שולחן ערוך אורח חיים תרצא ב
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרצא · ב · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
שולחן ערוך
היתה כתובה על הנייר או על עור שאינו מעובד או שכתבה עכו"ם או אפיקורס פסולה ודינה כספר תורה חלענין היקף גויל וחטוטרות חתי"ן ותליית ההי"ן וקופי"ן וכל גופות האותיות בצורתן ובחסרות ויתרות:
- הגה: *גם צריך לכתבה טמן הכתב (ר"ן) יולהוציא כל תיבה מפיו קודם שיכתבנה יאכמו בספר תורה (מהרי"ק) ועושין כל פרשיותיה יבסתומות ואם עשאן יגפתוחות פסולה (הגהות מיימוני פ"ב ופסקי מהרא"י סימן צ"ג) ידובדיעבד אין לפסול מגילה משום חסרות ויתירות דלא גרע מהשמיט בה הסופר אותיות דכשרה (הגהות מיימוני פ"ב וא"ז) וכמו שנתבאר סי' תר"צ סעיף ג'.
וצריכה עמוד בסופה וחלק בראשה כדי להקיפה בו וי"א שצריכה תגין וי"א שאינה צריכה:
מפרשים
ט"ז - טורי זהב
גם נהגו שלא לעשות עמוד. נראה הטעם דיש מחלוקת בין הגדולים הראשונים אם לעשות עמוד בראשו או בסופו ע"כ לא נהגו כלל לעשות עמוד. כתב הרשב"א בתשו' בסי' תס"ז הקורא המגילה להוציא הציבור אפי' לא השמיט בו אלא תיבה א' חוזר כו' דמשמע בירושלמי בטעות דיהודים התם הוא דהלשון והענין א' הוא דאינו חוזר הא לאו הכי חוזר אבל בשומעין א"צ לכוין בכל תיבה ותיבה והביא ראיות לדבר:
מגן אברהם
(ג) לענין היקף גויל: וה"ה לכל דבר ע' בהג"ה ולכן בעי' שיהיו שיטותי' שוים וכ"כ בתשב"ץ וע' במנחות דף ל"א ע"ב בתוס' וכ"כ בתשו' מהר"מ סי' שנ"א שיהא רוחב העמוד ג' למשפחותיכם וכל דיני ס"ת (עיין בתשו' מהר"מ מינץ ובכנסת הגדולה מדין כתיבת המגילה):
(ד) ולהוציא כל תיבה: צ"ע דבסי' ל"ב סל"א כ' דדוקא אם כותב ע"פ צריך להוציא מפיו ומגיל' אסור לכתוב ע"פ וגם הטור וסמ"ג לא כתבו שצריך להוציא מפיו אלא גבי תפילין וא"כ קשה על הרב"י שכתבו גם בה' ס"ת דהא בס"ת צריך שיכתו' מתוך הכתב ואם כן א"צ להוציא כל תיבה מפיו ואפי' את"ל דמיירי שאחר מקרא לו בע"פ מכל מקום ה"ל לפרש וצ"ע:
(ה) פתוחות פסולה: תשו' רמ"א סי' י"ב דין ה' מפקפק ע"ז ולכן נ"ל דיש לסמוך עליו בשעת הדחק עס"י ועיין סי' קמ"ג סס"ג:
(ו) ובדיעבד: פי' שאין לו מגילה אחרת או שכבר קראה בה:
באר היטב
(ג) היקף: וה"ה לכל דבר לכן בעי' שיהיו שיטותיה שווים מ"א ע"ש ועיין בתשובת מהר"ם מינץ ובכה"ג מדין כתיבת המגילה.
(ד) כל תיבה: צ"ע דבסי' נ"ב סעיף ל"א כתב דדוקא אם כותב ע"פ צריך להוציא מפיו ומגילה אסור לכתוב ע"פ. מ"א ע"ש.
(ה) פסול': בתשובת רמ"א סי' י"ב דין ה' מפקפק על זה ולכן נראה לי דיש לסמוך עליו בשעת הדחק. מ"א.
משנה ברורה
(ח) לענין היקף גויל: על כל אות. וה"ה לכל דבר ולכן בעינן שיהיו שיטותיה שוים גם שיהי' רוחב העמוד ג' למשפחותיכם וכל דיני ס"ת:
(ט) מן הכתב: וה"ה אם אחד מקריא אותו בע"פ כדי שלא יטעה ואם עבר וכתב בע"פ שלא מן הכתב י"א דאסור לקרות בה אלא בשעת הדחק:
(י) ולהוציא כל תיבה וכו': היינו לכתחלה ובדיעבד אין להחמיר אם לא טעה:
(יא) כמו בס"ת: היינו אפילו אם כותב אותה מתוך הכתב:
(יב) סתומות: דנקרא אגרת:
(יג) פתוחות פסולה: בתשו' ר' משה מינץ סי' י"ב דין ה' מפקפק ע"ז ולכן נ"ל דיש לסמוך עליו בשעת הדחק [מ"א]:
(יד) ובדיעבד: פי' שכבר קרא בה וכשאין לו מגילה אחרת יוכל לקרות בה לכתחלה:
(טו) גם נהגו שלא לעשות וכו': אבל חלק בראשה מניחין וגולל סופו לתחלתו:
(טז) כלל: והגר"א בביאורו מפקפק ע"ז מאוד:
ביאור הלכה
(*) גם צריך לכתבה מן הכתב: עיין במ"ב מה שכתבנו לענין דיעבד והוא בד"מ בשם הר"ן ומה שלא הביא הרמ"א זאת בהג"ה נראה משום דלא ברירא ליה ד"ז וראיתו מן הירושלמי יש לדחות בפשיטות דהנה הירושלמי תירץ שני תירוצים על הא דר"מ אחד שעת הדחק שאני ואחד דר"מ כתב שני מגילות והראשונה גנז ומדגנז ש"מ דאפילו בדיעבד אין לקרות בה אבל הבבלי תירץ רק שעת הדחק שאני ונוכל לומר בפשיטות דבשעת הדחק התיר ר"מ לעצמו לכתבה ולקרות בה לכתחלה ושלא בשעת הדחק לא היה מתיר לעצמו אכן בדיעבד אפשר דשרי לקרות בה וא"צ לגנוז. ודע עוד דמה שכתב דצריך לכתוב מן הכתב הוא אפילו אם היתה שגורה היטיב על פיו ומה שהתירו לעיל בסימן ל"ב סכ"ט לענין תפילין כששגורות בפיו התם משום דמצוי הוא לכו"ע להיות שגורות משא"כ במגילה כן מוכח בגמרא:.