שולחן ערוך יורה דעה ו א


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

בכל דבר התלוש שוחטין. בין בסכין בין בצור אבין בקרומית של "קנה–האגם" הנקרא אישפדני"א (אושן וצפורן ביחידי. טור) וכיוצא בהם מדברים החותכים. והוא שיהיה פיו חד ולא יהיה בו פגם.

הגה: ואסור לשחוט בשאר קנים באו זכוכית, גשקסמים נבדלין מהם ויש לחוש לנקיבת הסימנים (ב"י בשם רש"י ד"ה ה' הדברים, חולין ט"ז ע"ב. וכן כתב הר"ן).

סכין שצידו האחד מגל וצידו השני יפה – לא ישחוט בצד היפה לכתחילה, גזירה שמא ישחוט בצד האחר. ואם שחט -- הואיל ובצד היפה שחט -– שחיטתו כשרה.

הגה: והוא הדין בסכין ארוך שיש בו פגימה, ונשאר בו שיעור שחיטה בלא פגימה – דאסור לשוחט בו אפילו במקום היפה אפילו אם כרך מטלית על הפגימה (טור). ואם שחט בו ואמר "ברי לי שלא נגעתי במקום הפגימה" – שחיטתו כשרה (מרדכי סוף פ"ק דחולין, ואשיר"י, תולדות אדם וחוה לרבינו ירוחם נתיב ט"ז, כל – בו, רוקח, ומהרי"ל) אפילו לא כרך מטלית על גהפגימה.
דוביום טוב -- שאי אפשר להשחיז דהסכין (טור, אשר"י, ורוב הפוסקים. עיין בית יוסף) וכן בחול בשעת הדחק –- מותר לשחוט לכתחילה האם כורך מטלית על הפגימה (טור וב"י שסמך על העיטור, ור"ן וספר התרומה וסמ"ג והגהות מיימוני. ועיין לקמן הסימן י"ח סעיף י'). ולכתחילה יש ליזהר אפילו אין לסכין פגימה רק בין הקתא לסכין -- לא ישחוט בו (מצא בשחיטות ישנים. דרכי משה סימן י"ח סוף סעיף ב').

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(א) ושן וציפורן יחידי אבל שנים שחיטתו פסולה כדבסעיף ג'

(ב) או זכוכית צ"ע מנ"ל הא דהא בש"ס (חולין טו:) וטור וכל הפוסקים איתא בהדיה דבזכוכית שוחטים לכתחלה וגם מה קסמין נבדלין שייך בזכוכית שהרי הוא חזק וקשה יותר מקנה הגדל באגם ונראה שט"ס הוא והאי זכוכית צ"ל לעיל מיניה בדברי המחבר אחר בין בצור וכן הוא בטור.

(ג) שקסמין נבדלין כו' כתב ב"י וד"מ בשם בעל העיטור דלפ"ז בדיעבד נמי פסול ור"ל כשנאבד לאחר שחיטה ולא בדקו אבל אם בדקו וברור לו שלא נתזו קסמין הימנו כשר בדיעבד וכמ"ש רבינו ירוחם ומהרש"ל פרק קמא דחולין סימן ל"ד והוא דלא כהב"ח שהבין שבעל העיטור חולק עם רבינו ירוחם.

(ד) וביום טוב שא"א כו' וכ"ש סכין שיש לו עוקץ חד בראשו שמותר לשחוט בו ביו"ט על ידי שיתחוב ראש העוקץ בקיסם וכן בשעת הדחק כמו שכתבו מהרש"ל והב"ח.

(ה) אם כורך כו' כתב הכל בו דהיינו דוקא כשיש בסכין מלא צואר חוץ לצואר בלא הפגימה ומביאו ב"י וד"מ ושאר אחרונים ולכאורה קשה פשיטה ונראה דקמ"ל דאף על גב דקי"ל בסימן ח' וסימן כ"ד ס"ב דכשמוליך ומביא סגי בסכין על שהוא הכא בעינן שיעור מלא צואר חוץ לצואר כמו בהולכה או הבאה לבד דחיישינן אם יוליך ויביא אילך ואילך שמא על ידי כך ינתק המטלית ממקומו ושוחט בפגימה.


ט"ז

בשאר קנים. פירוש בקרומיות שלהם לפי שקסמין נבדלין מהן ופרש"י ויש לחוש לנקיבת הסימנים כמ"ש רמ"א כאן ויש לעיין למה הוצרך לזה הא כשקסמין נבדלין הוה ליה פגום וכל סכין פגום אוסר משום עיקור שעוקר הסימנים ונראה דקמ"ל דאף אם ימצא הקרומית בלי פגימה אחר השחיטה טריפה דאפשר שנבדל קיסם ממנו באורך הקרומית בענין שעדיין נשאר חלק ע"כ אוסר מטעם שנקב הסימן וא"כ א"א לעמוד על הדבר אם היו נתזין ממנו קסמין ומזה ראייה למ"ש ב"י בשם בעל העיטור דאפילו דיעבד אסור ולא כדמשמע בירושלמי טעם משום רוח רעה השורה עליו ולפ"ז דיעבד מותר ומדברי התוספות פ"ק דחולין דט"ו ד"ה ורמינהו משמע שהיו תופסים בטעם ירושלמי ותמהתי על רש"ל שכתב בזה בפשיטות מסברא דנפשיה דאין איסורא אלא לכתחלה ולא הביא שום חולק על זה ולהלכה יש לחוש להחמיר ומ"ש כאן רמ"א דבזכוכית לא ישחוט אם קסמים נבדלין ממנו תמהתי דהא בגמרא לא מחלק לענין קסמים נבדלין אלא בקנה דאגם או שאר קנים אבל זכוכית סתמא תנן ששוחטין בו וא"ל דה"ה בזכוכית זה אינו דהא תנן תחלה זכוכית ואח"כ קרומית של קנה וחזינן דבא התלמוד לחלק בקרומית ולא חילק בזכוכית הקודם במשנה אלא ודאי דשם אין חילוק וגם שום פוסק לא ראיתי שחילק בזכוכית ותו דבסי' רס"ד פוסק טור וש"ע דמלין בזכוכית רק דבקרומית של קנה אסור מפני שקסמין נבדלין מהן ולא כתב רמ"א שם כלום אזכוכית ונראה דט"ס הוא ובדברי הש"ע יש חסרון וכצ"ל בין בצור בין בזכוכית בין בקרומית של קנה כו' כמו שהוא בטור:

(ב) והוא הדין בסכין ארוך — רש"ל הוסיף שאין לשחוט לכתחלה בסכין שיש לו עוקץ חד בראשו, שלא יעבור הסכין ויעשה חלדה. ובדיעבד כשר; ואפילו לכתחילה בשעת הדחק, כגון שהוא בדרך, נוהגים לתחוב קיסם בראשו:


ברי לי שלא נגעתי. פשוט דמיירי דוקא שידע שהיתה פגימה אלא שנזהר ממנה אבל אם לא ידע בה כלל ודאי אינו נאמן וכיוצא בזה כתב המרדכי גבי מסוכסכת:

באר היטב

(א) בין: עיין בבאר הגולה ובש"ך מה שהגיהו בזה.

(ב) יחידי: אבל שנים שחיטתו פסולה כדאיתא בסעיף ג' וכתב בש"ך דהאי זכוכית שכתב רמ"א הוא ט"ס וצריך לכתוב לעיל מיניה בדברי המחבר אחר בין בצור כי בודאי דבזכוכית מותר לשחוט ע"ש. וכתב עוד מ"ש רמ"א שקסמים נבדלים מהם וכו' דמשמע דאפילו בדיעבד אסור היינו דוקא כשנאבד הסכין אבל אם הוא בעין וראינו שאין הקסמים נבדלים מהם כשר בדיעבד אבל בט"ז חולק ע"ז וס"ל כשראינו שאין הקסמים נבדלים מהם אפ"ה יש לאסור מטעם דאפשר שנבדל ממנו קיסם באורך בענין שעדיין נשאר חלק וניקב הסימן ע"כ יש לאסור.

(ג) הפגימה: וכתב בט"ז דמיירי דוקא שידע שהיה הפגימה ונזהר ממנה אבל אם לא ידע בה כלל ודאי אינו נאמן.

(ד) הסכין: וכתב בש"ך וט"ז וכ"ש בסכין שיש לו עוקץ חד בראשו שמותר לשחוט בו בי"ט ע"י שיתחב ראש העוקץ בקיסם.

(ה) י"ח: וכתב בש"ך ודוקא כשיש בסכין מלא צואר חוץ לצואר בלא פגימה אע"ג דבעלמא כשמוליך ומביא סגי בסכין כ"ש הכא בעינן מלא צואר דחיישינן שמא כשיוליך ויביא ע"י כך ינתק המטלית ממקומו ושוחט בפגימה.



פתחי תשובה

פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש