פתיחת התפריט הראשי

משנה פסחים א א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק א · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

אור לארבעה עשר, בודקין את החמץ לאור הנר.

כל מקום ג שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה.

ולמה אמרו שתי שורות במרתף? מקום שמכניסין בו חמץ.

בית שמאי אומרים, שתי שורות על פני כל המרתף.

ובית הלל אומרים, שתי שורות החיצונות שהן העליונות.

משנה מנוקדת

אוֹר לְאַרְבָּעָה עָשָׂר, בּוֹדְקִין אֶת הֶחָמֵץ לְאוֹר הַנֵּר.
כָּל מָקוֹם שֶּׁאֵין מַכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ אֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה.
וְלָמָּה אָמְרוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בְּמַרְתֵּף, מָקוֹם שֶׁמַּכְנִיסִין בּוֹ חָמֵץ.
בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת עַל פְּנֵי כָל הַמַּרְתֵּף.
וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, שְׁתֵּי שׁוּרוֹת הַחִיצוֹנוֹת שֶׁהֵן הָעֶלְיוֹנוֹת.

נוסח הרמב"ם

אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה ולמה אמרו שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ בית שמאי אומרין שתי שורות על פני כל המרתף בית הלל אומרין שתי שורות החיצונות שהן העליונות.

פירוש הרמב"ם

אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר כו': בדיקת החמץ [צריך שיהיה] בליל י"ד אע"פ שאינו אסור בו באכילה עד חצות ליום י"ד כאשר יתבאר. ותקנו זה לפי שאור הנר בלילה יפה לבדיקה ובני אדם מצויים בבתיהם באותו העת. נקרא לילה אור כמו שקוראין דברים הרבה בהפכן וכוון בזה כדי לדבר בלישנא מעליא ולא תהיה פתיחת הספר בשם העדר מן ההעדרים ר"ל לילה: ומרתף שם אוצר היין. וזו המשנה שיעורה כך כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אינו צריך בדיקה. ואוצרות יין ושמן אינן צריכין בדיקה. ולמה אמרו שתי שורות במרתף וכו' ונאמר על דרך הדמיון כגון שיהיה בית מלא חביות יין באורך עשר חביות וברחבו עשר ובגבהו עשר אחת בצד אחת עד שיהיה בבית אלף חביות. בית שמאי אומרים בודק השורה כולה שהיא כנגד הפתח באורך וברוחב שהם מאה חביות והשורה כולה שהיא כנגד גג הבית באורך וברוחב והם גם כן מאה חביות וזהו ענין שתי שורות על פני כל המרתף. וב"ה אומרים שבודק שתי שורות והם עשרים חביות בלבד והוא שתי שורות אחת בצד שניה כנגד פתח הבית ומן השורות העליונות כנגד הגג זהו ענין אמרם שתי שורות החיצונות שהם העליונות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

אור לארבעה עשר - ליל שלמחרתו יהיה י"ד. וקורא התנא ללילה אור כדרך שקורין לעיור סגי נהור, ולישנא מעליא נקט:

בודקין את החמץ - אית דמפרשי טעמא דבדיקה כדי שלא יעבור על בל יראה ובל ימצא אם יהיה חמץ בביתו בפסח. ואע"ג דבבטול בעלמא סגי א, חיישינן שמא ימצא גלוסקא יפיפיה וימלך על ביטולו ב ויחשוב עליה לאכלה ויעבור עליו על בל יראה ובל ימצא, הלכך בודקים את החמץ כדי לבערו מן העולם. ואית דאמרי טעמא דבדיקה גזירה שמא ימצא חמץ בביתו בפסח ויאכלנו, כיון שאין רגיל להיות בדל ממנו כל שאר ימות השנה:

לאור הנר - בגמרא יליף דבדיקת חמץ צריכה שתהא לאור הנר, מדכתיב. הכא (שמות יב) שאור לא ימצא, וכתיב התם (בראשית מד) וימצא הגביע, מה מציאה האמורה שם ע"י חפוש, שנאמר ויחפש וכו' וימצא, אף מציאה האמורה כאן על ידי חיפוש, וחפוש הוי בנר דכתיב (משלי כ) נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן. ותקנו הבדיקה בלילה מפני שבלילה כל העם מצויין בבתיהם, ואור הנר יפה לבדיקה בלילה יותר מביום דשרגא בטיהרא למאי מהניא. ומיהו אם לא בדק ליל י"ד ובודק בי"ד שחר. ת צריך שיבדוק נמי לאור הנר:

ולמה אמרו - לקמן במתניתין:

שתי שורות - של חביות הסדורות זו ע"ג זו במרתף של יין צריך לבדוק ביניהן, אחר שאמרנו כל מקום שאין מכניסין בו חמץ א"צ לבדוק, למה הצריכו לבדקן. ומשני, לא אמרו אלא במרתף שמכניסין בו חמץ, כמו מרתף שמסתפק ממנו יין לשלחנו ופעמים שהשמש עומד למזוג ופתו בידו וכשהיין כלה נכנס במרתף להביא יין:

שתי שורות על פני [כל] המרתף - דרך אוצרי יין לסדר חביותיהן שורות שורות עד שממלאין כל קרקעית המרתף וחוזרין ומניחין חבית על חבית, כשורות התחתונות כך שורות העליונות עד שמי הקורה ד. ושתי שורות שאמרו ב"ש הם שורה חיצונה מן הארץ עד שמי קורה, וחוזר ובודק החביות העליונות על פני ארכו ורחבו ה של מרתף, נמצאו שתי שורות כמין גא"ם יונית ו, שורה אחת בזקיפה ושורה אחת בשכיבה:

ב' שורות החיצונות - השורה העליונה הסמוכה לשמי קורה הרואה פני הפתח ז, ושלמטה הימנה. ואותן שלפנים אינו בודק כלל. ומן החיצונות אינו בודק אלא שתי העליונות בלבד:

פירוש תוספות יום טוב

כתב הרמב"ם שסידר פסחים אחר שבת ועירובין. כי היא מצוה שניה לשבת בפ' המועדות והיא תחלת המצות הנתונות על ידי משה ע"כ:

פסחים בא השם בקבוץ. מפני שיש פסח ראשון ושני. מסכים לפי' ב' דתוספות בר"פ בתרא. דאילו לפי' א' [*ערב ששוחטין בו פסחים. הכא לאו על שם קרבנות קרי לה אלא ע"ש המועד. וא"כ קרי לה פסחים כלומר] פסחים דעלמא והרי שבת סוכה וחגיגה ור"ה. והרבה שלא נקראו על שם דעלמא אלא ר"ל דמסכת זו מפורשים פסח ראשון עד פרק מי שהיה טמא ואותו פרק כולו בפסח שני. ובדפוס הגמ' קרי פסח ראשון לארבעה פרקים ראשונים דמיירי בדיני חמץ ומצה דנהגי בכל זמן ופסח שני קרי מפ"ה עד פ' בתרא דמיירי בדיני הקרבן של פסח:

אור לארבעה עשר. כתב הר"ב ליל וכו' ולישנא מעליא נקט. מסיים הרמב"ם שלא תהיה פתיחת הספר בשם ההעדר. והרז"ה והר"ן כתבו עוד על שם פתח דברך יאיר (תהלים קיט):

בודקין את החמץ. כתב הר"ב ואע"ג דבביטול בעלמא סגי דילפי' מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה דלב היא השבתה. כדפירש"י דף ד' ע"ב. ומ"ש שמא ימצא וכו' וימלך על בטולו ויחשב כו'. כלומר דכמו שבביטול בעלמא דהיינו בלב שיחשוב בלבו כאילו הוא עפר סגי בכך. אע"פ שלא הוציא בשפתיו כלום ה"נ במחשבה בעלמא חוזר מביטולו וזוכה בה דמחשבה מבטלת מחשבה:

כל מקום שאין מכניסין בו חמץ. מפרש בגמ' לאתויי הא דת"ר חורי הבית העליונים והתחתונים וגג היציע וגג המגדל [משום דמשופעין] ורפת בקר ומתבן ולולין ואוצרות יין ואוצרות שמן א"צ בדיקה. ואהא מהדר ומקשה ולמה אמרו כו' דהא אוצרות יין ואוצרות שמן אין צריך בדיקה. ומשני במרתף כו':

שתי שורות על פני [כל] המרתף. ז"ש הר"ב עד שמי קורה פירש"י עד התקרה והוא כמו שמי השמים. ומ"ש וחוזר ובודק וכו' וע"פ ארכו ורחבו כו' וכן ל' רש"י וכלומר דהיינו ע"פ ארכו ורחבו דארכו הוא שאמר שבודק שורה חיצונה מן הארץ כו'. ורחבו הוא שאמר וחוזר ובודק החביות העליונות. וכתב רש"י שאף היא נקראת שורה אם באת למנות מלמעלה למטה. [ומ"ש הר"ב ועשויה כמין גא"ם יונית כו' מסיים רש"י ועשויה כמין כ"ף שלנו פתוחה [ועי' בפ"ג דמדות מ"ט] שורה אחת כמין גאם היינו שורה בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה כאדם הבודק כותל הבית מבחוץ והגג הרואה את הקורה דהיינו כל גג השורות עכ"ל. ולפי' קורא החיצונה אורך והעליונות רוחב שאותה של שכיבה ראויה להקרא רוחב ושל זקיפה ראויה להקרא אורך. עוד יש לפרש שעל פני ארכו ורחבו חוזר על כל הב' שורות (ששתיהן) הן על החיצונה הן על העליונה ששתיהן בודק לאורך ולרוחב של כל המרתף. אבל לפרש שעל פני ארכו ורחבו קאי על העליונה דסמיך ליה לחוד אין נראה דהא אף בחיצונה בודק על פני כל המרתף ולמה יפרש כך רק בעליונות]:

שתי שורות החיצונות שהן העליונות פירש הר"ב שורה העליונה הרואה פני הפתח ומסיים רש"י והאי פתח לאו כנגדו ממש קאמר אלא הכותל שהפתח בו קרי הכי. ומ"ש הר"ב ושלמטה הימנה הכי מפרש רב בגמ'. ודייק מדתנן ברישא חיצונות ש"מ דתרוייהו חיצונות בעינן. ודתנן בתר הכי עליונות למעוטי תתאי דתתאייתי. כלומר שלישית ושתחתיה. ואע"ג דבספרי גמ' גרסינן והלכתא כוותיה דשמואל דמפרש עליונה ושלפנים הימנה אל תתמה על החפץ להר"ב לפרש אליבא דרב. דגירסא זו דידן לא נמצאת להפוסקים. שכן הרמב"ם והרא"ש והטור פוסקים נמי כרב ומשום דהלכתא כרב באיסורי וכן מצאתי בכ"מ ועי' לקמן פ"ד מ"ג:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) דילפינן מדכתיב תשביתו ולא כתיב תבערו והשבתה בלב היא השבתה. רש"י:

(ב) (על הברטנורא) כלומר דכמו שבביטול בעלמא דהיינו שיחשוב בלבו כאלו הוא עפר סגי בכך אף על פי שלא הוציא בשפתיו כלום ה"נ במחשבה חוזר מבטולו וזוכה בה דמחשבה מבטלת מחשבה:

(ג) (על המשנה) שאין. בגמרא מפרש לאתויי כו' ואוצרות יין ושמן דא"צ בדיקה. ואהא מקשה ולמה אמרו כו' דהא א"צ בדיקה. ומשני במרתף כו':

(ד) (על הברטנורא) פירש"י עד התקרה והוא כמו שמי השמים:

(ה) (על הברטנורא) ארכו הוא שאמר שבודק שורה החיצונה מן הארץ ורתבו הוא שאמר שחוזר ובודק העליונות. ועתוי, 'ט:

(ו) (על הברטנורא) ועשויה כמו כ"ף פתוחה שלנו שורה בזקיפה ושורה עליונה בשכיבה כאדם הבודק כותל הבית מבחוץ והגג הרואה את הקורה דהיינו כל גג השורות. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) והאי פתח לאו כנגדו ממש קאמר אלא הכותל שהפתח בו קרי הכי. רש"י:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כתב הרמב"ם ז"ל בהקדמתו לסדר זרעים שסידר התנא פסחים אחר שבת ועירובין כו'. עוד נלע"ד דמשום דתנן לעיל בשלהי מסכת עירובין דסלקינן מינה דשרץ שנמצא במקדש מוציאין אותו מן ההיכל ומן האולם ומבין האולם ולמזבח קתני הכא מסכת פסחים דבעי למישרי בה בדיני בדיקת חמץ לבערו ולהוציאו מן הבתים ומכל גבולי ישראל ועוד משום דקתני התם שאם נמצא. השרץ במקום שאין חייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת דכופין עליו פסכתר והכא נמי קיימא לן שאם נמצא חמץ בי"ט של חג המצוח דכופין עליו כלי עד מוצאי י"ט ששורפו מש"ה סמיך לה ותנא מס' פסחים דבעי לאתחולי בדיני בדיקת החמץ וביעורו בדכתיבנא: ונראה דאע"ג דדיני פסח שני אינם רק בפרק אחד ממסכת זו דהיינו פ"ט מ"מ נקראת מסכת זו פסחים לשון רבים משום פסח ראשון ושני על הדרך שכתבתי בשם התוס' בריש ערבי פסחים: ומדפיסי התלמוד קראו לכל החמשה פרקים שבמסכת זו דהיינו מתחלת פ"ה עד סוף פ' ט' פסח שני ולאו דוקא אלא כלומר דיני קרבן פסח ראשון גם שני דנהיגי בזמן הבית מה שא"כ בדיני הד' פרקים הראשונים רוב הפרק האחרון וכמעט כולו דנהיגי גם בזמן הזה וכן קראם הר"ן ז"ל כדתשכח בסימן ד' ה' דבפ' ערבי פסחים שהעתקתי שם ובתוספות במקומות אחרות:

אור לי"ד וכו':    ביד פ' שני דהלכו' חמץ ומצה סי' ג' ה' ו' ובטור א"ח סי' תל"א ותל"ג וכתב הר"ן ז"ל לא שני לן פירושא אי תנינן אור לי"ד א"נ לאור י"ד א"נ אור י"ד דמוכח בגמרא (הגהה לא מצאתי זה בגמ' כלל ועיקר). דבכל חד מהני תלת לישני איכא לפרושי ליל י"ג שמחרתו י"ד ואע"ג דאיכא לפרושינהו נמי ליל שלאחר י"ד שמחרתו ט"ו שהרי כבר חל זמן איסוריה כדמוכח בגמ' ונמצא עובר עליו ע"כ אבל ברש"י ז"ל אור לי"ד גרסי' וכן כתב ג"כ בגמ' גבי ברייתא דשלמים דיכול יהא נאכל אור לשלישי גרסי' וכן נראה מתוס' דזבחים פ' איזהו מקומן (זבחים דף נ"ו) ע"ש: ותימה שלא כתבו כלום גבי אור לשמנים ואחד דבפ"ק דכריתות והובאה בכאן בגמרא בריש פירקין:

(הגהה דרש החכם השלם הרב ר' משה אלשיך ז"ל בפ' בא אל פרעה דף ק"ה וז"ל רמז רמז לנו התנא באמת כאמור אור לי"ד בודקין את החמץ לאור הנר והוא כי כאשר השאור מחמיץ העיסה כן היצה"ר מתמיץ ומפסיד את האדם ומעפשו ועל כן קל עליו חובת ביעור היצה"ר מעליו ולא ייחל עד אשר יגדל או לעת זקנה כי חלילה כי אור לי"ד הלא הוא במלאת לו שנת י"ג ויום א' שמתחיל הי"ד כי אז ייחל היצה"ר לפעמו וזהו לאור הנר כי הנר היא הנשמה לו ואור הנמשך מהנר אחר הי"ג הוא היצר הטוב וזהו לאור הנר וזה בחורין ובסדקין ובכל מצפוני לבו ומחבואות פניותיו ורמז עוד התנא במאמרו בכל מקום שמכניסי' בו חמץ אבל מקום שאין דרך להכניס בו חמץ אין צריך בדיקה והוא כי הנה עיפוש היצה"ר נכנס בכל אברי האדם כל א' וא' לפי עניניו בראשו ללכת בקומה זקופה במצחו בעזות מצח בעין לראות רע באזן לקבל לשון הרע בפיו ובשפתיו ובלשונו ברכילות ולשון הרע ודבר סרה ופה דובר נבלה ולאכול בו אשר אסרה תורה והלב לחשוב מחשבות און וידים שופכות דם נקי ורגלים ממהרות לרוץ לרעה וההיקש בכל יתר האברים והנה לא כל אדם חוטא בכל אבריו כי אם יש הורגל לחטוא בקצתם ולא בשאריתם ויש יחטא באשר לא חטא רעהו על כן אמר כי בכל אבר אשר ידע שהוא דרכו להכניס בו חמץ אשר חטא בו צריך בדיקה אך אשר ידע שלא הכניס בו חמץ ולא חטא בו אין צריך בדיקה ואחר הבדיקה אם פשפש ומצא צריך ביעור ואחר הביעור צריך בטול שיכניע את יצרו עד שיבטלנו ממש עד שיהא בטיל וחשיב כעפרא דארעא שהוא עד גדר לא יעצור כח להחטיאו כי עשאו למרמס וסגפו וגם כי מן התורה בביטול בעלמא סגי שיהרהר תשובה בלבו צריך גם כן לבערו בדבור ובמעשה בודויים ותחנות בדמעות שליש ולבער בקום עשה כל דבר רע ועיקר הבדיקה לחפש דרכיו ולחקור הוא בלילה שכל אדם מצוי הוא בביתו ובחומותיו במקום שאין אנשים והוא בלתי טרוד בעסקיו כי אז ישב בדד ויתבודד באישון לילה אחר הדלת והמזוזה על הארץ ישב וחשב עם קונהו ית' ויתעלה על כל שטרי חובותיו אשר הוא חייב לו וזהו לאור הנר היא נשמתו שאורה יפה לבדיקה כי יאמר אליה נפשי נפשי אחותי רעיתי התעוררי עורי עורי עד מתי תשתכרי התאבלי ספדי והלילי אבל יחיד עשי לך כי גדול כים שברך כי תחת היותך בהיכלי מלך מלכי המלכים כל קדושים עמך באורך יראו אור ואת עלית על כולנה כל כבודה בת מלך משחקת לפניו בכל עת ומה לך פה עניה סוערה גולה וסורה כו' עיי"ש) ותנא דידן דקתני אור ולא תנא ליל לישנא מעליא נקט וכדאשכחן בעלמא דא"ר יהושע בן לוי לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה הרי שעיקם הכתוב ת' אותיות כדי שלא להוציא דבר מגונה מפיו וכן נמי מייתי בגמ' תו דאשכחן שעיקם הכתוב עד תשע ועד עשר ועד שש עשרה ולאו משום דליל אי הוה תני ליה הוה לשון מגונה אלא מיהו שמעינן מינה שראוי לחכמים לחזר אתר לשון צח ונקי ומש"ה פתח תנא דמתני' לשון אור כדכתיב פתח דבריך יאיר ואשכחן נמי בלשון מקרא שהאור ר"ל לילה במזמור קל"ט פי' רש"י ז"ל ולילה אור בעדני והלילה יהי מאפיל לנגדי אור זה לשון אופל הוא כמו יפיץ ענן אורו וכן כל כוכבי אור וכן ויאר את הלילה ע"כ: וכתב הר"ן ז"ל בשם הראב"ד ז"ל דמשה"נ נקט אור לומר שבתחלת הלילה שיש בו אור עדיין ראוי לבדוק כדי שלא יתרשל או שלא ישכח וכיון דאותה שעה קושטא הוא שיש בה אור תנא אור משום לישנא מעליא ולא תנא בתחלת ליל י"ד בודקין את החמץ ואם לא מפני טעם זה משום לישנא מעליא לא היה שם התנא חשך לאור ומכאן אתה למד שהביעור צריך להקדימו עם אור היום כדי שלא יתרשל ע"כ: ולשון הרמב"ם ז"ל נקרא לילה אור כמו שקורין דברים הרבה בהפכן וכיון בזה כדי לדבר בלישנא מעליא ולא תהיה פתיחת הספר בשם העדר מן העדרים ר"ל לילה ע"כ: עוד העלה הר"ן ז"ל דמדאורייתא בבדיקה לחודה סגי או בבטול לחודיה וכל שבדק מן התורה אינו צריך לבטל הלכך שפיר איכא למימר דבדיקה אתי כדי שלא יעבור עליו בבל יראה שמה שהצריכו חכמי' בטול אחר הבדיקה אינו אלא מדבריהם שמא ימצא גלוסקא יפיפיה ודעתיה עילוי'. ובדיקה מקראי ילפי' לה בגמ' ובטול איכא מאן דמפיק ליה מתשביתו שתרגם אונקלוס תבטלון ואיכא מאן דמפיק ליה מקרא דכתיב ולא יראה לך והכי איתא בספרי לא יראה שאור בטל בלבך ע"כ:

לאור הנר:    גמ' ת"ר אין בודקי' לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר מפני שאור הנר יפה לבדיקה ואע"ג דאמר רבא למה צדיקים דומין בפני שכינה כנר בפני האבוקה ואמר רבא אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר מ"מ אין בודקין בה דאמר רב נחמן בר יצחק זה יכול להכניסו לחורים ולסדקים וזה אינו יכול להכניסו לחורים ולסדקים ורב זביד אמר משום דזה אורו לפניו וזה אורו לאחריו ואדם האוחז לפניו הוא בודק הלכך אינו יפה לבדיקה ורב פפא אמר משום דהאי בעית פי' שמתיירא שלא יבעיר את הבית ואין לבו על הבדיקה יפה והאי לא בעית ורבינא אמר טעמא משום דהאי משיך נהוריה ואינו דולג בקפיצות אלא נח במקום אחד והאי נפסק וקופץ תמיד:

כל מקום שאין מכניסין וכו':    גמ' כל מקום לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר חורי הבית העליונים והתחתונים שאין נוחין להשתמש אין צריך לבדוק וגג היציע אע"פ שהוא נמוך הואיל ומשופע הוא אין צריך לבדוק וגג המגדל של עץ ורפת בקר ומתבן ולולין ואוצרות יין ושמן שאין מסתפקים לשלחנו שעכשיו אין השמש נכנס לשם ופתו בידו ואוצרות שמן אין צריכין בדיקה רשב"ג אומר מטה החולקת בתוך הבית ומפסקת פי' רש"י ז"ל החולקת מעמידין אותה במקום מחיצה לחלוק תשמישי הבית ומפסקת שיש הפסק בין שוליה לקרקע דנוחה תשמישתה שיש אויר הרבה צריכה בדיקה: ובגמ' רמי עלה דהאי ברייתא מברייתא אחריתי ומשני להו: (הגהה כתוב בפר הליכות עולם ר"פ שני דשער השלישי כל היכי דתני הכל לדרשא כלומר לאתויי חדוש שלא היה במשמע וכולהו מייתי להו בשמעתתא קמייתא דערכין הכל לאתויי מאי כמו הכל שוחטין לאתויי משומד אוכל נבלות לתאבון ואחרים הרבה אבל כל זימנין דדריש מיניה וזימנין דלא דריש מיניה כגון כל מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה דדריש לה בגמ' כל לאתויי הא דתניא וכו' וחדלו לספור הנהו דלא דריש כל לאתויי מאי ותימה שאין התלמוד מוליך השיטה שוה בכל מקום ומדברי הכריתות נראה דכל לא אתי לדרשא בשום מקום ואותן שמדקדק בהן לאו מלישנא ומשמעותא דכל אלא מיתורא כגון הך דכל מקום שאין מכניסין בו חמץ דמשנה יתירה היא דהא באידך בבא קתני ב' שורות במרתף מקום שמכניסים בו חמץ משמע הא מקום שאין מכניסין בה חמץ א"צ בדיקה וא"כ הך דכל מקום יתורא הוא לאתויי הא דתניא וכן כל כיוצא בזה ע"כ: ובריש פ"ק דנדה העתקתי כל דברי ספר כריתות):

וּלְמָה אמרו:    יש גורסין ובמה וכן הוא בבבלי ובירושלמי ובעי בגמ' מרתף מאן דכר שמיה לפוטרו מן הבדיקה דקא מתמה תנא ובמה אמרו ומשני ה"ק כל מקום שאין מכניסין וכו' ואמרי' לעיל כל מקום לאתויי אוצרות יין ושמן ומש"ה אמרי' ובמה אמרו לקמן צריך בדיקה ומפר' מקום שמכניסין בו חמץ והיכי דמי כגון במסתפק וכו' כדפי' ר"ע ז"ל:

בש"א שתי שורות:    ר' יוחנן מפרש לה כמו שהעתיק ר"ע ז"ל אבל ר' יהודה פירש שתי שורות היינו אותה שרואה את הפתח על פני רוחב כל המרתף והשורה שלאחריה:

ובה"א שתי שורות וכו':    כדפי' ר"ע ז"ל מוקי לה רב בגמ' ושמואל פירש דהיינו עליונה ושלפנים ממנה בגג החביות בודק שתי שורות על פני כל המרתף ורב דייק חיצונות ואותה שלפנים לאו חיצונה היא וקסבר רב דתנא דמתני' בחיצונות דק בלישניה אבל בעליונה לא דק בלישניה והאי עליונות דקתני למעוטי תתאי דתתייתא כגון שלישית ושתחתיה ושמואל עליונות דייק והאי שלמטה לאו עליונה היא והאי חיצונות דקתני למעוטי גווייתא דגווייתא: ירושלמי הדא דתימא דבעי בדיקה שתי שורות במחוללות פי' שיש חלל וריוח בין חבית לחבית ויכול אדם להכניס בריוח בין זו לזו אבל באפיצות דהיינו דחוקות מעביר עליהם את הנר ודיו ושמעינן נמי ממתני' דחיישי' לנפל הפת מיד השמש ולא אמרי' ודאי אכלו א"ר פנחס אני אומר בשעה שסדרן הכניס שם חמץ:


פירושים נוספים