תוספות רי"ד על הש"ס/יבמות/פרק יא

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז
ראשונים על הפרק: תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רמב"ן | ריטב"א | רשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |
על ש"ס: תוספות רי"ד | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף צז עמוד אעריכה

נושאין על האנוסה. פי' לאחר שאנס ופתה את האשה מותר לישא בתה ואחותה ואמה. האנוס והמפתה על הנשואה חייב. נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו אנוסת בנו ומפות בנו. ור"י אוסר באנוסא אביו וממפותת אביו. [תנינא] תניא להא דת"ר אנס אשה מו' לישא בתה נשא אשה אסור לישא בתה פי' לא מבעי' דתפסי בהו קידושין אלא מותר לכתחילה. ובמתני' נמי הכי תנן נושאין דמשמע לכתחילה אנס אשה מותר לישא בתה. ורמניהו הנטען מן האשה פי' הנחשד ויצא עליו קול אסור באמה ובתה ובאחותה. ומהדר מדרבנן. פי' שמא יבא עלי' לאחר שישא קרובותי'. וכל היכי דאיכא איסורא דרבנן תני נושאים לכתחילה בתמי', כי תנן מתני' נמי לאחר מיתה תנן. מי שמתה האנוסה והמפותה דתו ליכא למיגזר מידי. אבל ודאי בחיי אנוסה אסור לישא בקרובותה. מנה"מ דת"ר בכולן נאמר בהן שכיבה וכאו נאמר בהן קיחה לומר לך דרך לקיחה אסרה תורה. פי' בכלתו ודודתו וזכר ובהמה נאמר בהן שכיבה וכאן באשה ואמה ואחות אשה נאמר בהן קיחה.

ור"י אוסר באנוסת אביו, אר"ג א"ר מ"ט דר"י דכתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו שראה אביו לא יגלה. וקיי"ל כחכמים:


דף צז עמוד בעריכה

מתניתין הגיורת שנתגיירו בני' עמה לא חולצין ולא מימבין אפילי הורתו של ראשון שלא בקדו' ולידתו בקדושה וה"ה הורתו ולידתו בקדושה. וכן השפחה שנשתחררו בניה עמה פי' שנתגייר בעלה עמה דאל"ה לא מצי למיתני סיפא אפילו היתה הורתו הא' שלא בקדושה ולידתו בקדושה והב' הו"ל בקדושה דבעי שיהא בני אב אחד ואפ"ה אינן בני יבום דזרע ראשון כזרע בהמה הוא דכתיב וזרמת סוסים זרמתם.

בני יודן אמתא אשתחרר שרא להו ראב"י למנסב נשי דהדדי. פי' לוקח כ"א אשת אחיו ואע"פ שי"ל בנים או שגירשה משום דקסבר אין קריבה לגוי דכקטן שנולד דמי. א"ל רבא והא ר"ש אסר א"ל הוא אסר ואנא לא גזר. מן האב ולא מן האם כ"ע לא פליגי דשרי דאין אבהות לגוי דרחמנא אפקרי' לזרעי' מן האם ולא מן האב דכ"ע לא פליגי דאסירי. פי' אע"ג דאמרי' גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אסור דילמא אתי לאחלופי בישראל כי פליגי מן האב ומן האם מאן דשרי בתר אבוה שדינן להו דהא בני פלוני קרו להו, פי' ואין אבהות לגוי ולא גזרינן בהאטו ישראל. ור"ש דאסר קרו להו נמי בני פלניתא וגזרו בהו אטו ישראל. א"ד פליג ראב"י אפילו באחין מן האם מ"ט גר שנתגייר כקטן שנולד דמי ואל גזרינן גר אטו ישראל. ודוקא באשת אחיו מאמו שרא ר"א אבל באחותו מן האם מודה דאסור כדתניא לקמן דאע"ג דאמרי' דגר שנתגייר כקשנ"ד אפ"ה אסור מדרבנן שאל יאמרו באים מקדושה חמורה לקדושה קלה דבני נח מוזהרים על אחותו מן האם אבל לא מן האב דאין אבהות לבני נח אבל באשת אח מן האם אפי' ב"נ מותרין כדאמרי' בסהדרין וכדאמרי' לקמן בשמעתין דגר נושא את אשת אחיו מאמו. הילכך ליכא למיגזר שמא יאמרו באים מקדושה חמורה לקדושה קלה וע"כ לא פליגי אלא כשהיתה הו"ל שאל בקדושה אבל הורתו של"ב ולידתו בקדושה חייב עליה כרת כישראל גמור. דאין לומר כאן גר שנתגייר כקש"ד דהא לא נתגייר אלא בקדושה נולד ושאר האב אין לו אבל שאר האם יש לו כישראל גמור כדתניא לקמן בהל' וכדתניא בתוס' בפ' ר' יהודה הגיורת שנתגיירו בני' עמה והיתה הו"ל שלא בקדושה לא חולצת ולא מתיבמת ואין חייבין משום אשת אח. היתה הורתן של"ב ולידתן בקדושה לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבים עליהם משום אשת אח וכיון דלא פסיקא הל' כחד מינייהו עבדי כר"ש דאסר.

תניא שני אחים גדולים תאומים וכן משוחררין לא חולצין ולא מיבמין ואין חייבים משום א"א. ואם היתה הורתן של"ב ולידתן בקדורה לא חולצין ולא מיבמין אבל חייבין משום א"א. היתה הו"ל בקדושה ה"ה כישראל לכ"ד.


דף צח עמוד אעריכה

אמר אביי הא דאמר רבנן אין אבהות לגוי משום דשטופי זמה הם ולא ידעי אבל היכי דידעי חיישינן אלא אפי' היכי דידעי נמי לא חיישינן דהא שני אחים תאומים דטפה א' הי' ונחלקה לשתים וקאמר אין חייבים ש"מ אפקירי אפקרי' רחמנא לזרעי' כדכתיב אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם:

תניא גר שהיתה הורתו של"ב ול"ב י"ל שאר האם ואין לו שאר האב כיצד נשא אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים.


דף צח עמוד בעריכה

אחות האם מן האב ר"מ אומר יוצא וח"א יקיים שהי' ר"מ אומר כל ערוה שהיא משום שאר אם יוציא. מן האב יקיים ומותר באשת אחיו ובאשת אחי אביו ושאר כל העריות מותרת לו לאתויי אשת אביו נשא אשה ובתה כונס א' ומוציא א' ולכתחילה לא יכנוס. מתה אשתו מותר בחמותו. וא"ד אסור בחמותו. פי' שאר האם שנולד בגיות ואע"פ דמה"ת שרי דכיון שנתגייר כקטן שנולד דמי אסור בו מד"ס שמא יאמרו באים מק"ח לק"ק. והאי דנקט הורתו שלב"ק ולב"ק רבותא נקט ל"מ הו"ל שלב"ק דהוה אסור מתחילה בקרובי האם מדאורייתא דהכא נמי דאגייר גזרי' שמא יאמרו. אלא אפי' הי' לידתו בקדושה כיון שהי' הושלב"ק אכתי גזרי'. אבל אם הי' הו"ל בקדושה מותר באחותו מן האם שנולדה בגיות ונתגיירה דכיון דהוא ישראל גמור מידע ידעי דאין קורבה לישראל עם הגויים כלל וליכא למיחוש למידי.

כיצד נשא אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים דכאלו אינה אחותו דמיא כיון שאין אבהות לגוי. אחות האם מן האב ר"מ אומר יוציא שאע"פ שאינה אחות אמה כיון דאיכא שאר האם דהיינו אחות אמו אסירא. וח"א יקיים דכיון דמצד הוא כאלו אינה אחות אמו מפני שהיא מן האב. ומותר באשת אחיו אפי' מן האם דלא נאסרה אשת האח לבני נח. וכן אשת אחי אביו ואשת אביו. נשא אשה ובתה אגר בעלמא קאי שנשא בגיותו אשה ובתה אגר בעלמא קאי שנשא בגיותו אשה ובתה ונתגיירו עמו דאלו הא' דנולד בקדושה לא נסיב אשה ובתה. וא"ת שנשא גיורת דל"ל קורבה דכקטן שנולד דמי למ"ל גר אפי' בישראל נמי מצי למימר הכי.

נשא אשה ובתה כונס א' ומוציא א' דאסורא לבני נח שמא יאמרו באים מק"ח לק"ק ולכתחילה לא יכלום. השתא אפוקי מפיק לכתחלה מבעי'. התם קאי הך דאמר רבנן יקיים לכתחילה לא יכנוס.

מתה אשתו מותר בחמותו אליבא דר"ע דאמר חמותו לאחר מיתה לאו בשריפה וכיון דקליש לי' איסורא גבי גר לא גזרו. ואיכא דתני אסור בחמותו כר"י דאמר חמותו לאחר מיתה בשריפה וכיון דבאיסורא קיימי גזרי בה גבי גר שאל יאמרו וכו'.

מתניתין חמש נשים שנתערבו ולדתיהן הגדילו התערובות ונשאו נשים ומותו ד' חולצים לא' וא' מיבם הוא וג' חולצים לא' וא' מיבם נמצאו ד' חליצות ויבום לכאו"א. פי' נתערבו ולדותיהן יש לכל או"א בן ודאי שאל נתערב ג' חולצין לא' בן ודאי שלכל א' מהן מן הד' חולץ לא' מהן דכל חד מספק לי' באשת אחיו ובן החמישית ממ"נ אם אשת אחיו הרי טוב ואם לאו הרי חלץ לה יבמה. וזה שיבמה חולץ לאחרת וג' עמו וחמישי מייבם ממ"נ וחוזרים השנים הללו וחולצים לג' ושנים עמהן וחמשי מיבם וכן כולן נמצאו ד' חליצות תחלה לכ"א לפי שאין א' מהם רשאי ליבם עד שיחלצו לה הד' שלא לפגוע ביבמה לשוק. וה"ה נמי דמצי ד' ליחליץ לכולהו והחמישי ישא את כולן אלא אמרי' כל חד וחד ליבם חדא דילמא מתרמי' לי' דידי' ומקיימא מצות יבום דכולהו. וה"ה נמי דמצי למימר אם נשאו הודאין נשים ומתו ד' מן התערובות חולצים לא' וא' מייבם:


דף צט עמוד אעריכה

מתניתין האשה שנתערבה ולדה בולד כלתה הגדילו התערובות ונשאו נשים ומותו בני הכלה חולצין ולא מיבמין שס' אשת אחיו ואשת אחי אביו. בני הזקנה או חולצין או מיבמיו שס' אשת אחיו ואשת בן אחיו, מתו הכשרים התערובות לבני הזקנה חולצין ולא מיבמין שס' אשת אחיו ואשת אחי אביו בני הכלה א' חולץ וא' מיבם:


דף צט עמוד בעריכה

מתו הכשרים. אטו הנך משום דאיערבו הו"ל פסולים אר"ש אימא מתו הנושאי' לבני הכלה א' חולץ וא' מיבם ודוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבוום ברישא לא מ"ט דקא פגע ביבמה לשוק:

כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הרי אלו אוכלים בתרומה וחולקין חלק א' על הגורן. ואין מטמאין למתים. ואין נושאין נשים בין כשרות בין פסולות. הגדילו התערובות ושחררו זה את זה נושאים נשים הראוי' לכהונה. ואין מטמאים למתים ואם נטמאו אין סופגין את הארבעים. ואין אוכלים בתרומה ואם אכלו אין משלמים קרן וחומש. ואינם חולקין על הגורן ומוכרים את התרומה והדמים שלהן. ואין חולקין בקדשי הקדש ואין נותנים להם קדשי ואין מוציאין את שלהן מידיהן. ופטורים מן הזרוע והלחיים והקבה. ובכורות יהי' רועי' עד שיסתאב. ונותנים עליהם חומרי ישראל וחומרי כהנים. פי' הרי אלו אוכלי' בתרומה דעבד כהן נמי אוכל בתרומה וחולקין חלק א' על הגורן לקמן מפרש טעמא. ואין מטמאין למתים דכל חד הוי ס' כהן ואין נושאים נשים בין כשרות משום עבד בין פסולות משום כהן. שחררו זה את זה מפרש לקמן. אין סופגין את הארבעים דכל חד אמר אנא כהן אנא, ואין חולקין על הגרן שמא אינו כהן. ומוכרין את התרומה. תרומות תבואות כשהן מפרישין אותה א"צ לתת לכהן דכל חד א"ל לכהן אייתי ראי' דלא כהן אנא ושקיל ומ"מ לאוכלה א"א אלא מוכרים אותה לכהנים והדמים שלהם. ואין חולקין בקדשי הקדש כגון עורות קדשים ואין נותנים להם קדשים בכורות וחרמים ואין מוציאין שלהם מידיהן דכל חד אמר אנא כהן אנא וגבי חרמים תנן הכהנים אין מחרימין שהמחרימים שלהם. ובכורות ירעה עד שיסתאב אפילו בזמן הבית דלא כפי' להו למיתני' לכהן ולהקריבום דאמר אנא כהן ואיהו לא חזי למיקרבי ולמכלי' דלמא זר הוא ואין נאכל הבכור לזר הלכך ירעה עד שיפל בו מום ואכלי במומו דבכור בעל מום אין בו משום זרות אלא משום גזל מתנות כהונה והממע"ה, ופטורים מן הזרוע וכו' פי' שאין בהן קדושה אלא משום מתנות כהונה והממע"ה, ונותנים עליהם חומרי וכו' מפרש לקמן:

וחולקין חלק א' חלק א' ס"ד פי' וכי הכהנים בחלק נוטלים על הגרן הכל לפי דעתו של בעה"ב אם רוצה להרבות לזה ולמעט לזה הרשות בידו אלא אימא חלק בא'. תנן כמ"ד אין חולקין לעבד תרומה אא"כ רבו עמו דתניא אין חולקין תרומה לעבד אא"כ רבו עמו דברי ר"י ר' יוסי אומר יכול הוא שיאמר אם כהן אני תנו לי בשביל עצמי ואם עבד כהן אני תנו לי בשביל רבי. במקומו של ר"י הי' מעלין מתרומה ליוחסין במקומו של ר' יוסי לא הי' מעלין מתרומה ליוחסין.

ת"ר עשרה אין חולקין להם תרומה בגורן ואלו הן חש"ו טומטום ולאנדרוגינוס והעבד והאשה והערל והטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו. וכולן משגר להן בבתיהן חוץ מטמא ונושא אשה שאינה הוגנת לו בשלמא חש"ו דלאו בני דעה נינהי וזילותא הוי למיתן להו תרומה בפרהסיא. טומטום ואנדרוגינוס נמי בריה בפ"ע נינהוו משום דליתא.


דף ק עמוד אעריכה

עבד נמי דילמא תתי לאסוקי ליוחסין. ערל שמתו אחיו מ"מ וטמא נמי משום דאניסי והן אסורין לאכולה. ונושא אשה שאניה הוגנת לו משום קנסא. אלא אשה בת ישראל שנשאת לכהן מ"ט לא. ר"פ אמר משום גרושה שמא יגרשנה בעלה והוי זרה ולא יכירו בה ויתנו לה. ר"ה ב"ת אמר משום ייחוד.

וכולן משגרין להן בבתיהו וכו' אבל ערל משדרינן ליה ולא שיאכל אלא מוכרה לכהנים מ"ט משדרינן לי' משום דאניסי. טמא נמי אנוס האי נפיש אונסי' דמסוכן והאי לא נפיש אנוסי' ואיבעי' לי' לאזדהורי שלא יטמא.

מ"ה העבד ואשה אין חולקין להם תרומה בבה"ג. ומעשר עני המתחלק בתוך הבית נותנים לאשה תחילה ופוטרים אותה. אמר רבא מריש כי הוי אתא גברי ואיתתא לקמאי לדינא שרינא תגרא דגברי ברישא אמינא דמחייב במצות כיון דשמעת להאי שמעתתא שריא תיגרא דאיתתא מ"ט משום זילותא.

הגדילו התערובית ושחררו זה את זה ומתמה אי בעי ואי לא לא. א"כ לישא שפחה אינו יכול ב"ח אינו יכול. א"ר אימא משחררים זה את זה:

ונותנים עלי' חומרי כהני וחומרי ישראל למאי הל' למנחתם נקמצת כדת ישראל ואינה נאכלת כמנחת כהנים הא כיצד הקומץ קרב לעצמו והשיריים מתפזרין על בית הדשן. פי' מנחת ישראל נקמצת ושירי' נאכלים ומנחת כהנים כוהל כליל וזו נקמצת דילמא ישראל הוא. ואין שיריה נאכלין דילמא כהן הוא ולא קרבים דלמא ישראל האו ושירי מנחת ישראל אסורין להקריבן דכתיב כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שממנו לאישים ה"ה בבל תקטירו הלכך מתפזרין על בית הדשן.

מתניתין מי שלא שהתה אחר בעלה ג"ח ונשאת וילדה ואין ידוע אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון הי' לה בנים מן הראשון ובנים מן השני הן חולצין ולא מיבמין שמא בן האחרון הוא וכן הוא להן חולץ ולא מיבם. פי' בני הראשון חולצין לאשת הספק שמא בן אביה הי' ולא מיבעיא שמא בן האחרון הוא וה"ה אחיהן מן האם ולא מן האב וקיימיי עליהן בכרת. וכן בני האחרון וכן הוא לנשותיהן.


דף ק עמוד בעריכה

הי' לו אחים מן הראשון ואחים מן השני שלא מאותו האם האו חולץ או מיבם והן א' חולץ וא' מיבם. פי' הוא חולץ או מיבם לאשת בן הראשון אם אחיו האו הרי טוב ואם לאו נכרית האי לו ומשום יבמה לשוק ליתי' שהרי חלץ לה יבמה וכך לאשת בן האחרון. והן א' חולץ תחלה וא' מייבם אח"כ ודוקא מיחלץ והדר יבומי אבל יבומי ברישא לא דקא פגע ביבמה לשוק. הי' א' ישראל וא' כהן נושא אשה הראויה לכהונה. ואינו מטמא למתים ואם נטמא אניו סופג את הארבעים. ואינו אוכל בתרומה. ואם אכל אינו משלם קרן וחומש. ואינו חולק על הגורן ומוכר את התרומה והדמים שלו. ואינו חולק בקדשיהמקדש ואין נותנים לו קדשים ואין מוציאים את שלו מידו. ופטור מן הזרוע והלחיים והקבה. ובכורו ירעה עד שיסתאב. ונותנים עליו חומרי כהנים וחומרי ישרלא. הי' שניהם כהנים הוא אונן עליהם והם אוננים עליו הוא אין מטמא להם והם אין מטמאים לו. פי' לגבי אוננין מספקא אזלינן לחומר אואסורים לאכול בקדשים ולגבי טומאה אזלינן לחומרא ואין מטמאים. הוא אינו יורש אותן והן יורשין אותו. פי' האו אינו יורש אותן דיורשים מדחין אותו אלו אצל אלו והן יורשין אותו דמי מעכב ע"י והוי ממון והן חולקין. פי' שניהם. ופטור על מכתו ועל קללתו של זה ושל זה דמספיקא לא מצינו לעונשו. ועולה במשמרו של זה ושל זה ואינו חולק. פי' עוהל לעבוד ואין בני משמרם יכולים לעכב ע"י אבל אינו חולק דכל משמר דחי לי' גבי חברי'. ואם היו שניהן במשמר א' נוטלין חלק א'. ואמרי' מ"ש שתי משמרות דלא דאזיל להאי משמר ומדחי לי' ואזיל להאי משמר ומדחי לי' משמר א' נמי ליזול להאי להאי בית אב ולידחי' לי וליזול להאי ב"א וידחי לי' אר"פ ה"ק אם הי' שניהן במשמר א' ובית אב א' נוטל:

מצות חליצה בג' דיינים ואפילו בג' הדיוטות. חלצה במנעל חליצתה כשירה באנפלא חליצתה פסולה בסנדל שי"ל עקב כשר שאין לו עקב פסול מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה, פי' אפילו בג' הדיוטות דלא בעי' יושבי סנהדרין. ולקמן נפרש אמאי קרי להו דיינים ולא תני בשלשה סתם מאחר דאפילו הדיוטות כשרים, מנעל הוא מעור רך כדרך שאנו נועלים. אנפליא הוא מבגד כעין בתי שוקים שלנו ומ"ה האי פסולה דבעינן נעל דבר הגון דהיינו עור כדכתיב ואנעלך תחש, אבל בגד לא, סנדל הגון דהיינו עור כדכתיב ואנעלך תחש, אבל בגד לא, סנדל שיש לו עקב כשר. סנדל שהוא מעור מבושל וקשה א"נ מעור רך ומלבישים אותו מבפנים עור אחר כדי לעבותו ולהקשותו אם י"ל עקב כשר. שעקבו של אדם נכנס לתוכו ומכסה עקבו אז הוא כשר. לאפוקי אם הי' עשוי כעין הקורקדסים שלנו שאין להם מכסים העקב שהוא פסול דעיקר החליצה בעקב הוא שהוא עיקר הרגל, מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה פי' אם נחתך מן הארכובה ולמטה שנחתך והיא חולצת בשוקו או אם לא נחתך רגלו וקשרה הרצועות ע"ג שוקו חליצתה כשרה דגם השוק רגל מיקרי אבל נחתך רגלו מן הארכובה ולמעלה שנחתך כל שוקו ונשאר עצם הקוליה הוא הירך וחלצה בו אינה חליצה דדלא מיקרי רגל, ואע"פ שאדם אניו חי בכך דהוה טרפה איצטריך למימר דאל הוי חליצה שהחולצת מן הטרפה חליצתה כשרה אי לאו דאל מקרי רגל, א"נ שאל נחתכה שוקו. חלצה באנפליא של עור וקשה הרצועות של הירך שהוא למעלה מן הארכובה והתירן משם פסולה כדאמרי' לקמן דמצות חליצה הוא להתיר הרצועות ולהשמיט המנעול מן הרגל ובעי' שיהי' קשורות הרצועות במקום כשר דהיניו מן הארכובה ולמטה ולא מן ארכובה ולמעלה:

ומאחר דאפי' ג' הדיוטות דיינים למ"ל הא קמ"ל דבעי' ג' שיודעים להקרות כמו דיינים, תנינא להא דת"ר חליצה בג' שיודעים להקרות ר"י אומר בה' ובגמ' מפרש טפמא דת"ק ור"י: