שולחן ערוך יורה דעה עה

"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · יורה דעה · סימן עה | >>

ראו סימן זה בתוך: טור יורה דעה · לבוש · ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:    פרי חדש · ש"ך · ט"ז · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שו"ע באתרים אחרים:    תא שמע על התורה ספריא שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org · SefariaENG

דין מליחת המעיים
ובו שלושה סעיפים:
אבג

סעיף א עריכה

אין מחזיקין דם בבני מעיים כגון בכרס ובקיבה ובדקין ובחלחולת (פירוש הכרכשא והוא המעי הדבוק בפי הטבעת) בלא שומן שעליהם. לפיכך אם בשלם בקדרה בלא מליחה מותר אלא אם כן אסמיק.

הגה: וכל שכן אם נמלחו בכלי שאינו מנוקב דמותרים (מרדכי פכ"ה). מיהו לכתחלה צריכים מליחה בכלי מנוקב והדחה תחילה כשאר בשר (מרדכי וארוך). ויש חולקים בכרס ואומרים דמחזיקין בה דם ואפילו בדיעבד אסור בכרס. ובית הכוסות כשאר בשר. (מרדכי ור"ן ואו"ה).

אבל שומן שעליהם דינו כשאר בשר. לפיכך כשמולחים החלחולת ושאר מעיים אין מולחין אותם בצד פנימי מעבר המאכל אלא בצד החיצון ששם השומן דבוק.

הגה: ואם מלח החלחולת מצד פנים ולא מצד חוץ הוי כאילו לא נמלחה כלל. ואם נתבשלה כך טריפה אם יש עליה שומן מבחוץ ואם לא נתבשלה עדיין יחזור וימלחנה מבחוץ ומותרת (ארוך בשם הרשב"א).
ביצים הנמצאים בעופות לאחר שחיטה -- אם לא נגמר החלבון שלהם רק החלמון לבד -- צריכים מליחה כשאר בשר. ומותר למלחן עם בשר (ב"י סימן פ"ו). ואם נגמר אף החלבון אפילו הקליפה הקשה עליו כמו שהיא נמכרת בשוק -- נוהגין למלחה אך יזהר שלא למלחה עם בשר (מהרא"י בהגהת ש"ד). מיהו בדיעבד אין לחוש. וכל שומן אפילו של עופות דינו כשאר בשר לענין מליחה והדחה (מרדכי)


סעיף ב עריכה

בני מעיים בלא שומן שעליהם אף על פי שאין מחזיקין בהם דם -- מותר למלחם עם בשר.

הגה: ויש אוסרין למולחם עם בשר (טור בשם י"א) והכי נוהגין לכתחלה ובדיעבד מותר (מרדכי בשם ר' יואל והגהות אשיר"י ואו"ה בשם א"ז)

סעיף ג עריכה

שומן הכנתא (פירוש שומן הדקים; אינטרדילייה בלע"ז) שעל הדקים מלאה חוטים דקים מלאים דם ולפיכך יש אוסרים אותה לקדירה אפילו על ידי חתיכה ומליחה. ועכשיו נוהגין היתר. ואותם חוטין של דם כשאדם בקי בהם מותחן ונפשלים היטב עד שלא ישאר אחד מהם.