תוספות רבינו פרץ/ברכות/פרק א

מקורות: תוספות רבינו פרץ - כת"י אוקספורד. והתוס' שבדף - שזהה ברוב לשונו ללשון רבינו.

דף ב'

דף ב.

V

לצורת הדף ראה כאן

מאימתי קורין את שמע בערבין וכו'. ^[1](ו)פירש רש"י, ואנן היכי קרינן מבעוד יום ואין אנו ממתינין עד צאת הככבים כדמפרש בגמרא. על כן פירש רש"י שק"ש דעל המטה ה[י]א^[2] העיקר, וה[י]א לאחר צאת הככבים. והכי איתא בירושלמי {פ"א, ה"א}, אם קרא קודם לכן לא יצא, ואם כן למה אנו קורין ק"ש בבית הכנסת, כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ותימה לפירושו, והלא אין העולם רגילין לקרות סמוך לשכיבה אלא פרשה ראשונה {לקמן ס:} ואם כן שלש פרשיות היה לו לקרות. ועוד קשיא^[3], דצריך לברך בק"ש שתים לפניה ושתים לאחריה בערב. ועוד [דאותה]^[4] ק"ש ^[5](ד)סמוך למטה אינ[ה] אלא משום מזיקין, כדאמרינן בסמוך {ה.} אם תלמיד חכם הוא אינו צריך. וע"ק, דאם כן פסקינן כר' יהושע [בן לוי]^[6] לקמן {ד:} דאמר תפלות באמצע תיקנום, פירוש באמצע, בין שני קריות שמע, בין אות[ה] של שחרית ובין אות[ה] של ערבית, (ואם כן אות[ה] ק"ש שעל המטה הוי של ערבית, ואינו קורא אות[ה] מיד לאחר תפילה)^[7] ואנן קיימא לן כר' יוחנן דאמר בהך פירקא {לקמן ד:} איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפילה של ערבית. על כן פירש רבינו תם, דאדרבה ק"ש של בית הכנסת ה[י]א עיקר. ואם תאמר, היאך ה[י]א עיקר ואנו קורין אות[ה] כל כך מבעוד יום. ^[8][ו]יש (לו)^[9] לומר, דקיימא לן כר' יהודה דאמר בפרק תפלת השחר {כו.} דזמן [תפלת]^[10] המנחה עד פלג המנחה, דהיינו י"א שעות פחות רביע, ומיד כשיכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין [תפילת מנחה]^[11] סמוך לחשיכה ואפילו לאחר פלג המנחה. ^[12][ו]יש לומר דקיימא לן כרבנן [ד]אמרי^[13] זמן [תפלת]^[14] המנחה עד הערב. ומיהו תימה, דנראה כתרי קולי דסתרי אהדדי. שהרי מאי[זה]^[15] טעם אנו מתפללים תפלת ערבית מיד לאחר פלג המנחה, משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה אז כר' יהודה ומיד הוי זמן ערבי[ת]^[16], ו[ב]תפלת^[17] המנחה לא קיימא לן כר' יהודה אלא כרבנן. על כן אומר הר"י דודאי ק"ש דבית הכנסת עיקר. ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום, סבירא לן כי הני תנאי דגמרא דאמרי {לקמן ב:} משעה שקדש היום, וגם משעה שבני אדם נכנסין להסב דהיינו סעודת ערב שבת והיא היתה מבעוד יום, ומאותה שעה הוי זמן שכיבה. וגם כן^[18] ראיה, דרב הוה מצלי של שבת בערב שבת {לקמן כז:}, ומסתמא גם [היה]^[19] קורא ק"ש. מכל זה משמע דאות[ה] ק"ש של בית הכנסת ה[י]א עיקר. והא דקאמר בירושלמי {פ"א, ה"א} למה היו קורין אותה בבית הכנסת, אומר רבינו תם שהיו רגילין לקרוא ק"ש קודם תפילה, כמו שאנו רגילין לומר אשרי יושבי ביתך תחילה, ואות[ה] ק"ש אינ[ה] אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מיטתו שאין לו לברך, וגם אינו צריך לומר יותר מפרשה ראשונה. וכן פסק רבינו אלפסי.

ליתני שחרית ברישא. דקי"ל {לקמן כו:} תפלות כנגד תמידין תקנום, ואשכחן בתמידין דכתיב של בקר תחילה.

תנא אקרא קאי. בא לתרץ עתה שתי קושיות. הקושיא דקאמרת היכא קאי, אקרא קאי. ודקאמרת ליתני שחרית ברישא, אקרא קאי שכתב של שכיבה ברישא.

ואיבעית אימא יליף [מברייתו של עולם]^[20] (כול')^[21]. כלומר אי הוה קאי אקרא דבשכבך, הוה ליה למינקט לישנא דקרא שכיבה וקימה. אלא קאי נמי אקרא דברייתו של עולם שכתב לשון ערב ובוקר, [ובוקר]^[22]. (ו)הוא לשון שחרית.

אי הכי סיפא דקתני וכו'. אי אמרת [בשלמא]^[23] דסמיך אקרא דבשכבך, אם כן אינו מקפיד קרא אלא אק"ש. אלא אי אמרת דסמיך אקרא דברייתו של עולם, אם כן קפיד אכל דבר, [אי הכי]^[24] סיפא דקתני וכו'.

מברך [שתים]^[25] לפניה וכו'. ומפרש בירושלמי {פ"א, ה"ה} ^[26][ד]שבע ברכות הוו כנגד {תהלים קי"ט, קס"ד} שבע ביום הללתיך. ולא חשיב ברכה של ישתבח, שהיא נתקנה אחר פסוקי דזמרה. ופתיח[ה]^[27] של ברכה זאת ברוך שאמר. ולא חשיב יראו עינינו, דההיא ברכה [תיקנו רבנן]^[28] כדי להמתין חבריהם בבית הכנסת, משום דבתי הכנסת שלהם היו בשדות והיו מסוכנין מן המזיקין.

ו[ה]דר^[29] תנא ק"ש של שחרית. דתנא כל מילי דאורייתא. ולא רצה לפרש ברכות של ערבית בהדי ק"ש של ערבית, דלא ניחא ליה לערובי מילי דרבנן בהדי מילי דאורייתא.

והא קמל"ן דכפרה לא מעכבא. ואם תאמר, הא תנינא חדא זמנא בהערל {יבמות עד:}, העריב שמשו וכו'. ויש לומר, דרגילות של משניות לאשמועינן בקוצר דברים אע"ג שהיא מפורשת כבר.

---

דף ב:

V

לצורת הדף ראה כאן

( אם כן לימא קרא ויטהר. כלומר, אם כן דאמרת דקרא [דוטהר]^[30] קאי אגברא והוא לשון ציווי לימא ויטהר, דאלו וטהר משמע מידי דאתי ממילא. אבל ויטהר הוי ציווי, שמצוה לו לאדם להטהר בהבאת קורבנותיו.)^[31]

דילמא ביאת אורו הוא. פירש רש"י, עד שיזרח אורו של יום השמיני. ומאי וטהר טהר גברא, שיטהר האיש בהבאת קרבנותיו. ותימה ליפרוך אההיא דהערל {יבמות עד:} דהער[י]ב^[32] שמשו אוכל בתרומה וכו' מנא לן דביאת [שמשו]^[33] הוא. ועוד היכי מצי למימר דמיירי בזריחה, [דאי בזריחה הוא]^[34] הוה ליה למכתב בקרא וזרח השמש וטהר, כמו ממזרח שמש וגו' {במדבר כ"א, י"א}. או לשון יציאה, כמו השמש יצא על הארץ {בראשית י"ט, כ"ג} ^[35][מד]נקט בקרא ובא השמש, אלמא דהיינו שקיעת החמה. ועוד, דבסמוך קא מיבעיא ליה האי ביאת שמש [אי]^[36] ביאת אורו [הוא]^[37], ופשטיה מברייתא סימן לדבר וכו', תיפשוט ממתניתין דפרק בתרא דמסכת נגעים {פי"ד, מ"ג} דהער[י]ב שמשו אוכל בתרומה, אלמא דהיינו ביאת השמש. ונ"ל דה"פ, ממאי דהאי ובא השמש וטהר^[38] ביאת שמשו ממש, ומאי וטהר טהר יומא, דהיינו צאת הכוכבים. דילמא ביאת אורו הוא, דהיינו תחילת שקיעתו של שמש, והוא תחילת הכנסתו לרקיע ועדיין יש שהות ה' מילין עד צאת הכוכבים. ומאי וטהר טהר גברא, שאז יטהר אדם מטומאתו לגמרי אע"ג דאכתי לא טהר יומא. והשתא ממתניתין דפרק בתרא דמסכת נגעים לא הוה מצי למפשט מידי. דמצי למימר דהער[י]ב שמשו דהתם היינו [לאו]^[39] דווקא שקיעת החמה, ואף מהתם לא תיפשוט דהינו צאת הכוכבים. משום הכי איצטריך לאיתויי הכא הברייתא דצאת הכוכבים. (ולי נראה, דהא ק' ממאי דמיירי בתרומה, דילמא ביאת אורו הוא ומיירי בקדשים)^[40]. ומשני [א"כ]^[41] לימא קרא ויטהר.^[42] כלומר, אם כן דובא השמש הוה קאי אשמש, ותיבת וטהר הוה קיימא אגברא, הוה ליה למימר ויטהר. כלומר ^[43][כ]שיבוא השמש, אז ויטהר אדם מטומאתו. מאי וטהר, דלישנא דוטהר משמע דקאי אמאי דמיירי ביה כבר, כדכתיב ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר, דכל דהו, קא מיירו ^[44][ב]חד מילתא^[45].

אמר מר משעה שעני נכנס לאכול פתו. תימה, עני גופיה מתי יתפלל לתנא דהאי ^[46](ב)ברייתא, דהא אמרת דזמן אכילתו היינו זמן ק"ש, וכיוון שבא זמן ק"ש אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל ברישא. כדתניא לקמן {ד:}, וקורא ק"ש ומתפלל ואוכל פתו ומברך, וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה. ויש לומר, בשעה שיכינו לו סעודתו יקרא ויתפלל.

אעפ"י שאין ראיה לדבר. ראייה גמורה אינה דהא לא מיירי התם לענין ק"ש.

קס"ד^[47] בני אדם היינו עניים. כלומר, בני אדם בערבי שבתות היינו שיעוריה[ו]^[48] של עניים בימות החול.

ואי סלקא דעתך דעני קדים, ר' חנינא היינו ר' אליעזר. ולא מצי למימר [דעני]^[49] קדים [לקדוש היום או]^[50] (ו)קדוש היום קדים לשיעורא דעני. דלא מסתבר לחלק כל כך בשיעורי זמן שכיבה ^[51][ד]כל זמנין הללו ביה.

אמר לו ר' יהודה והלא כהנים מבעוד יום הם טובלין. תימה תיקשי ליה לנפשיה, שהרי פלג המנחה מבעוד יום (הכא)^[52] ה[ו]א^[53], והוא אמר {לקמן כז.} מיד כשעבר פלג המנחה הוי זמן תפילת ערבית. ויש לומר, דלדידיה לא קשיא דלא דריש בשכבך ובקומך, אבל רבנן דדרשי קשיא דאין זה זמן שכיבה.

אלא לאו שמע מינה עני וכהן [לאו]^[54] חד שיעורא הוא. ופליגא ברייתא דלעיל אמתניתין בין ברישא בין בסיפא.

דף ג'

דף ג.

V

לצורת הדף ראה כאן

קשיא דר' מאיר אדר' מאיר. דלא מצינן למימר משעה שבני אדם נכנסין וכהן חד שיעורא הוא, דאם כן ר' מאיר היינו ר' אחאי לפר"ש שפירש שרוב בני אדם נכנסין להסב היינו בערבי שבתות.

קשיא דר' אליעזר אדר' אליעזר. דלא מצינן למימר משקדש היום וכהנים נכנסין לאכול בתרומה חד שיעורא, דאם כן ר' אליעזר היינו ר' יהושע.

למאן דגני בבית אפל. ואם תאמר, והא ר' אליעזר בעי משיכיר בין תכלת לכרתי {ט:} בק"ש של שחרית. ^[55][ו]יש לומר מכל מקום כיון [שידע]^[56] מתי יעלה עמוד השחר, קודם שיעמוד ויזמין עצמו כבר הגיע אותו העת.

היה לך להתפלל תפלה קצרה. לכאורה משמע דאין זה הביננו, דקא בעי לקמן {ל.} מאי איכא בין הביננו לתפילה קצרה, א"כ קשה לפירוש הקונטרס שפירש בכאן דהיינו הביננו. אלא על כרחך היינו תפילה אחרת דמפרש לקמן צורכי עמך וכו' {כט:}. וגם זה קשה, דלקמן אמרינן שאין לומר תפלה של צורכי עמך אלא במקום סכנה, ור' יוסי לא הוה במקום סכנה, פירוש, במקום ליסטים. וצריך לומר ^[57][כ]פירוש הקונטרס ^[58][ד]תפלה קצרה [דהכא]^[59] היינו הביננו. ואע"ג דלייט עלה [אביי]^[60] {כט.} אמאן [דמצלי]^[61] הביננו, היינו דווקא בעיר אבל בשדה מותר.

ועונין יהא שמו הגדול מבורך. מכאן קש' למה שפירש במחזור ויטרי {הלכות שחרית, סימן מ"ח - מהדורת גולדשמידט}, יהא שמיה רבא, שז[ו]^[62] תפלה שאנו מתפללים שימלא שמו כדכתיב {שמות יז, טז} כי יד על כס יה, שלא יהא כסאו שלם ושמו שלם עד שימחה שמו וזרעו של עמלק. וגם מה שאמר {מחזור ויטרי שם, באמצעו} שלכך אומר קדיש בלשון ארמי, לפי שהיא תפילה נאה ושבח גדול, וע"כ נתקנה בלשון תרגום שלא יבינו המלאכים {שבת יב:} ויהיו מקטרגים, ^[63](ו)זה אינו נראה כלל, שהרי כמה תפילות יפות יש לנו שהם לשון עברי. אלא כדאמרינן בסוף סוטה {מט.}, דאין העולם מתקיים אלא [אסדרא]^[64] דקדושתא, ואיהא שמיה רבא מברך דבתר אגדתא. שהיו רגילים לומר קדיש אחר הדרשא, ושם היו עמי הארצות ולא היו מבינים כולם לשון הקודש, לכך תקנוהו בלשון תרגום שהכל היו מבינים, שזה לשונם היה.

---

דף ג:

V++

לצורת הדף ראה כאן

במקומן חיישינן. פירוש ש[ידוע]^[65] שרגילין שם ^[66][ה]מזיקין. וההיא דלעיל דבתרי ופריצי ליכא משום מזיקין, מיירי בסתמא שאין רגילין שם.

אין אומרים לפני המת וכו'. ופסק רבינו אלפסי בשם רב האיי [דוקא דברי תורה, אבל דברים דעלמא לית לן בה].^[67] ודווקא בארבע אמות שלו, אבל חוץ לארבע אמות שלו, שרי.^[68]

^[69][ו]רוח צפונית מנשבת. פירוש לבדה, דהא אמרינן בפרק [לא יחפור]^[70] {בבא בתרא כה.} שהיא מנשבת עם כל אחת [ואחת]^[71].

ואתא איהו ואמר כחצות. ואם תאמר, מכל מקום נימא ^[72][ב]חצות כמו שאמר[ו]^[73] לו מן השמים, דהא אמת אמרו לו. ויש לומר, שלא רצה לומר דבר שלא היה יכול להראות ולהוכיח אם ישאלו לו.

אין הבור מתמלא וכו'. פירש רש"י אם יחפור (כו')^[74] ויחזיר בו עפרו, לא יהא מלא. ותימה דאין הנידון דומה לראייה, שהרי לא היה אומר להם אלא ליטול מן העשירים ^[75][ו]ליתן לעניים. ואם היה מצווה ליטול מן העניים עצמם ולחזור וליתן להם, אז [היה]^[76] דומה למשל. על כן פירש רבינו תם, [מחוליתו],^[77] מנביעתו. [כלומר]^[78] אין הבור מתמלא [מן המים הנובעים בו. ובמדרש שמואל יש, אין הבור מתמלא]^[79] מח[ו]ליתו^[80] אלא אם כן מושכים לו מים מצד אחר. ומיהו לקמן בפרק הרואה {נט.} דקאמר נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם, עד דקאמר וניהדרינהו מדידיה. ומשני, אין הבור מתמלא מח[ו]ליתו^[81], אלמא משמע כפירוש רבינו שלמה. (הקושיה אינה קושיה דהכי קאמר, החסרון [שבו]^[82] אינו יכול להתמלאות ממה שנוטלין גם ממנו)^(א).

ביאורים

א. נראה שהגהה מאוחרת היא שהוכנסה בטעות לדברי רבינו. שהלא רבינו אמר שהגמ' דכימה היא ראיה לדברי רש"י וסתם, ולא העמיד זאת בתור קושיא או שאלה. ולכך צ"ל דהמגיה הוא שבא אח"כ וטען שאינה קושיא לדברי רבינו תם כיון שאפשר ליישב. ורצונו לומר דגם לדעת ר"ת כשאמר שאין הבור מתמלא מחולייתו דהיינו מנביעתו, כוונתו היא שאין הבור יכול להתמלאות תדיר מן המים שניטלו ממנו בעבר אף אם הם הרבה, כיון דיש להם קצבה. ולכך יש לקחת מים ממקור אחר שאינו פוסק בכדי שיתמלא הבור תדיר. ובזה שפיר דומה המשל לנמשל, דהמים שניטלו לצורכם ונמצאים הם במיקום אחר, אף אם אח"כ נמלכו להחזירם, לא יוכלו למלאות חיסרון הבור בהם דהוא מתחסר ממים תדיר, אלא צריך למשוך מים ממקור אחר שאינו פוסק. ויהיו המים שניטלו למקום אחר במשל הכוכבים שניטלו מכימה, והבור עם חיסרון מימיו במשל כימה עם חיסרון כוכביה. ולפי פירוש זה, מתיישב הדבר לפירוש ר"ת עניין כוכבי כימה, דכיון שניטלו אותם שני כוכבים למקום אחר ורק ואח"כ הוחזרו אליו, שפיר אומרת הגמ' דאין הבור מתמלא מחולייתו אלא א"כ יטלו ממקור אחר. אך ביאור זה של המגיה למעשה אינו נכון לדעת רבינו תם, כיוון דרבינו תם גילה דעתו בספר הישר שאין כוונת הגמ' שיחזירו לה את אותם הכוכבים שנלקחו ממנה (כיון שאבדו), אלא שירחיבו כוכבי כימה הנשארים בכדי להשלים החיסרון. אך לפירוש זה קשה לרש"י שסובר שהכוונה שנוטל העפר עתה ומחזירו לאלתר, דאין זה דומה למשל כוכבי כימה שהרי העפר מעולם לא היה מונח במקום אחר.

דף ד'

דף ד.

לצורת הדף ראה כאן

בניהו זה סנהדרין. מסברא אומר כן. אביתר אלו אורים ותומים, וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי {דברי הימים א. י"ח, י"ז}, כלומר היה קודם להם. אלמא האורים ותומים היו אחר בניהו, אם כן אביתר שהוזכר אחר בניהו, [היינו]^[83] אורים ותומים, [כך פירש רש"י]^[84]. ותימה לפירושו, פשיטא דאביתר כהן היה בימי דוד, שלא היה כהן אחר שכולם נהרגו בנוב עיר הכהנים, ולמה צריך ראיה על זה. ועוד, בניהו בן יהוידע [אין זה הפסוק בשום מקום]^[85]. על כן ^[86][גריס ר"ת כד]איתא בדברי הימים {א'. כז, לד}, אחרי אחיתופל יהוידע בן בניהו [וכו']^[87]. יהוידע בן בניהו זהו סנהדרין, וכן הוא אומר ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי. ופר"ת ^[88][ד]כרתי ופלתי [היינו]^[89] סנהדרין. כרתי, שכורתין דבריהן לאמתן. ופלתי, שמופלאין בהוראה, כמו מופלא שבבית דין. והכי קאמר קרא, בניהו בן יהוידע מן הסנהדרין ועליהם וגו'. ואם תאמר, היכי פשיט [יהוידע בין בניהו מבניהו בן יהוידע]^[90]. ויש לומר, דמסתמא ממלא מקום אביו היה, [וכי היכי דבניהו]^[91] היה מסנהדרין, גם הוא מהם היה.

---

דף ד:

לצורת הדף ראה כאן

וקורא ק"ש ומתפלל וכו'. מכאן משמע ^[92][ש]משעה שהגיע ק"ש של לילה שאין לו לאדם לאכול סעודה עד שיקרא ק"ש ויתפלל תפילת ערבית.

אמר ר' יוחנן איזהו בן העולם הבא וכו'. ואנו ^[93][ש]אומרים יראו עינינו ופסוקים אחר השכיבנו, נראה הואיל ותקינו ^[94][להו] רבנן (להו), כגאולה אריכתא הוי. דתקינו לומר זה, שבתוך כך יתפלל [חבירו]^[95] גם הוא ולא ילך מבית הכנסת יחידי. וגם יש באותם פסוקים [י"ח אזכרות כנגד]^[96] י"ח ברכות דשמונה עשרה. ואגב שתיקנו לומר אותם פסוקים, תקנו חתימה של יראו עינינו. והלכה כר' יוחנן ^[97](מ)דברייתא מסייע[א]^[98] ליה, וכן פוסק הלכות גדולות. וא"כ יש להיזהר שלא לספר בין גאולה דערבית לשמנה עשרה. ומיהו (בסידור) [בסדר]^[99] דרב עמרם פירש, מה שאנו אומרים קדיש בין גאולה לתפלה של ערבית, [לאשמעינן]^[100] דלא בעינן למיסמך גאולה דערבית לתפילתה [דתפילת ערבית רשות]^[101]. ולא היא, (דהא)^[102] [דא"כ]^[103] ר' יוחנן ס"ל תפילת ערבית חובה ^[104][ו]פל[ו]גתא [היא]^[105] דרב ור' יוחנן והלכה כר' יוחנן, ונכון להחמיר וליזהר מלספר בנתיים. וא"ת קשיא הלכתא אהלכתא, דקיימא [לן]^[106] תפילת ערבית רשות היא, [והכא פסקינן כר' יוחנן. צריך לומר דאפילו אי סובר ר' יוחנן כרב דאמר רשות היא]^[107] מכל מקום מיחייב לסמוך, א"כ [גם לנו]^[108] יש (לנו) לסמוך.

דף ה'

דף ה:

לצורת הדף ראה כאן

הא לן והא להו. פרש"י לבני ארץ ישראל שצריכין שילוח חוץ לג' מחנות לא הוו יסורין של אהבה. ותימא דשילוח מחנות לא היה נוהג אלא בזמן שהיה היובל נוהג ובתי ערי חומה, כדאמרינן במסכת ערכין {כט.} בתי ערי חומה לא היו נוהג[ין]^[109] אלא בזמן שהיובל נוהג^[110]. ובימי האמוראים לא היה היובל נוהג (גיטין לו.}, והיאך היה מדבר ר' יוחנן מדבר שלא היה נוהג בימיו. ומיהו אפשר דשילוח מחנות נוהג גם בזמן הזה, דקיימא לן {יבמות פב.} קדושה שנייה קידשה לעתיד לבא. וי"ל הא לן והא להו לענין טומאה שנזהרין מהם בארץ ישראל ולא ^[111][ב]בבל.

ואמר ר' יוחנן דין גרמא דעשיראה ביר. פרש"י ואדם חשוב כר' יוחנן מסתמא הוו לו יסורין של אהבה. ותימא דהא מסיק דהיכא דלא הוה ליה כלל, לא הוו יסורין של אהבה. והרי כמה צדיקים אין להם בנים, וגם יהושע לא מצינו שהיו לו בנים. ואי משום בנות, ר' יוחנן נמי הוו ליה ^[112][בנות ב]פרק בתרא דקדושין {עא:}. ונראה לפרש הכי, והאמר ר' יוחנן וכו', אלמא מדהוה רגיל לנחם אחרים בכך ש"מ דהוו יסורין של אהבה. אבל אין תלוי הדבר בצדיקים, שגם פעמים הצדיקים מעונים ביסורין.

ה"ג לא כל אדם זוכה לשתי שולחנות. אבל אין לגרוס אין אדם וכו', דהא כמה צדיקים זוכים לשתי שולחנות כדאמרינן פרק בתרא דהוריות {י:} ובסוף מועד קטן.

^[113] דינא בלא דינא. הרבה צדיקים יש שלוקין בגופן ובממונן, אלא הם היו יודעים שלא היה נותן שבישתא לאריסיה, והם היו רוצים לרמז ^[114][לו] שלא יעשה עוד.

אלא אימא סמוך למטתי. שלא היה עושה מלאכה עד שיתפלל. ורש"י פירש אף ללמוד תורה שאסור ללמוד קודם תפלה, ולא ידעינן מנא ליה. אבל ראייה דשרי ללמוד קודם, דלקמן בפרק שני {יד:} אמרינן (אמר)^[115] רב מקדים וקאי ומשי ידיה ומברך ומתני פרקא. וכי מטא זמן ק"ש וכו'.

שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר^[116]. אבל מילתא דקביעותא כגון ארון ותיבה אין זה הפסק. אבל מטה נראה לומר דאין זה קבוע.

כל הנותן מטתו בין צפון לדרום וכו'. ולא בין מזרח למערב. ודווקא עם אשתו, מפני שהשכינה מצויה בין מזרח למערב, והיה דבר גנאי לשכב עם אשתו מפני התשמיש. וכן משמע [ומוכחי] ^[117] (ומהאי) קראי.

התפלל ולא המתין את חבירו ויצא טורפין לו וכו'. פירש (ר"ת)^[118] [רבינו חננאל] דזה היה להם בבתי כנסיות שלהן שהיו בשדה, (ושמא לנו) ^[119] [ולכך] בלילה יש [גם לנו]^[120] להמתין. והר"י [היה] ^[121] מאחר תפלתו ומאריך עד שיצאו כולם. ואם בתוך (זה) ^[122] [כך] בא שום אדם בבית הכנסת, היה מעיין בספר עד שהיה גומר תפלתו. ונאה להחמיר אף לנו.

דף ו'

דף ו.

לצורת הדף ראה כאן

כי כסלא לא[ו]גיא^[123]. [כעין]^[124] תלמים המקיפים את הערוגה כדאמרינן בריש נדרים {ו:} הדין א[ו]גיא⁷¹ כו'.

חד לא מכתבן מיליה בספר ⁷¹[ה]זכרונות. כלומר עם אחרים, אבל בספר לבדו נכתבין, דאמר {אבות פ"ב, א'} וכל מעשיך בספר נכתבים, כ"ש מדה טובה.

אלו תפילין שבראש. פרש"י {מנחות לה:} משום דרוב של [שם]^[125] שד"י כתיב בהן. [שהשי"ן כתובה בקמט שבבתים, והדלי"ת] ^[126] (והיינו)^[127] ברצועות. ותימה משבת פרק במה מדליקין {כח:} דקאמר מן המותר בפיך, ולא מפיק רצועות מתורת ה' בפיך. ועוד דפרק בתרא דמגילה {כו:} קרי לרצועות תשמישי קדושה בעלמא. אלא ^[128][י"ל] אלו תפילין שבראש לפי שהן בגובהן של ראש ונראין דשייך בהו וראו, אבל תפלין של יד מכוסין, דכתיב {שמות יג, ט'} והיה לך לאות על ידך, לך לאות ולא לאחרים לאות.

מי כמוך ישראל כו'. וזה שיסד הפייטין ביום א' דפסח {יוצר ליום א' דפסח}^[129] טוטפת כלילו (גדלו) ^[130] [גדלי].

---

דף ו:

לצורת הדף ראה כאן

אחורי בית הכנסת. [פירש רש"י כל פתחי בתי כנסיות היו למזרח, ואחוריהם למערב. וזה המתפלל אחורי בהכ"נ]^[131] ואינו מחזיר פניו לבית הכנסת, נראה ככופר ^[132][ב]מי שהציבור מתפללין לפניו. ולא נהירא, דאדרבה במהדר אפיה לבית הכנסת מחזי כשתי רשויות, שהם מתפללים למערב והוא מתפלל ^[133]כנגד[ם] [ל]מזרח. ע"כ נראה אחורי בהכ"נ, מי שהוא אחורי העם במזרח והעם משתחוים למערב. ולהכי קאמר דלא מהדר אפיה וכו' (וק')^[134] ודווקא [הם שהיה]^[135] (והתם היו) מנהגם להתפלל ^[136][ל]מערב. אבל אנו מתפללים למזרח [שאנו]^[137] (שאינהו) במערבו של ארץ ישראל, וכתיב {מ"א. ח', מח} והתפללו [אליך]^[138] דרך ארצם. וכמו שפי' להם לצד מערב ^[139][י]תפרש לנו לצד המזרח.

דף ז'

דף ז.

לצורת הדף ראה כאן

שאלמלי כעסתי כו'. וא"ת ומה היה יכול לומר בשעת רוגזו. י"ל כלם. אי נמי מאחר שהיה מתחיל קללתו באותה שעה, היה מזיק אפילו אחר כן. וכן צריך לומר, דאמרינן בפרק חלק {סנהדרין קה:} מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, אלמא היה רוצה להאריך הרבה בקללות, והפכן הקב"ה לברכות.

ההוא מינא דהוה בשיבבותיה דר' יהושע כו' לאו אורח ארעא. אע"ג דהמינין והמסורות מורידין ולא מעלין, מ"מ בידי שמים (בשם)^[140] לאו אורח ארעא להענישם ^[141][ו]להטריחם [להורגם]^[142] (שמים)^[143], דהאי דשרי, על ידי בני אדם.

---

דף ז:

לצורת הדף ראה כאן

לא [היה] ^[144](בא) אדם שקראו אדון. וא"ת והא כתיב {בראשית ט', כ"ו} ברוך ה' אלהי שם. י"ל דהתם אינו באל"ף דל"ת שהוא לשון אדנות. וא"ת אמאי לא מייתי קרא {שם ט"ו, ב'} ה' מה תתן לי שהוא כתוב קודם. וי"ל שהפרשיות לא [נאמרו]^[145] כסדר ואין מוקדם ומאוחר בתורה, וזה הפסוק דבין הבתרים היה קודם לכן. וכן צריך לומר על כרחך, שהרי אברהם היה בן שבעים שנה בברית בין הבתרים, ואחר הדברים האלה [נאמר אחרי מלחמת המלכים כדפירש רש"י בפירוש חומש. ובמלחמת המלכים]^[146] היה בן שבעים ושלש שנה, שהרי כל הימים של סדום חמישים ושתים [שנים כדאמרינן בפרק קמא דשבת {י"א.}]^[147], צא מהם שתים עשר שנה שעברו את כדרלעומר, ושלוש עשר שנה של מרידה, ונשאר (מן)^[148] מישובה עשרים ושש שנה שהיתה בשלוה. ובהפיכתה היה אברהם בן תשעים ותשע שנה, שהרי בבשורה היתה הפיכתה. צא מהם עשרים ושש שנה למפרע של שלווה, נמצא דבין שבעים ושלוש שנה היה במלחמת המלכים. אם כן היתה פרשת (של)^[149] ברית בין הבתרים, קודם לפרשת אחר הדברים (ע"ג שנה)^[150] [שלש שנים]^[151], ואותה פרשה מסיימת (ויהפכה)^[152] [ויחשבה] לו צדקה. ולכך הביא אותו הפסוק דבמה אדע שהוא מוקדם. ומזה מיישב רשב"ם דבמקום אחד משמע שהוא לילה דכתיב {בראשית ט"ו, ה'} וספור הכוכבים, ובתר הכי כתיב, ויהי השמש לבא משמע שהוא יום, אלא ודאי לאו בבת אחת נאמרו.

דף ח'

דף ח.

לצורת הדף ראה כאן

בזמן שהציבור מתפללין^[153]. מכאן משמע דאפילו יחיד המתפלל בביתו, טוב לו להמתין עד שיתפללו הציבור, שאז הוא עת רצון.

שיעור שני פתחים. יש מפרשים שיעור שני פתחים ממש צריך להיכנס בבית הכנסת. וקשה מה לי סמוך לפתח מה לי אינו סמוך לפתח. אלא הכי פירושו, שלא ימהר להתפלל מיד כשיבא לבית הכנסת, אלא ישב מעט עד ^[154]ש[ת]תישב דעתו עליו. וגם אין זה דבר הגון להתחיל מיד, שנראה עליו כמשאוי.

רב [ששת]^[155] מהדר אפיה וגריס. וא"ת והא אמר בסוטה {לט.} מאי דכתיב וכפתחו עמדו ^[156][כ]ל העם {נחמיה ח', ה'} כיון שנפתח ספר תורה אסור לספר אפילו בדבר הלכה. וי"ל התם [מיירי]^[157] בקול רם כדי שלא יבטלו קול קריאת התורה, והכא מיירי בלחש. והאי דמהדר אפיה, רבותא אשמעינן, אע"ג דמהדר אפיה שנראה כמי שמניח ס"ת, שפיר דמי. והאי ^[158]ד[א]הדר אפיה, כדי לכוין לגרסתו. ורב אלפסי כתב {מגילה פ"ד} ודווקא שיש שם עשרה אחרים אז יכול ללמוד, אבל אין שם עשרה [כי אם]^[159] עמו, לא. והכא מיירי שהיו שם עשרה בלא הוא. ועוד [תירץ]^[160] הרב רבינו אלפסי במגילה, דשני רב ששת שתורתו אומנותו היה, [וכתב]^[161] ואנו מסתברא לן כי האי תירוצא.

ישלים פרשיותיו עם הצבור^[162]. [נראה]^[163] דכל השבוע (מכיון שמתחילין לקרות הפרשה)^[164] דהיינו משבת ^[165][ב]מנחה עד שבת הבאה, נקראת עם הצבור [מכיון שמתחילין לקרות הפרשה]^[166], אעפ"י דלענין גיטין לא מיקרי קמי שבת [אלא]^[167] מרביעי ואילך {פסחים קו.}. וזמן השלמה [כתוב]^[168] במדרש^[169], [ז']^[170] דברים צוה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר ^[171], אל תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה. משמע דקודם אכילה צריך להשלימה. [מיהו]^[172] אם השלימה אחר אכילה שפיר דמי, ומ"מ מצוה מן המובחר קודם אכילה.

[שנים מקרא ואחד תרגום]^[173]. יש מפרשים ^[174][ד]הוא הדין ללועזות ^[175][בלעז] שלהן. כי כמו שהתרגום מפרש(ים)^[176] לעמי הארצות, כך הלועזות הם מבינים מתוך הלעז. ולא נהירא שהרי התרגום מפרש כמה דברים שאין ללמוד מן העברי, כדאשכחן בכמה דוכתי [דאמר]^[177] רב יוסף [אלמא תרגומא דהאי קרא, לא ידענא מאי קאמר]^[178]. על [כן]^[179] אין [לומר]^[180] בשום לשון פעם שלישית כי אם ^[181][ב]תרגום.

---

דף ח:

לצורת הדף ראה כאן

אפי' עטרות ודיבון וכו'. ^[182](ו)פירש"'י אפילו עטרות ודיבון (מ"מ)^[183] שאין בו תרגום צריך לקרות העברי ג' פעמים. ^[184][ו]קשה, אמאי נקט עטרות ודיבון [שיש]^[185] לו מ"מ תרגום ירושלמי, היה לו לומר ראובן שמעון או פסוקים אחרים שאין בהם תרגום כלל. ויש לומר משום הכי נקט עטרות ודיבון, שאע"פ שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי צריך לקרות [עליו תרגום ירושלמי, אבל ראובן ושמעון אין צריך לקרות ג' פעמים העברי. מ"מ יותר טוב לקרות]^[186] ג' פעמים בתרגום מלשון עברי.

כאילו התענה תשיעי ועשירי. הכי פירושו, אם נצטוינו להתענות ביום התשיעי. והקשה הרב שמואל בר אהרן מיינבילא, מאי קשיא ליה והכתיב {שמות י"ב, י"ח} בראשון בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו מצות ואותו ערב [ר"ל]^[187] ערב של ט"ו. הכא נמי נימא מאי ערב, [ערב]^[188] של עשירי. וי"ל דשאני התם דכתיב תאכלו לבסוף,^[189][ד]משמע הכי בראשון בי"ד בלילה תאכלו. אבל הכא כתיב ועניתם קודם ^[190](ד)בערב, משמע ועניתם מיד ביום התשיעי.

לא לעולם [ליליא]^[191] הוא וכו'. תימה אם כן לימא רבותא טפי, פעמים שאדם קורא לאחר שיעלה עמוד השחר שני פעמים ויוצא בו משום שחרית ומשום ערבית. וי"ל דה"ק לעולם לילה הוא בשאר מצוות דבעינן בהו יום כמו תפילין וציצית, אבל גבי ק"ש קרי ליה יממא בין לגבי ק"ש של יום בין לגבי ק"ש של לילה. וקרינן ביה ובקומך, דהואיל ואיכא אינשי דקיימי בההיא שע[תא]^[192] לאו זמן שכיבה הוא. והא דנקט לאחר שיעלה, לאו דווקא מיד שיעלה, דהא צריך להמתין לכל הפחות עד שיכיר בין תכלת לכרתן {כדלקמן ט', ב'}. וא"ת משום מיעוטא דקיימי בההיא שעתא קרי ליה שעת קימה. וי"ל דאין הכי נמי כדאשכחן לרבי יהושע {לקמן שם} דאמר עד שלש שעות, שכן דרך בני מלכים לעמוד בשלש שעות.

דף ט'

דף ט.

לצורת הדף ראה כאן

לעולם יממא הוא. וא"ת ליתני שני פעמים קודם הנץ, והאי רבותא טפי, דאפילו קודם הנץ הוי [זמן]^[193] ק"ש של שחרית. ויש לומר כדפרישית, דהא יממא לענין שאר מצוות קאמר, אבל גבי ק"ש של יום הואיל ואיכא אינשי דגנו, לאו זמן קימה היא. ותימא, דקשיא דר' עקיבא אדר' עקיבא, דהכא קאמר (עד)^[194] לאחר הנץ החמה, ולקמן קאמר {ט:} משיכיר בין חמור לערוד, דהיינו קודם הנץ החמה. וי"ל תרי תנאי ואליבא דר' עקיבא. [[אי נמי]^[195] יש לומר יממא הוא אף לענין ק"ש, דזמן קימה הוא]^[196], ^[197][ו]אם ירצה יוכל לקרות קודם הנץ משיכיר בין חמור לערוד, ^[198][ו]מיהו מצוה מן המובחר קודם הנץ, דרוב בני אדם עומדים קודם הנץ. והכא ^[199][ד]קאמר ויוצא בה ידי חובתו אחר הנץ, בדיעבד. והא דקאמר דקודם הנץ יוצא בשל לילה דאיכא [אינשי דגנו]^[200] בההיא שעתא, היינו בשעת הדחק בדאישתכור או נאנס[ו]^[201] כדמסיק לקמיה, דקאמר ר' יהושע בן לוי הלכה כר' עקיבא, ועבד עובדא הכי בשעת הדחק, וזה עיקר.(יש לומר יממא הוא אף לענין ק"ש, דזמן קימה הוא)^[202]. והא דלא קאמר שני פעמים קודם הנץ החמה, משום דבעי לאשמועינן שאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ החמה.

ובלבד שלא יאמר השכיבנו. פירש הקונטרס דקאי אמילתיה דר' שמעון בן יוחאי דקורא קודם עמוד השחר. ולא נהירא, דאז ודאי זמן שכיבה הוא ומצי למימר השכיבנו. ועוד, דהוה ליה למימר למאי דסליק מיניה. ופירש השר מקוצי, דקאי אקודם הנץ החמה דסליק מיניה, ולכך קאמר דלא מצי למימר השכיבנו, דלאו זמן שכיבה הוא כיון שעלה כבר עמוד השחר, אפילו קורם הנץ החמה. ונ"ל כי גם רבינו [שלמה]^[203] רצה לפרש כן, וזה לשונו: שלא ^[204][י]אמר השכיבנו. הקורא קריאת שמע של לילה שחרית סמוך לעמוד השחר, לא יאמר השכיבנו. ושמא רצה לומר סמוך לעמוד השחר אחריו.

ר' אלעזר בן עזריה אומר, נאמר כאן בלילה וכו'. וא"ת היכי מצי למימר ר' אלעזר בן עזריה עד חצות, והכתיב {שמות י"ב, י'} לא תותירו ממנו עד בוקר, דמשמע עד בוקר מיהא מצי לאכלו. וי"ל דהכי קאמר, לא תעשו דבר שיבא לידי נותר, [להיות נותר]^[205] עד הבוקר, [שאם]^[206] לא יהיה נאכל עד חצות, לא ^[207][ת]וכל לאוכלו ולא לשורפו בלילה, כדקאמרינן {פסחים ג.} ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה, וא"כ ישאר עד הבוקר.

ויהיה נאכל לב' [לילות ויום]^[208] אחד. וליכא לדמויי לתודה שהיא ליום ולילה, משום דמותר הפסח קרב שלמים. [לכך]^[209] יש לדמותו לשלמים.

---

דף ט:

לצורת הדף ראה כאן

[אלא]^[210] בין תכלת שבה ללבן שבה. פרש"י דקא[י]^[211] אגיזת צמר הצבועה תכלת ^[212][ו]יש מקומות בה שלא עלה שם הצביעה שפיר. וקשה דאמרינן במנחות {מג:} ראה מצוה זו שבה תלויה מצוה אחרת. ואיזו, זו ק"ש, כדתנן עד שיכיר בן [תכלת ללבן]^[213], ואי קאי אגיזת צמר, אינה תלויה בציצית. ועוד דבלילה נמי פעמים יכולים לראות צמר שאינו צבוע כדרכו. על כן יש לפרש בין תכלת ללבן שבה, ^[214] בציצית שהיה [קבוע]^[215] בו תכלת וגם שני חוטי לבן, [ועושין בו חוליא של תכלת וחוליא של לבן]^[216].

עד שיראה חבירו וכו'. בירושלמי {פרקין ה"ב} במה אנן קיימין. אי ברגיל, אפילו ברחוק [טפי]^[217], חכים ליה (טפי)^[218]. ואי בשאינו רגיל, אפילו קרוב לגביה, לא חכים ליה. תיפתר ברגיל ואינו רגיל, כהדין אכסניא דאתי לקייצין. וצריך לומר דהאי אחרים לאו ר' מאיר נינהו, דהא(י)^[219] ר' מאיר ^[220][א]יירי לעיל מנייהו. אלא משמיה דאחר אלישע בן אבויה קאמר להאי ספק, ור' מאיר שמש לפניו. וכן יש לפרש בכל מקום שאחרים ור' מאיר שניהם במקום אחד, אבל בעלמא אמרינן מאן אחרים, ר' מאיר, משמע [דסברא]^[221] דנפשיה [הוא]^[222].

לק"ש כוותיקין. תימא, ^[223][ד]לעיל פסקינן כמאן דמתיר לאחר עמוד השחר מיד, ולקמן {י:} פסקינן הלכה כר' יהושע [דאמר]^[224] עד ג' שעות, והכא פסק אביי שהוא בתראה כותיקין, דמשמע דהכי הלכתא. וי"ל דודאי זמן ק"ש מתחיל לאחר עמוד השחר וזמנו עד ג' שעות, ומיהו מצוה מן המובחר כותיקין סמוך להנץ החמה [כדי]^[225] לסמוך גאולה לתפלה. ואפילו ותיקין נמי מודו לר' יהושע שאם לא קרא ק"ש קודם להנץ, שיכול לקרותו לאחר הנץ עד שלש [שעות], והכי קיימא לן. וכן מוכח בפרק מי שמתו {כב:} [דקאמר]^[226] בעל קרי [שירד לטבול]^[227] אם יכול לעלות ולהתכסות [ולקרות]^[228] קודם הנץ החמה [וכו']^[229] עד דמשני {שם כה:} (נמי)^[230] כר' יהושע ^[231][ו]כותיקין, כלומר מתניתין דקתני קודם הנץ החמה כותיקין, אלמא ותיקין נמי מודו לר' יהושע שאין [השעה]^[232] עוברת עד ג' שעות. ומיהו קשיא דאמרינן ביומא {לז.} אף היא עשתה נברשת^[233] [של זהב, כיוון]^[234] שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאות ממנה והיו יודעים שהגיע הנץ החמה וב[א]^[235] זמן ק"ש של שחרית, ומוקי ליה התם בשאר עמא דבירושלים. אלמא משמע דעיקר זמן ק"ש, לאחר ^[236] הנץ החמה, והא לא הו[י]^[237] כותיקין שהיו קוראין קודם להנץ סמוך להנץ. וי"ל דאותו זמן הוקבע לציבור לפי שלא היו יכולים להקדים ולמהר כותיקין, כי רוב בני אדם אינן יכולין לכוון [אותה שעה]^[238]. והשתא לפי זה עם הנץ החמה [היינו]^[239] סמוך להנץ החמה מעט, כדי שתהא תפילתו ביום אחר הנץ.

מאי קראה. שמצוה להתפלל ביום אחר הנץ החמה, דכתיב {תהלים ע"ב, ה'} יראוך עם שמש, ^[240][ו]אתפילה קאי. והכי קאמר יראוך להתפלל לפניך עם השמש בשעה שהוא זורח, זהו בשחרית. ולפני ירח דור דורים, בתפילת המנחה נמי הם מתפללים עם דמדומי חמה. ולקמן נמי בפרק תפלת השחר {כט:} מייתי האי קרא גבי תפלת המנחה, ואל תתמה דהשתא עם הנץ רוצה לומר קודם הנץ, ועם השמש דקרא רוצה לומר אחר הנץ. די"ל דעם בסמוך משמע כמו ערב שבת עם חשיכה, דרוצה לומר סמוך לחשיכה או מעט קודם או בשעת חשיכה בקצת. והכי קאמר אביי, אעפ"י דהלכתא כאחרים לתפלה, מ"מ לק"ש צריך לאחר מעט קודם הנץ החמה כוותיקין, כדי שיסמוך גאולה לתפלה. ור"ח פירש, מאי קראה [אק"ש קאי]^[241] דכתיב יראוך ^[242][ש]יקבלו עול [מלכות שמים]^[243] עליהם קודם זריחת השמש ובלילה לפני ירח, כלומר קודם זריחת הירח סמוך לצאת הכוכבים. ^[244][ואינו נראה, ד]לקמן ^[245](ד)מייתי לה גבי תפלת המנחה, ^[246][ו]רצונו לומר יראוך להתפלל מנחה קודם ש[ת]ישקע השמש, וישתחוה לבוראו.

כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק. ואם תאמר, והלא כל העולם סומכין גאולה לתפלה, ומאי [רבותיה]^[247] דרב ברונ[א]^[248] דלא פסיק חוכא מפומיה. ^[249][ו]יש לומר, דהכי קאמר כל הסומך גאולה לתפלה כותיקין שקורין ק"ש סמוך להנץ ותפלה^[250] לאחר הנץ.

דף י'

דף י.

לצורת הדף ראה כאן

כל פרשת שהיתה חביבה [על]^[251] (ל)דוד פתח בה וכו'. ואם תאמר מאי כל הפרשיות, הא לא אשכחן שום פרשיה אחרת שמתחלת באשרי ומסיימת באשרי אלא הא. ויש לומר, דלאו דוקא פתח באשרי וסיים באשרי, אלא חתימה מעין פתיחה, כמו תהלה שפתח בתהלה וסיים בתהילת ה' ידבר פי, וכן הרבה פרשיות שמתחילין בהללויה ומסיימין בהללויה. ולכך תקנו החכמים ברוב הברכות חתימתן מעין פתיחתן.

---

דף י:

לצורת הדף ראה כאן

גדול הקורא ק"ש בעונתה יותר מעוסק בתורה. תימא, אפילו תפלה נמי, דהא אמרינן בפ"ק דשבת {י"א.} כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה. ^[252][ו]יש לומר דהכי קאמר יותר מעוסק בתורה פעם אחרת שלא בשעת ק"ש, אבל בעוסק בתורה בשעת קרית שמע לא מיירי, דאפילו לתפלה נמי פוסק.

דף י"א

דף יא.

לצורת הדף ראה כאן

בשלמא ב"ה. [מפרשי]^[253] טעמא דא[יי]תו^[254] מבלכתך בדרך, וקא מפרקי נפשייהו מטעמא דב"ש^[255].

שנאמר בהן פאר. פירש רש"י, ואבל מעולל בעפר קרנו, ואין נאה [לתת]^[256] פאר תחת אפר. ואם תאמר, ולמה לי הך טעמא, תיפוק ליה ^[257][מ]דקאמר (הך)^[258] רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך, מכלל ד[ל]כולי^[259] עלמא אסיר. ותירץ השר מקוצי, דצריך טעמו של רש"י כי היכי דלא [נילף]^[260] שאר מצוות מתפילין (מק"ו)^[261]. אי נמי, צריך טעמא דרבינו שלמה לחייבו [בתפילין]^[262] לאחר יום ראשון, דלא שייך [מעולל בעפר קרנו]^[263] אלא ביום ראשון דווקא.

תני רב יחזקאל עשה כבית שמאי [עשה]^[264], ורב יוסף אמר עשה כבית שמאי לא עשה ולא כלום. דהא דקיימא [לן]^[265] כב"ה, היינו היכא דב"ה מתירין או [מקילין]^[266], וב"ש [אוסרין]^[267] או מחמירין. אבל הכא ב"ה סבירא להו שפיר כב"ש, אלא ^[268][ד]אומרים ^[269][ש]אינו צריך להטות, דאדם כמה^[270] שהוא עומד יכול לקרות. אבל תימה, א"כ מאי מייתי מסוכה [דתנן מי שהיה ראשו ורובו בסוכה]^[271] [ו]כו' לא קיימת וכו', ^[272][ו]פירש רש"י, דכי היכי דמי שעשה כב"ה לא עשה כלום לב"ש, אף העושה כב"ש לא עשה כלום לב"ה. ומאי [קא מדמי]^[273], התם פסלי ב"ש לגמרי מאי דמכשרי ב"ה, אבל הכא אם קרא ק"ש כב"ש אליבא דב"ה יצא (דב"ה)^[274]. ע"כ פירש הר"ר שמעיה דקא מדמי ליה הכי. מדקאמרו לא קיימת אע"ג דמן הדין יצא בדיעבד, שהרי כשראשו ורובו בסוכה אינו אסור, אלא גזירה שמא י(ו)משך^[275] אחר שולחנו [ש]בבית^[276]. והיכא דאכל ולא נמשך היה לן למימר בדיעבד יצא, ואפילו הכי אמרינן דכיון דאין לו לעשות כן לכתחילה, [ב]דיעבד^[277] נמי לא יצא. הכי נמי גבי ק"ש, אע"ג דמן הדין יצא בדיעבד, כיון דלבית הלל אינו נכון לעשות כן לכתחילה כדאיתא במתניתין (לעיל י:} כדאי היית לחוב את עצמך^[278] כו', אף דיעבד [אם עשה]^[279] כב"ש לב"ה לא [עשה ולא כלום]^[280].

אחת ארוכה ואחת קצרה. פרש"י (אחת)^[281] ארוכה אמת ואמונה קצרה השכיבנו. ול"נ, חדא דהשכיבנו נמי ארוכה הרבה, ותדע מדלא חשיב ל(י)ה^[282] בתוספתא בהדי הקצרות. ועוד, פעמים שמאריכין בה בתוספת כמו אור יום הנף. ועוד, דאמת ואמונה פעמים שמקצרין בה מאוד כדאמרינן לקמן למאן דאמר אין אומרים פרשת ציצית בלילה, קמסיים מודים אנחנו לך שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים וכו' כדאיתא פרק היה קורא בתורה {להלן יד:}. ועוד, דהכי הוה ליה למיתני ושתים לאחריה, וארוכה לא יעשנה קצרה, וקצרה לא יעשנה ארוכה. ונראה לר"ת, [דהכל קאי]^[283] אברכת אמת ואמונה. אחת ארוכה, כלומר בין יאריך בה שיזכיר יציאת מצרים, בין יקצר בה, שלא יזכיר בה יציאת מצרים כדפרישית. וכן אשכחן {יבמות מא.} תמן אחת [בתולות]^[284] ואחת בעולות.

ומקום שאמרו לקצר. כגון, בברכת הפירות ובברכת המצות, אין לו להאריך.

---

דף יא:

לצורת הדף ראה כאן

ורבנן אמר[י]^[285] אהבת עולם. והלכתא כוותייהו, דהא תניא נמי הכי^[286]. ויש מפרשים דלכך תקנו לומר אהבה רבה בשחרית ואהבת עולם בערבית לאפוקי נפשין מפלוגתא.

שכבר נפטר באהבה רבה, עד הילכך נימרינהו לכולהו. בירושלמי יש {בפרקין ה"ה}, הא דאמר[ינן]^[287] שכבר נפטר באהבה רבה, והוא ששנה על אתר. כלומר לאלתר, פירוש (ששנה)^[288] שלמד מיד באותו מקום. ונשאל ^[289][ל]הר"י, כגון אנו שאין אנו לומדים מיד לאחר ברכת אהבה רבה, שאנו טרודים והולכים כך בלא לימוד עד אמצע היום או יותר, אמאי אין מברכין ^[290](ב)ברכת התורה פעם אחרת כשאנו מתחילין ללמוד. והשיב הר"י, דלא קיי"ל כאותו ירושלמי, ^[291](ו)הואיל והתלמוד לא הזכיר[ו]^[292], ואינו צריך לאלתר ללמוד. ועוד, אפילו לפי הירושלמי, דווקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכתה לעסוק בתורה, דעיקר אהבה רבה לק"ש נתקנה. ובשביל כך אינה פוטרת מברכת התורה אלא א"כ ילמד מיד, וגם שלא יעשה היסח הדעת. אבל ברכת אשר בחר בנו, ולעסוק בדברי תורה שהם עיקר לברכת התורה, פוטרות כל היום. ואם תאמר, מאי שנא מסוכה שצריך לברך על כל סעודה לישב בסוכה. ויש לומר, דשאני גבי תורה דאינו מיאש דעתו. דכל שעה אדם חייב לעסוק בתורה, דכתיב והגית בו יומם ולילה וגו' (יהושע א', ח'), והוי כמו יושב כל היום ללמוד בלא הפסק, אבל לאכילה בסוכה יש שעה קבועה. ואם תאמר, למה אין אנו מברכין לישן בסוכה. ויש לומר, דברכה דאכילה שמברך בסוכה, פוטרתו. אי נמי, שמא לא יישן והוי ברכה לבטלה, שהרי אין בידו לישן כל שעה שירצה. והיה אומר רבינו משה^[293] כשא[ד]ם^[294] עומד ממטתו בלילה (בשחר)^[295] ללמוד [שאין]^[296] צריך לברך ברכת התורה, מפני שברכת [התורה]^[297] של אתמול שחרית פוטר[ת]^[298] עד שחר אחר, ולא נהירא. והצרפתים נוהגים לומר פסוקים דברכת כהנים, וגם אלו דברים שאין להם שיעור שהיא משנה {פאה פ"ה, מ"א}, ואלו דברים שאדם אוכל פרותיהם שהיא ברייתא {שבת קכ"ז, א'} מפני הירושלמי {שם} דבעי שילמוד על אתר. אבל אינו צריך כמו שכתבתי כבר.

ה"ג ברוך אתה י"י אלוקינו מלך העולם המלמד תורה לעמו ישראל. אבל לא גרסינן למדני חוקיך, שאין זו ברכה אלא בקשה שאמר דוד.

וברכת כהנים. אין זה דוכן, שהרי לא היו עומדים לדוכן עד אחר הקטרת האימורין. דאל"כ בתענית {דף כו:} דקאמר ג' פעמים ביום הכהנים נושאים את כפיהם וכו', הוה ליה למתני [ובמקדש]^[299] ד' פעמים אח[ת]^[300] לפני הקט[רה]^[301] ואח[ת] לאחר הקט[רה]. אלא בלא נשיאות כפים אמרו ברכת כהנים כמו שאנו אומרים.

דף י"ב

דף יב.

V

לצורת הדף ראה כאן

משום דלא מטי זמן יוצר אור. דנהי דשחיטת התמיד משעלה עמוד השחר, ^[302][מיהו פירש רש"י ד]לא הוי שעה לומר יוצר אור, כדקאמרינן {ביומא לז:} הקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא ידי חובתו וכו' ויכולה לסבו[ר]^[303] הברייתא כוותיקין.

ברכה [אחת]^[304] למשמר היוצא כו'. תימה קצת מאי היא, הואיל ולית בה לא שם ולא מלכות.

פתח ואמר בא"י אלקינו [מלך העולם]^[305]. והיה סבור שהיה יין [והבין]^[306] שהיה שכר, ואח"כ שידע^[307] שהיה שכר סיים שהכל.

לא לאיתויי נהמא ותמרי. ופירש רב אלפסי, השתא דלא איפשיט בעיין אזלינן לקולא, דאפילו פתח בחמרא וסיים בשיכרא יצא. (ורבינו יוסף) [ור"י]^[308] היה אומר לחומרא, דצריך לברך פעם אחרת. מיהו היה אומר רבינו [משה]^[309], אם היה יודע שיין הוא, וטעה בדיבורו ואמר ברוך בורא פרי העץ תחת בורא פרי הגפן, דבתוך כדי דיבור יכול לחזור בו. וכן בחתימת ימים טובים, אם טעה בין מקדש ישראל והזמנים, ואמר מקדש השבת וחזר תוך כדי דיבור, [יצא]^[310] אחרי (שיודע)^[311] שהוא יודע שהוא יו"ט. והקשה הרב יעקב מקינין מאי קמיבעיא ליה, הא ו[ד]אי^[312] מצות אינן צריכות כוונה. והיה אומר הר"י (ב"ה)^[313] דהיינו דווקא כששמע תפלתו^[314] אחורי ב"ה, ולא נתכוון שום דבר אלא ששמע סתם, או שבירך סתם. אבל היכא דנתכוון (לצאת)^[315] לברך [על]^[316] (ל)יין^[317] ונמצא שכר לא מהני, כיון שכוונתו לדבר אחד והוא דבר אחר.

להגיד בבקר חסדך. חסד שהקב"ה עשה לנו במצרים, כגון ממצרים גאלתנו. ואמונתך בלילות, כגון וגואלנו מיד מלכים וגו'. אי נמי, על [דרך]^[318] המדרש {רבה. איכה ג', כ"ג} חדשים לבקרים רבה אמונתך, שאדם מאמין ומפקיד רוחו בידו ומחזירה בלא יגיעה.

אמת ויציב ונכון וכו'. לא קאי [אשכינה]^[319], אלא אהדבר הזה וכו'. וכן אומר רבינו משה^[320]. [ואיתא]^[321] בירושלמי, האי מרגניתא דלית לה [טימא]^[322]. פי' שאין לה שומא. כל מה דאשבח מתגני ליה, כדקאמר לקמן {לג:} [בחד]^[323] דפתח ואמר האל הגדול הגבור והנורא, והיה מאריך הרבה. ואמר ליה ר' חנינא, סיימתיה לשבחיה דמרך, כי כל פה לא יוכל לספר שבחו.

---

דף יב:

V

לצורת הדף ראה כאן

כרע [כחיזרא]^[324]. ולקמן {כח:} אמר עד שיראה איסר כנגד לבו וכו', דלא סגי בכריעה בלבד וראשו זקוף, אלא בעינן נמי שיכוף את ראשו. וכן [איתא]^[325] בירושלמי דפירקין {הלכה ה'} ובלבד שלא ישוח יותר מדאי. אמר ר' ירמיה, ובלבד שלא יעשה כהדין חרדונא, והיינו תרגום ירושלמי של הצב {ויקרא י"א, כ"ט}, [והצב]^[326] כשהוא שוחה ראשו זקוף. ובראש השנה ^[327]ו(ב)יום הכפורים שאנו שו[ח]ים^[328] בכל שעה בתפלה, צריך שיגביה [באבות ומודים]^[329] קודם שיסיים הברכה, ^[330][כדי] ^[331] שיכרע בברוך. ^[332][ובשאר ברכות י]גביה מיד, דאמרינן סוף אין עומדין {לקמן לד.}, (אך)^[333] אם בא לשחות תחלת כל ברכה וברכה [וסוף כל ברכה וברכה]^[334] מלמדין אותו שלא ישחה. ואני הכותב שמעתי שמפרש, שאם שוחה כל הברכות ואינו זוקף כלום אין לחוש בראש השנה וביום הכפורים, מפני שאמרנו מלך כורע בכל ברכה וברכה, שנאמר (מכאן)^[335] מכרוע של ברכיו. וכל ישראל נקראין מלכים ביום הדין, דאמרינן במסכת ראש השנה {ח:} מלך נכנס תחלה לדין מקמי דליפוש חרון אף. וזהו שייסד הפייט, ותחלה מקדימין מפני זעמו.

והלכתא כוותיה [דרבה]^[336]. דצריך לחתום המלך הקדוש והמלך המשפט, ואם לא אמר מחזירין אותו. וכן זוכרינו לחיים, ומי כמוך, וכתוב לחיים, ובספר חיים מחזירין אותו ^[337](ו)אם לא אמר, שכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים וכו'. ופסק רבי[נו]^[338] יהודה אם ספק לו אם אמר אם לאו מחזירין אותו, כדאיתא בירושלמי דתענית פרק קמא {הלכה א}. [תני]^[339], היה מתפלל ואינו יודע אם הזכיר משיב הרוח [אם לאו]^[340].אמר ר' יוחנן כל שלשים יום בחזקת מה שהוא למוד. פירוש, שלא אמר [אלא]^[341] כמו שהוא למוד עתה (שלא אמר)^[342]. לאחר כן בחזקת שהזכיר. [הכא]^[343] נמי בחזקת שלא הזכיר. ור"מ כתב דאין מחזירין מאותם הדברים שלא פסק בספר, והביא ראייה לדבריו.

בקשו לקבוע פרשת בלק עם פרשת ק"ש. ומפני מה לא קבעוה כו'. [איתא]^[344] בירושלמי {בפרקין ה"ה} ^[345][ד]אותם ג' פרשיות שתקנו בק"ש, לפי שבהם עשרת הדברות, ועיין בכולם ותמצא בם הכל.

---

סליק פרקין הדרן עלך מאימתי

---

דף יג

דף יג.

לצורת הדף ראה כאן

1. מיותר לשונית, וכן אינו בלשון התוס' שבדף שמבוסס על לשונו של רבינו ברובו.
2. תוקן ללשון נקבה כיוון שמדבר ביחס לק"ש שהיא נקבה. וכן רבינו בעצמו כותב לפני כן בלשון נקבה ביחס לק"ש, וז"ל "ועוד דצריך לברך בק"ש שתים לפניה ושתים לאחריה" וכו'. ובכל מקום בדיבור זה שתיקנתי ללשון נקבה הוא מטעם זה.
3. בלשון התוס' שבדף כתוב ועוד קשה בלשון עברי, ואפשר שכאן היה רשום "ע"ק" ואחד המעתיקים פתח את ראשי התיבות לא נכון, או שמא בתוס' שבדף טעו המעתיקים.
4. הוגה ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "אותו" בלשון זכר ובלא האות ד' תחילה.
5. הוגה ע"פ לשון התוס' שבדף, ובהתאם למה שהגהתי בהגהה הקודמת. וכך צ"ל, כיון שאם נגרוס ב-"ד'" א"כ המילה "סמוך" חוזרת על ק"ש, וכיון שק"ש נקיבה היא היה עליו לומר "דסמוכה למטה". לכך צריך לומר בלא ד' וכאילו כתוב "ועוד דאותה ק"ש [הנקראת] סמוך למיטה", שאז אי אפשר לומר "הנקראת סמוכה למיטה" שאינו נכון לשונית.
6. הוגה ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י חסר.
7. קטע זה אינו בתוס' שבדף ואפשר שהיא הגהה שהוכנסה מהגיליון. ומ"מ אפשר להסבירה לשני פנים אחר שמגיהים הטעויות. א. שהמגיה מקשה: שאם ובאמת וק"ש שעל המיטה היא הק"ש של ערבית שהתכוון אליה ריב"ל, קשה, שהלא אין קוראים אותה מיד לאחר תפילת ערבית כשיטתו, כשם שצריך לקרוא את ק"ש של שחרית בסמוך לתפילת שחרית מלפניה. וב. שהמגיה מסביר: שא"כ ופוסקים אנו כריב"ל, א"כ ק"ש שעל המיטה של ערבית היא, שהלא אינו קורא אותה [קודם התפילה] אלא לאחריה.
8. כצ"ל, דכך הוא הרגל לשון התוס'. וכן הוא בתוס' שבדף. ובכת"י אינו.
9. מיותר, וכן אינו בלשון התוס' שבדף. ולכך הוקף בחלק מהספרים המבוססים על הכת"י.
10. כך הוא בלשון התוס' שבדף, וכן נראה להגיה כאן, ובכת"י חסר.
11. כך מוגה בספרים שלפנינו, והוא ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י החסר.
12. כצ"ל, דכך הוא הרגל לשון התוס'. ובכת"י אינו.
13. בכת"י כתוב כאן אמ' שצ"ל שהוא קיצור של "אמרי". והוספתי ה-ד' החסירה ע"פ לשון התוס' שבדף, וברור.
14. ע"פ לשון התוס' שבדף, ובכת"י חסר.
15. ע"פ לשון התוס' שבדף, ובכת"י כתוב "מאי" בשיבוש.
16. בכת"י כתוב כאן "ערבין", ותוקן בהתאם ללשון התוס שבדף.
17. כך נראה נכון לענ"ד, וכן הוא בתוס' שבדף. ובכת"י שלפנינו כתוב "ומתפילת המנחה", וטעות סופר הוא.
18. כך כתוב בכת"י של רבינו, אך בתוס' שבדף כתוב בלא המילים "וגם כן".
19. כך הוא בתוס' שבדף, ובכת"י כתוב כאן "הוא" בשיבוש.
20. כך הוגה בספרים שלפנינו. ואפשר שהגיהו זאת כיון שעיקר העניין בתוס' זה, הוא מהמילים הללו, ולכך לא שייך להשמיטם בדרך קיצור לשון. ובכת"י מובא במקום זאת, את המילה "כול" כפי שמוקף לאחר מכן, ועיין בהערה הבאה.
21. כך הוקף בספרים שלפנינו, מחמת שאין צורך במילה זו אחר שהשלמנו את לשון הדיבור המתחיל.
22. כך נראה דצ"ל, שאם לא כך הלשון מרגישה חסירה. שובוקר הראשון חוזר על המשפט "שכתב לשון ערב..." שקודם לו, ולכך לא שייך שיחזור על המשפט "והוא לשון וכו'" שאחריו. וכנראה הושמטה המילה "ובוקר" השניה בטעות מכת"י, מחמת שנראה ככפילות לשון "ובוקר ובוקר". ובהתאם לזה הקפתי את האות ו' שבתחילת המילה שאחרי כן.
23. כך הוא מוגה בספרים שלפנינו ע"פ התוס' שבדף, ובכת"י חסר.
24. בכת"י חסרות מילים אלו. ובתוס' שבדף מובאות כאן המילים "א"כ" (אם כן). אך אינו מסתבר שישתמשו תוס' במילים א"כ פעמיים אחד אחרי השני בחדא מחתא, "אם כן קפיד אכל מילי, אן כן סיפא דקתני" שאינו נכון לשונית, ואין זה הרגל לשונם. ועוד שבלשון הגמ' השתמשו במילים "אי הכי" וכן הוא בדיבור המתחיל. לכך תיקנתי בהתאם ללשון הד"ה. וכך יש להגיה גם בתוס' שבדף.
25. כך הוגה בספרים שלפנינו ע"פ התוס' שבדף, ובכת"י חסר.
26. כך נראה לענ"ד לפי לשון המשפט, ובכת"י כתוב כאן "ושבע ברכות וכו'".
27. כך נראה לענ"ד לגרוס. ובכת"י כתוב "ופתיחת", וניכר השיבוש.
28. כך הוא בתוס' שבדף וכך יותר נראה לגרוס, וכן ראיתי באחד הספרים שתיקן. ובכת"י כתוב "דרבנן תיקנו" בהיפוך.
29. כך צ"ל. ובכת"י כתוב בשיבוש "וסדר".
30. כך צריך לגרוס, שכך הוא לשון הפסוק (ועוד שבהמשך דבריו מיד הוא אומר "דאלו וטהר" ומשמע שכך כתב גם כאן). ובכת"י כתוב "דויטהר" בשיבוש.
31. שיטתו של רבינו בפירוש העניין נמצאת להלן בדף זה, והדיבור שכתוב כאן אינו מבאר שיטת תוס' אלא את שיטת רש"י. אולם כנראה שהושמטו כאן מספר מילים המורים על כך שהיא שיטת רש"י, ושמא הטעם שביאר זאת הוא, מחמת שדן אח"כ בשיטת רש"י. ומכל מקום כיוון שאינו נראה שייך לשיטת בעלי התוס', הקפתיו.
32. בכת"י כתוב בלא י', אבל ברור שכך צריך לגרוס. וכן הוא לקמן בלא י', וגם שם צריך להגיה כך.
33. כך הוא בגרסת התוס' שבדף. אך בכת"י כתוב "אורו", וכנראה טעות סופר הוא.
34. כך הוא בגרסת התוס' שבדף. אך בכת"י כתוב בלא מילים אלו, וניכר שחסרים בלשונו.
35. ע"פ הגהת הב"ח על התוס' שבדף, שלשונן זהה לשל רבינו בזה. ובספרים כתוב "ונקט".
36. כך מוגה בספרים שלפנינו ע"פ לשון התוס' שבדף, ובכת"י אינו.
37. ע"פ לשון התוס' שבדף, ובכת"י אינו.
38. נראה מיותר דהלא מבאר הוא זאת בהמשך. אך יש המקיימים זאת, כיוון שנמצא כגרסא הזו בכת"י ובלשון הראשונים.
39. תוקן על פי הגהות הב"ח על התוס' שבדף, וניכר הדבר שהיה צריך תיקון. ובכת"י נראית רק המילה "דווקא", דהכת"י חתוך בתחילת השורות ואין ידוע מה היה כתוב קודם מילה זו. ובדפוס שונצינו-פיזארו הגרסא בתוס' שבדף היא כמו כאן, אך בלא המילה "לאו". וגם שם יש צורך להגיה כהגהת הב"ח.
40. משפט זה כתוב בצד לשון רבינו בתוך איזור הכתיבה. שהשאיר המעתיק עבורו איזור ריק לכותבו בצד שמאל של העמודה, והמשיך המעתיק את לשון התוס' מצד ימין של דברים אלו. והגהה היא.
41. כך מוגה בספרים שלפנינו, וכן הוא בלשון תוס' ר"י שירליאון והרא"ש. וכגרסתו לעיל בדיבור הראשון בעמ' זה, שהוא פירוש שיטת רש"י.
42. הדיבור הזה מובא בלשון תוס' ר"י שירליאון והרא"ש כחלק מהדיבור הקודם, ובהתאם לכך כתבתיו כאן, אלא שהדגשתיו כלשון דיבור בפני עצמו.
43. כך הוגה בספרים שלפנינו, ונראה.
44. כך נראה לענ"ד להגיה.
45. כוונת המשפט בזה לענ"ד: שכל כוונה שהיא, שנפרש בעניין כוונת תחילת הפסוק, ובכוונת מילת "וטהר" שבסופו, מוכרח שיהיו עוסקים שניהם בענין אחד. וזהו בדיוק מה שאמר רבינו לפני כן. ולענ"ד צריך לגרוס "דכל דהוא קא מיירו, [מיירו] בחד מילתא. דהיינו שכל שהם עוסקים בו, עוסקים הם בעניין אחד. ונשמטה מילה זו מחמת הדומות "מיירו, מיירו" שנראה ככפילות לשון.
46. כך הוא בכת"י, אך אינו מרגיש נכון לשונית לענ"ד, ולכך הקפתיו.
47. דיבור זה מובא בתוך ד"ה "דאי סלקא דעתך וכו'" שאחריו, וניכר שאין זה מקומו. ולכך הבאתיו למקומו הראוי לו.
48. כך נראה להגיה לענ"ד על מנת להסדיר הלשון.
49. מוכח שחסר כאן בכת"י, והשלמתיו ע"פ לשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו ללשון רבינו.
50. כנ"ל בהערה הקודמת, וע"פ זה הקפתי את האות ו' מהמילה שאחרי.
51. בכת"י כתוב כאן "מכל" ב-מ', אך הגהתיו כגרסת התוס' שבדף שיותר נראית.
52. מיותר כנראה לעין.
53. הגהתי ללשון זכר. אך בכת"י כתוב "היא" בלשון נקבה. וכן הוא בלשון התוס' שבדף בלשון נקיבה, וכנראה טעות סופר הוא גם שם.
54. כך צריך להגיה, שכך הוא בגמ' שלפנינו. וכן על בסיס זה מסיק בדיבור הזה שחולקת הברייתא על משנתנו אף ברישא.
55. כך נראה להגיה ע"פ הרגל לשון בעלי התוס', וכך הוא בלשון תוס' שבדף.
56. בכת"י כתוב "שיודע" והגהתי ע"פ לשון התוס' שבדף. וכך נראה יותר, שהלא אינו "יודע" עתה בהווה מתי הוא, אלא "ידע" בעתיד מכח הופעת הסימן.
57. הוגה בהתאם ללשון התוס' שבדף. אך בכת"י כתוב "דפ"ה" בשיבוש.
58. כך נראה להגיה. ובכת"י כתוב "התפילה" בשיבוש.
59. הוגה בהתאם ללשון התוס' שבדף, ובכת"י חסר.
60. הוגה בהתאם ללשון התוס' שבדף, ובכת"י חסר.
61. כך גרסת הגמ' שלפנינו, וכן הוא בגרסת התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "דמתני" בשיבוש.
62. הוגה בהתאם ללשון התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "שזה" בלשון זכר, ואינו נכון לשונית.
63. נראה לענ"ד מיותר.
64. כך הוגה בספרים שלפנינו ע"פ לשון התוס' שבדף. ובגרסת הכת"י כתוב "אסהדא" בשיבוש.
65. ע"פ התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "שיודע" בשיבוש.
66. ע"פ התוס' שבדף. ובכת"י כתוב בלא ה'.
67. הוגה ע"פ התוס' שבדף שזהים ברוב דבריהם לדברי רבינו, וכן ניכר החיסרון בלשונו. אך בכת"י חסר כל זה. וז"ל הרי"ף: וקא כתב רבינו האי גאון זצ"ל משמייהו דקמאי, דכלישנא קמא עבדינן, דאין אומרים דברי תורה לפני המת אלא דבריו של מת בלבד, אבל מילי דעלמא אמרינן.
68. גם על פי דברי הרי"ף וז"ל: ודווקא בתוך ארבע אמות, דאמר מר: מת תופס ארבע אמות לקריאת שמע; אבל חוץ לארבע אמות שרי.
69. ע"פ גרסת התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "מרוח" בשיבוש.
70. ע"פ התוס' שבדף, וכן הוא בגמ' שם לפנינו. אך בכת"י מובא כאן "בפרק הערל", וטעות סופר הוא.
71. בכת"י חסרה מילה זו, והוגה ע"פ גרסת התוס' שבדף. אלא ששם הוא בלשון זכר "אחד ואחד", וטעות סופר הוא דהא רוח נקיבה היא, ולכך צריך לגרוס "אחת ואחת", וכך היא אכן הגרסא בתוס' בדפוס שונצינו-פיזארו.
72. כך הוא בתוס' שבדף, וכן מובן שכך הגרסא מעצם דברי הגמ'. ובכת"י כתוב "כחצות".
73. ע"פ התוס' שבדף. ועוד, דהלא בסמוך הוא אומר "דהא אמת אמרו לו".
74. כך הוא בכת"י שלפנינו, וכפי הנראה טעות סופר הוא. ובספרים הגיהו "בור" במקום. אך לענ"ד יש לגרוס "בבור", דהא אף תוס' ר"י שירליאון והרא"ש גורסים ברש"י שאמר דבריו על בור חפור ולא שחופר בור חדש. ועוד שאף ברש"י שלפנינו וברש"י בסנהדרין בסוגיה המקבילה כתובים דבריו על בור חפור כבר.
75. ע"פ גרסת התוס' שבדף, ונראה. ובכת"י אינו.
76. ע"פ גרסת התוס' שבדף, ונראה. ובכת"י חסר.
77. ע"פ התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו לדברי רבינו, אך בכת"י חסר.
78. ע"פ התוס' שבדף. אך הגרסא בכת"י היא וכתי', ואינו מובן.
79. ע"פ התוס' שבדף, למעט "מדרש שמואל" שבזה הגהתי ע"פ בעלי תוס' אחרים (וכן יש להגיה בתוס' שבדף עצמו).
80. בכת"י חסר וא"ו, והשלמתיו ע"פ לשון התוס' שבדף.
81. כנ"ל בהערה הקודמת.
82. כך נראה לענ"ד להגיה. ובכת"י כתוב כאן "שבנו", ולשון זו מגומגמת.
83. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "היו" בשיבוש.
84. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "בגד"ש" בשיבוש.
85. כך הוא בלשון התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "לא היה פסוק בכל מקום", ולשון מגומגם הוא.
86. כך מוגה בתוס' שבדף, וכעין זה יש שתיקנו בדברי רבינו. וכן נכון, דהלא אינו פירוש ר"ת אלא גירסתו. ובכת"י כתוב "פר"ת דהכי".
87. כך נראה להגיה לענ"ד, דבגמ' שלנו יש אריכות דברים קודם שמגיע לחלק שר"ת מפרש. וכאן הלא רבינו מצטט את לשון הגמ' שלב שלב, לכך מן הנכון היה שיהיה כתוב "וכו".
88. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י חסר.
89. ע"פ לשון התוס' שבדף, אך בכת"י כתוב "זה". ואינו נראה, שהלא "זה" לשון יחיד הוא, וכאן שני עניינים מוזכרים, שהם רבים. והאופן שהיה לו לומר בו הוא "אלו" או "היינו".
90. כך הוא בתוס' שעל הדף. והגרסא בכת"י הוא "בניהו בן יהוידע מיהוידע בין בניהו" . ואין זה נכון, שהלא מוכח מלשון הגמ' בגרסת ר"ת דבא להוכיח יהוידע מבניהו, ולא בהיפך. וכן דכך כותבים התוס' שבדף אצלנו ובסוגיה המקבילה בסנהדרין, וכך הוא אף בתוס' הרא"ש. ומ"מ ראה מהרש"א בסנהדרין טז: מה שפירש שם.
91. בהתאם לגרסת התוס' שבדף, אלא שהגהתי הלשון מעט גם כאן וגם שם. ובכת"י חסר כל זה.
92. כך הוא בתוס' שעל הדף. ואע"פ שאינו מוכרח, תיקנתיו לתועלת הקריאה.
93. תקינתיו ע"פ לשון תוס' שעל הדף. ואע"פ שאינו מוכרח, תקנתי לתועלת הקריאה.
94. העברתי את המילה הזו לפני המילה "רבנן" כפי גרסת התוס' שעל הדף. ואע"פ שאינו מוכרח, תיקנתיו לתועלת הקריאה.
95. כך תוקן בספרים שלפנינו, והוא ע"פ לשון תוס' שעל הדף
96. ניכר החיסרון והשלמתיו מלשון התוס' שעל הדף שזהה.
97. כך גרסת התוס' שעל הדף, וכך נראה לגרוס גם כאן.
98. תוקן ללשון נקבה, דברייתא נקבה היא
99. כך הוא בתוס' שעל הדף וכן צריך לגרוס, שכך הוא נקרא כבר מתקופת הגאונים, וכן הוא נקרא בימינו. אך הגרסא בספרים מכת"י "בסידור" כמו המוקף בסוגריים עגולות.
100. כך תוקן בספרים שלפנינו, והוא ע"פ לשון תוס' שעל הדף
101. כך היא גרסת התוס' שעל הדף, וכפי הנראה הושמט בטעות, דהלא על סמך מסקנה זו מקשה רבינו את קושיתו מיד.
102. כך תיקנו כבר בספרים שלפנינו, וכפי הנראה מחמת שלא שייך
103. כך תוקן בספרים שלפנינו, והוא ע"פ לשון תוס' שעל הדף
104. בגרסת הספרים מכ"י כתוב דפליג', ולשון מגומם. ותיקנתיו בהתאם ללשון תוס', אלא שגם בלשון התוס' החלפתי את ה-ד' בתחילת המילה, ב-ו' וכתבתי "ופלוגתא" במקום "דפלוגתא", דכך יותר נכון לגרוס מצד סדר המשפט.
105. כך תוקן בספרים שלפנינו, והוא ע"פ לשון תוס' שעל הדף
106. כך תוקן בספרים שלפנינו, והוא ע"פ לשון תוס' שעל הדף
107. כך היא גרסת התוס' שעל הדף וניכר כאן החיסרון
108. תיקנתי בהתאם ללשון תוס' שעל הדף. ושמתי את המילה "לנו" בסוגריים עגולות.
109. כך נראה לתקן כדי להסדיר המשפט מבחינה לשונית. וכן בלשון הגמ' לפי הגרסא שבימינו, כתוב בה "נוהגין", וכמו שאביא בהערה הבאה. אבל בספרים כתוב "נוהג".
110. הגרסא בגמ' אצלינו היא "אין בתי ערי חומה נוהגין אלא בזמן שהיובל נוהג".
111. ניכר החיסרון ולכך תיקנתיו, וכן הוא בתוס' שעל הדף.
112. כך הוא בתוס' שעל הדף וניכר שחסר כאן.
113. בספרים שלפנינו מכת"י כתוב כאן "דיין" והוקף בסוגריים עגולות.
114. כך הוא בתוס' שלפנינו שלשונם זהה כמעט ללשון רבינו, ולכך ראיתי לתקן הלשון כאן אע"פ שאינו מוכרח, לתועלת הקריאה.
115. כך הוא מוגה כבר בספרים שלפנינו.
116. הדיבור הזה נמצא אחר הדיבור שאחריו בספרים מכת"י, אך לפי סדר הגמ' וכן התוס' שעל הדף הוא קודם. ולכך הקדמתיו למקומו הראוי לו.
117. כך הוא מוגה כבר בספרים שלפנינו.
118. ע"פ הגהות הרב ניסן זק"ש לתוס' ר"י שירליאון, שאומר שהגרסא הנכונה היא ר"ח (רבינו חננאל), ושהגרסא בתוס' שעל הדף טעות סופר היא. וכן מובא הדבר בשם ר"ח בתלמידי רבינו יונה על הרי"ף, סמ"ג עשין י"ט ועוד.
119. כך הוא מוגה כבר בספרים שלפנינו
120. כך הגיה ספר "מאורי אור" על התוס' שלנו והבאתי הגהתו כאן.
121. כך הוא בתוס' שלפנינו שלשונם זהה כמעט ללשון רבינו, ולכך ראיתי לתקן הלשון כאן לתועלת הקריאה, אע"פ שאינו מוכרח.
122. כך הוא בתוס' שלפנינו שלשונם זהה כמעט ללשון רבינו, ולכך ראיתי לתקן הלשון כאן לתועלת הקריאה, אע"פ שאינו מוכרח.
123. כך הוא בתוס' שעל הדף וכך נראה יותר.
124. כך הוא בתוס' שעל הדף וכך נראה יותר. ובגרסת הספרים מכת"י כתוב "כגון"
125. בתוס' שעל הדף מובאת מילה זו, רק שהיא מובאת קודם המילה "של". ומצד סידור הלשון נראה לענ"ד להוסיפה כאן אבל אחרי המילה "של". ובתוס' שעל הדף נראה שצריך לאחרה כמו כאן.
126. כך הוא בתוס' שעל הדף וכן צריך לומר כאן שניכר כאן חיסרון.
127. הוקף בסוגריים כיוון שאינו נכון לפי עיניינו.
128. כך הוא בתוס' שעל הדף וכך נראה יותר. ובספרים שלפנינו כתוב "י"א".
129. פיוט "אור וישע מאושרים" מר' שלמה הבבלי.
130. כך הוא בתוס' שעל הדף. וכך נראה לומר. כיוון שהפייטן דיבר בלשון יחיד בשאר הפיוט.
131. כך הוא בתוס' שעל הדף, וכך צריך לומר שניכר כאן החיסרון.
132. כך הוא בתוס' שעל הדף וכך נראה יותר. ובספרים שלפנינו כתוב "למי".
133. גרסת הספרים שלפנינו מכת"י היא "כנגד מערב". ואע"פ שאינו מוכרח תיקנתיו ללשון התוס' שעל הדף, לתועלת הלימוד.
134. נראה מיותר ולכן הוקף בסוגריים בספרים שלפנינו.
135. כך תוקן בספרים שלפנינו.
136. כך הוא בתוס' שעל הדף וכך נראה יותר. ובספרים שלפנינו כתוב "במערב".
137. כך תוקן בספרים שלפנינו.
138. כך הוא בתוס' שעל הדף וכך הוא בפסוק. ובספרים שלפנינו כתוב "לה'".
139. כך הוא בתוס' שעל הדף, וכן נראה לגרוס. ובספרים כתוב בלא י'.
140. כך הוא מוקף בספרים שלפנינו שניכר שמיותר הוא.
141. כך נראה יותר נכון מבחינה לשונית להוסיף. וכן השמטתי את האות ו' שקודם המילה "להורגם" שאחרי כן, כיוון שאינה מסתדרת לשונית.
142. כך תקנו להוסיף בספרים שלפנינו והוא ע"פ תוס' וניכר שחסר כאן. אלא שבספרים הוסיפו "ולהורגם בידי" כפי לשון התוס' שעל הדף, ואני השמטתי את האות ו' שלפני המילה "להורגם", וכן נראה נכון לעשות בתוס' שעל הדף. ועיין בהערה הקודמת מדוע. וכן השמטתי את המילה "בידי", ועיין בהערה הבאה מדוע.
143. נראה שהמילים "בידי שמים" שגרסו כאן הספרים, וכן בתוס' שעל הדף, מיותרים. שהלא כבר אמרו לפני כן "מ"מ בידי שמים וכו'". לכך השמטתי את המילה בידי שהוסיפו והקפתי את המילה "שמים" בסוגרים עגולות.
144. כך הוא מוקף בספרים שלפנינו, והוגה במקום את המילה "היה" שכתובה קודם לכן. אך אולי היית לפני רבינו גרסא אחרת בגמ'
145. כך הוא מוגה בספרים שלפנינו ע"פ לשון התוס' שעל הדף שזהה בלשונו, על אף שאינו מוכרח.
146. כך הוא מוגה בספרים שלפנינו ע"פ לשון התוס' שעל הדף שזהה בלשונו. וכן ניכר החיסרון בלשון רבינו.
147. כך הוא בתוס' שעל הדף שלשונו זהה ללשון רבינו, וכן ניכר החיסרון בלשון רבינו. ומסתבר שכך צריך לגרוס. דהלא כיוון שהניח הנחה בלשון ודאי שימי סדום נ"ב שנים, בודאי הביא ראיה לדבריו כדרך לשונם של בעלי התוס' בכל מקום.
148. כך הוא מוקף בספרים שלפנינו, שניכר שמיותר הוא.
149. נראה מיותר, לכך הקפתיו בסוגריים עגולות. וכן הוא בתוס' שעל הדף.
150. כך הוא בספרים שלפנינו וניכר שטעות הוא. והגיהו לכתוב "ג' שנה". אבל אני הגהתי יותר, וכתבתי "שנים" בלשון רבים שכך נכון לשונית, ועוד שכך הוא בתוס' שעל הדף שלשונו זהה.
151. עיין בהערה הקודמת.
152. כך הוא מוקף בספרים שלפנינו, שהלא אין זה לשון הפסוק. ותוקן ל"ויחשבה" כלשון הכתוב. וכן הוא בתוס' שעל הדף שזהה בלשונו.
153. דיבור זה מובא אחרי דיבור המתחיל "שיעור שני פתחים" והבאתיו למקומו הראוי לו. וכן הוא בשיטה לבעל הצרורות.
154. כך הוא בתוס' שעל הדף ע"פ הגהות הב"ח (וכן נמצא דיבור זה בתלמוד בבלי שונצינו-פיזארו), וכך נראה לענ"ד יותר נכון.
155. ע"פ גרסת תוס' שעל הדף ושאר בעלי תוס' מקבילים. וכן הוא בגירסתנו.
156. כך הוא מופיע אצלינו בספרים. וכן הוא בשאר בעלי התוס'. ובספרים כתוב "על".
157. בספרים אין כאן מילה זו או כל מילה אחרת. והוספתיה בהתאם ללשון התוס' שעל הדף, אלא ששם כתוב "איירי" וכאן כתבתי "מיירי". וזה מכיוון שרבינו עצמו השתמש בלשון "מיירי" אחרי כן מיד.
158. בספרים כתוב "והאי דמהדר אפי". ושינתי הלשון כפי לשון התוס' שעל הדף, ע"מ שיהיה הבדל לשוני בין מה שביאר לפני כן באמירתו "והאי דמהדר אפי" שהיא רבותא הלכתית, ולבין מה שביאר עכשיו בטעם המעשי. שאינו מסתבר שישתמש באותו הלשון לבאר שני עניינים שונים, והבן.
159. ע"פ גרסת התוס' שעל הדף, והכי מסתברא שחסר כאן.
160. ע"פ גרסת תוס' שעל הדף. וניכר שחסר.
161. ע"פ הגהות הב"ח שעל התוס' שבדף.
162. מובא בעמוד ב' אחר ד"ה כאילו התענה, והבאתיו למקומו הראוי לו.
163. כן הוא בתוס' שעל הדף, וכן נראה נכון לפי לשון הדברים.
164. כך נראה לענ"ד להגיה כאן ובתוס' שעל הדף לענ"ד, מפני שלשון התוס' כמו שהוא נראה מגומגם. והעברתי המשפט לאחרי כן כפי שמוקף בסוגרים המרובעות.
165. כן נראה נכון לשונית לענ"ד.
166. הועבר ממקומו שקודם לכן בדיבור זה, ועיין בהערה שם.
167. בספרים כתוב כאן "עד" במקום, וניכרת הטעות.
168. ע"פ תוס' רי"ש וכעין זה בסמ"ג עשין י"ט שלפנינו וכן נראה לענ"ד נכון.
169. בבית יוסף באו"ח סימן רפ"ה הובא, שמקור הדברים במכילתא פרשת בא אל פרעה, אך אינו נמצא לפנינו. ולשון מדרש זה כיום מובא בספרי ליקוטים, בספר חופת אליהו הנביא שער השישה, וכן בספר הליקוטים (גרינהוט) חלק ג', דף ל"ג, פרק השלושה.
170. בגרסת הספרים מובא "ג'", אך בגרסת המדרש כתוב "ז'" (ויש גרסא של ו', וניכר שאינו נכון).
171. מסתבר להוסיף פה "וכו" מכיוון שיש אריכות דברים בין המשפט שקודם הערה זו למשפט שאחרי כן.
172. בגרסת הספרים כתוב "מ"מ", אך לשונית אינו נראה נכון כיוון שמיד אחרי כן אומר שוב פעם "ומ"מ". לכך הגהתי הלשון על פי לשון התוס' שבדף.
173. מובא בעמוד ב' תחת ד"ה עטרות ודיבון. ותיקנתי הלשון של הדיבור המתחיל, והבאתיו למקומו הראוי לו בעמ' א'.
174. ע"פ לשון תוס' הרא"ש, וכך ראיתי לתקן גם בתוס' שעל הדף. ובספרים כתוב "והוא".
175. ע"פ לשון תוס' רי"ש שדומה בלשונו במילים אלו ללשון רבינו.
176. כן נראה נכון לגרוס בלא ה-"ים".
177. בגרסת הספרים כתוב "כדמתרגם רב יוסף" ולא יותר. אך מהתוס' שעל הדף וכן מכל בעלי התוס' המקבילים נראה כמו שהגהתי כאן לומר "דאמר רב יוסף". וכן בהמשך המשפט הגהתי לומר את המשפט המתחיל ב"אלמלא" המוקף בסוגריים מרובעות.
178. עיין בהערה הקודמת.
179. הוגה כך בספרים ע"פ גרסת התוס' שבדף כפי הנראה.
180. עיין הערה קודמת.
181. בגרסת הספרים כתוב "לתרגום", אך לשונית אינו נראה נכון ולכך הגהתיו ב-ב'.
182. כך הוא בגרסת הספרים, אבל נראה לענ"ד שה-ו' מיותרת. ובספרים דיבור זה מגיע במחובר לדיבור הקודם.
183. נראה מיותר, וכן אינו בגרסת התוס' שבדף.
184. כך נראה לענ"ד נכון לפי הרגל לשונו, כפי שנראה בתוס' ד"ה "שיעור שני פתחים".
185. בגרסת הספרים כתוב "שהיה", ותוקן בספרים ל"שיש" ע"פ גרסת התוס' שבדף כפי הנראה.
186. כך צריך להגיה פה ובתוס' שעל הדף, שאם תבוא לפרש כפשוטו, היה להם לומר "שאע"פ שיש בו תרגום ירושלמי צריך לקרות ג' פעמים העברי וכו'". ומכך שכתבו זאת בלשון שאע"פ שאין בו תרגום ידוע אלא תרגום ירושלמי, משמע שבאים לומר שצריך לקרוא תרגום ירושלמי אע"פ שאינו התרגום הרגיל. ועוד שכך ניכר מלשון תוס' רי"ש והרא"ש וחכמי אנגליה שכך שיטת בעלי התוס'. ומה שכתבו לקרוא בעברית בסוף העניין הוא רק בתור חומרא לצאת ידי חובת רש"י. ומכל מקום הגהה זו אע"פ שתוכנה אמת, לא שהיא בהכרח לשון רבינו ממש, אלא רק כעין זה. והיא שילוב של גרסת המדרכי בשם ר"י מכת"י ששון, עם דברי תוס' הרא"ש ביחס לדין הפסוק לראובן ושמעון, ובהתאמה ללשון התוס' שבדף שזהה על פי רוב ללשון רבינו.
187. כך הוא מתוקן בספרים. ובגרסת כת"י שלהם כתוב "ת"ל" בטעות.
188. הוגה כך בספרים ע"פ גרסת התוס' שבדף.
189. כנ"ל בהערה הקודמת.
190. כנ"ל בהערה הקודמת.
191. תוקן בספרים ל"ליליא" ע"פ גרסת התוס' שבדף. ובגרסת כת"י שלהם כתוב "לילה".
192. כך נראה לענ"ד דהלא הכל כאן בארמית, וכן איתא כך בתוס' שעל הדף. ובספרים כתוב "שעה".
193. כך הוא מוגה כבר בספרים מכת"י, והוא ע"פ לשון התוס' שבדף שזהים ברוב לשונם לדברי רבינו.
194. כך הוא מוקף באחד הספרים מכת"י. ובאמת נראה מיותר, וכן אינו בלשון תוס' שבדף.
195. כך הוא מוגה כבר בספרים מכת"י, והוא ע"פ לשון התוס' שבדף שזהים ברוב לשונם לדברי רבינו.
196. משפט זה מובא בהמשך התוס' קודם המשפט האחרון המתחיל ב-"והא דלא קאמר שני פעמים". ואינו מתיישב יפה, שא"כ נמצא שהמשפט המתחיל כאן ב"שאם ירצה יוכל לקרות וכו'" הוא המשך התירוץ הראשון של "תרי תנאי אליבא ר' עקיבא" שמורה שמחלוקת היא, בזמן שבדבריו הוא מיישב את שני השיטות ומורה שאין מחלוקת. ועוד שבסוף תירוץ זה הוא אומר "וזה עיקר" שהיא אמירה שנאמרת בדרך כלל אחרי תירוץ אחרון, וא"כ לא שייך שיאמר אח"כ תירוץ נוסף. ועוד שהתירוץ האחרון הוא זהה בשיטתו לתירוץ שקדם לו, ובמאי פליגי?. מכל אלו הגעתי למסקנא שנשתבשו כאן הדברים וצריך להעביר את התירוץ של "אי נמי יש לומר וכו'" אחרי התירוץ הראשון כפי שהגהתי. וראיה לדבר, שבכל שאר בעלי התוס' הן שעל הדף והן המקבילים ישנם רק שני תירוצים לזה, ולא שלש. וד"ל.
197. בגרסת הספרים כתוב "שאם" ב-ש' ותיקנתיו ל"והאם" מפני שהוא לשון שמתאימה יותר במחינת סדר המשפט.
198. כך נראה לי להגיה בהתאם ללשון הדומה בדברי רבינו בעמוד ב' בד"ה "לק"ש כויתיקין" ע"ש.
199. כן נראה להגיה לענ"ד.
200. כך הוא מוגה כבר בספרים מכת"י, ונראה נכון.
201. כן נראה להגיה לענ"ד, שהלא השתמש לפני כן בלשון רבים "בדאשתכור".
202. עיין בהערה מספר+++.
203. כך הוא מוגה כבר בספרים מכת"י, ובגרסא המקורית כתוב "שי'" במקום.
204. כך הוא מוגה כבר בשיטה לבעל הצרורות, ובגרסא המקורית כתוב בלא יו"ד.
205. כך נראה קצת לענ"ד להגיה. וזאת מכיון, שאם לא כך מדוע לא כתב "לא תעשו דבר שיבא לידי נותר" וישתוק, או "לא תעשו דבר שיבוא ע"י כך להיות נותר עד הבוקר" שהם לשונות ברורים יותר. ומכך שכתב בלשון "לידי נותר עד הבוקר" שהיא לשון טיפה מגומגמת, נראה בעיני שחסר כאן המילים "להיות נותר", וכפי הנראה הושמט מחמת הכפילות לשון של נותר, נותר.
206. כך הוא מוגה כבר בספרים, ובגרסא המקורית כתוב "שאמר", וניכר השיבוש.
207. ע"פ לשון תוס' שבדף, ונראה מדויק יותר.
208. ע"פ לשון הדיבור בתוס' רי"ש. ובגרסת השיטה לבעל הצרורות כתוב ל-"ב' ימים ולילה אחד"
209. כך הוא מוגה כבר בספרים מכת"י, ובגרסא המקורית כתוב "בכך", וניכר השיבוש.
210. כך הוא מוגה בספרים מכת"י. והגרסא המקורית "אבל", וניכר השיבוש.
211. כך הוא בתוס' רי"ש והרא"ש. ובגרסת הספרים כתוב "דקאמר", ונראה לענ"ד ששיבוש הוא.
212. כך הוא בלשון תוס' שבדף, שזהה ברוב לשונו ללשון רבינו. ובגרסת הספרים כתוב "דיש" ב-ד'.
213. כן נראה בעיני להוסיף ע"פ לשון בעלי התוס' שבדף והמקבילים. ובספרים מכת"י עוצר כאן את לשון המשנה.
214. בספרים מכת"י כתוב כאן בטעות "לציצית" ב-ל' מוקץ בסוגריים עגולות.
215. בספרים מכת"י כתוב כאן "שהיה בו צבוע". והגהתי לפי לשון התוס' שבדף, כי כך נראה יותר נכון.
216. כך הוא מוגה כבר בספרים שלפנינו, אך בגרסא המקורית אינו.
217. המילה מובאת בטעות בהמשך, והבאתיה למקומה הראוי לה. ושם הקפתיה בסוגרים עגולות.
218. עיין הערה קודמת.
219. כן נראה להגיה, וכן הוא בתוס' שבדף.
220. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובספרים מובא "מיירי"
221. כך נראה להגיה ע"פ הרגל הלשון התלמודית.
222. עיין הערה קודמת.
223. ע"פ לשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו.
224. כנ"ל בהערה הקודמת.
225. ע"פ לשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו. ובגרסאות מכת"י כתוב "בה".
226. ע"פ לשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו.
227. ע"פ לשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו. ובגרסאות מכת"י כתוב "יורד וטובל".
228. ע"פ לשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו וע"פ גרסאת הגמ' שלנו. ובגרסאות מכת"י אינו.
229. ע"פ לשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו. ובגרסאות מכת"י כתוב "אינו".
230. נראה מיותר, ולכך הקפתיו בסוגריים עגולות.
231. ע"פ לשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו. ובגרסאות מכת"י כתוב "דותיקין" ב-ד'.
232. ע"פ לשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו. ובגרסאות מכת"י אינו.
233. ע"פ לשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו. ובגרסאות מכת"י כתוב "נברשתא" בטעות.
234. ע"פ לשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו. ובגרסאות מכת"י אינו.
235. ע"פ לשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו. ובגרסאות מכת"י כתוב "ובה" ב-ה' בטעות.
236. בגרסאות מכת"י כתוב כאן "זמן" בטעות, מוקף בסוגרים עגולות.
237. כך נראה להגיה ע"פ לשון תוס' שבדף. ובגרסאות הספרים מכת"י כתוב "הוו" במקום.
238. ע"פ לשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו.
239. כך נראה להוסיף לענ"ד. ובגרסאות הספרים מכת"י אינו.
240. כך נראה להוסיף לענ"ד. ובגרסאות הספרים מכת"י אינו.
241. כך נראה להגיה לענ"ד. ובגרסאות הספרים מכת"י כתוב כאן "ק"ש ק"ה".
242. כך נראה להגיה ע"פ לשון תוס' רי"ש. ובגרסאות הספרים מכת"י כתוב כאן "ויקבלו".
243. כך נראה להגיה ע"פ לשון תוס' רי"ש. ובגרסאות הספרים מכת"י אינו.
244. כך נראה להגיה ע"פ לשון תוס' רי"ש. ובגרסאות הספרים מכת"י אין את המילים "ואינו נראה". וביחס למילה שאחרי כן כתוב בספרים מכת"י "ואינו" ב-ו'. ועוד שטענה זו ע"פ תוס' רי"ש ורא"ש באה לשלול את דעת ר"ח, וכן נראה שאין הדברים מיושבים לדעת ר"ח.
245. כך הוא כתוב בספרים מכת"י. והקפתיו בסוגריים עגולות להתאימו ללשון המשפט.
246. כך נראה להגיה ע"פ לשון המשפט. ובגרסאות הספרים מכת"י אינו.
247. כך הוא מוגה בספרים ע"פ התוס' שבדף.
248. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובגרסת הספרים מכת"י כתוב "ברונה" ב-ה'
249. ע"פ הרגל לשון התוס', וכן הוא בתוס' שבדף.
250. בגרסת הספרים מכת"י כתוב פה "ולתפלה", והסרתי את ה-ל' ע"פ לשון התוס' שבדף, וכן ניכר שאינו נכון.
251. ע"פ לשון תוס' שבדף, וכן הוא בלשון תוס' רי"ש ורא"ש, ומחמת כך ה-ל' שאחרי הקפתי בסוגריים עגולות.
252. כך הוא בלשון תוס' שבדף, וכן הוא הרגל לשון בעלי התוס'.
253. כך הגיהו בספרים שלפנינו ונכון. ובכת"י כתוב "פרש"י" ושיבוש הוא.
254. כך נראה להגיה לענ"ד. אך בכת"י כתוב "דאתו", ולא ברור.
255. כל הדיבור טעון תיקון שהלשון אינה ברורה. ואולי צריך לגרוס "בשלמא ב"ה" קא מפרשי טעמייהו דידהו מבלכתך בדרך, וקא מפרקי טעמייהו דב"ש. אבל לא הבנתי מה רצה רבנו לומר בזה, הלא גמ' ערוכה היא.
256. ע"פ לשון התוס' שבדף, ונכון. ובכת"י חסר.
257. כך נראה להגיה לענ"ד ע"פ צורת הלשון וע"פ לשון התוס' שבדף.
258. נראה מיותר.
259. ע"פ לשון תוס' שבדף.
260. כך הוא בתוס' שבדף. ובכת"י כתוב "יליף" בשיבוש.
261. כך הוא בכת"י ובלשון התוס' שבדף. ושיבוש הוא, שאין הדבר נלמד מק"ו, אלא מהיקש. שכן בשיטה לתלמידו של רבינו יחיאל מפריש (שמיוחס לרבינו ידידיה מנירנברג) כתב בפירוש בשם השר מקוצי, שבלא טעמו של רש"י הווה אמינא שנלמד מהיקש, דאמרינן בפ"ק דקידושין {לה.} שהוקשה כל התורה כולה לתפילין. ע"ש.
262. כך הוא בתוס' שבדף. ובכת"י כתוב "בתפילה" בשיבוש.
263. כך הוא בתוס' שבדף. ובכת"י כתוב "קרא" בשיבוש.
264. כך הוא בתוס' שבדף. ובכת"י כתוב בלא.
265. כך נראה לגרוס לפי מבנה לשון המשפט, אך בכת"י אינו.
266. בגרסת כת"י כתוב "שב"ה מתירין או אוסרין וב"ש מקילין או מחמירין" וניכר שהלשון משובשת והמעתיק טעה. לכך הגהתי בהתאם למה שצריך להיות.
267. כנ"ל בהערה קודמת.
268. כך נראה להגיה על פי צורת הלשון. ואולי יותר נכון לגרוס "דאמרו"
269. כנ"ל הערה קודמת.
270. אולי צריך לגרוס "כמו".
271. נראה שבגרסא המקורית של דברי רבינו היה כתוב את תחילת הברייתא כמו שהגהתי, והושמט בטעות מחמת הדומות "מסוכה" "בסוכה". שהלא הלשון "א"כ מה מייתי מסוכה וכו'" אינו שייך, שהלא לא הזכיר שום ציטטה מלשון המשנה שם, וא"כ מה שייך לומר "וכו'".
272. כך נראה על פי צורת הלשון.
273. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י "קאמר דמייתי" בשיבוש. וכנראה שהמעתיק ראה כתוב "קא מדמי" וטעה לפרשו לקיצור של "קאמר דמייתי".
274. נראה מיותר, כיון שאינו נצרך בלשון המשפט.
275. הוגה ע"פ לשון התוס' שבדף, ונראה.
276. כך נראה לי להגיה לענ"ד.
277. כך נראה להגיה לענ"ד.
278. בגרסת התוס' שבדף וגרסאות הגמ' שלפנינו, הגירסא היא "בעצמך".
279. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י חסר
280. ע"פ לשון התוס' שבדף, ובכת"י כתוב בשיבוש "קיים".
281. כך הוא בכת"י, ושיבוש הוא. והגהתי ע"פ לשון התוס' שבדף.
282. ברכה לשון נקיבה היא, לכך בהכרח צריך לגרוס "לה".
283. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "דהכי קאמר" בשיבוש.
284. ע"פ לשון התוס' שבדף והמשנה ביבמות, וברור. ובכת"י כתוב "ארוסות" בשיבוש.
285. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "אמרו".
286. בגרסאות בעלי התוס' השונים הברייתא אומרת "אין אומרים אהבה רבה אלא אהבת עולם" הפוך מגרסתנו. וכפי הנראה שגרסו וכן אורי ליה ר' אלעזר לר' פדת בריה וכו' ואח"כ ורבנן אמרי וכו' ומיד אחרי כן גרסו תניא נמי הכי אין אומרים וכו' לסייע לדברי רבנן.
287. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "דאמר".
288. נראה מיותר.
289. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "והר"י".
290. ניכר שמיותר, וכן אינו בלשון התוס' שבדף שזהה במשפט זה ללשון רבינו.
291. נראה מיותר וכן אינו בלשון התוס' שבדף.
292. בלשון התוס' שבדף כתוב "הואיל וגמ' שלנו לא אמרו" ומכאן שצריך גם בלשון רבינו לומר "הזכירו" בלשון זכר. אך בכת"י כתוב "הזכירה" בלשון נקיבה.
293. כך הוא בכת"י. ובתוס' שבדף איתא ר"ת, אך במרדכי איתא הר"ם, וכן לא הובאו דברים אלו בשם רבינו תם בתוס' ר"י שירליאון והרא"ש. וצ"ל שטעות סופר היא בדברי התוס' שבדף.
294. בכת"י כתוב בטעות "כשאם" אבל ברור שהכוונה לאדם. וכן הוא בלשון התוס' שבדף.
295. בלשון התוס' שבדף כתוב כאן "בשחרית" מוקף בסוגרים עגולות, מפני שכבר אמרו "בלילה" לפי כן ואיך יאמרו בשחרית? אך בעוז והדר אמרו שאולי יש לגרוס "קודם השחר". וה"ה גם בדברי רבינו.
296. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "שלא היה" ולשונית נראה משובש.
297. כך מוגה כבר בספר ברכה משולשת והוא ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י חסר.
298. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "פוטר".
299. ע"פ תוס' ר"י שירליאון והרא"ש, וכן יש להגיה בלשון התוס' שבדף. ובכת"י חסר.
300. תוקן ללשון נקיבה כיוון שנשיאת כפיים משמש בלשון נקיבה. וכן הוא בתוס' ר"י שירליאון ובתוס' הרא"ש. וכן תוקן בהמשך הדיבור.
301. ע"פ לשון התוס' שבדף. ובכת"י כתוב "הקטורת" בשיבוש. וכן תוקן בהמשך הדיבור.
302. כך נראה להגיה. אך בכת"י וכן בתוס' שבדף מובא בלשון "פירש רש"י, מיהו לא", והלשון מגומגמת.
303. כן הוא בתוס' שבדף. אך בכת"י כתוב "לסבול", וניכר שטעות סופר הוא.
304. כן הוא בתוס' שבדף וכן הוא בגרסתנו, ובכת"י חסר.
305. כן הוא בלשון תוס' שבדף, והשלמתיו כי הלשון כמעט זהה.
306. כן הוא בלשון התוס' שבדף. אך בכת"י כתוב "וידע", וניכר שטעות סופר היא מכיוון ש"ידע" לשון עבר הוא "שידע כבר", ואינו נכון לפי עינינו. ולכך הגהתיו בהתאם ללשון התוס' שבדף, שהיא משמשת גם בלשון עתיד. ואפשר שהטעות סופר באה מכח הלשון בהמשך דבריו "ואח"כ שידע".
307. בלשון התוס' כתוב גם כאן "והבין", אבל לפי עינינו כאן אין הכרח להשתמש במילה זו, ולכך השארתיו כפי שהוא בלשון הכת"י.
308. בתוס' שבדף ובמרדכי כתוב שר"י אמרו. ובכת"י כתוב רבינו יוסף, כנראה מחמת סופר שטעה ופתח ראשי התיבות לכך. אך אפשר שר"י האמור כאן הוא רבינו יהודה שירליאון, שהלא בתוספותיו אמר דבר זה בלא להזכיר "מפי רבי" (ור"י הזקן שהוא ר"י סתם, הוא היה רבו). אך אינו ראיה מוכחת, כיון שאפשר שאמר "מפי רבי" ומחמת ריבוי העתקות הושמט כמו שמצאתי בכמה כת"י שלו, ביחס לכת"י אחרים.
309. כך הוא במרדכי מפי הר"ם מאברא שהוא רבינו משה מחכמי איברא. אך בכת"י כתוב בטעות רבינו חננאל.
310. כן הוא בלשון התוס' שבדף, ןבכת"י חסר.
311. כן הוא בכת"י, אך ניכר שמיותר הוא.
312. בכת"י כתוב בטעות "וקאי" אבל ברור שכוונתו ל-"ודאי".
313. כך הוא בכת"י, אך נראה מיותר.
314. בלשון התוס' שבדף כתוב דהיינו שומע תפילה. וכאן כשאומר כששמע תפלתו כנראה הכוונה לשומע תפילתו של הש"ץ.
315. נראה מיותר ולא שייך. וכן אינו בלשון התוס' שבדף.
316. כן הוא בלשון התוס' שבדף, וכן הוספתי כאן והסרתי את ה-"ל" שסמוכה למילה "יין" שאחרי כן לפי לשון המשפט.
317. עיין הערה קודמת.
318. ע"פ לשון התוס' שבדף, ובכת"י חסר.
319. כן הוא בלשון התוס' שבדף, ובכת"י כתוב בטעות "אשכיבה".
320. בתוס' איתא הר"מ בראשי תיבות.
321. כן הוא בלשון התוס' שבדף, ןבכת"י כתוב "דאומ'", וניכר שטעות סופר היא.
322. כן הוא בלשון התוס' שבדף. ובכת"י חסר.
323. כן הוא בלשון התוס' שבדף, ןבכת"י כתוב "חדא".
324. כך הוא בתוס' שבדף ובכל בעלי התוס' המקבילים. ובכת"י נכתב "כחיוא" וקרוב לודאי שטעות סופר הוא.
325. כך הוא בתוס' שבדף, ובכת"י נכתב "אומר" ואינו נראה.
326. כך הוא בתוס' שבדף, ובכת"י חסר.
327. כך הוא בתוס' שבדף והכי מסתבר לשונית. ובכת"י איתא "וביום הכיפורים" בתוספת ב'.
328. בכת"י כתוב בטעות "שוהים".
329. בכת"י וכן בתוס' שבדף אינו, אך כך נראה לי ע"פ מבנה לשון דיבור זה באגודה {ברכות סעיף כ"ט}, מפני שהלשון קשה ומגומגמת כמו שהיא. ומכל מקום גם אם טעיתי בגרסא, עכ"פ המהרש"א על התוס' שבדף (שזהה ברוב לשונו ללשון רבינו), מודה דחלק זה מדבר באבות ומודים.
330. ע"פ מבנה דיבור זה באגודה הנ"ל. ובכת"י כתוב "רק", והלשון מגומגמת.
331. כך הוא בתוס' שבדף והכי מסתבר לשונית. ובכת"י איתא "וביום הכיפורים" בתוספת ב'.
332. בכת"י כתוב כאן "שיכרע בברוך ולגביה מיד" והלשון מגומגמת. אי לכך הוכרחתי להגיה על פי מבנה דיבור זה באגודה הנ"ל. ומכל מקום גם אם טעיתי בגרסא, עכ"פ המהרש"א על התוס' שבדף (שזהה ברוב לשונו ללשון רבינו), מודה דחלק זה חוזר לשאר ברכות.
333. נראה מיותר ולכך הוקף, וכן אינו בלשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו ללשון רבינו שבדיבור זה.
334. הוגה בהתאם ללשון רבינו קודם, ובהתאם לגרסתנו בגמ'. אף בתוס' שבדף כתוב "תחלת כל ברכה וסוף כל ברכה".
335. נראה מיותר ולכך הוקף.
336. כך הוא בלשון תוס' שבדף. וכן בלשון תוס' ר"י שירליאון והרא"ש הובא בשם רבה. אך בכת"י כתוב "רבא".
337. אינו בלשון התוס' שבדף שזהה ברוב לשונו ללשון רבינו.
338. כך הוא בתוס' שבדף. אך בכת"י כתוב "ר' יהודה". ותיקנתי בהתאם ללשון התוס' שבדף, מכיוון שלשון "רבי" שימש את בעלי התוס' בדרך כלל עבור ריבם המובהק, ולשאר גדולים קראו "רבינו".
339. כך הוא בגרסת תוס' ר"י שירליאון וכן היא גרסתנו. ובתוס' הרא"ש כתוב "תניא".
340. כך הוא בתוס' שבדף.
341. כך הוא בתוס' שבדף. אך אינו בכת"י.
342. נראה מיותר ולכך הוקף.
343. בכת"י כתוב רק נמי והלשון ניכרת חסרה, ולכך נוספה מילה זו מסברא.
344. כך הוא בתוס' שבדף. אך בכת"י חסר.
345. כך הוא בתוס' שבדף. ובכת"י כתוב "באותם" בטעות.