שולחן ערוך חושן משפט ש א
שולחן ערוך חושן משפט · ש · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים וכל אחד משניהם אומר אני הוא שהפקדתי המאתים והשומר אומר איני יודע ישבע כל אחד מהם שהפקיד ק"ק ויתן ק"ק לזה וק"ק לזה ונמצא מפסיד מנה מביתו מפני שפשע שה"ל לכתוב שם כל אחד על כיס שלו ואי אינהו לא תבעו ליה כל חד בברי אם בא לצאת ידי שמים חייב אבל בדיני אדם פטור לפיכך אם הביאו לו השנים כאחד שלש מאות בכרך אחד ובאו ותבעו וכל אחד אומר הק"ק שלי נותן מאה לזה ומאה לזה והשאר יהא מונח אצלו (וי"א דיהא מונח ביד ב"ד) (מרדכי פ' המפקיד ועיין בב"י) עד לעולם או עד שיודה האחד לחבירו שהרי הוא אומר להם כיון שראיתי שאינכם מקפידין זה על זה והבאתם בכרך אחד לא הטרחתי עצמי לידע ולזכור תמיד מי בעל המאה ומי בעל המאתים ואפי' בבא לצאת ידי שמים פטור
- (וי"א דאם תבעו ליה חייב בבא לצאת ידי שמים אפי' בכי האי גוונא) (טור):
מפרשים
ישבע כל א' כו': פי' שבועה חמורה כדין נשבע ונוטל שכ' הטור והמחבר בסי' פ"ב ואע"פ שהוא מודה לכל א' שיש לו בידו מאה ועל המותר אומר איני יודע אין לדמותו לתובע לחבירו מנה והנתבע משיבו חמשים ידענא וחמשי' לא ידענא דאמרי' מתוך שאינו יכול לישבע משלם דשאני הכא דטוען בודאי אין בידי יותר מג' מאות וא' מהן ודאי רמאי מ"ה הטילו חכמים שבועה על כל א' מהן ועד"ר:
שה"ל לכתוב שם כל א' על כיס שלו: ולא סגי שיכתוב בעל המאתים לחוד על כיס שלו דאכתי יש פשיעה שמא יבא השלישי לתבוע הכיס שיש בו מנה וכדין דהפקיד לו אחד מהן מנה ובאו שנים לתבוע כל אחד מנה דצריך ליתן לכל א' מנה מטעם זה וכמ"ש אחר זה בס"ג:
אבל בדיני אדם פטור: דיכול לומר דקדקתי מי בעל המאתים ושכחתי והא ראיה שהן ג"כ שכחוהו מדלא תבעו אותי:
לפיכך אם הביאו לו: פי' כיון דהטעם דיתן לכל א' מאתים הוא משום שפשע דה"ל לכתוב כו' לפיכך בכה"ג דהפקידו בכרך א' לא מיקרי פשיעה כדמסיק מ"ה א"צ ליתן אלא לכל א' מנה:
בכרך אחד: כן היא גירסת הרי"ף והרמב"ם ולדידהו כל שלא הפקידו בכרך א' אע"פ שהפקידו זה בפני זה ה"ל כאלו הפקידו זה שלא בפני זה וה"ל למידק אבל גי' רש"י והתוס' והרא"ש והטור הוא לפיכך אם הפקידו זה בפני זה אינו חייב אלא מאה לכל א' שאמר לא חששתי לדקדק מאחר שראיתי שלא היית' חושדים זה את זה.
דיהא מונח ביד ב"ד: וסיים שם בטעמו דאל"כ כל אחד יערים ויאמר איני יודע כדי שישאר בידו עכ"ל ד"מ שם:
עד לעולם: בדרישה כתבתי דר"ל עד שיבא אליהו ומשום דבעי למכתב עליה או עד שיודה א' לחברו מ"ה הקדים לכתוב שהדין הוא שיהא מונח לעולם ר"ל לזמן ארוך ומכח זה ודאי יודה הרמאי תו לא יבא מתחלה ברמאות:
או עד שיודה הא': וה"ה עד שירצו לחלק המנה השלישית וכמ"ש המחבר בס"ס זה גבי בהמות.
וי"א דאם תבעו ליה כו': הטור כ"כ ע"פ גירסתו שהפקידו זה בפני זה וס"ל למור"ם ז"ל דהדין כן גם להרמב"ם ז"ל דגרס בכרך אחד וכנ"ל:
(א) שנים שהפקידו כו'. ע' לעיל סי' ע"ו וסי' רכ"ב ס"ב ובא"ע סי' מ"ט ס"א:
(ב) ישבע כל א' כו'. לשון רמב"ם כדין כל נשבע ונוטל ומזה משמע בנק"ח וכמ"ש לקמן בסמ"ע סי' שס"ה:
(ג) ואי אינהו לא תבעי ליה. כ"כ ה"ה וטור והרא"ש ונ"י ועיין בסמ"ע ס"ק א' וכדבריו הוא בה"ה ונ"י ושאר פוסקים:
(ד) חייב כו' ליתן לכל אחד ר':
(ה) אבל בדיני אדם פטור כו' אלא נותן לזה ק' ולזה ק' וק' יהא מונח עד שיבא אליהו כיון דחד תבע ליה במקצת ואי לא תבעי ליה כלל אמרי' דהמאה חולקים ולא אמרינן יהא מונח כיון דלא תבעי ליה א"כ ליכח רמאי וכדלקמן סי' שס"ה ס"כ ע"ש ודו"ק:
(ו) בכרך אחד. כן הוא גירסת הרי"ף והרמב"ם ולדידהו כל שלא הפקידו בכרך אחד אע"פ שהפקידו זה בפני זה ה"ל כאלו הפקידו זה שלא בפני זה וה"ל למידק אבל גירסת רש"י ותוס' והרא"ש והטור הוא אם הפקידו זה בפני זה כו' עכ"ל סמ"ע וכן הוא בב"י ונ"י פרק המפקיד לדעת הגאונים והרי"ף והרמב"ם ע"ש וכ"כ ר"י נ"ל ח"א שרי"ף ורש"י מחולקים בזה וכ"כ בהגהות מיימוני פ"ה מהלכות שאלה שהרמב"ם ור"ש מחולקים בזה ודלא כמ"ש בסמ"ע לעיל סימן ע"ו ס"ק א' לדעת המחבר ע"ש:
(ז) ובאו ותבעו כו'. אפי' תבעו וכ"ש לא תבעו ליה אם הי' בכרך א' נותן לזה ק' ולזה ק' ומנה שלישית חולקים ודו"ק:
(ח) דיהא מונח כו'. ולא אמרינן חולקין כיון דתבע ליה ואיכא ודאי רמאי:
(ט) ביד ב"ד. וכ"כ התו' פרק הגוזל דף ק"ג ע"א:
(י) ב"ד כו'. עמש"ל ס"ב דעת הרבה גדולי הפוסקים שיהא מונח אצלו ולשון המרדכי שם כתב בספר א"ז בשם המיימוני דהא דתנן במתני' יהא מונח עד שיבא אליהו פי' לא לידו אלא ליד ב"ד דא"כ לעולם יערים אדם בפקדון ויאמר איני יודע עכ"ל ותימא שהרי המיימוני לא כ"כ ולענין מ"ש לעולם יערים כו' י"ל דאינהו דאפסידו אנפשייהו דהפקידו אצלו בכרך אחד מתחלה ואדרבה הם מערימים שכל א' תובע ר' וכיון שממ"נ חד מנייהו רמאי לא חיישי' תו להערמת הנפקד וממ"נ צריך לישבע היסת שא"י שהרי כל אחד תבעו ברי בר' ומ"מ מודה מקצת לא הוי דנימא מתוך שאיל"מ מטעם שכתבו הפוסקי' הובא בסמ"ע ס"ק א' ואפי' רוצה להניח המעות השלישית בב"ד צריך לישבע שא"י ודו"ק:
(יא) ואפי' בבא לצי"ש כו'. ה' המ' (וכ"כ נ"י) וכ"כ הסמ"י עשין פ"ח דף קע"א ע"א וכ"כ התוס' פ' המפקיד דל"ז ע"א ועמש"ל סי' רנ"ב ס"ב שגם דעת הרמב"ם והרשב"א כן ודברי המחבר שם צ"ע:
(יב) וי"א כו'. כ"כ הטור והרא"ש לדעת התוס' וסמ"ג ורוב הפוסקים אינו כן:
(יג) דאם תבעו ליה חייב כו'. אבל לא תבעו ליה פטור אף לצי"ש:
(א) שהפקידו: ע"ל סי' ע"ו וסי' רכ"ב ס"ב ובאבן העזר סי' מ"ט ס"א.
(ב) ישבע: לשון הרמב"ם כדין כל נשבע ונוטל ומזה משמע בנק"ח וכמ"ש בסמ"ע בסי' שס"ה. ש"ך.
(ג) שלו: ולא סגי שיכתוב בעל המאתים לחוד על כיס שלו דאכתי יש פשיעה שמא יבא שלישי לתבוע הכיס שיש בו מנה וכדין דהפקיד לו אחד מנה ובאו ב' לתבוע כל אחד מנה דצריך ליתן לכל אחד מנה מה"ט וכמ"ש בס"ג. סמ"ע.
(ד) פטור: דיכול לומר דקדקתי מי בעל הר' ושכחתי והא ראי' שהן ג"כ שכחוהו מדלא תבעו אותי כ"כ הסמ"ע וז"ל הש"ך אלא נותן לזה ק' ולזה ק' וק' יהא מונח עד שיבא אליהו כיון דחד תבע ליה במקצת ואי לא תבעי ליה כלל אמרינן דהק' חולקין ולא אמרינן דיהא מונח כיון דלא תבעי ליה ליכא רמאי וכדלקמן סי' שס"ה ס"ב ע"ש עכ"ל.
(ה) בכרך: כן הוא גי' הרי"ף והרמב"ם ולדידהו כל שלא הפקידו בכרך אחד אע"פ שהפקידו זה בפני זה ה"ל כאילו הפקידו זה שלא בפני זה וה"ל למידק אבל גי' רש"י ותוס' והרא"ש והטור הוא אם הפקידו זה בפני זה כו' עכ"ל הסמ"ע וכ"ה בב"י ונ"י פ' המפקיד ע"ש וכ"כ ר' ירוחם נ"ל ח"א שרי"ף ורש"י מחולקים בזה וכ"כ בהגמי"י פ"ה משאלה שרש"י והרמב"ם מחולקים בזה ודלא כמ"ש בסמ"ע לעיל סי' ע"ו ס"ק א' לדעת המחבר ע"ש. ש"ך.
(ו) ותבעו: אפילו תבעו וכ"ש לא תבעו לו אם הי' בכרך אחד נותן לזה ק' ולזה ק' ומנה הג' חולקין. שם.
(ז) מונח: ולא אמרינן חולקין כיון דתבע ליה ואיכא ודאי רמאי. שם.
(ח) ב"ד: וכ"כ התוספות פרק הגוזל דף ק"ג ע"א ועמ"ש בסי' רכ"ב ס"ב דעת הרב' גדולי הפוסקים שיהא מונח אצלו ולשון המרדכי שם כתב בס' א"ז בשם המיי' דהא דתנן במתניתין יהא מונח עד שיבא אליהו פירוש לא לידו אלא ליד ב"ד דאל"כ לעולם יערים אדם בפקדון ויאמר איני יודע עכ"ל ותימ' שהרי המיי' לא כ"כ ולענין מ"ש לעולם יערים כו' י"ל דאינהו אפסידו אנפשייהו דהפקידו אצלו בכרך אחד מתחל' ואדרבא הם מערימים שכל אחד תובע ר' וכיון דממ"נ חד מינייהו רמאי לא חיישינן תו להערמת הנפקד ומ"מ צריך לישבע היסת שאינו יודע שהרי כל אחד תבעו ברי בר' אבל מוד' מקצת לא הוי דנימא מתוך שאיל"מ מטעם שכתבו הפוסקים הביאו הסמ"ע בריש סימן זה ואפילו רוצ' להניח מנה הג' בב"ד צריך לישבע שאינו יודע. שם.
(ט) לעולם: ר"ל עד שיבא אליהו וה"ה עד שירצו לחלוק המנ' הג' וכמ"ש בסוף סימן זה גבי בהמות. סמ"ע.
(י) פטור: הה"מ וכ"כ נ"י וסמ"ג והתוספות ועמש"ל סי' רכ"ב ס"ב שגם דעת הרמב"ם והרשב"א כן ודברי המחבר שם צ"ע. ש"ך.
(יא) וי"א: כ"כ הטור והרא"ש ודעת התוספות וסמ"ג ורוב הפוסקים אינו כן. שם.
(יב) שמים: אבל לא תבעו ליה פטור אף לצי"ש. שם.
(א) ואפילו בבא לצי"ש פטור. ונרא' הא דס"ל ליה להמחבר בסי' רכ"ב גבי מקח בלקח מחמש' בני אדם דחייב לצי"ש ואלו הכא ס"ל דבכרך אחד אפי' תבעי ליה פטור ואפי' לצי"ש משום דפקדון כל היכא דאיתיה ברשות' דמארי' אית' ואין הנפקד חייב להשיב ליד הבעלים דלא כתיב והשיב אלא בגזיל' וכן בהלוא' משום דמלו' להוצא' ניתנה אלא היכא דפשע ומחויב לשלם דמי הפקדון מחויב להחזיר הדמים ליד בעלים אבל כל היכא דפקדון איתיה בעינא אינו מחויב בהשב' אלא הבעלים נוטלין את שלהם מיד הנפקד וכמ"ש בסי' פ"ו סק"ד ובסי' קצ"ח סק"ג וע"ש. ומש"ה כאן בפקדון ס"ל לש"ע כיון דבכרך א' לא פשע מידי א"כ אין לו לנפקד להחזיר לבעלים אלא אומר הרי שלך לפניך כל היכא דאיתיה ואינו מחויב אפי' לצי"ש ואפי' תבעו אבל במקח סי' רכ"ב בלקח מחמש' בני אדם דהתם ה"ל חוב וצריך להחזיר חובו ליד בעליו וכיון שאינו יודע מי הוא בעליו צריך להחזיר לשניהם כשתבעו ליה לצי"ש אבל בפקדון ליכא דין חזרה כלל וכמ"ש אלא על הבעלים להחזיר על שלהם ומש"ה אפי' חיוב לצי"ש אין בו ודוק: