קטגוריה:שמואל ב יז ג

אחיתופל פתח את עצתו המעולה במשפט: "אֶבְחֲרָה נָּא שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי דָוִד, הַלָּיְלָה" (ביאור:שמואל ב יז א). צבא של 12,000 היה מספיק כדי להכניע את צבאו הבורח של דוד, המטרה היתה ברורה: רק לפגוע בדוד. אבשלום לא היה צריך לבוא ולהסתכן. במידה ואחיתופל היה נכשל, אבשלום היה נשאר מלך בירושלים והיה יכול לנסות שנית, ושלישית, או להשאיר את דוד המלך בגלות.

אחיתופל היה צריך לשתוק אחרי המשפט הראשון - ככתוב: "כל המוסיף גורע"

אחיתופל הוסיף שמטרתו היא רק לפגוע בדוד, ולדעתו העם ינוס.

אחיתופל מרגיע את אבשלום שהוא לא יעשה רצח המוני, ולא יפגע באחדות העם. הוא מתכוון להפחיד את העם שנס עם דוד, הם יכנעו, הוא יכה את דוד וישיב את העם לירושלים.

אחיתופל מודע שאבשלום אוהב את אביו, ולכן הוא מרגיע אותו שהוא ישיב גם את דוד לירושלים.
אחיתופל לא מזכיר בדבריו את שמו של "דוד" וכך הוא מוריד בערכו - איש, סתם איש, ולא אביו או מלך ישראל שאלוהים בחר.

אחיתופל מבטיח לא להרוג את דוד אלא רק להכות בו, ואז הוא ישיב את המלך הזקן לירושלים כדי שדוד ימליך את בנו וישב בשקט לידו.

אחיתופל נותן תאור פיוטי, שלאחר המרד והמלחמה, הכל ישוב לקדמותו והעם יחיה בשלום. אחיתופל מתעלם מיואב בן צרויה, ושאר השרים שאהבו את דוד. סביר שהוא היה הורג אותם, אבל כל שאר העם היה חוזר בשלום.

התמונה האידילית הזאת לא מצאה חן בעייני אבשלום, ולמרות שהוא קיבל את עצתו של אחיתופל (ביאור:שמואל ב יז ד) הוא ביקש דעה נוספת מחושי הארכי (ביאור:שמואל ב יז ה). סביר שאבשלום ידע שכאשר שלשלת המשפחה נפגעת באלימות, כך בעתיד בנים נוספים לא יכבדו את אביהם וגם הם ימרדו נגדם. כל אח ינסה להרוג את אחיו ולזכות במלוכה. בממלכת ישראל השלשלת של ירובעם לא זכתה בכבוד, ומפקדי הצבא היו מורדים אחד אחר השני, ונעשים שליטים לזמן קצר או למספר מועט של דורות.

אחיתופל עושה משחק מילים עם שמו אל אבשלום. כאן - האב ישוב בשלום - אב ושלום. אבשלום חשב שיש לו שם טוב, ועד כה, חוץ מרצח אחד (אולי מוצדק, אבל בלי נסיון להביא למשפט) הוא היה איש שלום ומשפט. אחיתופל מהלל את אבשלום, ומבטיח לו הצלחה ושלום ולכן הוא חותם את דבריו בשמו של אבשלום.