שולחן ערוך חושן משפט סו יט


מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב קצות החושן באר הגולה

שולחן ערוך

ראובן שהיה לו שט"ח על לוי וא"ל מנה יש לי בידך בשטר תנהו לשמעון במעמד שלשתן קנה שמעון אע"פ שלא נתן לו השטר ונשתעבדו לו הלקוחות כמו שנשתעבדו (לראובן) אלא שאין שמעון הזוכה יכול להוציא גוף השטר מיד המלוה אלא שמעון תובע ללוה ואם יכפור או שהוצרך לגבות מהמשועבדין ב"ד כופין למלוה להוציא השטר ודנין על פיו ואם פרעו הלוה לשמעון הזוכה מוציאין גוף השטר מיד המלוה ומחזירין אותו ליד הלוה:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

תנהו לשמעון במעמד שלשתן:    פי' ראובן אמר תנהו לשמעון כשהיו במעמד שלשתן יחד דהיינו ראובן ושמעון ולוי וזה מהני במלוה על פה כמו שיתבאר לקמן בר"ס קכ"ו וכאן בא הטור והמחבר ללמדינו דכשנותן לו החוב במעמד שלשתן אע"ג דקנה שמעון ההלוא' והשיעבוד מהלו' ומלקוחותיו אפ"ה אינו יכול להוציא גוף השטר מראובן מפני שאותיות יש להן שני קנינים קנין גוף השטר וקנין השעבוד ואין אחד מהם נקנית בהקנאת חבירו וב"כ הטור ע"ש:

כופין למלוה להוציא כו':    לשון הטור שראיי' של הזוכה היא אצל המלוה ואין כובשין לו עדותו וראייתו עכ"ל וכן כ' הטור והמחבר בס"ס י"ו ע"ש:

ש"ך - שפתי כהן

(סח) קנה שמעון כו'. נשתעבדו לו הלקוחות כו' לפי מה שהעליתי לקמן סעיף כ"ט ס"ק צ"ד באריכות דאינו נקנה במעמד שלשתן אלא גוף החוב אבל לא שיהי' מלוה בשטר ליתנהו לכל דינים אלו שבסעיף זה ולא נשתעבדו הלקוחות לשמעון ויכלו למימר לאו בעל דברים דידן את וגם לוי נאמן לומר פרעתי לשמעון כל שאין השטר בידו בכתיב' ומסיר'. ולפ"ז גם אין כופין למלוה להוציא השטר והי' נרא' לומר דכיון שנסתלק לוי ממנו במעמד שלשתן והמחהו לשמעון אם כן הו"ל השטר שבידו פרוע אך נראה כיון דלא נפרע בהדיא וגם לא מחלו בפי' מסתמא השטר שבידו הוא עד שיפרע לשמעין ושאם לא יפרע לשמעון או יכפור לו ויאמר פרעתי לו יוכל לחזור ולהקנות השטר לשמעון בכתיב' ומסיר' ויגבה ממנו ואע"ג דבעלמא מיד שהמחהו שוב אין לממחה כלום על הנמחה הכא כיון שהניח הממחה השטר אצלו מסתמא אדעת' דהכי הניחו שלא יתבטלעד שיפרע לשמעון בבירור ולפי זה אם ראובן הי' חייב לשמעון והמחהו ללוי כדי ליפרע בזה חובו ואח"כ אומר לוי פרעתי לשמעון או שהוצרך לגבות מן הלקוחות כופין לראובן שיתן כתיב' ומסירה לשמעון דמאחר שהשטר נשאר ביד ראובן אדעת' דיכול להקנותו אח"כ לשמעון בכתיבה ומסירה א"כ מסתמא גם אדעתא דהכי נסתלק שמעון מראובן ללוי והלכך מאחר שעכשיו אומר שמעון שלוי אינו פורע לו או שצריך לגבות מן המשועבדי' צריך ראובן ליתן השטר לשמעון בכתיבה ומסירה או יפרע לו מעותיו שהי' חייב לו אבל אם לא הי' חייב ראובן לשמעון כלום רק שנתן לו במתנה החוב שהי' לו ביד לוי והמחהו אצל לוי במעמד שלשתן אינו מחויב ליתן לו עוד השטר בכתיבה ומסירה כי מה שנתרצה ליתן לו במתנה נתרצה ומה שלא נתרצה לא נתרצה הילכך אם לוי אומר פרעתי לשמעון נאמן וכן אפי' מודה שלא פרע אינו יכול לגבות מהמשועבדים דחיישינן לקנוניא וכדאית' בדוכתי טובי דהיכא יכול לטעון פרעתי אין גובים מן המשועבדי' ונתבאר לעיל הי' ל"ט סעיף י"א ס"ק כ"א ולקמן סי' ע"ט סעיף י"ב ס"ק כ"ט אבל אם רוצה ראובן אח"כ מרצונו הטוב לתת השטר בכתיבה ומסיר' לשמעון יכול לגבות החוב מלוי ולא יהא לוי נאמן לומר פרעתי וגם יוכל לגבות מן המשועבדים כן נראה לי בדינים הללו:



באר היטב

(מט) גוף:    אע"ג דבמעמד שלשתן קנה אפילו מלוה ע"פ כמ"ש ריש סימן קכ"ו אפ"ה א"י להוציא גוף השטר מראובן מפני שאותיות יש להם ב' קנינים קנין גוף השטר וקנין השיעבוד ואין אחד מהם נקנה בקנין חבירו וכ"כ הטור ע"ש. סמ"ע.


(נ) כופין:    ל' הטור שהראיה של הזוכה היא אצל המלוה ואין כובשין לו עדותו וראייתו ע"כ וכ"כ הט"ו בסוף סימן ט"ז ע"ש עכ"ל הסמ"ע וכתב הש"ך ז"ל ולפי מה שהעליתי בסכ"ט באריכות דאינו נקנה במע"ש אלא גוף החוב אבל לא שיהיה מלוה בשטר. ליתנהו לכל הדינים שבסעיף זה ולא נשתעבדו הלקוחות לשמעון ויכלו למימר לאו בע"ד דידן את וגם לוי נאמן לומר פרעתי לשמעון כ"ז שאין השטר בידו בכתיבה ומסירה ולפ"ז גם אין כופין למלוה להוציא השטר אבל עכ"פ יוכל לחזור ולהקנות השטר לשמעון בכתיבה ומסירה ואע"ג דבעלמא מיד שהמחהו שוב אין לממחה כלום על הנמחה הכא כיון שהניח השטר אצלו מסתמא אדעתא דהכי הניחו שלא יתבטל עד שיפרע לשמעון בבירור עכ"ל וע"ש מ"ש עוד בדין זה.



קצות החושן

▲ חזור לראש