שולחן ערוך יורה דעה שעב א
שולחן ערוך יורה דעה · שעב · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אף על פי שהכהן אסור ליכנס לבית הפרס (פירוש: שדה שנאבד בה קבר ושנחרש בה קבר ושיעורה מאה אמה) או לארץ העמים אם היה צריך לילך שם לישא אשה או ללמוד תורה ואין לו דרך אחרת יכול לעבור דרך שם אפילו אם מוצא ללמוד במקום אחר וכן אבל העובר דרך שם יכול לילך אחריו לנחמו וכן מטמא מטומאה של דבריהם לדון עם עובדי כוכבים ולערער עמהם מפני שהוא כמציל מידם וכן כל כיוצא בזה:
- הגה: כהן ששוכב ערום והוא באהל עם המת ולא ידע -- אין להגיד לו אלא יקראו לו סתם שיצא כדי שילביש עצמו תחלה. אבל אם כבר הגידו לו -- אסור להמתין עד שילביש עצמו. ודוקא אם הוא באהל המת שהוא טומאה דאורייתא אבל אם הוא בבית הפרס או ארץ העמים שהוא טומאה דרבנן -- ילביש עצמו תחלה, דגדול כבוד הבריות (ת"ה סימן רפ"ח) כמו שנתבאר לעיל סימן ש"ג לענין כלאים.
- כהן שהוא ישן ומת עמו באוהל -- צריכין להקיצו ולהגיד לו כדי שיצא (תשובת מהרי"ל סימן ס"ט):
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(א) לבית הפרס. הוא שדה שנחרש בו קבר:
(ב) והוא באוהל כו'. ודוקא) אם הוא באוהל המת כו' נראה דוקא נקט באוהל המת אבל אם בבתים הסמוכים לבית שהמת בתוכו אע"פ שהן ג"כ טמאים כדלעיל סימן שע"א ס"ד מ"מ י"ל דאינו אלא טומאה דרבנן כדאיתא בטור סי' זה ופוסקים עב"י דדבר תורה אוהל שיש בו חלל פותח טפח טהור ע"ש ודוק וכשהבית שהמת בתוכו סתום מכל צד נמי ליכא בבתים הסמוכים טומאה אלא מדרבנן משום דסוף הטומאה לצאת ואם כן בבתים הסמוכים בכל ענין ילביש עצמו תחלה:
(ג) צריכין להקיצו ולהגיד לו. דאפילו בלא שהייה קעבר הכהן ואע"ג דלא ידע מ"מ איסורא עביד בשוגג ואף על גב דאינו עושה מעשה איסורא איכא ולאחריני דידעי מצוה להפרישו עכ"ל תשובת מהרי"ל סי' ס"ט ס"ל אע"ג דאינו מעשה ולאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו איסור דאוריי' מיהא איכא ולפי זה משמע דבאיסורא דרבנן א"צ להקיצו וא"כ למ"ש בסמוך דהיכא דאינו באוהל עצמו אם המת רק בבית הסמוך לה ליכא אלא איסורא [דרבנן] אין צריך להקיצו ואפשר לזה דקדק הרב ומת עמו באוהל צריכים להקיצו וע"ל סי' שע"ג ס"ק א':
ט"ז - טורי זהב
יכול לעבור דרך שם. אבל לא על הקברות אפילו לדבר מצוה משום דהאידנא כולם סתומים ויש בהקברים חלל הרבה על כן טומאה בוקעת ועולה עד לרקיע ואפילו נגד צד הריקן שבו מה שאין כן אי הוה סתום ואין בתוכו חלל טפח אינו מטמא אלא כנגד הטומאה ממש לא נגד צד הריקן שבו:
באר היטב
(א) לעבור: אבל לא על הקברות אפי' לדבר מצוה משום דהאידנא כולם סתומים ויש בהקברים חלל הרבה ע"כ הטומאה בוקעת ועולה עד לרקיע ואפי' נגד צד הריקן שבו משא"כ אי הוה סתום ואין בו חלל טפח אינו מטמא אלא כנגד הטומאה ממש ולא נגד צד הריקן שבו עכ"ל הט"ז.
(ב) ודוקא: כתב הש"ך נראה דדוקא נקט באהל המת אבל אם בבתים הסמוכים לבית שהמת בתוכו אף על פי שהם ג"כ טמאים כדלעיל סי' שע"א ס"ד מ"מ י"ל דאינו אלא טומאה דרבנן כדאיתא בטור בסימן זה ובפוסקים ועב"י דדבר תורה אהל שיש בו חלל פותח טפח טהור ע"ש ודוק. וכשהבית שהמת בתוכו סתום מכל צד נמי ליכא בבתים הסמוכים טומאה אלא מדרבנן מפני שסוף הטומאה לצאת ואם כן בבתים הסמוכים בכל ענין ילביש עצמו תחלה עכ"ל.
(ג) להקיצו: כתב הש"ך ולפי מ"ש בסמוך דהיכא דאינו עם המת באהל עצמו רק בבית הסמוך לו ליכא אלא איסורא דרבנן א"צ להקיצו. ואפשר לזה דקדק הרב וכתב ומת עמו באהל וכו' וע"ל סי' שע"ג עכ"ל.