שולחן ערוך הרב אורח חיים יא

אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט

<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן יא | >>

סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן

דיני חוטי הציצית

ובו: ל"ה סעיפים א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה | כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה

סעיף א

מצות ציצית בזמן שהיה תכלת מצוי, היה מצותה שיקח ב' חוטין צבועין הנקרא תכלת וב' חוטין שאינן צבועין הנקראים חוטי לבן, מפני שאין אנו מצווים לצבען, ממילא נשארים בלבנותם.

ועכשיו שאין לנו תכלת, צריך ליקח ב' חוטי לבן במקום ב' חוטי תכלת, מפני שאין ציצית פחות מד' חוטין, שנאמר: "גדילים תעשה לך" (דברים כב יב), ואין גדיל פחות מב' חוטין שגודלן זה על גב זה, וכשהוא אומר "גדילים" הרי כאן ארבע. ואם הוסיף אפילו חוט א' על הד' חוטין, הרי עבר על "בל תוסיף", ולכן אותה הציצית שהוסיף בה החוט היא פסולה עד שיסיר חוט א' ממנה, עיין סימן יו"ד:

סעיף ב

חוטי הציצית צריכין שזירה, שנאמר: "פתיל תכלת" (במדבר טו לח), שיהיה טווי ושזור כעין פתילה. ומה תכלת טווי ושזור, אף לבן כן, שהרי הוקשו זה לזה שנאמר: "גדילים תעשה" וגו':

סעיף ג

וצריכים שיהיו טוויין ושזורין לשם ציצית דווקא, דהיינו שיאמר בתחילת הטוויה והשזירה שהוא עושה כן לשם ציצית, או שיאמר לאשה: "טווי לי ציצית לטלית", שנאמר: "תעשה לך", לשם חובתך. ואם לא היו טוויין לשמן או שלא היו שזורין לשמן, פסולין. ויש בעלי נפש שמחמירין על עצמן אפילו בניפוץ הצמר, אבל אין נוהגין כן:

סעיף ד

טוון נכרי או ששזר, אפילו ישראל עומד על גביו ואומר לו שיעשה לשם ציצית – פסולין, דנכרי אדעתיה דנפשיה קעביד ואינו חושש לדברי הישראל, אלא אם כן מסייע הישראל מעט. אבל אם טוון או שזרן חרש שוטה וקטן, וגדול עומד על גביו ואומר להם שיעשו לשם ציצית, כשר:

סעיף ה

ד' חוטי הציצית צריך ליתנם לטלית ולכפלם כדי שיהיו ח' חוטין, שנאמר: "פתיל תכלת", שיהיה כפול כעין פתילה. ולאחר שכפלן צריך שיהיה בכל חוט מהח' חוטין אורך י"ב גודלין, ומודדין במקום הרחב שבגודל:

סעיף ו

שיעור הגודל של אדם בינוני הוא כרוחב ז' שעורות כשמונחות זו בצד זו בדוחק, והן כאורך ב' שעורות בריוח:

סעיף ז

אלו הי"ב גודלין מודדין לאחר שעשה כל הכריכות והקשרים. ומתחילין למדוד אותן משפת הכנף, אבל כל מה שמונח על הכנף אין למדוד בכלל החשבון, ולכן צריך שיהיה אורך כל חוט מהד' חוטין שלשים גודלין, דכשיכפלם יהיה כל חוט מהח' חוטין ט"ו גודלין, ב' גודלין מנקב הטלית שבו תוחבין הציצית עד שפת הכנף, דהיינו שיעור קשר אגודל שיתבאר לקמן בסימן זה, וגודל א' להקשרים, וי"ב גודלין יהיו תלויין להכשר הציצית:

סעיף ח

אחד מהחוטין יהיה יותר ארוך כדי שיכרוך בו את הגדיל, כמו שיתבאר בסימן זה לקמן. ואם אין לו חוט א' ארוך כל כך שיוכל לכרוך בו כל הכריכות, יכול לכרוך קצת כריכות בחוט זה וקצת כריכות בחוט אחר, כי כן בזמן שהיה תכלת מצוי היו כורכין קצת כריכות בתכלת וקצתם בחוטי הלבן:

