תפארת ישראל על גיטין ז

משנה גיטין, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

<< · תפארת ישראל · על גיטין · ז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

מי שאחזו קורדייקוס:    חולי המבלבל שנל האדם וה"ה מי שהוא שכור כלוט. אבל כשלא הגיע לשכרות לוט, כל מעשיו קיימין, ובעבר עבירה נהרג עליה [(שו"ע חו"מ רלה, כב)].

אין דבריו האחרונים כלום:    ולהכי, אחר שנתיישב דעתו כותבין ונותנין ואין צריך לחזור ולשאלו. אבל כל זמן שדעתו מבולבלת, אם כתבו ונתנו, לטור בטל מדאורייתא [(שו"ע אה"ע קכא, ב)] ולרמב"ם פסול רק מדרבנן, ולהכי יש חלוק אם רפואתו היא בידינו הר"ז פסול, ואם לאו אינו גט [שם]:

נשתתק:    נעשה אלם:

והרכין:    הטה:

בודקין אותו שלשה פעמים:    בג' דברים שאינן מצויין. כגון לשאול לו בחורף אם היום גדלים פירות באילן, ובקיץ אם שלג אפשר שיפול היום וכדומה:

הן:    כלומר תשובה כראוי:

הרי אלו יכתבו ויתנו:    ויבדיקוהו בג' מיני הן וג' מיני לאו בסירוגין, חד לאו וב' הן, וב' לאו וחד הן [(שו"ע אה"ע, קנא):

משנה ב

אמרו לו נכתוב גט לאשתך:    שלא תזקק ליבם:

ולעדים חתומו:    דמילי לא ממסרן לשליח [כסוף פ"ו]:

משנה ג

זה גטך אם מתי:    כך אמר בריא:

זה גטך אם מתי מחולי זה:    כך אמר שכ"מ. הו"ל כאילו אמרו זה גיטך וכו':

לא אמר כלום:    דאין גט לאחר מיתה. וי"א דלר' יוסי דס"ל זמנו של שטר מוכיח עליו, הו"ל כאמר מהיום, ושמא הלכה כמותו [קמ"ה]:

ואינו גט:    דמספקא לן אם תנאה הוה דהיינו אם אמות יהיה גט מהיום, ולפ"ז כשמת נתקיים התנאי, ומגורשת משעת נתינה. או חזרה הוה, שחזר בו ממה שאמר תחלה מהיום, רק שלא יהא גט עד אחר מיתה.

ואם לאו אינו גט:    ולכתחילה אין לגרש בתנאי [רק מדוחק, כגון שהבעל כהן, או שהחולה מצטער]. רק יעשו חרם וקנס שיחזרו לישא זא"ז [רמב"ם ט']. וכשמגרש בתנאי, לא יכתבו התנאי תוך הגט, ולא יאמר לסופר ולעדים לכתוב ולחתום בתנאי, רק יכתבו גט כשר, ובשעת נתינה מתנה על תנאי כך וכך [קמ"ז]:

משנה ד

לא תתיחד עמו:    עם המגרש על תנאי:

אלא בפני עדים:    אפילו ע"א, ואפילו עבד או שפחה, וסגי נמי בנכנס ויוצא. אבל בנתיחד עמה בלי נכנס ויוצא, חיישינן שמא בא עליה קודם קיום התנאי, וביטל התנאי וחזר וקדשה בביאה [קמ"ח]:

מפני שלבה גס בה בשפחתה:    [פערטרויט] [ונ"ל שהוא מלשון מהך גיסא, דהיינו צד. וה"נ ר"ל מצודדת ומקורבת עמה]:

מה היא באותן הימים:    בגרשה בחליו על תנאי מהיום:

כאשת איש לכל דבריה:    דודאי התכוון בתנאו שיתאחר זמן חלות הגט, עד שעה א' קודם למותו:

ואינה מגורשת:    דשמא לא יתקיים התנאי. ולא קאמר הר"ז ספק מגורשת. דכל מקום דקאמר מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה:

משנה ה

הרי זו מגורשת:    מעכשיו, ואפילו אבד הגט קודם קיום התנאי. עכ"פ כל על מנת כמעכשיו דמי:

ואם לאו אינה מגורשת:    ולא אמרינן דרק לזרזה אמר ל' יום:

על מנת שתתני לי אצטליתי:    [מאנטעל] בלשון לאטיין סטאלא:

ואבדה אצטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה:    ואילה"ק למה צריכה ליתן מעות נהוי כמת הבן לקמן מ"ו, דא"צ להניק ואפ"ה הוה גט. י"ל שאני הכא דאפשר שיקנה במעות אצטלה אחרת. ורבנן פליגי עליה. וקיי"ל כרבנן. מיהו בנתרצה במעות י"א דמהני [קמ"ג]:

משנה ו

שתי שנים:    ה"ק זה זמן הנקה, שבתוך זמן זה צריכה לקיים תנאו. אבל בשימוש אבא, כל עת שתרצה תשמשתו. אבל שיעור הנקה ושימוש לא פירש מתניתין. י"א דסגי ביום א', וי"א בשעה א' סגי. אבל י"א דשיעור הנקה כל כ"ד חודש, ושיעור שימוש לא איצטריך מתני' לפרש, מדהוא כל ימי חייו:

מת הבן או שמת האב:    קודם שנתקיים התנאי:

הרי זה גט:    דלאו לצעורה התכוון, רק להרווחתו, והא לא צריך, ולדידן ספיקה הוה ואזלינן לחומרא [שם]:

מת הבן או שמת האב או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה:    ר"ל אפילו לא הכעיסתו, שאין העכבה ממנה. וכ"ש במת האב, רק נקט במיאן האב, לרבותא דרשב"ג דאע"ג דהאב עדיין חי, אפ"ה מדאין העכבה ממנה הר"ז גט:

הרי זה גטי:    ולדידן ספיקא הוה ואזלינן לחומרא [שם]:

משנה ז

הגיע לאנטיפטרס:    עיר שבין גבול יהודה לגליל, והיא בא"י וסמוך לה היה כפר עותנאי והיא עיר בגליל:

וחזר:    מיד:

בטל תנאו:    לפי מה דנקט מתניתין, שהתנה אם לא יחזיר מגליל, ק' למה הגט בטל, הרי לא הלך לגליל ונמצא שלא חזר משם. אלא מתניתין מיירי שהיה הולך לדרכו, והתנה מקודם ב' תנאים, שאם יבוא לגליל, תיכף יהיה גט, ואם לא ילך לגליל, עכ"פ כשישתהה ל"י יהיה גט. ולהכי כשחזר מאנטיפטרוס, בטל ב' התנאים, דלא לגליל הלך ולא שהה ג"כ ל"י:

והיה הולך מגליל ליהודה:    ולהכי התנה עוד, שבאם יגיע ליהודה תתגרש מיד:

והגיע לכפר עותנאי:    הוא סוף גבול גליל.

וחזר:    מיד:

בטל תנאו:    דלא ליהודה הלך וגם כן לא שהה ל"י:

והיה הולך למדינת הים:    ולהכי התנה עוד שכשיגיע למדה"י תתגרש מיד:

והגיע לעכו:    היא בסוף א"י:

בטל תנאו:    דלא למדה"י הלך וג"כ לא נשתהה ל"י. ובכל הג' בבות נפסל הגט לגמרי מלגרש בו עוד, אפילו קיים אח"כ תנאו, אפ"ה הרי לא התנה רק על מהלכו הראשון. ונ"ל דקמ"ל תנא דאע"ג דאם רק היה מתנה התנאי של ל"י, וחזר קודם הל"י היה יכול לקיים תנאו אח"כ, וכסיפא דמשנתינו, ואפ"ה אם התנה עוד תנאי שילך למקום פלוני במהלך ראשון, ולא הלך לשם במהלך ראשון, אז ביטל לגמרי גם התנאי של הל' יום. וכ"ש בהתנה רק תנאי המקום לבד והלך וחזר קודם שהגיע לאותו מקום, מיד ביטל הגט, ונפסל לגמרי, אפילו ילך אח"כ לשם, עכ"פ הוא לא התנה רק על מהלך הראשון. והא דנקט תרתי בבא, הלוכו לגליל והלוכו ליהודה. ה"ט, מדסד"א דדוקא בהתנה על הלוכו לגליל, כל שלא הגיע לגליל ממש, אע"ג שכבר הגיע קרוב לגליל ביטל תנאו ונפסל הגט, והיינו משום דיהודה חשיב טפי, דשם ירושלים מקום המקדש ומושב המלך והסנהדרין, להכי לא בטל עיר שבקצה גבולה לגבי גליל שהתכוון לילך לשם. אבל אי הוה איפכא שהתנה על הלוכו מגליל ליהודה, סלקא דעתך אמינא דאף על גב דעותנאי גליל הוא אפ"ה מדסמוך גם ליהודה, בטל לגבי חשיבות דיהודה שהתכוון לילך לשם, ונהוי כאלו כבר הגיע ליהודה ונהוי גט, קמ"ל דאין כל א' בטל לגבי חבירו. ונקט תו בבא דעכו לאשמעינן דאע"ג דלענין מביא גט דינו כח"ל [כפ"א מ"ב] אפ"ה הכא דינו כא"י:

הרי זה גטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום:    שאשהה ל"י מראות פניך.

הרי זה גט:    אם לאחר שהלך ובא, שוב שהה ל"י מראות פניה. ולא חיישינן כיון שלא גירשה מעכשיו, שמא יוציא לעז שפייס ביני ביני וביטל הגט. דמיירי באמר בשעת התנאי שתהא נאמנת עלי שלא פייסתי [תו' די"ח]:

משנה ח

הרי זה גט:    אף דכבר שמעינן לרישא וסיפא ממ"ג. אפ"ה קמ"ל הכא ברישא רבותא, אף דלא תלה תנאו במיתה, אפ"ה אמרינן אין גט לאחר מיתה. וסיפא נמי נראה לי דרבותא קא משמע לן, דבאמר מעכשיו, אף שהוא לא התנה רק סתם, לא אמרינן דמסתמא נתכוון רק כשיתעכב בחייו מלחזור, ולא לכשיתעכב מלחזור מחמת מיתה, דהרי מיתה לא שכיח [כגיטין דכ"ח ב'], ואיך יתכוון לעיכוב כזה. אפ"ה כשמת הוה גט:

משנה ט

אינו גט:    דגם אכתיבה קפיד שיהיה אחר יב"ח:

ר' יוסי אומר כזה גט:    דמדלא קאמר כברישא, ה"ק כתבו מיד ותנו אם לא באתי:

ואם מיתה קדמה לגט אינו גט:    אם מת אחר י"ב חודש, ואחר שנכתב הגט קודם שנתנוהו לה:

זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת:    ולא מוקמינן ליה בחזקת חי ונימא דלאחר י"ב חודש מת. דחזקה דהשתא שמת, אלימא מחזקה דמעיקרא: