שולחן ערוך חושן משפט קכו ב

במה דברים אמורים? כשהיה לראובן מנה ביד שמעון. אבל אם לא היה לו מנה בידו, אלא שאמר לו: תן מנה ללוי בשבילי ואפרענו לך, לא קנה, וכל אחד משלשתן יכולין לחזור בו (ואפילו מחל המלווה ללוה, יכול לחזור בו כל זמן שלא קנה בקניין) (ר' ירוחם נתיב ט). ואפילו פרע שמעון ללוי מקצת החוב. ומכל מקום אם נתנו לו, חוזר וגובה מראובן, מאחר שכל פיו נתן.

הגה: וכן אם המקבל פטר הנותן לגמרי, צריך זה שהמעות בידו ליתנם למקבל, דהא לא גרע מערב דעלמא (נ"י ומרדכי פרק איזהו נשך).

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

עריכה

אבל אם לא היה לו מנה בידו כו'. ואין חילוק בזה בין חנוני ושולחני לשאר בני אדם ב"י בשם רוב הפוסקים ולאפוקי נ"י פ' המקבל עד"מ:

ואפי' מחל המלו' להלוה כו'. ר"ל אפי' לוי המלוה שהלוה לראובן מחל לראובן הלוה כי נתרצה להתפרע משמעון אפ"ה יכול לחזור על ראובן:

כל זמן שלא קנה. פי' שלא פטרו לוי המלוה לראובן הלוה בקנין וכ"כ רי"ו בנ"ט ח"א אדין זה ז"ל ודוקא שמחלו בלא קנין אע"פ שמחילה בעלמא מועלת בלא קנין אבל מחלו בקנין פטור הלוה אפי' לא יתן השולחני כו'. וז"ש מור"ם בהג"ה שאחר זו ז"ל וכן אם המקבל פטר הנותן לגמרי ר"ל בקנין וכמ"ש שם. וכתב עוד שם דאפי' לא חזר בו שמעון כיון דלית ליה לראובן ביד שמעון כלום:

ואפי' פרע שמעון מקצת החוב. פי' ואפ"ה (מה שנתן נתן וצריך ראובן לשלם לו כדמסיק ומהמותר) כל א' משלשתן יכול לחזור ולא אמרינן כיון דהתחיל לקבל ממנו וזה (נתן) ליתן צריכין לעמוד בו בכולו:

צריך זה שהמעות בידו כו'. ק' הלא כאן מיירי באין לראובן הממחה מעות ביד המומחה ונראה דקאי אמ"ש המחבר לפני זה ז"ל ומ"מ אם נתנו לו חוזר וגובה מראובן כו' וע"ז כתב מור"ם וכן אם המקבל כו' ור"ל אם הוא בענין דנפטר הנותן מהמקבל (דהיינו לוי) לגמרי (כגון שקנה לו לוי בקנין על הפטור) אפי' עדיין המעות ביד המומחה שלא נתנו להמקבל עדיין ורוצה לחזור בו שלא ליתנם לו כיון שלא היה לו בידו אפ"ה צריך ליתנם לו דהא לא גרע מערב דעלמא פי' דערב אפי' בלא קנין משתעבד בשעת מתן מעות או כשפוטר ע"פ ערבותו להלוה לגמרי וכמ"ש מור"ם דין זה בעינו בסימן קכ"ט ס"ג ז"ל וכן אם פטר הלוה ע"פ הערב הוה ליה כערב בשעת מתן מעות עכ"ל והשתא א"ש דקיצר וכ' צריך זה שהמעות בידו דהל"ל אם המעות בידו בשעת שפטר הנותן וק"ל וע"ש במרדכי פא"נ דלא קאי שם אפוטרו בקנין אלא אעכו"ם מושל ויהודי דהעכו"ם נפטר במאמר היהודי שהבטיחו ומשום הכי סתם מור"ם וכתב וכן אם המקבל פטר הנותן כו' ר"ל יהיה באיזה ענין שיהיה שאין המקבל יכול לחזור עליו משא"כ במחילה (בהג"ה שלפני זו) דשם היה יכול לחזור המקבל אהנותן וק"ל:

ש"ך - שפתי כהן

עריכה

(יג) אבל אם לא היה לו מנה בידו כו'. כתב הנ"י בשם גאון דהיינו דוקא באינש דעלמא אבל בחנוני ושולחני כיון דאומנתן הוא ומתהני דלסמכי אינשי אדבורייהו גמרי ומשעבדי נפשייהו ולא מצי הדרי בהו אע"ג דלית ליה גבייהו כלום עכ"ל וכתב ב"י דפשיטא דהרי"ף חולק ע"ז דא"כ מאי קשיא כו' וגם אמאי אצטריך לאוקמי הירושלמי כרב ששת הא אפילו כרב מצי לאוקמי ואפ"ה שכיר חוזר עליו כדברי הגאון ודעת הרא"ש ג"כ כהרי"ף כו' עד ליתא לההיא תשובת גאון עכ"ל ודבריו תמוהין לפע"ד דהרי"ף (והרא"ש) קשיא ליה פועל אהדדי ע"ש וכן משמע בנ"י דהרי"ף יוכל לסבור בהא כהגאון מיהו בלאו הכי מפורש בתוספות והרא"ש היפך דברי הגאון ע"ש וכן נראה דעת שאר הפוסקים וכ"פ בד"מ ובסמ"ע ס"ק ז' ע"ש:

(יד) לא קנה. כתב בתשובת מהר"א ן' ששון סי' קי"א דאפי' מאן דס"ל לעיל סימן ס' ס"ב דיכול להתחייב עצמו בקנין בדבר שאין לו קצבה מודה דבמעמד שלשתן א"י לחייב בדבר שאין לו קצבה וע"ש:

(טו) ואפי' מחל המלוה כו'. משמע לכאורה דקאי אאפי' היכא ששמעון אינו חוזר וכ"כ הסמ"ע ס"ק ח' בשם ר"י בהדיא אבל באמת אין טעם לזה דלמה לא יועיל מחילה בכה"ג וכן המעיין בהרא"ש ס"פ המקבל ובתוס' ונ"י שם יראה דמוכח להדיא מדבריהם דבכה"ג מהני מחילה בלא קנין אלא דכששמעון חוזר לא מהני מחילה מטעם דהוי מחילה בטעות דאטו בשופטני עסקינן ששמעון לא יתן לו והוא יפטור את ראובן כו' ע"ש וגם דברי רבי' ירוחם צריך לפרש כן וכן משמע בב"ח סעיף ה' שהבין דברי רבי' ירוחם דדוקא כששמעון חוזר וכן משמע להדיא בתשו' מהרי"ו סימן ל"ג דדוקא כששמעון חוזר לא מהני מחילה וכן עיקר ודו"ק:

(טז) מחל המלוה ללוה כו'. היינו שא"ל אני מוחל לך ואסמוך על אותו פלוני אבל כשפטר את הלוה לגמרי פשיטא דמהני כ"כ הב"ח ונכון הוא דהא קי"ל לקמן סימן רמ"א ס"ב דמחילה א"צ קנין וכ"כ התוס' פרק המקבל ריש דף קי"ב דהיכא דא"ל אני פוטרך לגמרי אפי' לא יתן פשיטא דאינו חוזר כו' ונראה שזהו כונת הר"ב במ"ש אחר כך וכן אם המקבל פטר הנותן לגמרי כו' וא"צ למ"ש בסמ"ע ס"ק ט' דמיירי בקנין:

(יז) כל זמן שלא קנה בקנין. אבל קנין מועיל דודאי לפוטרו לגמרי נתכוין אפי' לא יתן שמעון דאי לפוטרו כשיתן לו זה לזה לא הוצרך קנין שכבר נפטר כ"כ הרא"ש פ' המקבל והוא מדברי התו' שם:

(יח) ומ"מ אם נתנו לו. קודם שחזר בו ראובן:

(יט) וכן אם המקבל פטר הנותן לגמרי צריך זה שהמעות בידו ליתנו לו אף על פי שלא היה בידו כלום משל ראובן כיון שעל פיו פטרו וה"ה בלא מעמד שלשתן דינא הכי כיון שעל פיו פטרו וכדלקמן סי' קכ"ט ס"ג בהג"ה ולחנם הוסיף בעיר שושן כאן בדברי הר"ב שפטרו במעמד שלשתן:

באר היטב

עריכה

(י) ואפרענו: ואין חילוק בזה בין חנוני ושלחני לשאר בני אדם. ב"י בשם רוב הפוסקים ולאפוקי נ"י פ' המקבל. סמ"ע.

(יא) לחזור: כת' בתשובת מהר"א ששון סי' קי"א דאפי' מאן דס"ל בסי' ס' ס"ב דיכול להתחייב עצמו בקנין בדבר שאין לו קצבה מודה דבמעמד שלשתן אינו יכול להתחייב בדבר שאין לו קצבה וע"ש ש"ך.

(יב) ללוה: משמע לכאור' דקאי אפי' היכא ששמעון אינו חוזר וכ"כ הסמ"ע בשם ר' ירוחם בהדיא אבל באמת אין טעם לזה דלמה לא יועיל מחיל' בכה"ג והמעיין בהרא"ש ס"פ המקבל ובתו' ונ"י שם ירא' להדיא דמוכח מדבריהם דבכה"ג מהני מחיל' בלא קנין אלא דכששמעון חוזר לא מהני מחיל' מטעם דהוי מחיל' בטעות דאטו בשופטני עסקינן ששמעון לא יתן לו והוא יפטור את ראובן כו' ע"ש וגם דברי ר"י צריך לפרש כן וכ"מ בב"ח שהבין דברי ר"י כן וכ"מ להדיא בתשו' מהרי"ו סי' ל"ג דדוקא כששמעון חוזר לא מהני מחיל' וכן עיקר. שם.

(יג) קנה: והיינו כשא"ל אני מוחל לך ואסמוך על אותו פ' אבל כשפטר את הלו' לגמרי פשיטא דמהני כ"כ הב"ח ונכון הוא דהא קי"ל בסימן רמ"א ס"ב דמחיל' א"צ קנין וכן כת' התוספות פ' המקבל דהיכא דא"ל אני פוטרך לגמרי אפי' לא יתן פשיטא דאינו חוזר ונרא' שזהו כונת הרמ"א במ"ש אח"כ וכן אם המקבל פטר הנותן לגמרי כו' וא"צ למ"ש הסמ"ע דמיירי בקנין. שם.

(יד) בקנין: אבל קנין מועיל דודאי לפוטרו לגמרי נתכוין אפי' לא יתן שמעון דאי לפוטרו כשיתן לו לזה לא הוצרך קנין שכבר נפטר כ"כ הרא"ש והוא מדברי התוספות שם.

(טו) מקצת: פי' הסמ"ע דקמ"ל דלא אמרינן כיון דזה התחיל לקבל ממנו וזה ליתן צריכין לעמוד בו בכולו.

(טז) נתנו: קודם שחזר בו ראובן. ש"ך.

(יז) ליתנם: פי' הש"ך דצריך ליתן אע"פ שלא הי' כלום משל ראובן בידו וה"ה בלא מעמד ג' דינא הכי כיון שעל פיו פטרו וכמ"ש בסי' קכ"ט ס"ג בהג"ה ולחנם הוסיף כאן בע"ש בדבדי הרמ"א שפטרו במעמד שלשתן עכ"ל וע' מ"ש הסמ"ע בזה ע"ש.

קצות החושן

עריכה

(ו) ואפי' מחל המלו' ללוה יכול לחזור כת' הש"ך משמע לכאור' דקאי אפי' היכ' ששמעון אינו חוזר וכ"כ בסמ"ע וכו' אבל באמת אין טעם דלמה לא יועיל מחיל' בכה"ג וכן המעיין בהרא"ש ס"פ המקבל ובתוס' ובנ"י שם ירא' דמוכח להדיא מדבריהם דכה"ג מהני מחיל' בלא קנין אלא דכששמעון חוזר לא מהני מחיל' מטעם דהוי מחילה בטעות דאטו בשופטני עסקינן ששמעון לא יתן לו והוא יפטור את ראובן וכו' וכן עיקר עכ"ל. ולענ"ד נרא' דכיון שזה לא מחל עד שיתן לו שמעון א"כ כל זמן ששמעון לא נתן לו יכול גם הוא לחזור וכשם ששמעון יכול לחזור גם כן לוי יכול לחזור דהא עדיין לא גמר הפטור עד שיתן לו שמעון וכיון שעדיין לא נתן יכול לחזור ומדברי הרא"ש והנ"י והתוס' לא מוכח מידי דהא לא כתבו אלא לאפוקי דלא נימא מחיל' אינה צריכה קנין ולזה כתבו דאטו בשופטני עסקינן ששמעון לא יתן והוא יפטור את ראובן וא"כ כיון דאדעת' דהכ' הי' המחיל' שיתן לו שמעון א"כ כל זמן שלא נתן לו יכול לחזור ועוד דזה גופא הוי מחיל' בטעות דהוא סבר ששמעון מחויב ליתן לו כיון דשמעון אינו מחויב אין זה מחול וגם בזה שייך לומר אטו בשופטני עסקינן שהוא ימחול כל זמן ששמעון אינו חוזר וכשיאמר שמעון שאינו חוזר לא יכול לתבוע את הלוה ואח"כ ילך הלוה למד"ה או יעני ולא יוכל לגבות מן הלוה וגם שמעון יאמר אח"כ שחוזר בו ונמצא זה יהי' קרח מכאן ומכאן ולכן נראה דכל זמן ששמעון אינו נותן לו אע"ג שאינו חוזר יכול לתבוע את הלוה אא"כ פטרו בפי' דמהני או קנין דהוי כפטרו בפי' אף אם לא יתן וכמ"ש הפוסקי' דקנין ה"ל כפטור בפי' דאי לפוטרו כשיתן לא הוי צריך לקנין נ"ל ודוק:

פירושים נוספים

הגהות רבי עקיבא איגר על הסימן

_{▲ חזור לראש}