סעיף ט

אם רוצה לעשות הציצית ארוכין יותר מי"ב גודלין – רשאי, ויכול להאריכם כמו שירצה. וטוב לעשות כן, כדי שאפילו אם יפסקו ישאר בהם י"ב גודלין:

סעיף י

כבר אמרנו בסימן ט' שהציצית צריכין להיות ממין הכנף דווקא, ולכן אין עושין הציצית מן הצמר הנאחז בקוצים כשהצאן רובצים ביניהם, ולא מן הנימין הנתלשין מן הצאן, ולא מן שיורי שתי שהאורג משייר בסוף הבגד. ואם עשה מהן ציצית – הרי הם פסולים, לפי שאין מינים הללו ראויים לעשות מהם בגד, שהן פסולת הצמר, ואין הבגד נעשית מכמותן, והתורה אמרה: "הכנף – מין כנף", כמו שכתבנו בסימן ט'. והוא הדין כל מיני צמר הגרועין שאין בגד נעשית מהן, פסולין לציצית מטעם האמור:

סעיף יא

גזל חוטין שנטוו לשם ציצית, והלך הגזלן ועשה מהם ציצית, הרי הם פסולין, שנאמר: "ועשו להם" – משלהם, פרט לגזול. ואם מכר הגזלן את הציצית לאחר, אם כבר נתייאשו הבעלים מהם הרי הם כשרים, מפני שקנה אותן הלוקח ביאוש בעלים ושינוי רשות מהגזלן ללוקח, כמו שכתוב בחושן משפט סימן שס"א:

סעיף יב

גזל צמר שלא נטווה וטוואן הגזלן לשם ציצית, אם עדיין לא נתייאשו הבעלים ממנו – הרי הם פסולים לציצית, מפני שהם עדיין גזל ואינם של גזלן כלל, שהרי לא קנה אותן בשינוי זה שעשאן חוטין, מפני שהוא שינוי החוזר לברייתו, שהרי החוטין אפשר לחזור ולעשות אותן צמר. אבל אם כבר נתייאשו הבעלים ממנו, או אפילו אם לא נתייאשו עדיין, אלא שהגזלן עשה בצמר זה שינוי גמור שאין חוזר לברייתו, כגון שליבן את הצמר בגפרית ועל דרך שנתבאר בחושן משפט סימן ש"ס עיין שם, כיון שהגזלן קנה את הצמר לגמרי, דהא אפילו אם הצמר הוא בעין אין צריך להחזיר להנגזל אלא דמי הצמר, אם כן הרי היא כשלו ממש לכל דבר, ולכן הציצית שעשה ממנו הרי הם כשרים. אבל מכל מקום לא יברך עליהם, דאין זה מברך אלא מנאץ, כיון שעל ידי גזילה בא הציצית לידו:

סעיף יג

המשתחוה לבהמה, צמרה פסול לציצית, אף על פי שאין בעלי חיים שנעבדו אסורים להדיוט, וכל המחובר לו הרי הוא כמוהו, ואם כן הצמר הזה מותר להדיוט, מכל מקום למצוה אסור משום דמאוס הוא לגבוה, שהרי בעלי חיים שנעבדו אסורין לגבוה לגבי המזבח, ואם כן הוא הדין לצמר שעל גביהן. ואף על פי דכשעושה ממנו ציצית הוא משתנה מכמות שהיה, שהרי מקודם היה צמר ועכשיו נעשו חוטין, מכל מקום עדיין מראהו עליו וניכר שהוא צמר.

אבל המשתחוה לפשתן נטוע – מותר לעשות ממנו ציצית, שהרי מחובר שנעבד מותר בהנאה; ואף לגבוה אינו מאוס כלל, כיון שנשתנה מכמות שהיה בשעה שנעבד, שהרי מקודם היה כעץ בעלמא, ועכשיו שעשה ממנו חוטין – הרי מראה הראשון חלף והלך לו ממנו לגמרי:

סעיף יד

כשעושה הנקב שתוחב בו הציצית, לא יעשנו למעלה משלשה גודלין משפת הבגד, מפני שנאמר "על הכנף", ולמעלה מג' אין זה כנף אלא בגד. ואם עשה הנקב למעלה מג' גודלין, אף על פי שכשעושה הציצית בבגד – עושה החוטין קצרים על הכנף כדי להקמיט הכנפות, ומתכפל עד שבא הנקב למטה מג' גודלין, אפילו הכי פסול:

סעיף טו

ואם עשה הנקב למעלה מג' גודלין, ואחר שהטיל הציצית בנקב חתך בנקב כדי שיתלו הציצית למטה מג' גודלין, פסול משום שנאמר: "גדילים תעשה" וגו' ולא מן העשוי כבר בפיסול, כמו שכתוב בסימן י':

סעיף טז

ולא יעשה הנקב סמוך לשפת הבגד, שנאמר "על הכנף", ואם היה סמוך מאוד לשפת הבגד, היה תחת הכנף. ולכן צריך להרחיק הנקב משפת הבגד כשיעור שיש מן קשר אגודל עד סוף הציפורן, דהיינו לערך ב' גודלין. ואם אחר כך כשקושר הציצית עשה חלק החוטין שעל הכנף קצרים, ונתכפלו הכנפות עד שבא הנקב למטה משיעור שנתבאר, אפילו הכי כשר:

סעיף יז

שיעור ג' גודלין אלו שאמרנו, וכן שיעור מלא קשר אגודל שצריך להרחיק, מודדין אותן ביושר משפת אורך הבגד, וכן משפת רוחב הבגד. אבל לא ימדוד אותם באלכסון מן הקרן זויות של כנף הבגד:

סעיף יח

שיעור מלא קשר אגודל שאמרנו, שצריך להרחיק הנקב משפת הבגד, אין צריך ליזהר בזה אלא בשעת הטלת הציצית בבגד; אבל אם לאחר שהטיל הציצית בבגד ניתקו מחוטי השתי או הערב, ונתרחב הנקב וירדו הציצית למטה ממלא קשר אגודל, כשר. וכן אם לאחר הטלת ציצית בבגד נסתר הבגד מלמטה בשפתו עד שנפחת מן השפה עד הכנף משיעור מלא קשר אגודל, כשר, שלא הקפידה תורה על זה שלא תהא הציצית תחת הכנף אלא בשעת עשייה, שנאמר: "ועשו להם ציצית על כנפי" וגו'. ומכל מקום לכתחילה טוב לעשות אימרא סביב הנקב שתוחב בו הציצית, כדי שלא ינתקו החוטין של בגד מבפנים סביב הנקב ויפחת משיעור מלא קשר אגודל משפת הבגד, ויסברו העולם שהיה כן קודם הטלת הציצית. וכן יעשה אימרא בשפת הבגד, כדי שלא יפחת משיעור קשר אגודל משפתו עד הנקב:

סעיף יט

אם יש גדיל שקורין (לייסט) בשפת הבגד שגודלין שם כדי שיהיה חזק, בין שהגדיל הוא בשפת רוחב הבגד, בין שהוא בשפת אורך הבגד, לא יטיל את הציצית שם בגדיל, אף על פי שהוא מלא קשר אגודל משפת הכנף, כגון שהגדיל הוא רחב, אף על פי כן אין מטילין בו ציצית, משום שנאמר "על כנפי בגדיהם", והגדיל אינו נחשב עיקר מן הבגד אלא הוא טפל ומשמש לבגד:

סעיף כ

כשמטילין ציצית בבגד עצמו, אין צריך להרחיק משפת הבגד מלא קשר אגודל חוץ מן הגדיל, אלא גם הגדיל נחשב בכלל השיעור. וכן לעניין הרחקת ג' גודלין שאמרנו, נחשב גם כן הגדיל בכלל הבגד. ולכן צריך ליזהר שלא יהיה הנקב למעלה מג' גודלין מן שפת הגדיל החיצונה:

סעיף כא

אף על פי שהגדיל נחשב בכלל הבגד לעניין שיעור מלא קשר אגודל, מכל מקום לכתחילה טוב למדוד מלא קשר אגודל בלא הגדיל, ויהיה הנקב תוך ג' הגודלין עם הגדיל, כמו שנתבאר. ואם הגדיל רחב הרבה, יחתוך מקצתו:

סעיף כב

אם בשפת הבגד בולטין חוטי שתי בלא ערב או ערב בלא שתי, יש להסתפק אם אלו החוטין נחשבין בכלל הבגד או לאו, כיון שאינן כאריג גמור. לכן צריך ליזהר שלא יהיה הנקב למעלה מג' גודלין משפת החוטין הללו, שמא הן נחשבין בכלל הבגד. ואם משך החוטין הוא רחב הרבה, יחתוך קצתו. וגם יזהר למדוד מלא קשר אגודל לבד מאלו החוטין, שמא אינם נחשבים בכלל הבגד:

סעיף כג

מותר ליקח חוט אחד ארוך וכופלו לארבעה ותוחבה בכנף וכופלם והרי הם ח', ואחר כך פוסק ראשי החוטין ונעשים ח' חוטין. ואם שכח ולא פסק ראשי החוטין עד שכרך אפילו חוליא אחת, ואחר שכרך החוליא קשר אפילו קשר אחד, פסול, כיון דמן התורה די בחוליא אחת וקשר אחד, שהרי נאמר סתם: "גדילים תעשה", ולא נתפרט בכתוב מניין הגדילים, אם כן כבר נעשו הציצית בפסול, שהרי כשכרך החוליא וקשר הקשר לא היו ד' חוטין שלמים אלא חוט אחד כפול לח'. ולכן אפילו אם יפסוק אחר כך את ראשי החוטין – אין מועיל כלום, כיון שגוף הציצית כבר נעשו בפסול, והתורה אמרה "תעשה" – ולא מן העשוי כבר בפסול.

אבל אם פסק ראשי החוטין תיכף אחר שכרך חוליא אחת קודם שקשר אפילו קשר אחד אחר החוליא, וכל שכן אם פסק אותם תיכף אחר הקשר הראשון קודם שהתחיל לכרוך את החוליא, כשר, כיון שלא נעשו עדיין כל הכשר ציצית הכתוב בתורה בפסול קודם שפסק ראשי החוטין, אין לפוסלן משום "תעשה ולא מן העשוי כבר בפסול". ומכל מקום לכתחילה טוב לפסוק ראשי החוטין קודם שיתחוב את הציצית בנקב בכדי שלא יעשה שום עשייה מהציצית בפסול:

סעיף כד

טוב ליזהר שלא לחתוך הציצית בסכין, על דרך שנאמר "לא תניף עליהם ברזל" וגו' (דברים כו ה), אלא ינשכם בשיניו:

סעיף כה

כתוב בתורה: "גדילים תעשה לך". יכול יעשנה כולו גדיל? תלמוד לומר: "ועשו להם ציצית", ו"ציצית" הם חוטין נפרדין כמו שנתבאר בסימן ח'. הא כיצד? שיהא גדיל יוצא מהכנף, וציצית יוצא מהגדיל. ואין לגדיל שיעור מן התורה, לכן בין שכרך רוב אורך הציצית בין שלא כרך אלא חוליא אחת, כשר, ובלבד שיעשה בסוף הכריכה קשר, משום דהכריכה אינה מתקיימת בלא קשר לאחריה ונמצא שאין כאן גדיל:

סעיף כו

אם כרך כל הציצית ולא הניח אפילו משהו ענף יוצא, פסול, שהרי נאמר "ציצית":

סעיף כז

בזמן שהיה תכלת תיקנו חכמים שלא לפחות מלכרוך ז' חוליות, כנגד ז' רקיעים, שהתכלת דומה לרקיע. וכן תיקנו לעשות קשר בסוף כל חוליא וחוליא, שיהא היכר בין חוליא לחוליא. ועכשיו שאין לנו תכלת אין אנו צריכין לדקדק במניין החוליות ולא במניין הקשרים שבין החוליות.

ומכל מקום המנהג פשוט בכל ישראל משנים קדמוניות לעשות ה' קשרים, משום שנאמר "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'", וכל המצוות הם תרי"ג, וציצית בגימטריא ת"ר וח' חוטין וה' קשרים עולה תרי"ג:

סעיף כח

נהגו לעשות ד' אוירים בין הה' קשרים, ולכרוך בכל אויר קצת כריכות. כיצד? לוקח ד' חוטין מצד אחד של הכנף וד' מצד השני, וקושרם זה על זה ב' פעמים, כי האחד לא יתקיים ואינו חשוב קשר כלל. ואחר כך יכרוך בחוט הארוך סביב הז' חוטין קצת כריכות, וחוזר וקושר ב' פעמים זה על גבי זה, וחוזר וכורך. וכן יעשה עד שישלים ה' קשרים כפולים וד' אוירים בינתיים מלאים כריכות. ואין שיעור למניין הכריכות שבכל אויר, אלא יעשה כמו שירצה:

סעיף כט

נוי ציצית, שיהיה שליש אורך החוטין – דהיינו ד' גודלין – גדיל, וב' שלישין ענף. ואפילו האריך הציצית יותר מי"ב גודלין, צריך שיהיה שליש האורך גדיל. והקשרים והכריכות ביחד הם נקראים גדיל בכל מקום, ובין הכל לא יהיה אלא שליש אורך החוטין, דהיינו ד' גודלין. וברעיא מהימנא כתוב שיהיה בין קשר לקשר כמלא רוחב אגודל לבד מהקשרים:

סעיף ל

נוהגים לכרוך באויר הראשון ז' כריכות, ובשני ח', ובג' י"א, וברביעי י"ג כריכות, שעולים כולם למספר ל"ט כמניין הוי"ה אח"ד. ולפי שנוי הוא לציצית שיהיה אורך כל חוליות בשוה, לכן באויר הראשון שהכריכות הם מועטים – ירחיקם זו מזו, ובאויר השני יקרבם זו לזו מעט, ובשלישי יקרבם יותר וברביעי יותר, עד שיהיה מידה אחת לכולם:

סעיף לא

יש נוהגין לכרוך הכריכות שבכל אויר חוליות חוליות, דהיינו לאחר שכרך ג' כריכות הראשונות – ירחיק מעט, ויחזור ויכרוך ג' פעמים באותו אויר עצמו, ואחר כך יכרוך א' מאויר הראשון, ויצרף לזה ב' מאויר השני וירחיק מעט, ויכרוך עוד ג' פעמים, וכן יעשה עד כלות הל"ט כריכות בי"ג חוליות קטנות. וכן היו עושין בזמן שהיה תכלת:

סעיף לב

כל השיעורים שביארנו במניין החוליות או הכריכות או הקשרים אינן אלא לכתחילה, אבל בדיעבד שכבר גמר עשיית הציצית, או בשעת הדחק – כגון בערב שבת עם חשיכה, שאין לו פנאי – העמידו דבריהם על דין תורה, ודי בחוליא א' ובקשר אחד, ויכול לברך עליהם:

סעיף לג

יש נוהגין לקשור בסוף כל חוט מהח' חוטין קשר אחד, שלא יתפרקו משזירתן. ויש שאינן נוהגין כן, מפני שאינם רוצים להוסיף על ה' קשרים מטעם שנתבאר למעלה. ובפרט אם החוטין שזורין יפה, דלא שכיח כלל שיתפרקו:

סעיף לד

כשתולה הציצית בבגד, צריך לדקדק שיתלה בעניין שיהיה הגדיל התלוי נוגע ומכה בכנף הבגד, ולא יהיה תלוי כלפי קרקע, שנאמר "על כנפי בגדיהם". ולכן ב' ציצית התחתונות יהיו תלויים לאורך הבגד, דכשיעטף בו ויהיה אורך הטלית סביב רוחב גופו – יהיו הציצית נוגעים ומכים על הקרן. אבל אם היתה תליית הגדיל על רוחב הבגד, אם כן כשיעטף את קומתו מראשו עד רגליו ברוחב הבגד – יהיה הגדיל תלוי כלפי הקרקע ולא יהיה תולה ונוגע ומכה על הכנף. ובב' ציצית העליונים, פעמים צריך שיהיה הגדיל תלוי לאורך הבגד, ולפעמים לרחבו, והכל לפי עטיפתו, רק יזהר שלא יהיה הגדיל תלוי כלפי הקרקע אלא נוגע ומכה על הקרן:

סעיף לה

יש אומרים שאין לעשות הציצית בבגד כמו שאנו עושים, אלא יעשה ב' נקבים בבגד ויטיל הציצית בנקב האחד ויוציאם דרך נקב הב'. ואין הלכה כיש אומרים אלו. והבא להחמיר על עצמו ולעשות כדבריהם – לא יעשה כן אלא בטלית קטן, כדי שלא יהיה נראה לכל ומתחזי כיוהרא: