שולחן ערוך אורח חיים תקנב ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

האפילו בשר מלוח שעברו עליו יותר משני ימים ולילה אחת, ובשר עופות בוודגים, זויין מגיתו, דהיינו שאין לו יותר משלושה ימים, נהגו לאסור:

מפרשים

 

(ב) ודגים:    כ' בנ"ץ שט"ס הוא וצ"ל וגדיים ודוחק לומר שנפל טעות א' בכל ספרי הרב"י והש"ע והג"א ועוד דהא כתבו הג"א שמדינא שרי ואי ס"ד דמיירי בגדיים למה יהא מותר הא בשר הוא לכ"ע לכן נ"ל דגירסת דגים הוא עיקר משום דאיכא דוכתא דדגים בכלל בשר הוא כמ"ש ביורה דעה סימן רי"ז ס"ח ועוד דהוא עולה על שלחן מלכים ושמחה הוא לאיש ועמ"ש סי' תקצ"ז:
 

(ב) ודגים:    עיין מ"א.
 

(ה) אפילו בשר מלוח וכו' ועופות – רוצה לומר, אף על גב דהטעם באיסור בשר משום דנתבטלו הקרבנות, ולאחר שלושה ימים לא מקרי עוד בשר לענין קודשים, שהרי שלמים אין נאכלין יותר משני ימים ולילה אחת. וכן עופות לא היו קריבים על גבי המזבח, חוץ מתורים ובני יונה, וגם אין שמחה אלא בבשר בהמה. מכל מקום נהגו לאסור:

(ו) ודגים – משום דאיכא דוכתא דדגים בכלל בשר הוא, כמו שכתב ביורה דעה סימן רי"ז סעיף ח'. ועוד, דהוא עולה על שולחן מלכים, ושמחה הוא לאיש באכילתו [מ"א]:

(ז) ויין מגיתו וכו' – שאינו חשוב, ולית ביה משום שמחה:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש