פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה

אף על פי שהכהן אסור ליכנס לבית הפרס (פירוש: שדה שנאבד בה קבר ושנחרש בה קבר ושיעורה מאה אמה) או לארץ העמים אם היה צריך לילך שם לישא אשה או ללמוד תורה ואין לו דרך אחרת יכול לעבור דרך שם אפילו אם מוצא ללמוד במקום אחר וכן אבל העובר דרך שם יכול לילך אחריו לנחמו וכן מטמא מטומאה של דבריהם לדון עם עובדי כוכבים ולערער עמהם מפני שהוא כמציל מידם וכן כל כיוצא בזה:

הגה: כהן ששוכב ערום והוא באהל עם המת ולא ידע -- אין להגיד לו אלא יקראו לו סתם שיצא כדי שילביש עצמו תחלה. אבל אם כבר הגידו לו -- אסור להמתין עד שילביש עצמו. ודוקא אם הוא באהל המת שהוא טומאה דאורייתא אבל אם הוא בבית הפרס או ארץ העמים שהוא טומאה דרבנן -- ילביש עצמו תחלה, דגדול כבוד הבריות (ת"ה סימן רפ"ח) כמו שנתבאר לעיל סימן ש"ג לענין כלאים.
כהן שהוא ישן ומת עמו באוהל -- צריכין להקיצו ולהגיד לו כדי שיצא (תשובת מהרי"ל סימן ס"ט):

סעיף בעריכה

קברי עובדי כוכבים נכון ליזהר הכהן מלילך עליהם. (מהר"מ ותוס' פ' המקבל)

(אע"פ שיש מקילין (רמב"ם והגמי"י בשם ס' יראים) ונכון להחמיר אבל קבר של מומר לעבודת כוכבי' מטמא כשל ישראל) (רשב"א סי' קצ"ד ורמ"ב):