שולחן ערוך חושן משפט שסה ב


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

אמר לשנים גזלתי את אחד מכם ואיני יודע איזהו אינו נותן אלא מנה והם חולקים ביניהם מאחר שהם לא היו יודעים שנגזלו אלא על פיו ועם כל זה אם בא לצאת ידי שמים חייב לשלם כל הגזילה לכל אחד ואחד אבל שנים שתבעו את אחד וכל אחד מהם א"ל גזלתני מנה והוא משיב אמת שגזלתי את אחד מכם מנה אבל איני יודע לאיזה מכם חייב לשלם לכל אחד מהם מנה:

הגה: וכן אם גזל לשנים לאחד מנה ולאחד מאתים וכל אחד מהם תובעו מאתים והוא אינו יודע למי גזל מאתים נותן לכל אחד מאתים גזל לאחד ואינו יודע אם החזיר לו אע"פ שאין תובע אותו חייב לשלם לו אם בא לצאת ידי שמים אבל אם אמר לאחד איני יודע אם גזלתיך אם לאו אפילו בבא לצאת ידי שמים אינו חייב לשלם לו (טור):

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

ואיני יודע איזהו כו':    פי' וגם הן אין תובעין אותו לומר כל אחד בברי אני הוא הנגזל שגזלת מידי:

אם בא לצאת ידי שמים חייב לשלם לכל א':    משא"כ בהלוא' ופקדון שנתבאר דינם בסי' ע"ו וש' דדוקא בהפקידו או הלוהו שניהן א' מנה וא' מאתים חייב ליתן לכל אחד מאתים בבא לצי"ש ולא בהפקיד א' משנים מנה ולא ידע איזהו אלא שכתב שם די"ח לחייב גם בזה לצי"ש:

אבל שנים שתבעו את א' כו':    אין זה מל' הטור ולא מלשון הרמב"ם דפ"ד דגזילה שכתב שם ג"כ דינים שלפני זה וכפל דברים הוא שהרי כתבוה כבר המחבר בס"א:

וכן אם גזל לשנים כו':    זהו קאי גם אמ"ש המחבר בס"א והוא הוא וכן סדרן הטור גבי אהדדי כל אחד מהם תובעו מאתים כו' ואם לא תבעו אלא הוא אמר מעצמו כן כבר כתב המחבר דחייב ליתן לכל אחד בבבא לצי"ש באם אמר שגזל אחד מהן וכ"ש בזה שגזל לשניהן וכנ"ל:

ש"ך - שפתי כהן

(ג) והם חולקים ביניהם כו' כ"כ הרמב"ם ור' ירוחם ומשמע דמדינא חולקים ולא אמרי' יהא מונח עד שיבא אליהו דליכא למימר דחולקי' כשיסכימו שניהם דא"כ מאי קמ"ל פשיטא ועוד דא"כ גם בפקדון לעיל סי' ש' וכן במקח לעיל סי' רכ"ב ס"ב אמאי לא אשמועינן הרמב"ם והמחבר דחולקין כשירצו ועוד דהא הרמב"ם ס"ל דכל היכא דתנן יהא מונח עד שיבא אליהו היינו שיהא מונח בידו וכ"כ ר"י וכמ"ש בסי' רכ"ב שם וא"כ אמאי כתבו כאן נותן מנה א"ו הכא דינא הוא דנותן מנה וחולקי' ולא אמרי' יהא מונח עד שיבא אליהו דדוק' לעיל סי' ש' וסי' רכ"ב דתבעי לי' ודאי חד מנייהו רמאי אמרי' הכי משא"כ הכא כיון שהם עצמם אינם יודעים שנגזלו א"כ ליכא רמאי לכך חולקים וע' בש"ס ובאשר"י ריש פ' שנים אוחזין ודוק:

(ד) אלא על פיו כלו' וגם עכשיו אינם יודעים בברי:

(ה) אם בא לצאת ידי שמים כו' ובפקדון כה"ג אף לצאת י"ש פטור כדלעיל סי' ש' סעיף י' בהג"ה מטעם דהמפקיד עצמו ה"ל למידק כמ"ש הרא"ש פ' המפקיד וכ' בספר מעדני מלך שם הטעם לחלק בין פקדון לגזל הייגו שסובר גברא אלמא הוא דגזליה ולא שכיח דהדר ולכך לא תבע ליה עכ"ל וקשה לי על דבריו דע"כ ה"ה כשלא תבעו מתחלה רק אחר שאומר שגזל לאחד מהם אומר כל אחד אותי גזל נמי דין תבעי ליה יש לו דלא תלי בתבעי ליה תחלה כלום רק כשטוען הנגזל או המפקיד ברי כדמוכח בש"ס פרק המפקיד ובפוסקים שם וא"כ בגזל נמי ע"כ מיירי שגם עכשיו אינו טוען ברי וא"כ לא שייך לו' שסובר גברא אלמא הוא כו' שהרי הוא רואה שרוצה להחזיר אלא נ"ל דגזלתי דומיא דאביו של אחד מכם הפקיד אצלי קתני דהיינו גזלתי לאחד מכם ואיני יודע להכי לא קתני אחד מכם הפקיד אצלי מנה משום דכשהפקיד ודאי יודע וה"ל כתובעו עכשיו ולפ"ז כשידוע לו שגזלו בפניו וידע מזה ואינו יודע לאיזה מהן גזל ולא תבעי ליה עכשיו מניח גזלה ביניהם ומסתלק ופטור אף לצאת י"ש ודוק:

(ו) חייב לשלם לכל אחד מהם מנה אחר שישבע כל אחד:

(ז) נותן לכל אחד מאתים אחר שישבע כל אחד וכ"כ רבי' ירוחם נל"א ריש ח"ד והוא פשוט ואם גם הם אינם יודעים יהא מונח בידו עד שיבוא אליהו כ"כ ר' ירוחם ונ"ל הא דלא אמרי' בכאן חולקים ביניהם כמו דבסמוך משום דכיון דכל חד תובע במנה א"כ יש לחוש לרמאי דאמאי ידע ממנה ולא ידע מאידך מנה ולפ"ז אם כל אחד אומר איני יודע מהגזלה כלל דינא ג"כ דחולקין כאן כמו בסמוך ודוק:

(ח) גזל לאחד ואינו יודע אם החזיר כו' ע"ל סימן ע"ה סעיף י' שם כתבו הטור והמחבר דינים אלו:



באר היטב

(ד) יודע:    וגם הם אין תובעין אותו בברי שיאמר כל אחד אני הוא הנגזל שגזלת מידי. סמ"ע.

(ה) חולקים:    כ"כ הרמב"ם ור' ירוחם ומשמע דמדינא חולקין ולא אמרינן יהא מונח כו' דליכא למימר דחולקין כשיסכימו שניהם דא"כ פשיטא ועוד דגם בפקדון ומקח ה"ל לאשמעינן דכשירצו חולקין ותו דהא הרמב"ם ס"ל דכל היכא דתנן יהא מונח כו' היינו שיהא מונח בידו (כמ"ש בסי' רכ"ב ס"ק ג' ובסי' ש' ס"ק ח' ע"ש) א"כ אמאי כת' כאן נותן מנה אלא ודאי דינא הכי הוא דחולקין דדוקא במקח ופקדון דתבעו ליה וחד מינייהו ודאי רמאי אמרינן דיהא מונח אבל הכא שהם עצמן אינן יודעין שנגזלו א"כ ליכא רמאי ועיין בש"ס והרא"ש ר"פ שנים אוחזין ודו"ק. ש"ך.

(ו) שמים:    ובפקדון כה"ג אף לצי"ש פטור כמ"ש בסי' ש' ס"ג בהג"ה מטעם דהמפקיד ה"ל למידק וכ"כ הרא"ש פרק המפקיד וכת' במע"מ שם הטעם לחלק בין פקדון לגזל היינו שסובר גברא אלמא הוא דגזליה ולא שכיח דהדר ולכך לא תבע ליה עכ"ל וק"ל דהא ע"כ ה"ה בשלא תבעו מתחלה רק שאחר שאמר גזלתי כו' אומר כ"א אותי גזל נמי דין תבעי ליה יש לו דלא תלי אלא כשטוען המפקיד או הנגזל ברי כדמוכח בש"ס ופוסקים וא"כ בגזל ע"כ מיירי שגם עכשיו אינו טוען ברי ואז לא שייך שסובר גברא אלמא כו' שהרי הוא רואה שרוצה להחזיר אלא נ"ל דגזלתי דומיא דאביו של אחד כו' קתני והיינו שגם הם אינן יודעים ולהכי לא קתני א' מכם הפקיד כו' משום דכשהפקיד ודאי יודע וה"ל לתובעו עכשיו ולפ"ז כשידוע לו שגזלו בפניו וידע מזה ואינו יודע לאיזה ולא תבעי ליה עכשיו מניח גזילה ביניהם ומסתלק ופטור אף לצי"ש. שם.

(ז) לשלם:    אחר שישבע כל אחד מהם. שם.

