צרות חולצות ולא מתיבמות:    ונקט תנא הך בבא הכא והפסיק בין הבבות של הג' אחין. היינו משום דהנך בבות דלעיל בנשאו אחיות מיירי וקמ"ל דגם בכה"ג בהי' בהאח שנשא האחות תחלה וחי, רק ספק קידושין וכנס נשוי נכרית האחות ואח"כ מת גם הוא, הרי גם נכרית ספק צרת ערוה וחולצת ולא מתיבמת. ולא אמרי' אין ספק קידושין של חי מוציא מידי וודאי זיקה של אח שמת, דא"כ אחות גופה תשתרי מה"ט:

ספק קרוב לה:    שזרק לה קדושין או גט, במקום ששניהן יכולין לשמרו או שלא לשמרו, או שהיה ספק אם מונח בד' אמות שלו או שלה, בצידי ר"ה או בסימטא, דבר"ה לא קנו ד"א [(שו"ע חו"מ, רסח)]:

זהו ספק קידושין:    וה"ה בגירושין, וזהו, למעוטי זמן דבסיפא דלא תקנוהו בקידושין:

זהו ספק גרושין:    לאו דוקא, דהרי וודאי פסול מדרבנן וכל הנהו פסולים רק מדרבנן דקיימא לן עדי מסירה כרתי, ומדאורייתא אפילו ליכא כל הנהו, כשר [עי' בפתיחה לגיטין] ואפ"ה נקרא ספק גירושין, וכ"ש בשזרק לה גט ספק קרוב וכו' [כפרק ח' דגיטין מ"ב], אע"ג דספק ממש הוא לא אמרינן נוקי אחזקה ולא תחשב כמגורשת:

משנה ט

שלשה אחין נשואין שלש נכריות:    הומ"ל וא' מופנה אלא שרצה לקצר בלשון:

ולא שעליה זיקת שני יבמין:    דע"י מאמר זקוקה במקצת משני, ואסורה מדרבנן, גזירה שמא יאמרו ב' יבמות מבית א' יתיבמו שתיהן או חולץ לא' וייבם לאחרת, דאסור:

ר' שמעון אומר מיבם לאיזו שירצה וחולץ לשניה:    דמספקא לי' אי מאמר קני לגמרי או לא קנה כלל, להכי חולץ לאידך מספק, ואסור נמי ליבם שתיהן, דשמא מאמר קונה, והו"ל כשתי יבמות מבית אחד:

משנה י

החליפו את של זה לזה ואת של זה לזה:    שהוחלפו בשוגג, דאי במזיד היכי קאמר בסיפא שאחר שלשה חדשים שריא לבעלה:

הרי אלו חייבים:    חטאת. ומכאן משמע דלא לבד אונס שרי באשת ישראל רק גם שוגג דהרי הכא על כרחך לאו כאונס מחשבה דא"כ לא היתה חייבת קרבן ורק בחשבה שמותר לזנות אסורה כמהרי"ק שהביא רט"ז [ב(שו"ע יו"ד, צט)]. והנ"מ בחשבה שאינה מקודשת לו, וכמיכל בת שאול [סנהדרין י"ט ב'] היתה מותרת לדוד דבין אונס הגוף או אונס מחשבה, מחשב אונס, והיינו דקמ"ל מתני', וקמ"ל נמי דחיילי אסורים רבים זע"ז, כשחלו בב"א או בכולל או מוסיף, עוד קמ"ל אע"פ שהוחלפו בשעת כניסתן לחופה, שלא נכנסו לחופה עדיין אפ"ה חייבים אכולהו, מדנתקדשו כבר:

משום אשת אח:    ר"ל חייבים כל א' ב' חטאות, דבאיסור כולל או מוסיף או בת אחת, איסור חל על איסור, וה"נ כשנשאה חל איסור אשת אח ואשת איש בבת אחת, חזר אחיו וקדש אחותה, מגו דנאסר על ידי הנך קדושין בכל שאר אחוותא, נאסר נמי באשת אחיו זו משום אחות אשה, והיינו כולל, פירסה נדה, מגו דאתוסף איסור עלה לגבי בעלה, איתוסף נמי איסור נדה לאחריני, הרי איסור מוסיף:

ומפרישין אותן:    קודם שתחזור לבעלה:

ואם היו בהנות:    ר"ל בנות כהן נשואות לישראל:

נפסלו מן התרומה:    אחר מיתת בעליהן בלי זרע, וכן אסורות לכהן: