כששמואל מתאר לבני ישראל את משפט המלך, הוא אומר להם, בין השאר:

(שמואל א ח יד): "וְאֶת שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם הַטּוֹבִים יִקָּח וְנָתַן לַעֲבָדָיו"

איך זה מסתדר עם מה שכתוב בתורה, (ויקרא כה כג): "וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת, כִּי לִי הָאָרֶץ, כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי"( פירוט )?

ואיך זה מסתדר עם דברי נבות, שאמר לאחאב, מלכים א כא ג: " "חָלִילָה לִּי" "מה' מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ" "?

חכמי התלמוד נחלקו במשמעות של משפט המלך כולו: "ר' יוסי אומר: כל הנאמר בפרשה זו, מלך מותר בו; ר' יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם" (בבלי סנהדרין כ:) .

1. לפי דעת ר' יהודה, שמואל מאיים ומזהיר את העם, שהמלך יבטל את חוקת הקרקעות שבתורה, ויגזול את שדותיהם בניגוד לתורה. ואכן, המלכים שמלכו לפני אחאב לא נהגו לפי דין זה, ולא לקחו קרקעות (ראו מצוות "כי לי הארץ" לאורך הדורות / אראל סגל ).

נבואתו של שמואל התקיימה רק בימי אחאב, המלך שעזב את ה' לגמרי ועבד את הבעל. גם פרשת נבות, על-פי פשוטה, מוכיחה שהציבור הישראלי היה נגד הפקעת קרקעות, ולכן אחאב היה צריך להשתמש בתחבולות (ראו פרשת נבות ו'משפט המלך' / הרב אלחנן סמט ).

איך אפשר להסביר את הדברים לפי דעת ר' יוסי?

2. ייתכן שמשפט המלך מתיר לקחת את השדות רק באופן זמני, תוך כדי המלחמה, על-מנת לספק אוכל לחיילים, אבל לא לצמיתות: "ולוקח השדות והזיתים והכרמים לעבדיו כשילכו למלחמה, ויפשטו על מקומות אלו אם אין להם מה יאכלו אלא משם, ונותן דמיהן, שנאמר ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו" (כך פסק הרמב"ם, הלכות מלכים ד ו ) .

3. ייתכן שמשפט המלך מתיר לקחת רק שדות שנקנו (וכמובן להחזיר אותם ביובל), אבל לא שדות אחוזה: "דוקא בשדה מקנה, אבל שדה אחוזה שירש מאבותיו לא. כמו שהשיב נבות חלילה לי מתתי נחלת אבותי לך" ( תוספות על סנהדרין כ: , תירוץ חמישי) .

4. ייתכן שפרשת המלך "נאמרה אלא על המלך שנמלך על כל ישראל ויהודה ומאת המקום, ואחאב לא מלך על יהודה וגם לא מלך מאת המקום" (שם, תירוץ שישי) ; כמו כן ייתכן ש"[אחאב] נענש לפי ששאל הכרם לעשות עבודה זרה, דכתיב (מלכים א כא ב) "והיה לי לגן ירק". כמו "המתקדשים והמטהרים אל הגנות" (שם, תירוץ שלישי) . לפי זה, נאומו של שמואל אכן מכניס שינוי בדין התורה, אבל רק ביחס למלך שהומלך ע"י ה', והמשתמש בשדה על-פי התורה. הנימוק לדין והארץ לא תימכר לצמיתות הוא כי לי הארץ - ארץ ישראל שייכת לה'. כאשר ה' ממנה מלך, הוא מוסר בידיו את הארץ השייכת לו, כפי שאמר שמואל לשאול,  שמואל א י א: " "הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ ה'" "עַל נַחֲלָתוֹ" "לְנָגִיד" ". מסירה זו כוללת גם את הזכות לקנות קרקע לצמיתות, ובלבד שהמלך משתמש בה על-פי התורה ולא לע"ז.

• אולם, כאמור, כל המלכים שהומלכו על-ידי ה' על כל ישראל ויהודה (כלומר, שאול דוד ושלמה) לא קיימו דין זה ולא קנו קרקע לצמיתות; וגם על המלך שימלוך בעתיד, נאמר בפירוש, (יחזקאל מו יח): "וְלֹא יִקַּח הַנָּשִׂיא מִנַּחֲלַת הָעָם לְהוֹנֹתָם מֵאֲחֻזָּתָם, מֵאֲחֻזָּתוֹ יַנְחִל אֶת בָּנָיו; לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יָפֻצוּ עַמִּי אִישׁ מֵאֲחֻזָּתוֹ".

תירוצים נוספים, דחוקים יותר:

5. "בפרשת המלך כתיב "יקח ונתן לעבדיו" ולא לעצמו" (תוספות שם, תירוץ ראשון) ; "זכותו של המלך להפקיע קרקעות על מנת לתת אותם לאחרים. זכותו להעביר קרקעות מאדם אחד לאחר, אם טובת המדינה דורשת זאת. אין למלך רשות להפקיע קרקעות לשימושו האישי. אחאב נקלע, אפוא, למבוי סתום. אין בידו סמכות להפקיע אדמות במקרה מיוחד זה: לצורך ביתו" ( כיצד הפקיע אחאב את כרם נבות? / יהודה איזנברג ).

• אולם, אין זה ברור מה זה משנה לאדם ששדהו נלקח? הרי בכל מקרה הוא מפסיד את השדה; ובכל מקרה זה מנוגד למצוה " והארץ לא תימכר לצמיתות ".

6. "בחנם היה יכול ליקח אם היה רוצה, אבל כשהיה שואל אחאב שימכרו לו, חשב נבות שרשות בידו לומר לא אמכור".

• אולם, מאד קשה להניח שאחאב ייענש, רק בגלל שרצה לשפר את מצבו של נבות ולשלם לו על דבר שהיה יכול לקחת בחינם!

7. "אינו מותר רק בשדות הרחוקים מן העיר, דלא מעלי כל כך. אבל כרם נבות היה אצל היכל אחאב בשומרון".

• אולם, לפי התורה, ההיפך הוא הנכון - דווקא בעיר מוקפת חומה מותר לקנות נכסים, ובשדות שמחוץ לערים אסור.

אראל נשמה שאלה נכונה שאלת

מלך ככל הגוים אינו רצוי על פי התורה

ספר דברים פרק יז כתוב:

(יד) כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהֹוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי:

ספר שמואל א פרק ח כתוב:

(ד) וַיִּתְקַבְּצוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיָּבֹאוּ אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה:

(ה) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ וּבָנֶיךָ לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ עַתָּה שִׂימָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ כְּכָל הַגּוֹיִם:

(ו) וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ תְּנָה לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל אֶל יְהֹוָה:

(ז) וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם:

ספר שמואל א פרק יב כתוב:

(יב) וַתִּרְאוּ כִּי נָחָשׁ מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן בָּא עֲלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ לִי לֹא כִּי מֶלֶךְ יִמְלֹךְ עָלֵינוּ וַיהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם מַלְכְּכֶם:

וכתוב בספר הנביא ישעיהו פרק מג (טו) אֲנִי יְהֹוָה קְדוֹשְׁכֶם בּוֹרֵא יִשְׂרָאֵל מַלְכְּכֶם:

ספר תהילות פרק קו (טז) וַיְקַנְאוּ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְהֹוָה:

ספר שמות פרק יט (ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אֲנִי יְהֹוָה קְדוֹשְׁכֶם בּוֹרֵא יִשְׂרָאֵל מַלְכְּכֶם: וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ לְמֹשֶׁה בַּמַּחֲנֶה לְאַהֲרֹן קְדוֹשׁ יְהֹוָה:

-- daian moshe, 2012-01-16 15:26:52