(ח) מאתים:    אחר שישבע כל א' וכ"כ ר' ירוחם נל"א ריש ח"ד והוא פשוט ואם גם הם אינם יודעים יהא מונח בידו עד שיבא אליהו כ"כ ר' ירוחם ונ"ל הא דלא אמרינן כאן חולקין משום דכיון דכל חד תובעו מנה א"כ יש לחוש לרמאי דאמאי לא ידע גם מאידך מנה ולפ"ז אם כ"א אומר איני יודע מהגזילה כלל דינא ג"כ דחולקין כמו בסמוך. שם.

(ט) החזיר:    ע"ל סי' ע"ה ס"י שם כתבו הט"ו דינים אלו ע"ש.



קצות החושן

(א) והם חולקים כת' הש"ך ז"ל ומשמע דמדינא חולקים דליכא למימר דחולקים כשיסכימו שניהם דא"כ מאי קמ"ל פשיטא כו' ועוד דהא הרמב"ם ס"ל דכל היכא דתנן יהא מונח היינו שיהא מונח בידו וכ"כ ר"י וא"כ אמאי כתבו כאן נותן מנה אלא ודאי הכא דינא דחולקין ולא אמרי' יהא מונח בידו דדוקא לעיל סי' רנ"ב וסי' ש' דתבעי ליה ודאי חד מינייהו רמאי אמרינן הכי משא"כ הכא כיון שהם עצמם אין יודעים בברי א"כ ליכא רמאי ע"ש והנה לדעת רש"י רפ"ק דמציעא דס"ל בזה אומר ארגתי' דינא דמונח ומשום דאית חד מינייהו דמאי א"כ ודאי ה"נ היכא שאין יודעין בברי ליכא רמאי כיון דעיקר טעמ' דמונח אינו אלא משום רמאי אבל לשטת תוס' והרא"ש אפי' בז"א אני ארגתיה חולקין ומשום דהחלוקה יכולה להיות אמת ובמנה שלישי אין החלוקה אמת אם כן אפי' ליכא רמאי נמי נראה דינא דמונח דלשטת תוס' והרא"ש אין הדבר תלוי אלא בדבר שהחלוקה אמת דינא דחלוקה והיכא דא"א להיות אמת דינא דמונח ואין לומר לדעת תוס' והרא"ש לדינא דמונח בעי תרתי שהחלוקה לא יהיה אמת וגם רמאי ובחד מינייהו לא אמרינן מונח דמסתימת דברי התוס' והרא"ש משמע הך כללא לחוד דהחלוקה אמת או לא וכן משמע ברא"ש רפ"ק דמציע' שכת' להוכיח דאפי' אי' ודאי רמאי חולקין ז"ל וכך מוקי בגמ' אהא דקאמר אלא מאי רבנן הא נמי כשאר דמי' האי מאי אא"ב רבנן התם ודאי האי מנה דחד מינייהו אמרי רבנן יהא מונח הכא דאיכ' למימר דתרוייהו היא פלגי בשבועה ולא הזכיר טעמ' דרמאי כדאמר גבי דר' יוסי התם ודאי איכ' רמאי הכא אית למימר תרווייהו בהדי הדדי אגבהוה אלמא לרבנן כל היכא דאיכ' למימר דתרווייהו כו' אע"ג דודאי איכ' רמאי פלגי בשבועה עכ"ל. ואי נימא דאפי' היכא דאין החלוקה אמת נמי אמרינן חולקין כיון דליכא רמאי אם כן לרבנן נמי הוי מצי למימר טעמ' דרמאי כמו לרבי יוסי דבמציאה ומקח ליכא רמאי כדקאמר לרבי יוסי אלא ודאי משמע דלרבנן אין הדבר תלוי אלא בחלוקת אמת והא דכת' הרא"ש כאן חולקין מיירי שהסכימו שניהם. ומה שהקשה הש"ך כיון דס"ל להרמב"ם מונח היינו בידו כו' לא ידענ' מאי קושי' דודאי היכא דהדין מונח הרי הוא בידו אבל היכא שהסכימו ביניהן לחלוקה צריך להוציא מתחת ידו לחלוקה ואין לזר בו כלום כיון שידוע שאין לו בהם כלום וזה פשוט. ומ"ש הסמ"ע בס"ס קל"ט בספיק' דדינא ולא תפיס חד מיניה דחולקין היינו משום דספיק' דדינא ה"ל כמו ספק דררא דממונ' ובזו ודאי חולקין אע"ג דאין חלוקה אמת. וכדמשמע מדברי תוס' רפ"ק דמציע' ד"ה ויחלוקו ז"ל ולסומכוס אע"ג דאין מוחזקין בו ואין החלוקה יכולה להיות אמת היכא דאיכ' דררא דממונא פי' שבלא טענותיהן יש ספק לב"ד יחלוקו עכ"ל וספיק' דדינ' נמי הוי דררא דממונא דבלא טענותיהם ספיק' דדינא לב"ד וזה נמי נראה לי בהא דאמרי' בבכורות דף י"ח חולקין ומשום דהתם נמי הוי דררא דממונ' וכדמשמע מתוס' בבא מציע' (דף ק') ד"ה וליחזי ברשות' ע"ש:

(ב) אם בא לצאת ידי שמים. ובפקדון כה"ג פטור לצי"ש ובאשר"י פרק המפקיד ז"ל ומה"ט נמי ניח' לי הא דקתני אביו של א' מכם הפקיד אצלי כדקתני גבי גזל דבכי ה"ג אפי' לצי"ש לא מחייב דהמפקיד עצמו ה"ל למידק עכ"ל. וכת' אא"ז בס' מעד"מ הא דגבי גזל לא אמרי' הכי משום שסובר גבר' אלמ' הוא דגזלי' ולא שכיח דהדר ולכך לא תבעי ליה עכ"ל וביאור דבריו נראה דודאי עיקר מאי דה"ל למידק היינו בשעת פקדון כי היכ' דיזכור היטב מי הפקיד בכדי שיוכל לתבוע ממנו אבל גבי גזילה לא רמי אנפשיה למידק כיון דסובר גבר' אלמ' הוא ולא מיהדר ושבקיה מזכרונו ומלבו ולכך לא תבעי ליה היינו דמש"ה אינו יודע בברי דתבעו היינו ברי דלא תבעו היינו שמא וזה כיון דלא רמי למידק אינו יודע עכשיו ומש"ה לא תבעו ליה וראוי להיות שוכח וכמ"ש. ובש"ך הבין כוונת מעד"מ בדרך אחר ולכן הוקשה לו וע"ש. ודבריו פשוטין כמ"ש. וע"ש בש"ך שכתב דא' מכם גזלתי היינו שלא בפניו דאי בפניו פטור אפי' לצי"ש דהנגזל ה"ל למידק:

ולענ"ד נראה דגבי פקדון דחייב בשני כריכות היכא דתבע ליה אינו אלא משום דה"ל למידק כדאי' שם בגמ' ובכרך א' דלא ה"ל למידק אפי' לצי"ש פטור וכמבואר ברא"ש שם ובש"ע סי' ש' ועמ"ש שם סק"ב. וא"כ בלא תבעו נמי דחייב לצי"ש היינו דוק' בשתי כריכות ומשום דה"ל לנפקד למידק ובלא תבעו אפי' לצי"ש פטור כיון דאין חיובו דנפקד אלא משום דה"ל למידק וכיון דלא תבעו בברי אמרי' היה לו למפקיד למידק וכיון דהמפקיד לא רמי למידק אין לחייב את הנפקד במאי דלא דק שפיר אבל בגזילה דאין חיובו משום דה"ל למידק אלא משום דעבד איסור' קנסוהו רבנן וכדאי' שם בגמ' א"כ אפי' היכא דהנגזל לא תבעו בברי ולא רמי למידק נמי מחייב הגזלן משום קנס וניחא בזה הא דאמרו בש"ס דף ל"ז בטעמ' דמתני' דגזלתי א' מכם ואילי יודע איזהו נותן לזה מנה כו' ואמרו שם טעמ' דגזילה משום דעבד איסור' קנסוהו רבנן וטעמ' דפקדון אמרו שם משום דהוי ליה למידק. ולכאורה תיקשי בגזילה נמי הוי סגי לה בהאי טעמ' דה"ל למידק וע' בש"מ מ"ש בזה ולפמ"ש ניחא דאי משום ה"ל למידק א"כ היכא דנגזל נמי לא דק אין לחייבו לגזלן משום דהיה לו למידק וכמ"ש אבל משום טעמ' דאבד איסור' שפיר מחייבין אותו אע"ג דנגזל אינו יודע אבל בסיפ' בפקדון דשם תני אביו של אחד מכם הפקיד כו' שפיר מחייבי לנפקד במה דלא דק שפיר כיון דהמפקיד אינו לפנינו ואלו היה לפנינו אפשר דידע ליה שפיר:



פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על חושן משפט לחץ כאן



▲ חזור לראש