שולחן ערוך חושן משפט קכו א
שולחן ערוך חושן משפט · קכו · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
ראובן שהיה לו מנה ביד שמעון, בין מלוה בין פקדון, ואמר ליה במעמד שלשתן: מנה שיש לי בידך תנהו ללוי, בין שנתנו לו במתנה בין שנתנו לו בפרעון חובו, קנה, ואין ראובן ולא שמעון יכולים לחזור בהם, אף על פי שעדיין עסוקין באותו עניין. וכן אין הנותן יכול לחזור ולמוחלו למי שהוא בידו. ואפילו נולד לוי לאחר שהלוה ראובן לשמעון, קנה.
מפרשים
סמ"ע - מאירת עיניים
בין מלוה בין פקדון. ולא אמרינן דוקא פקדון שהוא בעין הוא דמקני ליה ולא במלוה שאינה בעין עפ"ר:
בין שנתנו לו במתנה כו'. קמ"ל דל"ת דוקא בפרעון הוא דתקנו משום תקנת השוק דמי שקונה סחורה כו' וכמ"ש בסמוך משא"כ במתנה וגם לא ?שכיח הנותנים מתנה:
קנה ואין כו'. מעמד שלשתן איתא בגמרא דהוא הלכתא בלא טעמא למה יועיל זה לקנות בו וכתבו התו' והביאו הטור בסי' זה סי"ג דחז"ל עשו קנין זה שאין לו טעם משום תקנת השוק דמי שקונה סחורה ואין בידו מעות מעמידו אצל ב"ח וא"צ להמתין עד שיקנה לו בקנין ועמ"ש בטור עוד מזה סי"ג:
אע"פ שעדיין עסוקין באותו ענין. ל' הטור דלא אמרינן שיכולין לחזור בהן כל זמן שעסוקין באותו ענין אלא בקנין סודר (וכמ"ש הטור והמחבר לקמן סי' קצ"ה ס"ז) שאין הקנין נעשה בגוף הדבר אבל בשאר קנינים כגון משיכה מסירה הגבהה הואיל ונעשה גוף הקנין באותו דבר עצמו אין אחד מהן יכול לחזור בו ה"ה נמי מעמד שלשתן כבר נסתלק הזוכה מעל הממחה והמומחה נכנס במקומו נמצא דהכל עשוי עכ"ל:
וכן אין הנותן יכול לחזור ולמוחלו. ר"ל דאף ע"ג דקי"ל בראובן המוכר שט"ח שיש לו על שמעון ללוי וחזר ראובן ומחלו לשמעון הוא מחול ואין לוי יכול לגבות משמעון כלל כמ"ש הטור והמחבר בסימן ס"ו סכ"ג שאני התם דלא מכר ראובן ללוי אלא השעבוד דנכסי שמעון שהיה בידו בשט"ח אבל שיעבוד גופו דשמעון נשאר ביד ראובן ויכול ראובן למחלו לשמעון וכיון שפקע שעבוד גופו דהלוה פקע נמי שיעבוד נכסיו שהיו משועבדין לראובן מכח ערבות דנכסי דאינשי אינון ערבין ליה וכל שהלוה פטור ערב נמי פטור וכמ"ש הטור והמחבר שם סי' ס"ו גם לעיל ס"ס מ"ט משא"כ מעמד שלשתן דבאותו מעמד יצא שיעבוד גופו דשמעון מיד ראובן ונשתעבד ללוי מ"ה אין לראובן עוד זכות בו למחול לשמעון וק"ל ועפ"ר:
אפי' נולד לוי כו' לאפוקי ממ"ד דס"ל דטעם דמעמד שלשתן דקנה הוא משום דבשעה שנשתעבד שמעון הלוה לראובן נשתעבד לכל באי כחו אשר היו באותו העת ראוין לבא בכוחו ולה"ט בעינן דוקא נמי שיהא כבר נולד בשעת ההלואה קמ"ל דלא מה"ט קנה אלא משום תקנת השוק וכנ"ל ממילא אפי' נולד אח"כ קנה:
ש"ך - שפתי כהן
(א) בין מלוה כו' כתבו התוספות ספ"ק דגיטין דף י"ג ע"ב דלא תקינו מעמד שלשתן בכתוב' דאפשר שלא תבוא לידי גבייה לעולם עכ"ל וכן כתב הרשב"א שם וכן כתב הרא"ש ספ"ק דמציעא והרמב"ן והנמוקי יוסף פרק מי שמת והבעל התרומות סוף שער כ"ח דכתובה אינה ניקנית במעמד שלשתן כיון דלא ניתנה לגבות מחיים ואפשר שלא תזכה בהם האשה כלל וכן כתב הריב"ש סי' ר"ז וכתב דמטעם זה דינה שצוות' מתנו' לבנותיה במעמד ראובן בעלה שאין בו מקום למעמד שלשתן כיון שראובן לא היה חייב לדינה אשתו לתת לה דבר אם לא תתנם לאלו אלא היו נשארים לראובן עצמו ע"כ. ומוכח מכאן דמלוה שלא הגיע זמן פרעונה יש בה דין מעמד שלשתן וכן משמע בתשוב' הרא"ש כלל ס"ט ס"י ע"ש וכ"פ מהרש"ל פרק החובל סי' כ"ז (ודעת הר"ן ספ"ק דגיטין דאפילו בכתובה שייך מעמד שלשתן ויחיד הוא נגד כל הני רבוותא) מיהו מל' התו' ספ"ק דמציעא דף ך' ע"א לא משמע לכאורה כן שכתבו וז"ל דלא תקינו מעמד ג' אלא בדבר שראוי לגבות מיד אבל בכתובה דאינו חייב עתה עד אחר גירושין וגם שמא לא תתגרש לא תקנו מעמד ג' עכ"ל משמע דמלוה שלא הגיע זמן פרעונה לא תקנו בה מעמד ג' וכן משמע לכאורה מל' התו' והרא"ש פרק החובל (דף פ"ט סוף ע"א) וז"ל דמעמד ג' אינו מועיל בכתובה באשה היושבת תחת בעלה כיון שעדיין לא נתנה לגבות דאפי' מאן דאית ליה דרב הונא ואפי' במלוה היינו דוקא במלוה העומד' לגבות עכ"ל ואפשר דגם כוונתם כן לומר כיון דכתובה עומדת בספק לא תקנו בה מעמד ג' אבל מלוה שעומדת לגבות בודאי אע"פ שלא הגיע עדיין ז"פ יש בו מעמד ג'. ובתשו' מהר"מ שבמרדכי פ' איזהו נשך גבי המלצר שבקש מן הקהל להיות ערבים שלו עד זמן שיתנו מס כו' פסק שהקהל נתחייבו במעמד שלשתן ואח"כ כתב ואפי' את"ל כיון דאכתי לא מטא זמן גביית המס כל כה"ג נימא הבו דלא לוסיף עלה ולא ליקני במעמד ג' כו' עכ"ל מיהו לענין דינא נראה עיקר דיש בו דין מעמד ג' אפי' לא הגיע ז"פ וכמו שהוכחתי מדברי כל הפוסקים הנ"ל וכן משמע מדברי המחבר לקמן סעיף י"ו ע"ש ועוד דהא בלאו הכי הר"ן סובר דאפי' בכתובה יש בו דין מעמד ג'. ודלא כמ"ש בתשובת מהרשד"ם סי' שנ"ט דבלא הגיע ז"פ אין בו דין מעמד שלשתן ע"ש:
כתב מהר"ש די מודינ' בתשובה חלק שני סי' ך' על שמעון שקבל עליו במעמד ג' לשלם לראובן בעד לוי מסחורה של לוי שבידו אחר שיקבל ממנה פרעון חובו שחייב לו לוי כיון דבכתובה ליכ' דינא דמעמד ג' כיון דאפשר שלא תבא לידי גביי' א"כ בנ"ד נמי כיון שאפשר שתזלזל הסחורה ולא יעלה לסכום חוב שמעון לאו מנה בידך הוא ולא הוי כלום ע"כ דבריו (וכה"ג כתב בתשו' השייכים לח"מ בסי' נ"ו) ונרא' דמיירי שלא היתה הסחור' שוה בבירור בשעת מעמד ג' כדי חוב שניהם רק היה הדבר ספק אבל אם הית' שוה אז כדי חוב שניהם קנה מדין מעמד ג' אף שהי' אפשר שתזלזל אחר כך נ"ל ודו"ק:
(ב) מלוה כו'. ל"ש מלו' ע"פ ול"ש מלו' בשטר כדאית' בפוסקים וטור ומחבר לעיל סי' ס"ו סעיף י"ט דאפי' מלוה בשטר ולא נתן המלו' גוף השטר לזוכה קנה גוף החוב במעמד שלשתן וע"ש וכ"כ בתשוב' מהר"מ אלשיך סי' ה' ע"ש:
(ג) בין פקדון. וה"ה מי שנתחייב לחבירו מחמ' שהזיקו או ביישו אע"פ שלא בא לידו מעולם כגון שמעון שתקע לראובן וקנסו הב"ד את שמעון יכול ראובן להמחות ללוי במעמד ג' מה שמגיע לו משמעון. כן מתבאר מדברי הרי"ף והתוס' והרא"ש ומרדכי ריש פ' שור שנגח ד' וה' ושאר פוסקים ע"ש:
(ד) מנה שיש לי בידך כו'. לאו דוק' שאמר זה הלשון אלא ר"ל דבעי' שיהי' לו בידו לאפוקי אם לא היה לו בידו כמו שיתבאר בסעיף ב' וה"ה אם אמר לו מנה שאתה חייב לי תנהו ללוי קנה וכן הוא להדיא בתשובת הרא"ש והבאתיו לקמן סעיף ו' ס"ק כ"ז:
(ה) בין שנתנו לו במתנה (עיין בתשו' מבי"ט ח"ב סי' קס"ד ותרא' דלפי מאי דקי"ל בפשיטות דאפי' בנתנו לו מתנה שייך דין מעמד ג' דבריו מגומגמים ע"ש) בין כו' כתב הסמ"ע דקמ"ל דל"ת דוקא בפרעון הוא דתקנו כן כו' ולפעד"נ איפכא דקמ"ל דל"ת דדוקא במתנה הוא דתקנו כן וכדעת איכא מרבוותא שהביא הרי"ף פ' המקבל (גם בעה"ת שער כ"ח סוף ח"א הביא כל דברי הרי"ף דפר' המקבל ע"ש) דמעמד ג' הוא דוקא במתנה (והביא בעל העיטור דף ק"ו ע"א ג"כ סברתם ודוחה ראיית הרי"ף דגבי הני גינאי לא גרסי' בעיסקא ומתנה הוי ע"ש) קמ"ל דליתא אלא כדעת הרי"ף דה"ה בפרעון חוב וכן משמע בב"י להדיא ע"ש וכן פי' הב"ח דאפי' חוב קאמר:
(ו) בפרעון חובו כו'. כתב בתשובת מהר"ר משה אלשקר סי' ס"ג דוקא בכה"ג שחייב למי שהמחה אצלו או שנתן לו במתנה אבל אם אינו חייב ולא נתן לו אלא המחהו שיתן לו מעותיו כדי שיקנה לו סחור' א"צ ליתן לו ולא קנה מדין מעמד ג' ולא הוי אלא כשליח ע"ש ונראה טעם לדבריו דאינו נקנה במעמד ג' אלא כשהממח' מסלק עצמו ממנו ומשתעבד לשני ולא נשאר שום זכות לראשון וכמ"ש לקמן ס"ק י"א משא"כ הכא שעדיין יש כח לראשון בו שהרי מעותיו הוא שיקנה לו בעדו סחור' והלכך אין בו דין מעמד ג' ודוק:
(ז) קנה ואין כו'. איתא בש"ס דהוא תקנת חכמים הלכתא בלא טעמא וכתבו התוס' ופוסקים וטור סעיף י"ג דחז"ל עשו קנין זה שאין לו טעם משום תקנת השוק דמי שקונה סחור' ואין בידו מעות מעמידו אצל ב"ח כו' כדלקמן סעיף קטן י"א:
וכתב בחדושי הרשב"א דמי שהקנהו לו במעמד ג' יכול להקנותו גם הוא לאחר במעמד ג' וע"ש:
(ח) ואין ראובן ולא שמעון כו'. אבל לוי יש אומרים דיכול לחזור ולגבות חובו מראובן כדלקמן סעיף ט'.(ט) אף על פי שעדיין כו' עמש"ל סי' קצ"ה סעיף ז' מזה:
(י) וכן אין הנותן יכול למחול כו'. בכסף משנה פ"ו מה' מכירה כתב דמאן דאית ליה שאין הנותן יכול למחול ס"ל כדעת האומרים לקמן בסעיף ט' דאין לוי יכול לחזור דהא בהא תליא וע"ש שהאריך ולפע"ד אינו נראה כן. וכ"כ התוס' והפוסקים בשם ר"ת דאינו יכול למחול והרי הר"ן כתב פ"ק דגטין בשם ר"ת דלוי יכול לחזור וכ"כ הנ"י פרק המקבל בשם ר"ת וכן דעת הרא"ש וטור דא"י למחול והמקבל יכול לחזור וכן נראה דעת הר"ב שאע"פ שסתם כאן כדברי המחבר דא"י למחול הכריע לקמן סעיף ט' דהמקבל יכול לחזור וכן י"ל להפך ג"כ דאע"פ שהמקבל אינו יכול לחזור הנותן יכול למחול וראיה שהרי הרמב"ן ס"ל שהמקבל אינו יכול לחזור וכמש"ל ס"ק ל"ח בשמו וס"ל דיכול למחול וכמ"ש בחדושי רשב"א והטור בשמו וכ"כ הנ"י פ' מי שמת להדיא וז"ל ומיהו כתב הרי"ף ז"ל דבהא דאמרי' דקנה שוב אינו חוזר על (המלוה) הלוה וכיון שקנה הרי הוא כאלו פטרו בפירוש. וכתבו המפרשים ז"ל דכן נראה עיקר ורוב מפרשי' כתבו דהא דאמר שמואל המוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול סתמא קאמר ואפי' מכרו במעמד שלשתן יכול למחול עכ"ל הרי להדיא דפסק דאין המקבל יכול לחזור ואעפ"י כן פסק דהנותן יכול למחול אלמא דלא תלי' הא בהא. ואולי גם המחבר חזר בו שהרי לקמן סעיף ט' הביא ב' הסברות וכאן כתב כסתם דא"י למחול:
ובהיות כן גם מה שפסק המחבר בסתם דאין הנותן יכול למחול צ"ע לדינא כי בב"י לא הביא שום חולק על זה וכתב שבכ"מ מהלכות מכירה דקדק שהרי"ף והרמב"ם סוברים ג"כ שאינו יכול למחול והיינו כמ"ש בכ"מ שם דכיון דס"ל להרי"ף והרמב"ם דאין המקבל יכול לחזור א"כ גם הנותן א"י למחול וכבר כתבתי דאין ענין זה לזה. גם הריטב"א פרק האיש מקדש והר"ן שם כתבו דהרי"ף סובר דיכול למחול ולכך השמיט הך אוקימתא דבפרק האיש מקדש דפליגי במעמד שלשתן בדרב הונא. מיהו מדברי הרמב"ם מוכח דס"ל דא"י למחול מדפסק בפ"ה מה' אישות דקדשה במלוה במעמד שלשתן מקודשת וכ"כ הר"ן והרב המגיד שם לדעתו וליכא למימר דס"ל דיכול למחול אלא דאשה סמכה דעתה וסברה לא שביק דידי ומחיל לאחריני דהא לפי הך אוקימתא פליגי ר' מאיר ורבנן בהאי סברא והיאך פסק כר' מאיר ולא כרבנן אלא ודאי ס"ל דפליגי בדרב הונא אי דינא דמעמד שלשתן הוי נמי במלוה וכיון דקי"ל דאיתא נמי במלוה וכדאיתא בפרק קמא דגיטין לכך פסק כר' מאיר מ"מ אפשר כיון שהרמב"ן והנ"י והרי"ף לדעת הר"ן וריטב"א מסכימים ג"כ דיכול למחול מצי המומחה לומר קים לי כוותייהו וראיתי בב"י סימן ס"ו סעיף כ"ח כתב ונדחו דברי נ"י שכתב בפרק מי שמת שרוב המפרשים סוברים כהרמב"ן עכ"ל ולא ידענא במאי נדחו ואי משום שהתו' והרא"ש ושאר מפרשים אינם סוברים כן דלמא היה להנ"י מפרשים אחרים כגון הראב"ד והרשב"א והרמ"ה והרז"ה והר"י הלוי ושאר מחברים כיוצא בהם שראה בפירושיהם שחולקים על התוס'. וגם הר"ב המגיד פ"ז מה' מכירה הביא ב' הסברות ולא הכריע ואדרבא משמע לכאורה מדבריו דס"ל שיכול למחול וז"ל ויש מי שכתב שא"י למחול עכ"ל הרי שכתב סברא שא"י למחול בל' יש מי שכתב לשון יחיד וסברת יכול למחול בלשון י"א ל' רבים וגם כתב סברת יכול למחול במסקנתו משמע דדעתו נוטה לסברת הי"א דיכול למחול. גם בפ"ה מה' אישות כתב ג"כ די"א דאינה מקודשת וראוי להחמיר. ועל כרחך ג"כ מטעמא דיכול למחול דאי א"י למחול פשיטא דמקודשת. וגם המחבר גופיה בש"ע בא"ע סימן כ"ח סי' ג כתב די"א שאינה מקודשת ומהר"מ יפה בלבוש שם השמיט דעת הי"א אלו דאינה מקודשת ולא כוון יפה וחלילה להקל בעריות היכא דהרמב"ן והנ"י והרב המגיד מחמירין. שוב מצאתי בבעל העיטור באות המחאה דף ק"ו סוף ע"א שחולק על דברי התוס' וס"ל דיכול למחול וז"ל וצרפתים אומרים במעמד שלשתן קנה ואינו יכול לחזור ולמחול כדין מוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול דהתם ניירא בעלמא זבין ליה ולא דייק לן דלא עדיף במעמד שלשתן מכתיבה ומסירה עכ"ל וכ"כ עוד הבעל העיטור באות מחילה דף צ"ג סוף ע"א ז"ל וה"ה אם נתנו במעמד שלשתן שאם מחלו מחול כדאיתא בהמחאה עכ"ל וכ"כ הטור בשם הראב"ד דבמעמד שלשתן יכול למחול אא"כ אמר לו בשעת הלואה משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך וכ' בב"י שדברי הראב"ד כ' הרשב"א בתשו' וכ' שכן דעתו נוטה וכן משמע בתשו' רשב"א שהביא ב"י לעיל סי' ס"ו מחו' כ"ה ע"ש גבי מ"ש אבל במוכר במעמד שלשתן אין הדבר מוכרע כ"כ ויש לבעל דין לחלוק ומ"ש שם כו' וכ"ה בחדושי רשב"א פ"ק דגטין להדיא מביא במסקנתו דברי הרמב"ן דבמעמד שלשתן יכול למחול ע"ש אך דבהיכא דא"ל משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך מסכים שם בזה להראב"ד דא"י למחול ע"ש ובהא הראב"ד ורשב"א לטעמייהו דלעיל סי' ס"ו סכ"ו אזלי אבל להרא"ש ושאר פוסקים שם אין חילוק בין א"ל משתעבדנא כו' ע"ש ומ"מ נהי דרוב הפוסקים מסכימים לדברי התו' הלא המה הרא"ש והריטב"א והר"ן בתשו' סי' ס"ט וסמ"ג דף קנ"ח סוף ע"ג ורמב"ם פ"ה מאישות וטור מ"מ כיון דהרמב"ן והנ"י ובעה"ע (והראב"ד והרשב"א) סבירא להו דיכול למחול וגם ה' המגיד נראה כן דעתו ועכ"פ ספוקי מספקא לי' א"כ י"ל דמצי המוחזק למימר קים לי כוותייהו דהא אפי' ביחיד נגד רבים מצי המוחזק לומר קים לי דאין הולכין בממון אחר הרוב ובפרט שהרמב"ן ראה דברי התו' וחולק עליהם וכדאיתא בחדושי הרמב"ן פ' מי שמת ובחדושי הרשב"א ספ"ק דגיטין גם הריטב"א פר' האיש מקדש דחה הראיה שהביאו התו' מפ' האיש מקדש ע"ש ואפי' תאמר דא"י למחול ולא מצי לומר קים לי בכה"ג וכמו שהכרעתי לעיל סי' ס"ו סעיף כ"ט ס"ק כ"ד מ"מ לענין קדושין אין תלמיד כמוני מכריע בין ההרים הגדולים פשיטא דיש להורו' דאינה מקודשת אלא מספק גם ר' ירוחם בספר מישרים סוף נתיב י"ד אחר שהביא דברי התוספת וסייעתם דס"ל דאין יכול למחול כת' ויש חולקים וכן בריש ספר חוה כתב וז"ל ויש שפסקו דמעמד שלשתן יכול למחול ולפי זו הסברא לא הוי מקודשת כו' דלא כמהר"מ יפה שכתב בפשיטות דהוי מקודשת כן נלפע"ד:
(יא) אין הנותן יכול למחול אפי' יש לו נכסים לראובן בענין שאינו חב ללוי במחילתו א"י למחול דאל"כ פשיטא דאפי' בלא מעמד ג' אינו יכול למחול וכדלעיל סי ע"ו ס"ה וכן משמע בתוספת ופוסקים. וכן משמע מהטעם שכתבו הרא"ש והר"ן דכיון שהיו שלשתן במעמד אחד נסתלק שעבוד המלוה מעל הלוה ואפי' שעבוד הגוף שהיה הלוה משתעבד למלוה פקע ומשתעבד לשני ולא נשאר לראשון שום זכות בו הלכך אין מחילתו כלום אבל מוכר ש"ח שלא בפני הלוה (לעיל סי' ס"ו סעיף כ"ג) השעבוד שיש למלוה על גופו של לוה אין קנין נתפס בו לקנות אותו שעבוד ללוקח הלכך נשאר זכות למלוה בו ומחילתו מחילה אבל מעמד שלשתן עיקר הקנין הוא הלכתא בלא טעמא אלא משום תקנ' השוק דמי שקונה סחורה ואין בידו מעות מעמידו אצל בעל חובו וא"צ להמתין עד שיקנה לו בקנין ואף קנין לא היה מועיל לקנות הלואה וכמו שתקנו שנכסי הלוה ישתעבדו לשני בלא קנין משום תקנת השוק תקנו ג"כ שגופו ישתעבד לשני ולא יוכל הראשון למחול דא"כ בטלה עיקר התקנה שלא יסמוך הסוחר על מעמד שלשתן כיון שיוכל המלוה למחול עכ"ל הרא"ש:
(יב) ואפי' נולד לוי כו'. לאפוקי ממאי דהוה ס"ד דש"ס למימר דטעמ' דמעמד שלשתן ה"ל דנעשה כאלו אמר משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ולהאי טעמא הוי בעינן שיה' לוי נולד בשעת ההלואה וכדלעיל סי' ס"ו סכ"ו קמ"ל כמסקנא דש"ס דמעמד שלשתן הוא הלכתא בלא טעמא משום תקנת השוק אפי' למי שנולד אחר ההלואה:
באר היטב
(א) מלוה: ל"ש מלוה ע"פ ל"ש מלוה בשטר כמ"ש הט"ו בסי' ס"ו סי"ט דאפי' לא נתן המלוה גוף השטר לזוכה קנה גוף החוב במעמד שלשתן וכ"כ בתשובת מהר"מ אלשיך סי' ה' ע"ש. ש"ך.
(ב) פקדון: וה"ה מי שנתחייב לחבירו מחמת שהזיקו או ביישו אע"פ שלא בא לידו מעולם כגון שמעון שתקע לראובן וקנסו הב"ד את שמעון יכול ראובן להמחות ללוי במעמד ג' מה שמגיע לו משמעון כן מתבאר מדברי הפוסקים. שם.
(ג) שלשתן: כתבו התוס' ספ"ק דגיטין דלא תקנו מעמד שלשתן בכתובה דאפשר שלא תבא לידי' גבייה לעולם וכ"כ הרשב"א שם והרא"ש ספ"ק דב"מ והרמב"ן והנ"י ובעה"ת וכ"כ הריב"ש סימן ר"ז ומוכח מזה דמלוה שלא הגיע ז"פ יש בה דין מעמד ג' וכ"מ בתשובת הרא"ש וכ"פ מהרש"ל מיהו מל' התו' ספ"ק דב"מ ובפ' החובל ומהרא"ש שם לא משמע לכאור' כן ע"ש ומ"מ לענין דינא נראה עיקר דיש דין מעמד ג' אפי' לא הגיע ז"פ וכמו שהוכחתי מדברי כל הפוסקים הנ"ל וכ"מ מדברי המחבר בסי"ז ע"ש ועוד דהא בלא"ה הר"ן סובר דאפי' בכתובה יש בה דין מעמד ג' ודלא כמ"ש בתשובת מהרשד"ם סי' שנ"ט דבלא הגיע ז"פ אין בו דין מעמד שלשתן עיין שם עכ"ל הש"ך ועיין בתשובת מהר"א ששון סי' קי"א.
(ד) בידך: וה"ה אם אמר לו מנה שאתה חייב לי תנהו ללוי קנה וכן הוא להדיא בתשובת הרא"ש ולא אתא אלא לאפוקי אם לא היה לו בידו כמ"ש בס"ב. ש"ך.
(ה) חובו: כתב בתשובת מהר"מ אלשקר סי' ס"ג דוקא בכה"ג שחייב למי שהמחה אצלו או שנתן לו במתנה אבל אם אינו חייב לו ולא נתן לו אלא המחהו שיתן לו מעותיו כדי שיקנה לו סחורה א"צ ליתן לו ולא קנה מדין מעמד ג' ולא הוי אלא כשליח ע"ש ונראה טעם לדבריו דאינו נקנה במעמד ג' אלא כשהממחה מסלק עצמו ממנו ומשתעבד לשני ולא נשאר שום זכות לראשון משא"כ הכא שעדיין יש כח לראשון בו שהרי מעותיו הוא שיקנה לו בעדם סחורה והלכך אין בו דין מעמד ג'.
(ו) קנה: ודין מעמד שלשתן איתא בש"ס דהוא הלכתא בלא טעמא וכתבו התוס' והפוסקים והטור סי"ג דחז"ל עשו קנין זה משום תקנת השוק דמי שקונה סחורה ואין בידו מעות מעמידו אצל בע"ח וא"צ להמתין עד שיקנה לו בקנין וכ' בחידושי הרשב"א דמי שהקנהו לו במעמד ג' יכול להקנותו גם הוא לאחר במעמד ג' וע"ש. שם.
(ז) שמעון: אבל לוי י"א דיכול לחזור בו ולגבות חובו מראובן כמ"ש בס"ט. שם.
(ח) ולמוחלו: כתב הש"ך ואפי' יש לו נכסים לראובן בענין שאינו חב ללוי במחילתו אפ"ה א"י למחול דאל"כ פשיטא אפי' בלא מעמד ג' א"י למחול וכמ"ש בסי' פ"ו ס"ה וכ"מ בתו' ופוסקים וכ"מ מהטעם שכתבו דכיון שהיו במעמד א' אפי' שעבוד הגוף שהיה הלו' משתעבד למלוה פקע ומשתעבד לשני ולא נשאר לראשון שום זכות בו הלכך אין מחילתו כלום אבל מוכר שט"ח שלא בפני הלוה דלא מכר אלא שעבוד הנכסים אבל לא שעבוד הגוף לפיכך אם חזר ומחלו מחול כמ"ש בסימן ס"ו סכ"ג משא"כ במעמד ג' דעיקר הקנין הוא הלכתא בלא טעמא רק משום תקנת השוק כו' שתקנו ג"כ שגופו ישתעבד לשני והראשון א"י למחול דא"כ בטלה התקנה שלא יסמוך הסוחר על מעמד ג' כיון שהמלוה יכול למחול עכ"ל הרא"ש וכתב בכ"מ פ"ו מהל' מכירה דמאן דאית ליה שהנותן א"י למחול ס"ל כדעת האומרים בס"ט דלוי א"י לחזור בו דהא בהא תליא וע"ש שהאריך ולפע"ד אינו נראה כן וכ"כ התוס' והפוסקים בשם ר"ת דא"י למחול והרי הר"ן כתב בשם ר"ת דלוי יכול לחזור וכ"כ הב"י בשם ר"ת וכן דעת הרא"ש והטור דא"י למחול והמקבל יכול לחזור וכ"נ דעת הרמ"א שאע"פ שסתם כאן דא"י למחול הכריע בס"ט דהמקבל יכול לחזור וכן י"ל להפך ג"כ דאע"פ שהמקבל א"י לחזור מ"מ הנותן יכול למחול כו' ע"ש בש"ך באורך.
(ט) נולד: לאפוקי ממה דס"ד בש"ס לו' דטעמא דמעמד ג' דה"ל כאילו אמר משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ולה"ט הוה בעינן שיהא לוי נולד בשעת הלואה וכמ"ש בסימן ס"ו סכ"ו קמ"ל כמסקנת הש"ס דמעמד ג' הוי משום תקנת השוק ואפי' למי שנולד אחר הלואה תקנו שיקנהו. סמ"ע וש"ך.
קצות החושן
(א) בין מלוה ע"פ ואפי' לא הגיע זמן הפרעון והא דכ' התוספות דלא תיקנו מעמד שלשתן בכתובה היינו משום דאפשר שלא תבוא לידי גבייה לעולם אבל זה ודאי תבוא לידי גבייה כן כתב הש"ך ועמ"ש בסי' תכ"ד:
(ב) בין פקדון כ' מהרשד"ם ח"ב סי' ך' על שמעון שקיבל עליו במעמד שלשתן לשלם לראובן בעד לוי מסחורה של לוי שבידו אחר שיקבל ממנו פרעון חובו שחייב לו לוי כיון דבכתובה ליכא דין מעמד שלשתן כיון דאפשר שלא תבוא לידי גבייה א"כ בנ"ד נמי כיון דאפשר שתזלזל הסחורה לא יעלה לסכום חוב שמעון לאו מנה בודאי היא ולא הוי כלום וכ' בש"ך ונראה דמיירי שלא היה הסחורה שוה בבירור בשעת מעמד ג' כדי חוב שניהם רק היה הדבר ספק אבל אם היתה שוה אז כדי חוב שניהם קנה מדין מע"ש אף שהיה אפשר שתזלזל אח"כ עכ"ל) (ולפענ"ד נראה דכיון דלוי אינו יכול לכופו לשמעון שיקח לו מסחורה כדי חובו ושאר יחזור לו כמבואר בסי' ע"ד סעיף ה' ומשום דכל זמן שלא פרעו לו אינו יכול לכופו להחזיר לו כלום. וא"כ לא הוי מנה לי בידך עכשיו דהא אינו יכול לתבוע עכשיו ולא הוי כמלוה תוך זמנו דהוי ביה מעמ"ש משום שיבוא לידי גביה בסוף וזה שיכול להיות דבזמן הגבייה אם תזלזל הסחורה אין לו כלום ומש"ה אין בו דין מעמ"ש כלל ומסתימת דברי מהרשד"ם נמי משמע הכי:
(ג) ואמר ליה במעמ"ש בפ"ק דגיטין דף י"ג אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמ"ש קנה א"ר מסתברא מילתא דרב בפיקדון אבל במלוה לא והאלהים אמר רב אפי' במלוה וכו' טעמא מאי וכו' אלא אמר מר זוטרא הני תלת מילי שוויינהו רבנן כהילכתא בלא טעמא וכתב רש"י מאי טעמא במלוה קנה הא ליתא בעיניה דליקנו ע"כ ונראה לכאורה דל' רש"י דגבי פקדון ניחא בטעמא ובאמת גם גבי פקדון נמי טעמא בעו אבל נראה דודאי גבי מעמ"ש איכא טעמא שהוצרכו חז"ל לתקן שיקנה במעמ"ש וכתבו תוס' והרא"ש משום הסוחרים שלא יצטרכו לטרוח ולעשות קנינים ע"ש אלא הא דמועיל הוא הילכתא בלא טעמא ואין זה קושיא מאי טעמא מועיל הקנין דהא בכמה מקומות אשכחנא קנינא שהתקינו חכמים ולא תהא תורה שלימה שלנו כמו מנהג דאפי' דבר שנהגו הסוחרים קנה כמו סטימותא דקנה וא"כ מפקדון לא קשה דהא כיון שיש טעם לתקנה תו לא קשה מאי טעמא קנה כמו דלא קשה על שאר קנינא דרבנן כמו משיכה ואגב אכן גבי מלוה ודאי קשה מ"ט דהא ליתא ברשותי' ונהי דהוי קנין ליתי' ברשותי' ואין לך קנין גדול כאמירה להקדש ואפ"ה כיון דליתי' ברשותי' לא מצי מקני לזה מסיק דהוא כהילכתא בלא טעמא אבל מפקדון לא קשיא מאי טעמא כמ"ש וזה פשוט אלא שראיתי להגאון פ"י פ"ק דגיטין שעמד בלשון רש"י שכ' מאי טעמא במלוה ולא קשיא מפיקדון וע"ש שכתב בזה דרך רחוק:
(ד) בין שנתן לו במתנה כתב מוהר"ם אלשקר סימן ס"ג דוקא בכה"ג שסייב לפי שהמחה אצלו או שנתן לו במתנה אבל אם אינו חייב ולא נתן לו אלא המחהו שיתן לו מעותיו כדי שיקנ' לו סחורה אין צריך ליתן לו ולא קנה מדין מעמ"ש ולא הוי אלא כשליח וכתב בש"ך ונרא' טעם דאינו נקנה במעמ"ש אלא כשהממחה מסלק עצמו ממנו ונשתעבד לשני ולא נשאר שום זכות לראשון משא"כ הכא שעדיין יש כח לראשון בו שהרי מעותיו הוא שיקנה לו בהדייהו סחורה ע"כ ומיהו משמע דהיינו דוקא שיקנה לו סחורה דעדיין יש כח לראשון בו ולא הוי אלא שלוחו אבל אם המחהו שיתן לו מעותיו בהלואה כיון דמלוה להוצאה ניתנה הרי הוא כמתנה וצריך ליתן למי שהמחה:
(ה) וכן אין הנותן יכול לחזור ולמחלו זה הוא דעת התוס' וכ"כ הה"מ פ"ה מה' אישות מלשון הרמב"ם שכתב דאם קידשה במע"ש מקודשת ואי הוי מצי מחיל לא הוי מקודשת דהא לא סמכה דעתה כדאמרינן בפלוגתא דר"מ ורבנן לענין קידשה בשטר כ"כ הר"ן אלא שיש חולקין בו והובא בש"ך בשם בעל העיטור שכ' דלא עדיף מעמ"ש מכתיבה ומסירה וגם דעת הראב"ד הוא כן ולכן העלה בש"ך דהוי ספיקא דדינא ע"ש והנה לשיטה זו דמעמ"ש יכול למחול צריך ישוב בהא דאמרי' שם פ' האיש מקדש דבמלוה בשטר פלגא בדשמואל דאמר המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ר"מ סבר אשה זו סמכה דעתה דלא שביק דיד' ומחל לאחריני וחכ"א אשה נמי לא סמכה דעתה במלוה ע"פ פליגי בדרב הונא אמר רב מר סבר כי אמר רב בפקדון אבל במלוה לא ומר סבר אפי' מלוה והא כי היכי דפליגי במלוה בשטר לענין סמכא דעתה ה"נ מצי לאפלוגי במלוה ע"פ במעמ"ש ומקושי' זו העלה בתו' דמעמ"ש ליתא במחיל' אלא על דעת החולקין יתעורר קו' התוס'. אמנם ראיתי בריטב"א פרק האיש מקדש שכ' ז"ל דבמעמ"ש סמכה דעתה טפי שלא למחול משום דכסיפא לי' מילתא כיון שהי' במעע"ש ע"ש וגם שהריטב"א שם מיאן בסברא זו אך הסברא מוכרחת בשיטה זו דמעמ"ש אי' מחילה ובזה נסתר נמי הראי' שכ' הרא"ש דבמעמ"ש ליתא במחילה כיון דעיקר תקנות מעמ"ש הוא משום תקנות השוק דמי שקנה סחורה ואין לו מעות מעמידו אצל בע"ח וא"כ כשיכול למחול בטלה עיקר התקנה שלא יסמוך הסוחר על מעמ"ש כיון שהמלוה יכול למחול ע"ש ולפי שיטה זו דמעמ"ש איתא במחיל' לא בטלה עיקר התקנה משום דגבי מעמ"ש הסוחר סומך דעתו שלא ימחול דכסיפא לי' כיון דהי' במעמ"ש ולפי"ז אין להוכיח מדברי הרמב"ם שכ' דקידשה במעמ"ש מקודשת דס"ל דמעמ"ש ליתא במחילה די"ל דס"ל בזה כר"מ כיון דקי"ל דכי אמר רב בין במלוה בין בפקדון כמבואר בפ"ק דגיטין דף י"ג וא"כ ס"ל דגבי מעמ"ש סמכה דעתה דאל"כ בטלה עיקר התקנה וכיון דסמכה דעתה טפי במעמ"ש להכי פסק דמקודשת ועי' בתשו' מוהרי"ט ח' ח"מ סי' צ"ה שכתוב שם על סברות הר"א ממיץ שכתב דמע"ש ליתא בחוב עכו"ם לפי שפיהן דיבר שוא ולא סמכה דעתיה והובא בב"י סימן רצ"ג וכתב על זה מהרי"ט וז"ל וכבר ראיתי לחד מרבוותא בישראל גדול שמו עשה לה סמיכות לסברא זו של הר"א ממיץ ז"ל לדין מעמ"ש בעכו"ם ודלה מים מבורות עמוקים דהך טעמא דסמכה דעתה למד מדברי רש"י בפ' האיש מקדש מר סבר כי קאמר רב ה"מ בפקדון אבל במלוה לא ופי' רש"י בפקדון דאיתי' בעיני' וסמכה דעתה וע"ש שדחה סברא זו וכתב דהך טעמא לית בי' ממשא דמקבל מה פסידא אית ליה שלא יסמוך דעתו עליה ועיין מה שכתבתי שם בדברי רש"י ולפענ"ד נראה דאין צורך לדלות מים מבורות עמוקים אלא הדבר מוכרח כן מדברי הרא"ש שכתב נמי כיון דעיקר תקנתא משום תקנות הסוחרים ואם הסוחר לא יסמוך דעתו בטלה עיקר התקנה וא"כ מטעם זה נמי דין הר"א ממיץ גבי חובות של עכו"ם כיון דלא סמכה דעתו שפיהן דבר שוא א"כ הסוחר לא יסמוך דעתו וכיון דעיקר התקנה משום הסוחר וכיון דהסוחר אינו סומך דעתו בטל' עיקר התקנ' להכי לא תיקנו בחובת עכו"ם וזה פשוט: