שיטה מקובצת על הש"ס/כתובות/פרק ה/דף סב


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף סב עמוד אעריכה


אורחא דמילתא כמה פרש"י שלא ישא עליו חטא וא"ת אם כן היאך שהה רבי עקיבא י"ב שנה ברשות. ויש מתרצין דהכא אפועלים קיימי' אבל בתלמידים כל שנתנה לו רשות אין כאן נשיאות חטא ואחרים תירצו דאפילו לת"ת יש נשיאות חטא וכדפרש"י ז"ל לקמן שאני התם דאיכא ריוח ביתא מה שאין כן ליוצא לתלמוד תורה דליכא ריוח ביתא וההיא דר' עקיבא שניא היא שפסק כן עמה בשעת קדושין וזה יותר נכון. ואחרים פירשו אורחא דמלתא כמה אם נתנה לו רשות סתם בלא קביעות זמן כמה יהא סתמו וגם זה נכון. הריטב"א ז"ל:
וז"ל הרשב"א ז"ל ואי קשיא לך הני רבנן דלקמן דפסק י"ב שנים איכא למימר דהנהו רבנן שאני דתורתן אומנותן ואינו מחוור דהא ר' פסק על בנו וי"ל דקודם כניסה שאני דעל ידי תנאי נשאו ונתרצו בכך ויש עוד לפרש דלא אמרו כן אלא למלאכה אבל לתלמוד כל כמה דיכול לפתותה וזה נכון ע"כ.

וז"ל הר' יהוסף הלוי ן' מיגש ז"ל והתלמידים היוצאין שלא ברשות וכו'. כלומר יש להן רשות לישב חוץ לביתו כדי ללמוד תורה ל' יום שלא על דעת אשתו ואע"פ שהיא מתרעמת עליו אינו משגיח עליה ואיבעיא לן בגמרא ברשות כמה כלומר אם נתנה לו אשתו רשות כמה דיתיב כמה יתיב ומתמהינן כמה יתיב כמה דיהב' ליה איהי רשותא אלא אורח ארעא דלית לה על בעלה תרעומת כמה אמר רב חדש כאן בבי רב וחדש בביתא ורבי יוחנן אמר חדש בבי רב ושני חדשים בביתו נמצא עכשו לדעת רב שכשיושב שלשים יום בתלמוד תורה ואינו יושב שלשים יום אחרים בביתו ולאו אורח ארעא שאשתו אינה רוצה בכך ואינה מתפייסת אלא מתרעמת עליו אף על פי כן אינו משגיח לתרעומת שלה אלא שיש לו רשות לישב בתלמוד תורה שלשים יום ואע"פ שלא ישב עמה שלשים יום ואם הוא מחליף ויושב שלשים יום בביתו ושלשים יום בתלמוד תורה אורח ארעא שהאשה מתפייסת בכך ורוצה בו ואין דרכה להתרעם עליו. ע"כ:

לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש. בדברי הימים במחלקות שהיו עובדים את דוד כל מחלקות חדש דמשמעות הענין משמע דלא היה חוץ מביתו אלא חדש אחד בשנה ואין ללמוד משם אלא חדש כאן ואחד עשר בביתו אלא דמקרא יתירא דהבאה והיוצאת דריש דהוה ליה למכתב והמשרתים את המלך לכל דבר המחלקות חדשי השנה וכתב דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה משמע שהיו שם שתי מחלקות נציבים ומשרתים (עוד) שמשרתים עם שאר המחלקות זו ששה חדשים בדלוג זו באה וזו יוצאת מידי חדש בחדשו הרי חדש בבית המלך וחדש בביתם אף כאן חדש בבית רבו וחדש בביתו לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת שהיו משמרות חלוקות לעבדות המלך משמרה לחדש אלמא בדרך ארץ יכול לצאת חוץ לביתו שלא ברשות. רש"י במהדורא קמא וכן כתב במהדורא בתרא:
וז"ל הריטב"א ז"ל לכל דבר המחלקות הבאה והיוצאת חדש בחדש לכל חדשי השנה פי' דאע"ג דענינא דקרא בשנים עשר נציבים שהעמיד שלמה ולפום פשטיה לא היה אחד מהם חוץ לביתו אלא חדש בשנה הכא לישנא יתירא דייקי' דלא היה צריך למכתב אלא המשרתים את המלך לכל דבר המחלקות לכל חדשי השנה אלא ודאי מדקאמר הבאה והיוצאת חדש בחדש משמע שהיה חוזר ובא לסוף חדש וזהו כי הי"ב נציבים העמידו תחתיהם שני אנשים לפרנס את המלך זה חדש וזה חדש. ע"כ:

וכן כתב הרא"ה ז"ל וז"ל שנאמר הבאה והיוצאת חדש בחדש כו'. שהיו הממונים לפרנס את המלך י"ב (חדשים) ששה מפרנסין אותו בימות החמה וששה בימות הגשמים וכלם מנו במקומם שנים והם מפרנסין אותו כסדר הזה שהיו חדש אחד בביתם וחדש עם המלך ודריש ליה מדכתיב הבאה והיוצאת. ע"כ:

חדש יהיו בלבנון שנים חדשים בביתו ואיכא למידק דילמא קרא ה"ק שהיו עובדים למלך לעולם חדש היו עובדים בלבנון ושנים חדשים היו עובדים בביתו פירוש בביתו של המלך והיינו דכתיב בביתו ולא כתיב בביתם וי"ל דהא ודאי ליתא דהא המס היה שלשים אלף והיו מתחלקים לעשרה אלפים ומתחלפים כל עשרה אלפים בחדש ואי קרא נמי בעי למימר שהיו אלו העשרה שבאו מהלבנון עובדים בבית המלך תקשי אמאי היה להם לנוח אלו העשרה והעשרה שנשארו שלא הלכו אל הלבנון היה להם לעבוד בבית המלך ואמאי מטרחינן כולי האי עלייהו דהני עשרה שבאו יגעים מהלבנון ואי כל העשרים אלף שנמצאים בבית המלך עובדים יחד בבית המלך הא ודאי ליתא דהא לא כתיב אלא וישלחם לבנונה עשרת אלפים בחדש חליפות גו' אלא ודאי משמע דקרא לא משתעי אלא בעבודת הלבנון והא דכתיב שנים חדשים בביתו פירוש האיש בביתו וכן פרש"י להדיא ודוק דקא מפרש ז"ל שהרי שלשים אלף איש וכו'. וקשה דאמאי אצטריך הרב לאורוכי כולי האי ולאתויי ראיה אמאי דכתיב בקרא להדיא כנ"ל:

דאפשר על ידי אחרים לפיכך עומדים ב' חדשים בביתם. דאית להו רווחא שמתפרנס בעלה מבית המלך לפיכך יכול לצאת חדש לעבודת המלך אבל בדוכתא אחריתי ליכא למשמע מהכא דליהוי חדש חוץ מביתו ולית ליה הא דאמרן לקמן רוצה אשה בקב ותפלות כו'. רש"י במהדורא קמא. ובמהדורא בתרא כתב שאני התם דאית ליה הרווחא. שהיו נהנים מבית המלך ואיכא רווח ביתא לפיכך מקבלת עליה שיהיה בבית המלך חדש אחד משני חדשים שכיון שיש לו שכר יש לה מזונות מרווחים ותכשיטים אבל תלמוד תורה מצוה דיליה הוא ע"כ.

ומשמע לי דבהכי תירץ תירוץ מרווח דליכא לאקשויי מההיא דלקמן דרוצה אשה בקב וכו'. דההיא דלקמן מיירי שלא ברשותה כגון נשאת לו כשהוא חמר ובעי ליעשות גמל שלא ברשות והכא מיירי בשכבר נתנה רשות אי איכא נשיאות חטא עליה אי לא הילכך איכא למימר דמשום הרווחה כיון דכבר נתנה רשות דלבה נכון עמה ומקבלת עליה בשמחה ואין כאן נשיאות חטא כלל. ועוד יש לומר דהכא ליכא אפילו קב דתלמוד תורה מצוה דיליה הוא אבל ההיא דלקמן בין חמר לגמל הא איכא קב מיהא ורוצה היא בקב ותפלות כו'. ותירוץ ראשון הוא נכון יותר וברור דייק לה רש"י ז"ל הכא ולקמן גבי חמר ונעשה גמל דוק ותשכח כנ"ל. והתוס' תירצו לחלק בין עבודת המלך לשאר הרווחות דעבודת המלך איכא רווחא טפי ודוחק. ומה שכתבתי הוא יותר נכון וברור:

חצי גופו חצי כחו מתנים באמצע גופו עומד טבורו של אדם. לא מצי גוי לסגויי בהדיה לא היה יכול ללכת יפה ולהשיג את ישראל. רש"י במהדורא קמא:
והטיילין אין לפרש מלשון טיול דהא בני פרקי לא מטיילי ורב שמואל בר שילת לא הוה מטייל אלא טורח ויגע עם התלמידים אלא על שם דדרים בטולא דאפדנייהו וכדאמרינן גבי רב שמואל בר שילת. כך פירשו בתוספות:
ובמהדורא קמא כתב רש"י ז"ל וז"ל בני פירקי תלמידים הלומדים פירקן בעירן ולפני רבן ואינן יוצאין חוץ לעירם ולשון טיילין על שם שלומדים בהנחתן בעירן בלא עמל אלא דרך בדיחות ושחוק. ע"כ:

שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנא. שוא לכם בעלי אומנות דמשכימים קום ומאחרים שבת בלילה במלאכתן ואוכלין בעצב ובטורח כן יתן הקב"ה מזון למנדד שינה מעיניו בעבורו בלא טורח. לידידו למנדד בשבילו. שנא כמו שנה בה"א אל"ף מתחלפת בה"א דכתיב והאיש משתאה לה כמו משתהה והיינו דמתרגמינן וגברא שהי. שמנדדות שינה מעיניהן ממתינות את בעליהן כששוהין ללמוד תורה ואת אמרת דבני פירקי משמשין מטותן בכל לילה מפני עגון נשותיהם נשי בה"ג הרי ודאי לא איכפת להו בהכי מפני בטול תורה. רש"י ז"ל במהדורא קמא:
כגון רב שמואל בר שילת שילת שם אמו ולמה מייחסו לאמו מפני שהיא גדולה ביחוס מאביו שהיא אחותו של רבי חייא דאמר מר איבו וחנא ושילת ומרתה ורבי חייא כולהו בני אבא בר אחא סלא מכברי. רבינו האי גאון ז"ל:
רב שמואל בר שילת מלמד תינוקות היה כדגרסינן בפ"ב דבבא בתרא ובפרק נערה שנתפתתה נמי דאמר ליה רב בר שית קביל ואוכל ושותה משכר טורחו בבית ולא היה צריך לצאת חוץ לסחורה ונזון בלא יגיעה. פריסתקא שליח שלא היה שלוחו של מלך נכנס בביתו לתבוע מפרקמטיא שלו. רש"י במהדורא קמא:

וכתבו תלמידי רבינו יונה ז"ל וז"ל כגון רב שמואל בר שילת דאכיל מדידיה כו'. יש אומרים שאוכל שכר טרחו ועמלו ועומד לבטח בבית ומתפרנס משכר הלומדים נמי והוא ישן בביתו בלילה שאין התינוקות לומדים בלילה. ומאי דאמרינן עונת תלמידי חכמים מערב שבת לערב שבת היינו בתלמידים דלומדים תורה לפני רבן שלומדים בלילות וטורחין יותר. וכן כתב ה"ר יהונתן הכהן.

ואין זה נראה שאם היה צריך לטרוח בתינוקות מתורת שכירות איך יעלה על דעת שום חכם שזה יקרא טייל. שזה צער ויגיעה הוא אלא שלא היה מלמד אותם בשכר והיה אוכל ושותה מממונו והיה סובר רב דמתוך ההנאה גדולה שהיתה לו מפני שהיה מתעסק במצוה רבה כזאת בלא שכר לא היה מרגיש ביגיעה כל כך ולא היה לו צער והיה אומר דכל מי שלומד בדרך הנאה כמו זה דין טייל יהבינן ליה וכן כל אדם שאוכל ושותה משלו בלא צער ויגיעה טייל הוי אף על פי שלא יהיה מעונג במלאכתו יותר משאר בני אדם. וגאני בטולא כלומר היה ישן בצל היכלו שלא היה צריך לטרוח ולצאת לשום דבר מלשון ויטע אהלי אפדנו. ולא חליף פריסתקא דמלכא אבביה כלומר לא היה עובר נוגש המלך אצל פתחו לבקש ממנו מס דת"ח שתורתן אומנותן פטורין מן המס כדאיתא בפ"ק דבבא בתרא.
ובגמרא אמרין כי אתא רבין אמר כגון מפנקי דמערבא כלומר מאי דקתני במתניתין הטיילין בכל יום לא נאמר אלא באנשים מעונגים ומפונקים ביותר שאינם טורחים בשום דבר ויש בהם כח לקיים מצות עונה בכל יום. ותימה הוא על הרי"ף ז"ל איך סומך על דברי רב ולא הביא דברי רבין דבמסקנא דגמרא הכי איתא. וכן כתב רבינו ז"ל. וכן הדעת נוטה דודאי ת"ח אף על גב דאכיל מדיליה ושתי מדיליה ומלמד בחנם אין כחו חזק כל כך והעונה שלו אינה אלא מע"ש לע"ש שהתורה מייגעת אותו כמו שאמרו במדרש למה נקרא שמה תושיה שמתשת כחו של אדם ואין לנו לחלק בין התלמידים בזה כמו שהיה סובר רב. עכ"ל תלמידי רבינו יונה בפירושן על ההלכות:

בי בני כעין אשתיבא והיתה קרקעיתה של נסרים כעין של כו'. ותחת הנסרים חלל שהמים יורדין וזוחלין שם. איתרמי ליה עמודא סליק ואסקינהו עמד על העמוד וסלק את עבדיו עמו שלא יפלו בחלל המרחץ שתחת הנסרים ומאחר דהכי שיש בו כח כל כך ל"ל למסמכיה. מה אניח לעת זקנה אם אכלה עתה כחי בטורח תשמיש. רש"י ז"ל במהדורא קמא:

והתניא הפועלים אחת בשבת. ואם תאמר מתני' גופיה תקשי ליה דתני הפועלים שבת אחת. ויש לומר דממתני' ליכא למפרך דפשיטא דאיירי בעושה מלאכה בעיר אחרת דקאי אתלמידים יוצאין כן נמי פועלין יוצאין אבל ברייתא לא איירי בעושה מלאכה בעיר אחרת דאם כן הוה ליה למתני שבת אחת כאן כמו מתניתין דהוה משמע שבת אחת יוצאין לעשות מלאכתן אבל אחת בשבת משמע בעושה מלאכה בעירן ומשני ברייתא בעושה מלאכה בעיר אחרת ולנין בלילה בעירן ומחמת טורח הדרך אינן יכולין לסבול טורח תשמיש וסיפא דמתני' בעושין מלאכה בעירן דיכולין לסבול טורח תשמיש שתים בשבת ורישא דמתני' דעונתן אחת לח' ימים בעושין מלאכה בעיר אחרת ואינם חוזרין לביתם עד יום ח' והשתא יש לומר שלש מדות בפועלין כך פי' מר"י בר ברוך. הרא"ש ז"ל:
ומיהו אכתי דוחק קצת דמכל מקום הוה ליה לאקשויי מרישא דאף את"ל דפשיטא ליה דאיירי בעושה מלאכה בעיר אחרת דומיא דברייתא מכל מקום תקשי אברייתא דבמתני' קתני יוצאין שבת אחת אלמא דעונתן אחת לשמונה ובברייתא קתני אחת בשבת אלמא אחת לז' ולמאי דפריש ר"י ז"ל דרישא לא בדין עונה איירי וכדכתבינן לעיל במתניתין דאדרבה אשמועינן רישא דשרי לשנות ולבטל עונה ממה שהיה מנהגו תחלה לא תיקשי ולא מידי מרישא דמתניתין כלל לא אסיפא דמתניתין ולא אברייתא כלל. ואין להקשות אכתי דילמא ברייתא מיירי נמי במשנה ממנהג ולא בדין עונה ומעתה לא תקשי אסיפא דמתני' אלא ארישא דמתניתין והילכך הוה ליה לאתויי רישא דמתני' כדי לאקשויי אברייתא ממה נפשך או מרישא דמתניתין או מסיפא דהא ודאי ליתא דמדקתני בברייתא אחת בשבת ולא קתני שבת [אחת] ש"מ דבדין עונה האמורה בתורה איירי ולא ביציאה שלא ברשות. ואם תאמר בשלמא לשיטת ר"י בר ברוך משני שפיר דמעיקרא קס"ד דברייתא מיירי בעושה מלאכה בעירן ומשני ליה דברייתא מיירי בעושה מלאכה בעיר אחרת אבל לשיטת ר"י דשפיר הוה ידע דאיכא לחלק בין עושה מלאכה בעירן לעושין בעיר אחרת וכדקתני רישא דמתניתין אלא דהוה ס"ד דברייתא בדין עונה מיירי ולא שלא ברשות וכדקתני רישא דמתניתין מעתה מאי משני דמיירי ברייתא בעושין מלאכה בעיר אחרת. והרי אכתי תקשי דממתניתין משמע דאין כאן עונה האמורה בתורה אלא שתים בשבת ובברייתא קתני אחת בשבת ועיקר התירוץ חסר מן הספר. ויש לתרץ בדוחק דכי קא משני בעושין מלאכה בעיר אחרת פירושו שהיה דרכם ומנהגם בכך. ואם תאמר אכתי מאי משני דא"כ תקשי מאי אתא לאשמועינן בברייתא במאי דקתני אחת בשבת דמאי איריא כשמנהגם כך. והרי כתב ר"י ז"ל לעיל דהתלמידים יוצאין לעולם שלשים יום ויחזור לביתו יום אחד וחוזר לצאת אפילו בו ביום וכן לעולם וה"ה נמי מפועלים והילכך אפילו לשנות יכולין שבת אחת ומאי אריא כשמנהגם כך. ותירצו בתוס' דלהכי קתני בברייתא הפועלים אחת בשבת לאשמועינן דוקא אחת בשבת ולא יותר אף על פי דמנהגם כך לעשות מלאכה בעיר אחרת אם רוצים לשנות ולשהות יותר אין הרשות בידם.
ואם תשאל אכתי תקשי דע"כ אנו מתירין שלא ברשות לשהות יותר מז' ימים מהברייתא דהעונה אחת לשבעה וברישא דמתני' קתני דהפועלין יוצאין שלא ברשות שבת אחת ועונתן לשמנה. תשובתך לא מצינו מי שחילק כן אלא ר"י בר ברוך דהיה אומר ג' מדות בפועלים. ומיהו ר"י לא פירש אלא שתי מדות ולא בעי לאפלוגי בהכי כלל דכי קתני ברישא דמתני' שבת אחת פירושו דבכל שבת עושין עונה אחת דהיינו אחת לשבעה ואין כאן אלא שתי מדות שתים בשבת ואחת בשבת תדע דר"י בר ברוך הוצרך לחדש דג' מדות הן אלמא דמן הסתם אין לנו אלא ב' מדות ודוק שכתבו התוספות ור"י בר ברוך היה אומר דג' מדות בפועלים וכו' אבל ר"י לא פירש אלא ב' מדות וכו' כנ"ל:
וז"ל הריטב"א ז"ל ואם תאמר ותקשי ליה מרישא דמתני' דקתני והפועלים אחת בשבת. ויש לומר דההיא לא קשיא דהא באקראי בעלמא כשיצא פעם שלא ברשות אבל בעודו בעיר עונתו שתים בשבת להכי אקשינן מברייתא וזה ברור. ע"כ:

כאן בעושין מלאכה בעירן. לכאורה משמע דה"ק כשעושין מלאכה בעירן פי' דדרכן לעשות בעירן שתים בשבת והא ודאי ליתא דאפילו כשדרכן לעשות בעירן אי בעו משנין עונתן לאחת בשבת וכדקתני רישא דמתניתין הפועלים שבת אחת אלא ודאי ה"ק דבעירן פי' כל עוד שהן בעירן עונתן שתים בשבת ואפשר דלהכי כתב רש"י בעירם. שתים בשבת. ודוק כנ"ל:
איכפל תנא דקאמרינן במתניתין שבת אחת טייל ופועל וחמר שיש להם תשמיש המטה בכל שבת ושבת לא יהבי אלא שבת אחת לסתם מדיר דהא הנך אחריני גמל וספן ותלמידים ליתנהו בהאי שיעורא דבלא נדר נמי אינן משמשין אלא אחת לשלשים יום או לששה חדשים חמר לא כתוב בספרים דבכלל פועל הוא אכולהו משוו ב"ה האי שיעורא ואגמל וספן והא ששה חדשים קתני מזמן גדול פריך אלמא דבלא נדר נמי אין ששה חדשים לספן דלא משמש. רש"י במהדורא קמא.
ובמהדורא בתרא כתב וז"ל אכולהו. נמי קאמר דעל ידי נדר יתר משבת אחת לא. והא. בלא נדר ששה חדשים קאמר בספנים. ע"כ. פי' לפירושו ולכאורה משמע דמעיקרא קא מהדר אכולהו בלא טעם כלל. ומעתה תקשי אמאי לא פריך אלא מששה חדשים לבד והא הכי נמי הוה מצי למפרך מתלמידים ומגמלין לכך פרש"י ז"ל דמעיקרא נמי כי קא משני אכולהו דבר בטעמו דעל ידי נדר אין לשהות יותר משבת דאינו דומה מי שבידו לעשות הדבר למי שאין בידו והקשה מששה חדשים דמרחק טובא ולא סגי האי טעמא למי שזמנו ששה חדשים לומר דעל ידי נדר יותר משבת אחת לא ומשני דאפילו הכי אינו דומה כו' פרש"י ז"ל אינו דומה. לענין תענית מי שיש לו כו' פירוש דקיימא לן כל תענית שלא קבל אותו מבעוד יום לא שמה תענית והיינו טעמא משום דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו' כנ"ל:

ובליקוטי הגאונים ז"ל כתוב וז"ל איכפל תנא ותנא המדיר כו'. עד הטייל ופועל פירוש שנדרו מתשמיש המטה שהרי אי אתה מוצא מי שמחוייב בעונה בתוך שבת כדי שתמחול עליה אשתו אלא הטייל והפועל. ואם תאמר חמר נמי הרי הוא חייב בעונה בתוך השבת ויתכן שתהיה משנתנו ואפילו על החמר שנדר את אשתו מתשמיש המטה שתמתין עליו שבת אחת ותמחול לו על אותה בעילה שהוא חייב לה באותו השבת. תשובתך חמר כיון שאינו חייב אלא פעם אחת בשבת אם באותה שבת תמתין עליו אינה מפסדת כלום לפי שבועל אותה לאחר יציאת השבת ואין עליה בכך הפסד דמה לי בעל אותה זו הלילה או לילה אחרת הילכך אי אתה מוצא מי שמפסדת בעילה בשבת אחת אלא טייל או פועל אבל אשתו של חמר אינה מפסדת בשבת אחת בעילה שהרי לאחר תשלום השבת נבעלת אותה בעילה באותה הלילה. ע"כ:

וז"ל תלמידי רבינו יונה איכפל תנא ותנא כו'. קס"ד דמאי דקתני במתניתין המדיר כו' ב"ש [אומרים] שתי שבתות כו' לא נאמר אלא באדם שהגיע זמן חיוב עונתו בתוך זה הזמן כגון טייל ופועל אבל אם היה חמר או גמל כו' כיון שזמן עונתה נמשכת יותר מזה הזמן לא נחייב אותו להוציא וליתן כתובה אלא אם כן נדר לזמן ארוך יותר מן הזמן שחייבין בעונה ולפיכך היה מקשה וכי טרח התנא להשמיענו דין טייל ופועל לבד. ומתרץ יותר לא אכולהו קתני כלומר כי מאי דקתני במתניתין ב"ש [אומרים] שתי שבתות וכו' אפילו בחמר גמל ספן קאמרי ואף על גב דזמן עונתן יותר מזה כיון שהדירה מיד היא מקפדת כלומר דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו' ע"כ.
ואין לתרץ דמתני' בכולהו מיירי וה"ק המדיר את אשתו יותר מהזמן הקצוב לו כל חד וחד כדאיתיה ב"ש אומרים שתי שבתות וכו' פירוש יותר על הזמן הקצוב לו דהיינו שתי שבתות על הששה חדשים דספן וכן בגמלים וחמרים ותלמידים דהא ודאי ליתא דאם כן לקתה מדת הדין דאמאי השוו חכמים מדותם שמי שזמנו ארוך כגון הספנין יהיה כמי שזמנו קצר כגון החמרים והוה לו למיהב קצבה לכל חד וחד כפי אריכות זמנו לכך תירץ תלמודא דלעולם אין לנו אלא שתי שבתות לב"ש ושבת אחת לב"ה דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו' כנ"ל:


דף סב עמוד בעריכה


אינו דומה מדיר לשאינו מדיר דהא מי שאין לו פת בסלו רעב יותר ממי שיש לו והכא נמי כל אימת דהדירה לא סמכה דעתה לתשמיש כל אימת דאתי ומצטערא. רש"י ז"ל במהדורא קמא. 
וז"ל הגאונים ז"ל אינו דומה מי שיש לו פת בסלו ולבו סמוך עליו כי בכל עת שיחפוץ פושט ידו ואוכל אינו רעב אבל כשידע שהשלים הפת מן הסל וכבר פת אין לו לבו רעב אפילו בשעה אחת כך זו האשה אף על פי שעונתה לששה חדשים לבה סמוך כשיהיה עמה בעלה נותן לה עונתה והיא יושבת לבטח וכשידעה שהדירה לבה רדוף רעב וצמא לפיכך אפילו זה שעונתה לששה חדשים אם הדירה אפילו שבת אחת יוציא ויתן כתובה. ע"כ:
חמר פירוש היה חמר והיתה עונתה פעם אחת בשבת ונעשה גמל דאית ליה הרווחה מהו מי אמרינן אף על גב דנעשה גמל אין עונתו אלא כדמעיקרא בעת דהוה חמר או לא. כן כתוב בליקוטי הגאונים וכן פי' גאון ז"ל וז"ל חמר שאין שכרו מרובה דליכא הרווחה דביתא אפילו נעשה גמל דאית ליה הרווחה הרבה עונה דילה כדמעיקרא בעת דהוה חמר דרוצה אשה בקב כו'. ע"כ:
וכן פרש"י במהדורא קמא וז"ל חמר שעונתו אחת בשבת אם נעשה גמל יש לו רשות להרחיק מביתו שלשים יום כדרך שאר גמל אחת לשלשים יום או לא ע"כ. ובמהדורא בתרא לא פי' כן אלא הכי קא מבעיא חמר מהו ליעשות גמל שלא ברשות כו' ואיברא דלשון התלמוד אתי שפיר למה שפירש במהדורא קמא ומיהו הדין קשה דמאחר שכבר נעשה גמל ברשות אמאי לא יהא דינו כגמל לגמרי וכן פירש רבינו יונה ז"ל וז"ל חמר ונעשה גמל מאי יכולה לעכב עליו כדי שלא לבטל עונתה שיכולה לומר לא נתרציתי מתחלה אלא לדעת חמר או לא. ע"כ:

רוצה אשה בקב ותפלות כו'. נוח לה להתגלגל במועט ותטפל עם בעלה מהעשרה על ידי פרישות ההולך למדינת הים לסחורה הגמל משתכר יותר מחמר שהרי הולך במרחקים ונח לה שיהא חמר וישתכר מעט ויהיה עמה משיהיה גמל וישתכר הרבה ויתרחק ממנה. רש"י ז"ל במהדורא קמא:

ותלמידי רבינו יונה ז"ל כתבו וז"ל רוצה אשה בקב כו'. כלומר רוצה האשה יותר שיהיה בעלה חמר ויבא תדיר לעיר ותטפל עמו באותה המעט שמרויח משיהיה גמל וירויח ט' חלקים יותר ולא תוכל לראותו עד ג' חדשים הילכך יכולה לעכב עליו ואם לא ירצה להניח דיינינן ליה כמורד על אשתו.
וה"ר יהונתן נתן טעם אמאי נקט ט' קבין וזה לשונו וסמך לדבר דכשהאיש אינו מורד על אשתו אינו נותן לה אלא מעה כסף לצרכה חוץ מכל מזונותיה וכשהאיש מורד על אשתו מתשמיש נותן לה שלש טרפעיקין בכל שבת ושבת חוץ ממזונותיה דהוו להו תשעה מעין ועם כל זה היא צועקת וקובלת עליו והיינו דנקט שיעור תשעה קבין ע"כ. עכ"ל תלמידי רבינו יונה ז"ל:

וז"ל הריטב"א ז"ל רוצה אשה כו'. יש לפרש דט' קבין לאו דוקא אלא לישנא תלמודא היא כדאמרינן בעלמא רוצה אדם בקב חטין שלו מתשעה קבין של חברו אבל בתשובת הגאונים ז"ל פירשו ובדוקא נקט הכי כי המשרה את אשתו על ידי שליש נותן לה ב' קבין ומשמשת עמו מלילי שבת ללילי שבת והמורד על אשתו נותן לה תוספת על כתובתה שלשה דינרין שהם שלשה סאין לחשבון ד' סאין בסלע והשלש סאין הם י"ח קבין הרי תשעה קבין לזו כנגד הקב של זו ואף לפי' זה דרך צחות אמר כן הספר דבמורד בר מג' דינרין שמוסיף לה חייב במזונותיה ופרנסתה. ע"כ:

ה"ג דברי ר' אליעזר אמר רב ברונא אמר רב הלכה כר' אליעזר אמר רב אדא בר אהבה כו'. ואל תטעה דכי קאמר דברי ר' אליעזר קאי אדלעיל מיניה דקאמר רוצה אשה בקב וכו' וכן פרש"י ז"ל דברי ר' אליעזר. אמתניתין קאי וסיפא דמתניתין נקט. ע"כ.

זו דברי ר' אליעזר אבל חכמים כו'. אף על גב דלכאורה ר' אליעזר לא קאי אלא אעונות וכיון שכן קשיא דמאי קאמר אבל חכמים אומרים התלמידים כו' דילמא ר' אליעזר נמי ה"ק דרישא דמתני' לאו דברי רבי אליעזר יש לומר דכי קתני מתניתין דברי רבי אליעזר אעונות ויציאות שלא ברשות דמתניתין כו' וכן כתב רש"י ז"ל. ה"ג הוה יתיב באיגרא איפחית איגרא מתחותיה ונח נפשיה ע"כ. וכן פרש"י ז"ל במהדורא קמא וז"ל עובדא בנפשייהו שמסכנין בנפשותן שמתוך שמעגנות נשותיהן על עמדם הם מתים. מסכיא מצפה לו. הוה יתיב רב רחומי באיגרא. ע"כ:

וכתבו תלמידי רבינו יונה בפירושן על ההלכות וז"ל תימא על הרי"ף למה הניח מלהביא בהלכותיו דברי רב אדא בר אהבה והביא דברי רב ברונא שיותר היה ראוי לפסוק הלכה כמו הלשון של רב אדא בר אהבה דהא אמרינן בגמרא סמכי רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו וכן פסק רבינו משה ז"ל ומאי דמייתי בגמרא עובדא דרב רחומי דהוה שכיח כו'. אחית' דמעתה מעינהא הוה יתיב באיגרא איפחית מתותיה נח נפשיה לאו למימרא דליתא לדרב אדא בר אהבה אלא לאשמועינן שאף על פי שיכול ללכת שלא ברשות עד שלש שנים אפילו הכי אין לו לעגנה כל כך כי מדרך הרחמנות יש לו להקדים כדי שלא תצטער יותר מדאי ולא יענש בסבתה כמו שנענש רב רחומי וכ"ש אם רואה שיצרו תקפו או שמרגיש באשתו שהיא מקפדת ביותר שיש לו ליזהר כדי שלא תהיה מצוה הבאה בעבירה. ע"כ:
מערב שבת לערב שבת כלומר פעם אחת בשבת ואותה הפעם מלילי שבת ללילי שבת וטעמא דמילתא מפני עונג שבת ועוד שאינם מתבטלים מלימודם ואית דבעו למימר דבכלל ע"ש הוי מיום רביעי ואילך ונותנין טעם לדבר משום שאין האשה יולדת אלא או לרע"א או לרע"ב או לרע"ג וכשתשמש בליל ה' או בליל ו' או בליל שבת על פי החשבון אי אפשר שתלד בשבת. וזה אינו מתקבל כלל. ויתיב בבי רב וכל בי שמשי הוה אתי לביתיה וכי הוה אתי חזו קמיה עמודא דנורא יומא חד משכתיה שמעתיה לא אתא א"ל ר' ינאי וכו' ובי שמשי שבכל התלמוד לא נאמר אלא על בין השמשות של שבת. תלמידי רבינו יונה ז"ל בפירושן על ההלכות:
וכן כתב גאון ז"ל וז"ל עונה של ת"ח מלילי שבת ללילי שבת וראיה לדבר דאמרינן בריש מסכת ובין כך ובין כך לא בעיל לא במוצאי שבת ולא בליל שבת ואמרינן עלה בשלמא בע"ש משום חבורה אלמא ע"ש הוא ליל שבת. ע"כ:
וז"ל רש"י ז"ל במהדורא קמא עונתן של תלמידי חכמים שכבר למדו לעצמן בגירסא עונתן אימת ולא מיירי בבני פירקי דזמנייהו מפרש במתני' מע"ש לע"ש דוקא ע"ש דיום תענוג ועוד דבלילי שבת ליכא בטול תורה בבי רב בבית רבו. עמודא דנורא מפני כבודו על שמקיים מצות עונה בשעתה. ע"כ:
שפטיה בן אביטל בן דוד היה ור' אתי מיניה והיה מיוחס טפי מר' חייא דהוה אתי מאחוה דדוד דרבי בא מזרע המלוכה מ"ה שכיבא שהיו מקפידין שלא להדבק אלא בזרע המלוכה כן לשון מורי ז"ל הזקן. יתיבו ועיינו ולא אשכחו מידי דתרווייהו מיחסי טובא פסקו ליה בשעת אירוסין תרתי סרי שני בבי רב ללמוד בהן תורה קודם נשואין. אחלפוה קמי' העבירו ארוסתו לפניו וראה את יפיה. אמר אכנוס והדר איזיל. מכסיף מאבוה על שהיה חוזר מתנאו מאהבתו אותה. מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו והדר מכון לשבתך ועשו משכן קודם מאהבתו לישראל. איעקרא נעשית עקרה לפי ששהתה אחר בעלה י' שנים שוב אינה מתעברת וכגון שאין דעתן לינשא באותן עשר שנים. לשוא שמרה המתינה. סוי לבה הביטה בו ממורך לב כדאמרינן לעיל היה מסוי לאפה. ופרח רוחה שמתה. חזא ר' חמא דמחדדן שמעתתיה דר' אושעיא ולא ידע דבריה הוא קם ר' חמא מקמיה רבי אושעיא אמר' ליה דביתהו מי איכא דאקים מקמי ינוקיה. החוט המשולש שהיה שלישי לר' ביסא למלא מקום אבותיו בחכמה דשלשתן תלמידי חכמים ר' ביסא ור' חמא ור' אושעיא. רש"י ז"ל במהדורא קמא:
וכתבו בתוספות דמ"ה קרו עלייהו והחוט המשולש וגו' אף על גב דהוו נמי כמה אחריני דהיו משולשין משום דשלשה אלו ראו זה את זה ורישא דקרא דייק הכין דכתיב ואם יתקפו האחד השנים יעמדו נגדו והחוט המשולש לא במהרה ינתק פי' אם באו לסטים עליו לתקפו אם שנים הם יעמדו לנגדו וכ"ש אם ג' הם החוט המשולש כו' כן פירש"י בפ' קהלת אלמא דבשלשתן קיימין עסקינן וכן הוה דייק מורי ורבינו מהר"ר ישראל דיקוניאל זצ"ל:

דהוה צניע ומעלי. ואם תאמר והא אמרינן בפסחים [מט ב'] אמר ר"ע כשהייתי עם הארץ הייתי אומר מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור. ויש לומר שזהו קודם לכן אבל אחרי כן חזר למוטב שהיה צנוע ומעלי ואחרי כן קבע עצמו לתורה כדאיתא הכא. הריטב"א ז"ל: