באר היטב על חושן משפט ש
סעיף א
עריכה(א) שהפקידו: ע"ל סי' ע"ו וסי' רכ"ב ס"ב ובאבן העזר סי' מ"ט ס"א.
(ב) ישבע: לשון הרמב"ם כדין כל נשבע ונוטל ומזה משמע בנק"ח וכמ"ש בסמ"ע בסי' שס"ה. ש"ך.
(ג) שלו: ולא סגי שיכתוב בעל המאתים לחוד על כיס שלו דאכתי יש פשיעה שמא יבא שלישי לתבוע הכיס שיש בו מנה וכדין דהפקיד לו אחד מנה ובאו ב' לתבוע כל אחד מנה דצריך ליתן לכל אחד מנה מה"ט וכמ"ש בס"ג. סמ"ע.
(ד) פטור: דיכול לומר דקדקתי מי בעל הר' ושכחתי והא ראי' שהן ג"כ שכחוהו מדלא תבעו אותי כ"כ הסמ"ע וז"ל הש"ך אלא נותן לזה ק' ולזה ק' וק' יהא מונח עד שיבא אליהו כיון דחד תבע ליה במקצת ואי לא תבעי ליה כלל אמרינן דהק' חולקין ולא אמרינן דיהא מונח כיון דלא תבעי ליה ליכא רמאי וכדלקמן סי' שס"ה ס"ב ע"ש עכ"ל.
(ה) בכרך: כן הוא גי' הרי"ף והרמב"ם ולדידהו כל שלא הפקידו בכרך אחד אע"פ שהפקידו זה בפני זה ה"ל כאילו הפקידו זה שלא בפני זה וה"ל למידק אבל גי' רש"י ותוס' והרא"ש והטור הוא אם הפקידו זה בפני זה כו' עכ"ל הסמ"ע וכ"ה בב"י ונ"י פ' המפקיד ע"ש וכ"כ ר' ירוחם נ"ל ח"א שרי"ף ורש"י מחולקים בזה וכ"כ בהגמי"י פ"ה משאלה שרש"י והרמב"ם מחולקים בזה ודלא כמ"ש בסמ"ע לעיל סי' ע"ו ס"ק א' לדעת המחבר ע"ש. ש"ך.
(ו) ותבעו: אפילו תבעו וכ"ש לא תבעו לו אם הי' בכרך אחד נותן לזה ק' ולזה ק' ומנה הג' חולקין. שם.
(ז) מונח: ולא אמרינן חולקין כיון דתבע ליה ואיכא ודאי רמאי. שם.
(ח) ב"ד: וכ"כ התוספות פרק הגוזל דף ק"ג ע"א ועמ"ש בסי' רכ"ב ס"ב דעת הרב' גדולי הפוסקים שיהא מונח אצלו ולשון המרדכי שם כתב בס' א"ז בשם המיי' דהא דתנן במתניתין יהא מונח עד שיבא אליהו פירוש לא לידו אלא ליד ב"ד דאל"כ לעולם יערים אדם בפקדון ויאמר איני יודע עכ"ל ותימ' שהרי המיי' לא כ"כ ולענין מ"ש לעולם יערים כו' י"ל דאינהו אפסידו אנפשייהו דהפקידו אצלו בכרך אחד מתחל' ואדרבא הם מערימים שכל אחד תובע ר' וכיון דממ"נ חד מינייהו רמאי לא חיישינן תו להערמת הנפקד ומ"מ צריך לישבע היסת שאינו יודע שהרי כל אחד תבעו ברי בר' אבל מוד' מקצת לא הוי דנימא מתוך שאיל"מ מטעם שכתבו הפוסקים הביאו הסמ"ע בריש סימן זה ואפילו רוצ' להניח מנה הג' בב"ד צריך לישבע שאינו יודע. שם.
(ט) לעולם: ר"ל עד שיבא אליהו וה"ה עד שירצו לחלוק המנ' הג' וכמ"ש בסוף סימן זה גבי בהמות. סמ"ע.
(י) פטור: הה"מ וכ"כ נ"י וסמ"ג והתוספות ועמש"ל סי' רכ"ב ס"ב שגם דעת הרמב"ם והרשב"א כן ודברי המחבר שם צ"ע. ש"ך.
(יא) וי"א: כ"כ הטור והרא"ש ודעת התוספות וסמ"ג ורוב הפוסקים אינו כן. שם.
(יב) שמים: אבל לא תבעו ליה פטור אף לצי"ש. שם.
סעיף ג
עריכה(יג) לשניהם: פירוש אחר שישבעו שניהם וא"ת מאי שנא ממ"ש הט"ו בסי' רכ"ב ס"ב דאם לקח אצל אחד מחמש' ואינו יודע ממי לקח ובאו כל החמש' ותבעו אותו דמניח מעות המקח בב"ד ומסתלק עד שיודו להאחד וי"ל דשאני התם דסתם מקח עומד להתפרע מיד ולא ה"ל למידק משא"כ בפקדון שהוא לאחר זמן דמקרי פשיע' מה שלא כתב שם המפקיד על כיסו כ"כ בנ"י. סמ"ע.
(יד) לצאת: הטעם דדוקא כששניהן הפקידו זה ק' וזה ר' עליה דנפקד רמיא טובא למידק ולכתוב שם בעל הר' על פקדונו דהרי ידע דשניהן הפקידו בידו ויחזרו ויתבעו ממנו ושמא יחליף של זה בזה משא"כ הכא דרק אחד הפקיד בידו יש לו להתנצל ולומר סברתי מי שהפקיד בידי הוא שיבא ולא אחר מהשוק שלא הפקיד כלל ומה"ט נמי באומר אביכם של אחד מכם כו' הוי פשיע' וחייב בבא לצי"ש וע"ל סוף סימן ע"ו. שם.
סעיף ד
עריכה(טו) לשניהם: אחר שישבעו ובהא אין חילוק אפילו הפקידו יחד ומקושרין זה בזה דהרי אין לו להתנצל ולומר ראיתי שאינכם מקפידין כו' דיכול כל אחד מהן לומר מה הי' לי לעשות דלא הי' בידי לשמור נפשי מרמאות דאפילו אם היינו מפקידין זה שלא בפני זה ירא' השני את הבהמ' במרע' בשדה ויבא ויאמר זו שלו הית' כ"כ התוספות ועיין בס' א"א דף ק"ד ע"ג.
(טז) שלא מדעתו: וכתבו התוספות דל"ד שלא מדעתו קאמר אלא שלא בראייתו של רועה דהשתא לא ה"ל למידק. שם.