תוספתא (לקריאה נוחה)/פסחים/א





להלן מובא התוספתא ערוכה בעברית נוחה (פתיחת ראשי –תיבות, מפוסקת, כתיב מלא (חלקי), ניקוד עזר וכד'). גם נוספים כאן קטעים משלימים שלא נמצאים במהדורת צוקרמנדל. לקריאת התוספתא על־פי הנוסח המודפס במהדורת צוקרמנדל, ראו תוספתא פסחים א צוקרמנדל.

חלק א

עריכה
אור לארבעה עשר
בודקין את החמץ לאור הנר.
אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה, אלא לאור הנר;
לפי שאור הנר
יפה לבדיקה.
אף־על־פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר:

(צפניה א יב): "והיה בעת ההיא אחפש את ירושלם בנרות"
ואומר: (משלי כ כז): "נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן".


לעיון נוסף בהלכה א - ראה כאן

חלק ב

עריכה

בית שמאי אומרים: ""שתי שורות"- על פני כל המרתף" (משנה, פסחים א, א): שורה החיצונה רואה את הפתח והעליונה רואה את הקורה,
אבל, שלמטה הימנה ושלפנים הימנה- אין צריך לבדוק.
וחכמים אומרים: שורה החיצונה רואה את הפתח- היא העליונה ואת הקורה שלמטה הימנה,
אבל, של־מטה הימנה- אין צריך לבדוק.


לעיון נוסף במאמר זה - ראה כאן

חלק ג

עריכה

חורי הבית העליונים והתחתונים, היציע והדות וגג הבית וגג המגדל ובית התבן ובית הבקר ובית העצים והאוצרות ואוצרות של יין ואוצרות של שמן ואוצרות תבואה– אינו צריך לבדוק.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: מיטה החוצצת את כל הבית והיו תחתיה עצים ואבנים– בודק את החיצונה ואין צריך לבדוק את הפנימי.

חלק ד

עריכה

היוצאין בשיירה והפורשין בספינה

לפני שלושים יום – אין צריך לבדוק.
בתוך שלושים יום – בודק ומשכים והולך לדרכו.

חלק ה

עריכה

רבי יהודה אומר, משום רבן גמליאל:
שתי חלות של תודה פסולות מונחות על גג האיצטבא
כל זמן שמונחות– כל העם אוכלין חולין
ניטלה אחת מהן– כל העם אוכלין תרומה
ניטלו שתיהן– אילו ואילו שורפין.

חלק ו

עריכה

שורפין תרומה טהורה וטמאה ותלויה כאחד, דברי רבי מאיר
וחכמים אומרים: טהורה בפני עצמה, תלויה בפני עצמה וטמאה בפני עצמה.

אמר רבי שמעון: לא נחלקו רבי אליעזר ורבי יהושע על התלויה ועל הטהורה, ששורפין זו לעצמה וזו לעצמה.
על מה נחלקו? — על התלויה ועל הטמאה;
שרבי אליעזר אומר תישרף זו לעצמה וזו לעצמה,
ורבי יהושע אומר שתיהן כאחת.

אמר רבי יוסֵי: אין הנדון דומה לראיה:
בשר שניטמא באב הטומאה עם הבשר שניטמא בוולד הטומאה– שניהם טמאים.
אלא, שזה טמא טומאה קלה וזה טמא טומאה חמורה.
שמן שנפסל בטבול-יום בנר שניטמא בטמא –מת – שניהם טמאים.
אלא, שזה טמא טומאה חמורה וזה טמא טומאה קלה.
ואני אומר: ששורפין תרומה שניטמאת בוולד הטומאה עם תרומה שניטמאת באב הטומאה, אף־על־פי שמוסיפין לה טומאה על טומאתה.
ותלויה וטמאה: אומר אני, שהתלויה טהורה; ואם נשרפת עם הטומאה – נמצאת זו מטמאתה.

בית שמאי אומרים: אין שורפין בשר טהור עם בשר טמא
ובית הֵילל מתירין.

חלק ז

עריכה

בראשונה היו אומרין: אין מוכרין חמץ לנכרי ואין נותנין לו במתנה, אלא כדי שיאכלנו עד שלא תגיע שעת הביעור.
עד שבא רבי עקיבא ולימד שמוכרין ונותנין במתנה אף בשעת הביעור.
אמר רבי יוסֵי: אילו דברי בית שמאי ובית הֵילל; הכריע רבי עקיבא לסייע דברי בית הֵילל.

חלק ח

עריכה

האוכל חמץ אחר חצות וחמץ שעבר עליו הפסח — הרי זה ב'לא תעשה' ואין בו כרת, דברי רבי יהודה;
וחכמים אומרים: כל שאין בו כרת — אין בו 'לא תעשה'.

חלק ט

עריכה
האוכל כזית חמץ
חייב על זדונו כרת
ועל שגגתו חייב חטאת
ועל לא הודעו — אשם תלוי.

חלק י

עריכה

האוכל תרומת חמץ בפסח – אין משלם דמי עצים לכהן.

אמר רבי יוחנן בן נורי: אמרתי לו, לרבי עקיבא: "מפני מה "האוכל תרומת חמץ בפסח אין משלם דמי עצים לכהן"? מה נשתנה פסח משאר ימות השנה?
שבשאר ימות השנה – משלם דמי עצים לכהן?!"
אמר לי: לא!
אם אמרת בשאר ימות השנה – שמשלם,
שאף־על־פי שאין לו בה היתר אכילה
יש לו בה היתר עצים;

תאמר בזו,
שאין לו בה היתר אכילה
ולא היתר עצים.

למה זה דומה?
לתרומת תותים ואבטיחים ומלפפונות,
שאין לו בה לא היתר אכילה,
ולא היתר עצים.
במה דברים אמורים? בתרומה שהפרישה קודם לפסח לשום תרומה.
אבל, הפריש תרומה חמץ בפסח – אינה תרומה.

האוכל קודש חמץ בפסח:
בשוגג- משלם קרן וחומש ואשם תלוי.
במזיד – פטור.

במה דברים אמורים? בקודש שהקדישו קודש.
אבל, אם הקדישו קודש חמץ בפסח – אינו קודש.

חלק יא

עריכה

אחד האוכל ואחד ממחה ושותה.
אכל, חזר ואכל: אם יש מתחילת אכילה ראשונה ועד סוף אכילה אחרונה כדי אכילת פרס – מצטרפין. ואם לאו – אין מצטרפין.
שתה, חזר ושתה: אם יש מתחילת שתייה ראשונה ועד סוף שתייה אחרונה כדי שתיית רביעית – מצטרפין. ואם לאו – אין מצטרפין.
כשם שאכילה בכזית, כך שתייה בכזית. ואכילה ושתייה – אין מצטרפין.

חלק יב

עריכה
בדפוס וילנא כאן תחילת פרק ב'
חמיצן של גויים, מאימתי מותר? – אחר הפסח.
–של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפיה.
ושל נחתומין בכפרים עד שלשה ימים
[ושל נחתומין] בכרכין עד שלשה תנורין.
רבי שמעון בן אלעזר אומר:
אף כשאמרו "של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפיה" – אם היה בעל הבית משיא את בנו ואפה שלשה תנורים ביום אחד – מותר;
וכשאמרו: "של נחתומין בכפרים עד שלשה ימים" – אם נדחק ואפה שלשה תנורים זה אחר זה – מותר.
רבי שמעון בן אלעזר אומר:
אף כשאמרו "של נחתומין בכרכין עד שלשה תנורין אסורין" – עד שלשה ימים, שמשחרית היה בודה לו שאור כל אותו היום.
במה דברים אמורים? בזמן שלא עשה פסחו עם ישראל, או שהקדימו יום אחד.
אבל, אם עשה פיסחו עם ישראל, או שערבו יום אחד – חמֵיצו מותר אחר הפסח מיד.

חלק יג

עריכה
  1. חמץ של נכרי – מותר אחר הפסח מיד.
    רבן שמעון בן גמליאל ורבי יוחנן בן ברוקה אמרו: אף של הקדש – מותר אחר הפסח מיד.
  2. חמיצן של עוברי עבירות – מותר אחר הפסח מיד, מפני שמחליפין את השארי.
  3. המלאי של ישראל ופועלי גויים עושין בתוכו ומצא בו חמץ אחר הפסח – מותר באכילה, ואין צריך לומר בהנאה.
  4. המלאי של גויים ופועלי ישראל עושין בתוכו ומצא בו חמץ אחר הפסח – אסור בהנאה ואין צריך לומר באכילה.
  5. חנות של ישראל ופועלי גויים עושין בתוכו ומצא בה חמץ אחר הפסח – אסור בהנאה ואין צריך לומר באכילה.
  6. חנות של גויים ופועלי ישראל עושין בתוכה ומצא בה חמץ אחר הפסח – מותר באכילה ואין צריך לומר בהנאה.
  7. נכרי שהלווה את ישראל על חמיצו ואמר לו "אם לא באתי קודם לפסח – הרי הוא מכור לך אחר הפסח" – מותר באכילה ואין צריך לומר בהנאה.
  8. ישראל שהילוה את הנכרי על חמיצו ואמר לו "אם לא באתי קודם לפסח – הרי הוא מכור לך אחר הפסח" – אסור בהנאה ואין צריך לומר באכילה.

  9. נכרי שבא לביתו של ישראל והיה בידו חמץ – אין זקוק לו לבערו. הפקידו אצלו – זקוק לבערו. ייחד לו בית בפני עצמו – אינו זקוק לבערו.
  10. ישראל וגוי שהיו באין בספינה והיה חמץ ביד ישראל – הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח הימנו אחר הפסח. ובלבד, שיתנוֹ לו במתנה גמורה.
  11. רשאי ישראל שיאמר לו "עד שאתה לוקח במנה – קח במאתים, שמא אצטרך לו ואבוא ואקח ממך אחר הפסח".
  12. משכיר ישראל בהמתו לגוי להוליך עליה חמץ ואפילו ממקום למקום.

חלק יד

עריכה

המוצא חמץ בדרך:

אם רבה חמץ – מותר.
ואם לאו – אסור.

חלק טו

עריכה

מעשה ברבן גמליאל ורבי אילעאי
שהיו מהלכין מעכו לכזיב וראה גלוסקין אחד.
אמר לטבי עבדו: טול גלוסקין זה. ראה גוי אחד ואמר לו: מבנאי, טול גלוסקין זה.

רץ אחריו רבי אילעאי
אמר לו: מה טיבך? ---- אמר לו: מעיירות של בורגנין אני
ומה שמך? ---- אמר לו: מבנאי שמני.
אמר לו: מכירך רבן גמליאל מימיו? ---- אמר לו: לאו.
מיכָּן למדנו שכיוֵן רבן גמליאל ברוח הקודש ומדבריו למדנו שלשה דברים:
  1. שחמץ של נכרי מותר אחר הפסח מיד
  2. ואין מעבירין על האוכלין
  3. והולכין אחר רוב עוברי דרכים.
הגיע לכזיב ובא אחד ושאל לו את נדרו.
אמר לאחד שעימו: כלום שתינו רביעית יין האיטלקי?
אמר לו: הן.
אמר לו: אם כן, יטייל אחרינו עד שנפוג יינינו.
טייל עמו עד שהגיעו לסולמה־של־צור. ירד מן החמור ונתעטף וישב והיתר לו נדרו.
והרבה דברים למדנו באותו היום:
  • למדנו שרביעית יין משכרת
  • והדרך מפיגה את היין
  • ואין מורין שתויי יין
  • ואין מפירין נדרים, לא מהלכין ולא רוכבין ולא עומדין, אלא – עטופין ויושבין.

חלק טז

עריכה
  1. מצה של כותים מותרת ואדם יוצא בה ידי חובתו בפסח.
    ורבי אלעזר אוסר, לפי שאינן בדיקדוקי מצה כישראל.
    רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצווה שהחזיקו בה כותים, הרבה מדקדקין בה יותר מישראל.
  2. רבי יוחנן בן נורי אומר: אף הקרמית- אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח;
    יוצאין בהן ובהדראה שלהן בכזית.
  3. יוצאין במעשר שֵיני בירושלם. אבל – לא בביכורים.
    ומה הפרש בין מעשר שֵיני לביכורים? אלא, שמעשר שֵיני יש לו היתר אכילה בגבולין.
  4. יוצאין ברקיק השרוי ובמבושל שלא נימוח.
    יוצאין בסופגנין הנעשין באור. ואין יוצאין בסופגנין הנעשין בחמה בפסח.
    ואין יוצאין בסריקין – בין מצויירין, בין שאינן מצויירין.
    אין עושין סריקין המצויירין בפסח.
    אמר רבי יהודה: שאל בייתוס בן זונין לחכמים: מפני מה אין עושין סריקין המצויירין בפסח? אמרו לו: מפני שהאשה שוהה עליהן ומחמצתן. אמרו לו: אם כן, ייעשו בדפיס. אמרו לו: יאמרו "כל הסריקין אסורין וסריקי בייתוס מותרין".
    רבי יוסֵי אומר: עושין סריקין כמין רקיקין ואין עושין קלוסקאות.
  5. אין יוצאין לא בחלוט ולא במעיסה ולא בסופגנין ולא בדובשנין ולא באיסקריטין; אבל, ממלא כריסו מהם, ובלבד – שיאכל כזית מצה באחרונה. יוצאין בחררה ובמצה ישנה ובלבד – שעשאה מתחילה לשום פסח.
  6. יוצאין במצה המתובלת, בין שתיבלה באילפס, בין שתיבלה בקדירה.

  7. רבי יהודה בן בתירה אומר: אף יוצאין בחזרת הגל ובחוורוור. רבי ישמעאל, בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: כל שיש לו שרף – יוצאין בו.
    יוצאין בהן – בין לחין ובין כמושין ואין יוצאין בהן יבישין.
    רבי מאיר אומר: אף יוצאין בהן יבישין. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר: אף יוצאין בהן כבושין.

חלק יז

עריכה
החזרת והמצה והפסח
לילי יום טוב הראשון – חובה; ושאר כל הימים – רשות.
רבי שמעון אומר: לאנשים חובה, לנשים רשות.
הֵילל הזקן כורכן זה בזה ואוכלן.
אימתי אוכלן? – משתחשך.
לא אכלן משתחשך – אוכלן כל הלילה.
לא אכלן כל הלילה – לא יאכלם מעתה.
החזרת והמצה והפסח — אין מעכבין זה את זה.