שולחן ערוך הרב אורח חיים י

אורח חיים • יורה דעה • חושן משפט

<< | שולחן ערוך הרב • אורח חיים • סימן י | >>

סימן זה בטור אורח חיים • שולחן ערוך • לבוש • ערוך השולחן

דיני כנפות הטלית

ובו: כ"ג סעיפים א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג

סעיף א

טלית שאין לה ד' כנפות פטורה מן הציצית, שנאמר "על ארבע כנפות כסותך". יש לה יותר מד' כנפות חייבת, שנאמר "אשר תכסה בה", והאי קרא יתירה הוא, אלא לרבות בעלת ה' כנפות או יותר שחייבת. ומה ראית לרבות בעלת ה' ולמעט בעלת ג'? מרבה אני בעלת ה', שיש בכלל ה' ד', ומוציא אני בעלת ג', שאין בכלל ג' ד':

סעיף ב

והואיל ולא נתרבו בעלת ה' כנפות או יותר אלא מחמת שיש בהם ד' כנפות, מכאן אתה למד שבעלת ה' כנפות או יותר, אינו צריך להטיל ציצית לכל כנפות הטלית אלא לד' בלבד, ואם עבר והטיל לחמש כנפות, עבר על בל תוסיף:

סעיף ג

כשהוא מטיל לבעלת ה' או יותר, יטיל בד' כנפות המרוחקות זו מזו יותר, משום שנאמר "על ארבע כנפות", והמרוחקות זו מזו ניכרים שהן כנפות:

סעיף ד

טלית שהיה לה ד' כנפות, וחתך קרן אחד באלכסון ועשהו ב' כנפות, הרי נעשית בעלת ה' כנפות ונשארה בחיובה. והוא הדין אם חתך ב' קרנות באלכסון, הרי נעשית בעלת ו' כנפות:

סעיף ה

אף על פי שהלכה שבעלת ה' כנפות או יותר חייבת, מכל מקום טוב ליזהר לכתחילה שלא לעשות בשום בגד יותר מד' כנפות, מפני שיש חולקין ופוטרין אותו מן הציצית:

סעיף ו

מי שהגביה כנפות טליתו ותפר הכפלים עד שנראה כאלו הכנפות מקוצעות בעיגול ולא נשאר שם כנף, אף על פי כן לא נפטרה מציצית, דכל כמה שלא חתכם לגמרי מן הטלית, מכלל דעדיין הוא צריך להם וסופם לחזור לתחילתם ועדיין הם נחשבים מכלל הטלית, והרי יש לה ד' כנפות, וחייב להטיל ציצית על מקום כנף הראשון אף על פי שהוא עכשיו תפור לבגד, כיון שסופו לחזור לתחילתו. ואם לא כפל הכנפות בעיגול, רק כפלם בעניין שנשאר עדיין שֵם קרן על מקום הכפל, מטיל הציצית על מקום הכפל, כיון שיש בה תואר כנף:

סעיף ז

מלבושים של עור פטורים מן הציצית, שנאמר "על כנפי בגדיהם", ואין נקרא בגד אלא שנארג:

סעיף ח

היה רוב הטלית מן העור ומיעוטה מן הבגד, אף על פי שכנפיה הם גם כן מהבגד פטורה. אבל אם רובה מן הבגד ומיעוטה מן העור, אף על פי שכנפיה הם גם כן מן העור חייבת, לפי שהכל הולך אחר עיקר הבגד, שנאמר "אשר תכסה בה", משמע שחיוב ציצית תלוי באותו חלק מהבגד המכסה את עיקר הגוף:

סעיף ט

אם הטלית של עור ובגד תפור תחתיה, פטורה. אבל אם היא של בגד ועור תפור תחתיה, חייבת, לפי שהתחתון טפל לעיקר הבגד:

סעיף י

היה בה שלוש כנפות, ועשה בה שלוש ציצית, ואחר כך עשה לה עוד כנף רביעי ועשה גם בו ציצית, הרי השלוש ציצית הראשונים פסולים, וצריך להתירם ולחזור ולהטיל בטלית; לפי שמתחילה כשהטיל הג' ציצית בבגד – היתה עשייתן בפסול, שעדיין לא היתה הטלית מחוייבת בציצית כלל, שהרי לא היה בה עדיין ד' כנפות. ואף על פי שאחר כך עשה בה גם הכנף הד', מכל מקום אין הג' ציצית הראשונים חוזרים להיות כשרים על ידי כך, כיון שלא עשה בהם עצמן שום מעשה חדש להכשירן, והתורה אמרה: "גדילים תעשה", ולא מן העשוי כבר בפסול:

סעיף יא

וכן הדין אם אפילו לא עשה בה אלא ציצית אחת, או אפילו אם לא כרך אלא חוליא אחת, ואחר כך השלימה לד' כנפות ועשה בהן ציצית, צריך להתיר החוליות או הציצית שנעשה בפסול ולחזור ולהטילם בטלית:

סעיף יב

אבל כל הציצית שנעשו בטלית אחר שכבר היתה בת ד' כנפות – הרי הם כשרים, אף על פי שהיו תלויין בטלית בשעה שהיתה הטלית פסולה, מחמת הציצית שנעשו בפיסול, מכל מקום לא נפסלו על ידי כך הציצית, כיון שהן עצמן נעשו בכשרות:

סעיף יג

טלית שהיתה ארוכה כשתים, וכופלה לשתים ומתעטף בה, יש אומרים שמטילין לה ציצית כשהיא כפולה, דהיינו ב' ציצית במקום הכפל, אחד מכאן ואחד מכאן, משום דזה המקום נקרא "כנף" בשעת העטיפה, שהטלית היא כפולה, וב' ציצית בקרנות הא' מן ראשי הטלית התלויין. ויש אומרים שצריך להטיל הציצית במקום הנקרא כנף כשהטלית היא פשוטה, שהרי סתמא עשויה להתפשט וכמופשטת דמי כיון שלא תפרה; לכן לא יטיל הב' ציצית במקום הכפל, משום דכשתתפשט הטלית – יהיו הציצית באמצע הטלית, אלא יטיל בד' קרנותיה הפשוטים. ומאחר שלא נתברר לנו הלכה כדברי מי, לכן יזהר כל אדם שלא להתלבש כלל בטלית כפולה, אלא אם כן תפרה אחר שכפלה; ואפילו לא תפרה אלא מרוח אחת, מכל מקום כיון שאינה יכולה להתפשט עוד מכפילתה, לכן לדברי הכל מטילין לה ב' ציצית במקום הכפל, שהוא המקום הנקרא כנף כשהטלית כפולה:

סעיף יד

טלית שהטיל לה ב' ציצית בכנף א' – הרי זו פסולה, שהרי עבר על בל תוסיף. ואם חתך ציצית א' מהם, אפילו חתך את הראשונה והניח את השניה, הרי היא כשרה. ואף על פי שעשיית השניה היתה בפיסול, שהרי בעשייתה עבר על בל תוסיף, וכשחתך הראשונה – לא עשה שום מעשה בהשניה, שהרי היתה כבר עשויה, והתורה אמרה: "גדילים תעשה – ולא מן העשוי כבר בפיסול", אפילו הכי השניה כשרה, משום דמה שהטיל השניה בעוד שהראשונה תלויה בטלית – כיון שיש איסור דבל תוסיף בעשייה זו, לכן אין עשיה זו נחשבת כלום וכאילו לא עשה כלל דמי; ואחר כך כשחותך את הראשונה ומכשיר את הטלית בהשניה, חשיב יותר ל'מעשה', ונחשב לו אז חתיכת הראשונה כאלו עושה השניה, ואין כאן "תעשה ולא מן העשוי כבר", שהרי לא היתה עשויה עדיין, כיון שעשייתה היתה באיסור – אין זו נחשבת עשייה כלל, ועכשיו הוא שעושה אותה במה שחותך הראשונה:

סעיף טו

וכן הדין אם הטיל ה' ציצית בטלית שיש בה ה' כנפות ואחר כך חתך אחד מהן, בין שחתך א' מהארבע ציצית שהטיל בתחילה, בין שחתך את ציצית החמישית שהטיל באחרונה, הרי הטלית כשירה מן הטעם שנתבאר:

סעיף טז

מלבושים שהם סתומים למעלה ופתוחים למטה ויש להם ד' כנפות, כגון אלו המלבושין שפותחים אותם למטה משני צדדיהן, אם רובם פתוח, חייבים בציצית. ואם רובם סתום, הרי זה כאילו היה כולה סתום ואין זה נקרא כנף, ולכך הם פטורים מן הציצית. ואם חציה פתוח וחציה סתום, מטילין אותו לחומרא, וחייבים בציצית, אבל אין מברכין עליו דספק ברכות להקל, ואין יוצאין בו בשבת, דשמא פטור מן הציצית והרי הם כמשאוי. ואפילו לכרמלית שאין בו אלא איסור דרבנן אין יוצאין בו, ולא אמרו ספק דבריהם להקל אלא כשכבר נעשה הספק איסור, אבל אסור לעשות ספק איסור דרבנן לכתחלה:

סעיף יז

מלבושים שהם פתוחים למטה משני צדדיהם, כגון טליתות קטנים שלנו, אם רובם פתוח, והוא רוצה לפטרן מציצית על ידי שיקבע בו רצועה המחברת ב' כנפי המלבושים מחציו ולמטה כדי שיהיה רובו סתום ויפטר מן הציצית, צריך שיזהר שיקבע את הרצועה למטה מן החגור דווקא, כדי שיהא רוב הסתום רוב הנראה לעינים, דאם לא כן יהיה אסור מפני מראית עין. ודווקא כשקובע רצועה המחברת, אבל אם קובע הקרסים המחברים ב' כנפי המלבוש, אפילו אם קובע אותן למטה מן החגור – אין מועיל כלום ליפטר מן הציצית, כיון שהוא יכול לפתוח את הקרסים בקל – אין זה חשוב חיבור כלל, אם לא שהקרסים נכפפות מאד בעניין שאי אפשר לפותחן אלא על ידי מעשה, אזי הן חשובין חיבור ומועילין לפטור מן הציצית אם הם קבועין מהחגור ולמטה:

סעיף יח

ולכן צריך ליזהר בטליתות קטנים שלנו שמטילין בהם ציצית, שיהיה רובו פתוח משני צדדיו רוב הנראה לעינים. וגם יזהר שלא לקבוע בו קרסים למטה מן החגור, ואפילו אם הוא למעלה מן חציו, כגון שהטלית קטן ארוך מאד, מכל מקום אסור מפני מראית העין. ואפילו אם אין הקרסים נכפפים מאוד באופן שאפשר לפתחם בנקל, אפילו הכי אסור מפני מראית העין:

סעיף יט

כנפות הטלית שמטילין בהם ציצית, צריך להיות מרובעים דווקא ולא עגולים, שאין עיגול נקרא כנף:

סעיף כ

מצנפת, אף על פי שיש לה ד' כנפות פטורה, שנאמר "כסותך אשר תכסה בה", פרט למצנפת, שאינה עשויה לכסות את הגוף אלא את הראש בלבד. ואפילו מצנפת שבארצות המערב, ששני ראשי המצנפת מושלכים על כתיפם וגופם, אף על פי (שמתכסה) [שמתכסים] בה ראשם ורובם – פטורה, כיון שעיקרה לכסות הראש עשויה:

סעיף כא

סודר שנותנין על צוואר במלכות ארץ ישראל שנקרא בלשון ערב"י שי"ד, פטור מן הציצית אף על פי שיש בו שיעור טלית שיתבאר לקמן סימן ט"ז. ואף על פי שנהנה בו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים, מכל מקום כיון שעיקר הנחתם אינה להנאת כיסוי, אלא להשתמש בהם לצרור בהם מעות ולקנח הזיעה, לא מקרי כסות כלל:

סעיף כב

מלבושים של גלילות אשכנז וספרד, שהם פתוחים מלפניהם למעלה ומלמטה, ויש להם ד' כנפות, ב' מלמעלה וב' מלמטה – פטורים מן הציצית, מפני שעיקר מצות ציצית הוא שיהיה ב' ציצית לפניו וב' ציצית לאחריו, כמו שנתבאר בסימן ח'; אבל באלו המלבושים שכל הד' כנפות הם מלפניו, ואי אפשר ללבשם בענין אחר, יש לומר שלא חייבה אותן התורה כלל, ולכן נהגו להקל. אבל כל ירא שמים יחמיר לעצמו לעשות קרן אחת עגולה, כדי שלא יהיה לו ד' כנפות מרובעים:

סעיף כג

מלבושים שקורין רא"ק, שמחובר למעלה חתיכת בגד מרובעת, ומונחת על כתיפו מאחוריו שקורין קאלנע"ר – פטורין מן הציצית, שהרי לצד מעלה אין לו כנפות, רק כנפות הקאלנע"ר מונחים מאחוריו; ואין זה כנפות, הואיל ואין ב' הקרנות שמאחוריו מכוונות כנגד הכנפות שמלפניו; ולכן אין נקראים כנפות כלל, מפני שאינן קצה הבגד. והרי זה דומה להתופר ב' כנפות באמצע הבגד, שבוודאי אינו צריך להטיל שם ציצית, מפני שאין זה "כנף" האמור בתורה: