מ"ג דברים יח ג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זבחי הזבח אם שור אם שה ונתן לכהן הזרע והלחיים והקבה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זֹבְחֵי הַזֶּבַח אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְזֶ֡ה יִהְיֶה֩ מִשְׁפַּ֨ט הַכֹּהֲנִ֜ים מֵאֵ֣ת הָעָ֗ם מֵאֵ֛ת זֹבְחֵ֥י הַזֶּ֖בַח אִם־שׁ֣וֹר אִם־שֶׂ֑ה וְנָתַן֙ לַכֹּהֵ֔ן הַזְּרֹ֥עַ וְהַלְּחָיַ֖יִם וְהַקֵּבָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְדֵין יְהֵי דְּחָזֵי לְכָהֲנַיָּא מִן עַמָּא מִן נָכְסֵי נִכְסָתָא אִם תּוֹר אִם אִמַּר וְיִתֵּין לְכָהֲנָא דְּרָעָא וְלוּעָא וְקֵיבְתָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְדֵין יְהֵי חוּלְקָא דְּחָמֵי לְכַהֲנַיָא מִן עַמָּא מִלְוַת דִּבְחֵי דִבְחִין אִין תּוֹר אִין אִימַר וְיִתְּנוּן לְכַהֲנָא אִדְרָעָא דְיַמִּינָא וְלוּחַיָא אַרְעֲיָא וְלוּחַיָא דִרְקִיתָא וְקֵיבְתָא: |
רש"י
"אם שור אם שה" - פרט לחיה
"הזרוע" - מן הפרק של ארכובה עד כף של יד שקורין אשפלדו"ן (שולטער)
"והלחיים" - (חולין קלג) עם הלשון דורשי רשומות היו אומרים זרוע תחת יד שנא' (במדבר כה) ויקח רומח בידו לחיים תחת תפלה שנא' (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל והקבה תחת האשה אל קבתה
מפרשי רש"י
[ד] דורשי רשומות. פירוש, דורשי מצות הרשומות, רוצה לומר הכתובות (רש"י ב"ק פב.):
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אִם שׁוֹר אִם שֶׂה – פְּרָט לְחַיָּה.
הַזְּרֹעַ – מִן הַפֶּרֶק שֶׁל אַרְכֻּבָּה עַד כַּף שֶׁל יָד (חולין קל"ד ע"ב) שֶׁקּוֹרִין אשפלדו"ן [espaldon = עצם השכם].
וְהַלְּחָיַיִם – עִם הַלָּשׁוֹן (שם). דּוֹרְשֵׁי רְשׁוּמוֹת הָיוּ אוֹמְרִים: זְרוֹעַ – תַּחַת יָד, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ" (במדבר כה,ז). לְחָיַיִם – תַּחַת תְּפִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל" (תהלים קו,ל). וְהַקֵּבָה – תַּחַת "הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ" (במדבר כה,ח; ספרי שם; חולין שם).
רמב"ן
וזה טעם "מאת זבחי הזבח", כלומר כאשר יזבחו הזבח שהתרתי לכם (דברים יב כא): "וזבחת מבקרך ומצאנך כאשר צויתיך ואכלת בשעריך".
והנה, לא נתן אותה לאהרן בפרשת (במדבר יח ח): "ויאמר ה' אל אהרן", אע"פ שנתן לו שם התרומות והבכורים שאינם נוהגים אלא בארץ. והטעם, כי שם הזכיר כל אשר נתן לו בקדש, כי גם החרם קדש הוא. אבל הזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז הן חולין גמורין, אין בהם זולתי מצוות המתנה. וכן לא הזכיר שם גזל הגר.
ועל מדרש רבותינו כולם נרמזות שם: "ראשיתם" זו ראשית הגז, "אשר יתנו" זו הזרוע והלחיים והקיבה, "לה'" זו חלה, בספרי (קרח קיז); אם כן גם זו מצוה מבוארת.
ועל סמך המדרש שאמרו (חולין קלד א) "זרוע" תחת (במדבר כה ז): "ויקח רמח בידו", "לחיים" תחת תפלה, שנאמר (תהלים קו ל): "ויעמוד פינחס ויפלל וגו'" "הקבה" תחת (במדבר כה ח): "האשה אל קבתה", נרמזו שם על הזכות שעתיד להיות וזיכה לכל השבט בזכות פנחס, כאשר זיכה לפנחס להיות כהן עמהם.
והרב אמר במורה הנבוכים (ג לט), כי הלחיים בעבור היותם ראשית לגוף, והזרוע בעבור היותו ראשית האברים המשתרגים בגוף, והקיבה ראשית המעים, כי הראשית בכולם ינתנו למשרתי עליון לכבודו.רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מאת זבחי הזבח. הדין עם הטבח. אם שור אם שה, להוציא חיה. הזרוע, מן הגוף, והוא מן הפרק של הארכובה עד כף היד. הלחיים עם הלשון הוא מן הראש. והקיבה מבני מעים מהאברים הפנימים. ומתנות אלו חולין גמורין הן ולכך לא הזכירם בכל מתנות כהונה שבפרשה ויאמר ה' אל אהרן, שאותם שהזכיר שם קדש הם ולכך לא רצה הכתוב להזכיר הזרוע והלחיים והקבה שהן חולין להזכירן בכלל מתנות הקדש, ואף על פי שלא הזכירם בפירוש רמזם שם, הוא שאמר (במדבר יח) ראשיתם אשר יתנו לה' לך נתתים, ודרשו רז"ל ראשיתם זה ראשית הגז, אשר יתנו אלו מתנות הזרוע והלחיים והקיבה, לה' זו חלה. וטעם המתנות האלו, הזרוע כנגד היד, שנאמר (שם כה) ויקח רמח בידו, הלחיים כנגד תפלה, שנאמר (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל, הקיבה תחת (במדבר כה) האשה אל קבתה, כן דרשו רז"ל.
והרמב"ם ז"ל כתב בטעם המתנות האלו, כי האברים האלו הם ראשית ולכך נתנו לכבוד הש"י למשרתיו, הלחיים הם ראשית הגוף, הזרוע ראשית האברים המשתרגים מן הגוף, הקיבה ראשית המעיים,.כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
וזה יהיה משפט הכהנים . מלמד (חולין קל) שהמתנות יוצאות בדיינים.
יכול אף כל הקדשים, יהיו חייבים במתנות? ודין הוא, ומה חולין שאינם חייבים בחזה ושוק, חייבים במתנות; קדשים שחייבים בחזה ושוק, אינו דין שיהיו חייבים במתנות! ת"ל וזה יהיה משפט הכהנים .
מג.
מאת העם . (חולין קלב) לא מאת אחרים (=גוים) , ולא מאת אחיו הכהנים.
מד.
מאת זובחי הזבח . פרט לטרפה.
מאת זובחי הזבח . אין לי אלא בשעת זביחה בלבד. מכאן אמרו, (חולין קלד) גר שנתגייר והיה לו פרה. נשחטה עד שלא נתגייר - פטור, משנתגייר - חייב. ספק - פטור, והמוציא מחברו עליו הראיה.
מה. אם שור אם שה. לרבות כלאים. אם שור אם שה: בין בארץ בין בחוץ לארץ והלא דין הוא חייב כאן וחייב בראשית הגז מה מצינו בראשית הגז שנוהג בארץ ובחוץ ארץ אף מתנות נוהגת בארת ובחוץ לארץ או כלך לדרך זו חייב כאן וחייב בתרומת ראשית מה תרומת ראשית, אין חייב אלא בארץ; אף מתנות אין חייב עליהם אלא בארץ!
נראה למי דומה - דנים דבר שאין תלוי בארץ [ואינו] מקודש, מדבר שאין תלוי בארץ ואינו מקודש; ואל תוכיח תרומת ראשית, שהיא תלויה בארץ ומקודש!
או כלך לדרך זו - דנים דבר שנוהג בין במרובה [בין במועט, מדבר שנוהג בין במרובה] בין במועט; ואל יוכיח ראשית הגז, שאינו נוהג אלא במרובה!
תלמוד לומר אם שור אם שה , בין בארץ בין בחוץ לארץ.
מו.
ונתן לכהן . לכהן עצמו.
הזרוע . (חולין קלד) זרוע של ימין.
והלחיים . זה לחי התחתון.
והקבה . כמשמעו.
רבי יהודה אומר, דורשי רשומות היו אומרים, נתן לו " זרוע " תחת היד, וכה"א (במדבר כב) ויקם מתוך העדה ויקח רומח בידו . " הלחיים ", זו תחת תפלה, וכה"א (תהלים קר) ויעמד פינחס ויפלל . " קבה ", תחת (במדבר כב) האשה אל קבתה .
מלבי"ם - התורה והמצוה
מב.
וזה יהיה משפט הכהנים . כבר בארתי ב אילת השחר רמח , שכל מלות המושאלות, השתדלו חז"ל להשיבם אל הוראתם העצמיי. ובתוכם מלת "משפט" שבא על הנהגה או סדר, יפרשוהו מענין “משפט" הנרדף עם דין. ומזה הוכיחו, שהמתנות יוצאות בדיינים, ממ"ש משפט הכהנים . ופלפלו בזה בחולין קל ע"ב.
ומן כנוי הרומז " וזה ", שמציין תמיד מעוט זה ולא אחר, ממעט קדשים ממתנות. ר”ל שמשפט זה, רק מאת זובחי זבח של חולין.
ובחולין קל, ממעט קדשים ממתנות, מן ואתן אותם . (וכך הוא בספרא צו קנז . )
וממ"ש וזה משפט הכהנים , ממעט חולין מחזה ושוק. [וע"כ הגיה הגר"א דברי הספרי, שיסכים עם הש"ס.] ולא קשיא מידי, שהספרי לשטתיה, שאמר בפ' ראה גבי בשר תאוה - "יכול יהא חולין חייבים בחזה ושוק? ת"ל כצבי וכאיל ". וזה דלא כשטת הש"ס. ממילא מוכרח שמן פסוק דבכאן, ממעט קדשים; כקושית התוס' בחולין (שם ד"ה זה)
מג.
מאת העם . ממעט עכו"ם וכהנים, דלא מקרי " עם ". והיינו כמ"ש במשנה, (חולין קלב) "השוחט לכהן ולנכרי, פטור מן המתנות".
מד.
מאת זובחי הזבח . בא ללמד שהחיוב חל בשעת זביחה, ונשחטה עד שלא נתגייר פטור. וגם שיהיה זבח כשר, שיקרא בשם "זבח" וראוי לאכילה; לא טרפה.
מה.
אם שור אם שה . כבר בארתי בהתו"ה ( ויקרא קס ) שמלת "אם", הונח בעצם על התנאי, או על החלוקה וכדומה; לא כמלת "בין בין". ובכ"מ שבא על כוונה זו, יפורש לרבותא. כמו אם דל ואם עשיר , כל דל ועשיר שיהיה. וכן דרשו פה, כל שהוא שור וכל שהוא שה.
וא' מרבה כלאים, וא' מרבה חוץ לארץ - אף שה שבחוץ לארץ. שסתמא דספרי, ר"ש לא ס"ל כר' אלעאי, שס"ל שאין נוהג אלא בארץ. כמו שמבואר מדברי הש"ס, חולין קלו ע"ב, “מ"ט דר"ש וכו"' ע"ש.
וכן יסבור כר"א, דכוי פטור מן המתנות. ולכן לא דריש " אם שה " - לרבות את הכוי.
מו.
ונתן לכהן . לכהן עצמו. אף שזכה הכהן המתנות לאחר (=בשביל אחר) , אסור ליתן לו, אא"כ הזוכה ת"ח (ז"ר).
" הזרוע " בה"א, הזרוע הימנית.
" והלחיים ", זה לחי התחתון. ומקרי “לחיים" מפני שהם שני עצמות. וכל המאמר נמצא בגמ' (חולין קלד ע"ב).
ומדעת ר' יהודה נראה, שמצוה זו נתחדשה אחר שקנא פינחס והרג לזמרי. ובזה נכון שלא נאמרה מצוה זו עד עתה, ולא חשב מתנה זו בין מתנות כהונה בפ' קרח. אולם גם ראשית הגז לא נאמרה שם, ובספרי ( קרח כז ) פי', שרמז שם גם שניהם! וזה שלא כדעת ר' יהודה.
והרמב"ן כתב, שנתנו להם מתנות אלה בתחלה, ע"ש מה שיעשה פינחס בעתיד. עיי”ש.