שולחן ערוך הרב אורח חיים יב
אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט
<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן יב | >>
סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן
סעיף א
עריכהאף על פי שכבר ביארנו שבשעת הטלת הציצית בבגד יהיה אורך כל חוט מהח' חוטין י"ב גודלין, מכל מקום אם לאחר שהטיל הציצית נפסקו כל הח' חוטין, ולא נשתייר מכל חוט וחוט מד' חוטין הארוכין אלא כדי לעשות בו עניבה על כל חוט וחוט משאר חוטין הפסוקין מד' חוטין הארוכים על כל אחד ואחד בפני עצמו, דהיינו אם נפסקו כל הח' חוטין, צריך להיות בחוט הנפסק מד' חוטין הארוכים ג' פעמים כדי עניבה על חוט אחד, ואפילו אם לא נפסקו אלא ז' חוטין, צריך להיות בחוט הנפסק מד' חוטין הארוכים ג' פעמים כדי עניבה על חוט. ואם יש בו כשיעור הזה, כשר. ויש אומרים, שאפילו לא נשתייר בכל חוטים הפסוקים מד' חוטין הארוכים אלא כדי שיוכל לעשות מכל חוטין הפסוקים מד' חוטין הארוכים עניבה א' מכולם יחד, כשר. ויש להחמיר כסברא הראשונה:
סעיף ב
עריכהבמה דברים אמורים, שצריך להיות בחוטין הפסוקין כדי עניבה? כשנפסקו ה' חוטין מהשמונה או יותר. אבל אם לא נפסקו אלא ד' חוטין מהשמונה, אף על פי שלא נשתייר מהם כלום, אם כל הד' חוטין שנפסקו הם מצד אחד של הקשר, ודקדק בעת הטלת הציצית בבגד לתת סימן בד' ראשי החוטין, בעניין שלעולם ד' הללו הם מונחים מצד אחד של הקשר, והד' ראשים האחרים הם מונחים מצד השני של הקשר, כשר, משום שהרי נשתייר מכל חוט וחוט שנפסק – הראש השני, שיש בו אפילו יותר מכדי עניבה.
ולא עוד, אלא אפילו אם נפסקו כל הח' חוטין, וד' מהם נפסקו לגמרי, וד' חוטין אחרים שמצד הב' של הקשר – לא נשתייר בהם אלא כדי עניבה, כשר, כיון שנשתייר מכל חוט מד' חוטין הארוכים כדי עניבה, אין צריך יותר.
במה דברים אמורים? כשהיו כל החוטים הפסוקין מצד אחד של הקשר. אבל אם היו מב' הצדדים, אפילו לא נפסקו אלא ב' חוטין מהשמונה אחד מצד זה ואחד מצד זה ולא נשתייר בהם כדי עניבה, או אפילו אם היו הב' חוטין הפסוקין מצד אחד של הקשר, אלא שלא דקדק בעת עשיית הציצית שיהיו הד' ראשים מונחים ביחד לעולם מצד אחד של הקשר, אם כן יש לחוש שמא אלו ב' חוטין הפסוקים הם חוט מד' חוטין הארוכים, אם כן הרי נפסק חוט אחד מד' חוטין הארוכים לגמרי ולא נשתייר ממנו כדי עניבה; לכן הציצית פסולים, מפני שחסר א' מהד' חוטין הצריכים להיות בציצית מן התורה.
ואם אין בכל אחד מב' החוטין מהשמונה הנפסקין לבדם כדי עניבה, אבל אם נצרף מב' השיורים שנשתיירו בהם – יהיה כדי עניבה, אפילו הכי יש לפסול, אף על פי שמחוט הארוך שנפסק הרי נשתייר כדי עניבה, מכל מקום כיון דבכל א' מראשי חוט זה שנפסק היוצא חוץ לקשר – אין בהם כדי עניבה בכל אחד לבדו, אם כן הרי הם כאילו לא היו כלל, דכל פחות מכדי עניבה הרי הוא כמו שאינו, ואם כן הרי הוא כאלו לא נשתייר כלום בחוט הארוך:
סעיף ג
עריכהויש אומרים, שלעולם אין מכשירין, אפילו אם נשתייר כדי עניבה, אלא אם כן נשתיירו ב' חוטין ארוכין שלמים, דהיינו ד' ראשים שכל אחד יש בו י"ב גודלין, מפני שזהו שיעור ומניין חוטי לבן בזמן שהיה תכלת. ולכן אף עכשיו שאנו צריכים להשלים ב' חוטי לבן במקום ב' חוטי תכלת, מכל מקום להשלמה זו די בחוטין הפסוקים שיש בהם כדי עניבה, כיון דבשעת הטלת ציצית לבגד היו כל החוטין שלמים. אבל ב' חוטין שהם עיקר המצוה, והיו צריכין להיות אף בזמן שהיה התכלת, אלו החוטין צריכים להיות לעולם בשלימות, ואז מכשירים בשאר החוטין אם נפסקו ונשתיירו כדי עניבה בכל אחד מב' החוטין הארוכים הנפסקים. לפיכך אם נפסקו ג' ראשים מהשמונה ראשים, אפילו נשתייר בכל אחד מהם כדי עניבה, פסול, לפי שיש לחוש שמא אין ב' ראשים שנפסקו יוצאים מחוט א' ארוך, אלא כל אחד ואחד מהם בפני עצמו הוא יוצא מחוט אחד ארוך, ואם כן הרי לא נשתיירו ב' חוטין ארוכין שלמים.
אבל אם לא נפסקו אלא ב' ראשים, אם נשתייר באחד מהם כדי שיוכל לעשות עניבה קטנה, אפילו אינו יכול להכניס תוך העניבה חוטין אחרים אלא אותו החוט לבדו שבו עושה העניבה, כשר, שהרי אפילו אם אלו הב' חוטין שנפסקו הם יוצאין מחוט אחד ארוך, אף על פי כן לא נפסק חוט הארוך לגמרי, שהרי נשתייר בו כדי עניבה. אבל אם לא נשתייר בשום א' מהב' ראשים שנפסקו כדי עניבה קטנה, אם אלו ב' ראשים אינם יוצאים מצד אחד של הקשר, אלא אחד מהם מצד זה ואחד מהם מצד זה, או אפילו אם שניהם יוצאים מצד זה אלא שלא דקדק בעת עשיית הציצית שיהיה ד' ראשים מונחים תמיד ביחד מצד אחד של הקשר, פסול, לפי שיש לחוש שמא אלו ב' הראשים אינן יוצאין משני חוטין ארוכים, אלא שניהם יוצאים מחוט אחד ארוך, ואם כן הרי נפסק חוט אחד מן הד' ארוכים ולא נשתייר ממנו אפילו כדי עניבה, ואין כאן אלא ג' חוטין ארוכים, ואין ציצית פחות מד' חוטין כמו שכתבנו בסימן י"א.
אבל אם אלו ב' הראשים יוצאים מצד אחד של הקשר, ובעת עשיית הציצית דקדק לתת סימן בד' ראשים בעניין שלעולם ד' ראשים הללו הם מונחים תמיד ביחד בצד אחד של הקשר, אפילו נפסקו ב' הראשים לגמרי ולא נשתייר בשום אחד מהם כדי עניבה, כשר, משום דבוודאי אלו הב' ראשים הם יוצאים מב' חוטים ארוכים, ואם כן הרי נשתייר בכל אחד מב' חוטין ארוכים יותר מכדי עניבה, דהיינו הראש השני השלם:
סעיף ד
עריכהמנהג העולם להחמיר כסברא האחרונה. אבל בשעת הדחק, כגון במקום שאין ציצית מצויים לתקן, יש לסמוך על סברא הראשונה, כי כן עיקר:
סעיף ה
עריכהכל מקום שצריך כדי עניבה, ומחמת שהחוטין עבים אין יכול לענבן, ואילו היו בינונים היה בהם כדי עניבה, כשר, כיון דאילו לא היו עבים כל כך היו כשרים מחמת שאז היה בהם כדי עניבה, כל שכן שאין לפסלם עכשיו כשהם גם כן עבים וניכרים יותר:
סעיף ו
עריכהכל מקום שצריך להשתייר כדי עניבה, יש אומרים שצריך להשתייר כל הגדיל שלם, ומן הענף ישתייר כדי עניבה.
ויש אומרים, שאפילו אם נפסקו במקום שהם כרוכים בגדיל, ולא נשתייר בהם ממקום שנפסקו עד מקום שיוצאים מן הכנף, דהיינו התחלת הגדיל, אלא כדי עניבה, כשר. ולסברא הראשונה שבראש סעיף ב', אפילו נפסקו כל החוטין הכרוכין בגדיל ולא נשתייר מהם אלא כדי עניבה, כשר. ומכל מקום באותו מקצת גדיל שנשתייר, יתיר ממנו קצת כריכות כדי שיהיה בו גם כן ענף מעט. כגון אם נשתייר מן הגדיל ג' חוליות, יתיר ממנו ב' חוליות ויניח חוליא אחת, כדי שיהיה שליש גדיל ושני שלישי ענף.
ומנהג העולם להחמיר להצריך כדי עניבה מן הענף היוצא מן הגדיל, כסברא הראשונה שבסעיף זה. אבל אם אי אפשר בעניין אחר, כגון במקום שאין ציצית מצויים, יש לסמוך על סברא האחרונה. ומכל מקום לא יברך על ציצית אלו, דספק ברכה להקל, וגם לא יצא בהם בשבת לרשות הרבים:
סעיף ז
עריכהכל חוט מח' חוטין שנתפרק משזירתו לאחר שכבר הטיל את הציצית בבגד, בין שנתפרק כל אורך החוט ונעשה ב' חוטין, בין שלא נתפרק אלא מקצת החוט ומקצתו עומד עדיין בשזירתו, כיון שהציצית פסולים אם אינם שזורים, לכן אנו רואים אותו החוט או מקצתו שנתפרק משזירתו – כאילו היה אותו החוט או מקצתו נפסק לגמרי מן הציצית, ודינו כדין נפסקו מקצת החוטין שנתבאר לעיל. אלא שבכאן יש להקל יותר, ויש לנהוג כסברא הראשונה דלעיל סעיף ב', שאפילו אם לא נשתייר שזור מכל אחד ואחד מד' חוטין הארוכים אלא כדי עניבה, כשר, מפני שיש מי שאומר שחוטי הציצית אין צריכין שזירה כלל, לכן יש להקל כאן יותר משאילו היו פסוקים ממש: